סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

חַזְיֵיהּ דְּלָא הֲוָה נִיחָא לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי דַּעְתָּיךְ מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינָּנָא לָא תִּיהְוֵי בְּעַבּוֹרֵי אַחְסָנְתָּא אֲפִילּוּ מִבְּרָא בִּישָׁא לִבְרָא טָבָא דְּלָא יְדִיעָא מַאי זַרְעָא נָפֵיק מִינֵּיהּ וְכׇל שֶׁכֵּן מִבְּרָא לִבְרַתָּא
הַאי נָמֵי תַּקַּנְתָּא דְרַבָּנַן הִיא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אֲמַר לֵיהּ הָנֵי מִילֵּי מִדַּעְתֵּיהּ לְעַשּׂוֹיֵיהּ נָמֵי אֲמַר לֵיהּ אַטּוּ מִי קָאָמֵינָא לָךְ דְּעוּל וְעַשְּׂיֵיהּ עוּל וְלָא תְּעַשְּׂיֵיהּ קָאָמֵינָא אֲמַר לֵיהּ מַעֲלַאי דִּידִי הַיְינוּ עִשֻּׂיֵיהּ
אַכְפְּיֵיהּ וְעוֹל אִישְׁתִּיק וִיתֵיב סְבַר הָהוּא מִירְתָּח רָתַח כַּתְבֵיהּ לְכֹל מַאי דַּהֲוָה לֵיהּ לְסוֹף אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא נָמֵי לָא מִישְׁתַּעֵי מָר חַיֵּי דְּמָר לָא שְׁבַיקִי מִידֵּי לְנַפְשַׁאי
אֲמַר לֵיהּ אִי מִינַּאי דִּידִי אֲפִילּוּ הַאי נָמֵי דִּכְתַבְתְּ לָא נִיחָא לִי אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא נָמֵי אֶהְדַּר בִּי אֲמַר לֵיהּ שַׁוּוֹיֵי נַפְשָׁךְ הַדְרָנָא לָא קָאָמֵינָא
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יֵימַר סָבָא מֵרַב נַחְמָן מָכְרָה כְּתוּבָּתָהּ לְבַעְלָהּ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין אוֹ אֵין לָהּ כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְתִבְּעֵי לָךְ מוֹחֶלֶת
אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא מוֹכֶרֶת קָמִיבַּעְיָא לִי דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר זוּזֵי אַנְסוּהָ דְּאָמֵינָא כְּמַאן דְּקָא מָחוּ לַהּ מְאָה עוּכְלֵי בְּעוּכְלָא מוֹחֶלֶת מִיבַּעְיָא
אָמַר רָבָא פְּשִׁיטָא לִי מוֹכֶרֶת כְּתוּבָּתָהּ לַאֲחֵרִים יֵשׁ לָהּ כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין מַאי טַעְמָא זוּזֵי אַנְסוּהָ מוֹחֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ לְבַעְלָהּ אֵין לָהּ כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין מַאי טַעְמָא אַחוֹלֵי אַחֵילְתַּהּ
בָּעֵי רָבָא מוֹכֶרֶת כְּתוּבָּתָהּ לְבַעְלָהּ כְּמוֹכֶרֶת לַאֲחֵרִים דָּמֵי אוֹ כְּמוֹחֶלֶת לְבַעְלָהּ דָּמֵי בָּתַר דְּבַעְיַאּ הֲדַר פַּשְׁטַהּ מוֹכֶרֶת כְּתוּבָּה לְבַעְלָהּ כְּמוֹכֶרֶת לַאֲחֵרִים דָּמֵי
מֵתִיב רַב אִידִי בַּר אָבִין מֵתָה אֵין יוֹרְשִׁין שֶׁל זֶה וְאֵין יוֹרְשִׁין שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין כְּתוּבָּתָהּ וְהָוֵינַן בַּהּ כְּתוּבָּתָהּ מַאי עֲבִידְתַּהּ
וְאָמַר רַב פָּפָּא כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין וְאַמַּאי הָכָא נָמֵי לֵימָא יֵצֶר אַנְסַהּ
הָתָם קְנָסָא הוּא דְּקַנְסוּהָ רַבָּנַן
יָתֵיב רָבִין בַּר חֲנִינָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר מוֹחֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ לְבַעְלָהּ אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת אֲמַר לֵיהּ אִי לָאו דְּקָאָמְרַתְּ לִי מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּא הֲוָה אָמֵינָא לָךְ מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ
יָתֵיב רַב נַחְמָן וְעוּלָּא וַאֲבִימִי בַּר רַב פַּפֵּי וְיָתֵיב רַב חִיָּיא בַּר אַמֵּי גַּבַּיְיהוּ אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא דִּשְׁכִיבָא אֲרוּסָתוֹ אָמְרִי לֵיהּ זִיל קְבַר אוֹ הַב לָהּ כְּתוּבְּתַהּ אֲמַר לְהוּ רַב חִיָּיא תְּנֵינָא אִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה לֹא אוֹנֵן וְלֹא מִיטַּמֵּא לַהּ וְכֵן הִיא לֹא אוֹנֶנֶת וְלֹא מִיטַּמְּאָה לוֹ מֵתָה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ מֵת הוּא גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ
טַעְמָא דְּמֵת הוּא הָא מֵתָה הִיא אֵין לָהּ כְּתוּבָּה מַאי טַעְמָא אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ לִכְשֶׁתִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיכִי
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֲרוּסָה שֶׁמֵּתָה אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי זִילוּ אֱמַרוּ לֵיהּ

