מנא הני מילי [מניין דברים אלה] שגיורת שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה נידונת בסקילה? אמר ריש לקיש, שכן אמר קרא [הכתוב]: "וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה" (דברים כב, כא), ולשון יתירה זו ("ומתה") באה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה.

ושואלים: אי הכי מילקא נמי נילקי [אם כך שמרבה אותה הכתוב כישראל, שילקה הבעל גם כן] על שהוציא עליה שם רע, ומאה סלע נמי לשלם [גם כן שישלם]! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] "ומתה" לומר שלמיתה נתרבתה ולא לקנס. ושואלים: ואימא [ואמור] שבא הכתוב הזה לרבות רק את זו שהורתה ולידתה בקדושה? ומשיבים: ההיא, ישראלית מעלייתא [מעולה] היא ואין הבדל בינה ובין כל ישראלית אחרת.

ושואלים מצד אחר: ואימא [ואמור] שבא הכתוב לרבות גם את זו שהורתה ולידתה שלא בקדושה! ומשיבים: אם כן אתה אומר, הרי מה שנאמר שם "בישראל" (דברים כב, כא) מאי אהני ליה [מה הועיל לו], שהרי לשון זו באה לומר שאין דין זה נוהג אלא בישראלית, ובודאי לא בא הכתוב אלא למעט את זו שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה.

ב אמר ר' יוסי בר חנינא: המוציא שם רע על היתומה — פטור, שנאמר: "וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה" (דברים כב, יט) — פרט לזו שאין לה אב.

מתיב [מקשה] על כך ר' יוסי בר אבין, ואיתימא [ויש אומרים] ר' יוסי בר זבידא: הלא נאמר במפותה "אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות" (שמות כב, טז), ולמדו כי לשון כפולה זו ("מאן ימאן") באה לרבות יתומה