רש"י

חזא. רב פפא דלא ניחא ליה ליהודה למיעל: וכ''ש מברא לברתא. והכא איעבורי אחסנתא הוא שזה כותב לבתו מה שהיה ראוי להוריש לבניו: דא''ר יוחנן. לעיל שיקפוץ אדם ויתן לבתו ויליף לה מקרא: לעשוייה נמי. בתמיה: מעלאי דידי היינו עשויי. כניסתי עמך זהו עשוי שירבה לפסוק בשביל כבודי: אכפייה. רב פפא ליהודה בדברים ועל: סבר איהו. אבא סוראה האי דשתיק יהודה מרתח רתח שאין הנדוניא הוגנת בעיניו: אי מינאי דידי. אם נטלת ממני עצה: או אין לה. מי אמרינן כיון דמכרה לבעלה פקעה לה תורת ירושת אביה מלהוריש נדוניא שלו לבני בתו שהרי מכרתה ואין כל הירושה באה מעכשיו אלא מכח הבעל ויחלקו כל בניו בשוה בני ב' נשיו: ותיבעי לך מוחלת. שהוא דבר מצוי מן המכר ואי משום דלא מטא הנאה לידה מכל מקום פקעה זכותה בחייה: השתא מוכרת מבעיא לי. כלומר מי סברת דמשום הנאה דמטא לידה תיסק אדעתאי דפקעה זכותה: השתא מוכרת. דאנוסה היא סלקא אדעתאי דפקעה זכותה ומיבעיא לי כל שכן מוחלת דלא אנוסה: מחו לה מאה עוכלי בעוכלא. מכין אותה מאה מכות ברצועה שבראשה ברזל כמין משקולת קטנה ששמה עוכלא: מוכרת כתובתה לאחרים. בטובת הנאה שאם נתארמלה או נתגרשה יטלוה לקוחות ואם מתה ירשנה בעלה ומתה וירשה בעלה: יש לבניה כתובת בנין דכרין. דהא כי לא זבינתה נמי ירית לה בעל ותקון לה רבנן השתא נמי לגבי בעל במוכרת לא פקעה זכותה ואי משום דהוקל בעיניה למוכרה ולהפסיד את בניה אם נתארמלה או נתגרשה זוזי אנסוה שהוצרכה להם: אחולי אחילתה. ונקל בעיניה להפסיד בניה מכתובתה חנם: מוכרת לבעלה. נמי טובת הנאה בעלמא דבר מועט שהרי אם מתה יורשה ואינו לוקח ממנה אלא שאם מת הוא לא תגבה והרי לא מת ובא לידי ירושה הלכך כמוכרת לאחרים דמי: או כמוחלת לבעלה דמי. הואיל ובידו הכתובה והוקל בעיניה להחליטה: אין יורשין של זה כו'. משנה היא ביבמות האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמר לה עד אחד מת בעליך והתירוה לינשא ונישאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה ואין לה כתובה לא מזה ולא מזה ואם מתה אין יורשין של זה וזה בנים שיש לה מזה ומזה יורשין כתובתה: והוינן בה כתובתה מאי עבידתה. הא אמרת אין לה כתובה: ואמר רב פפא כתובת בנין דכרין. והכי קאמר מתה היא בחיי שניהם וירשוה הם אין בנים שיש לה מזה ומזה נוטלין כתובת אמן כבנין דכרין כשבאין לחלוק בנכסי אביהם אלא חולקין בשוה: ואמאי. כיון דאמרינן כי אניסא לא מפסדא כתובת בנין דכרין: נימא יצר אנסה. שהיתה מתאוה לבעל: קנסא. משום דלא דייקא שפיר שמת בעלה מקמי דתינסוב: אין לה מזונות. באלמנותה דתנאי כתובה ככתובה: או הב לה כתובה. דתקנו קבורתה תחת כתובתה וסבר למימר תחת מנה מאתים שתקנו לה חכמים: תנינא. אני שונה שאין לארוסה שמתה משפט כתובה דהיינו קבורה: לא אונן. ליאסר בקדשים: ולא מיטמא לה. אם כהן הוא דלאו שארו היא: ולא מיטמאה לו. אינה חייבת ליטמא לו ואע''פ שמצוה להתעסק בששה מתי מצוה האמורים בפרשת כהנים (ויקרא כא) דכתיב לה יטמא מצוה זו אינה מהם דלאו שארו היא אבל אם רוצה היא ליטמא אינה מוזהרת מליטמא אפילו כהנת דבני אהרן כתיב ולא בנות אהרן: אינו יורשה. נדוניית בית אביה דלא תקון ירושת הבעל עד שתכנס לחופה או שתמסר לשלוחים: מת הוא. בחייה: גובה כתובתה. מנה מאתים ותוספת אם כתב לה: אין לה כתובה. דין כתובה וקבורתה תחת כתובתה דתניא לעיל בנשואה תניא ותחת נדוניית בית אביה שהוא יורשה אבל הכא כיון דכי מתה אינו יורשה אף הוא לא נתחייב לקוברה: מאי טעמא. דאמרינן כי מתה בחייו אין לה תביעת כתובה תקבר בשביל מנה מאתים שהוא יורש: שאין אני קורא כו'. וכך היו כותבין בשטר כתובתה הלכך כל זמן שלא מת ולא נתגרשה לא נשתעבד לה ולא יורש ממנה כלום:

תוספות

השתא נמי אהדר בי. אע''ג דהן הן דברים הנקנים באמירה. היינו היכא דעמדו וקדשו והכא כשרצה לחזור עדיין לא קדשו אי נמי הכא כבר קידשו קודם לכן ואח''כ כתב ולא אמרינן הן הן דברים הנקנים באמירה אלא כשקידשו אחר כך: ותבעי לך מוחלת. נראה לר''י לפרש דהוה לך למנקט בעייתך במוחלת דשכיח טפי כדפירש בקונטרס ומסיק השתא מוכרת דאיכא למימר זוזי אנסוה אפ''ה דעתי נוטה לומר הואיל ומכרה הפסידה מוחלת מיבעיא דפשיטא דלית לה כתובת בנין דכרין וכה''ג פר''ח בשילהי המצניע (שבת דף צה:) גבי ניקב בכדי טהרתו: שאין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. והא דתניא לעיל (דף מז:) קבורתה תחת כתובתה היינו נדוניית כתובתה והיינו דוקא נשואה שהוא יורש נדונייתה ומצינו שנקראת נדוניא כתובה כדאמר לעיל (דף מח:) נכנסה עמו ללון אע''פ שכתובתה בבית בעלה ואם תאמר והא מדרש כתובה לא דרשי אלא בית שמאי כדאמרינן בפרק האשה שלום (יבמות דף קטז: ושם) דתנן האשה שאמרה מת בעלי ב''ש אומרים תנשא ותטול כתובה וב''ה אומרים תנשא ולא תטול כתובה כו' א''ל ב''ש לב''ה והלא מספר כתובה נלמד שהרי כותב לה לכשתנשאי לאחר כו' ואע''ג דקתני התם חזרו ב''ה להורות כב''ש לא משום דאית להו מדרש כתובה הדרי בהו אלא מק''ו שאמרו להו ב''ש התרתם הערוה החמורה לא נתיר ממון הקל דהא אמר בפרק האשה שנפלו (לקמן דף פא. ושם) מאן שמעת להו דאית להו מדרש כתובה ב''ש משמע דלא חזרו ב''ה משום מדרש כתובה אלא מק''ו כדפרי' וא''כ היכי אתי הכא כב''ש ותו אביי ורבא דדרשי לעיל (דף נא.) ואהדרינך למדינתך ואותבינך לאינתו ושמואל דדריש נמי לשון השטר בפ''ק דב''מ (דף טו.) גבי הא דאמר בעל חוב גובה את השבח תדע שכך כותב לו ואנא איקום ואישפי כו' אטו כולהו כב''ש והא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה ונראה דבהא הלכה כב''ש משום דאשכחנא כמה תנאי
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר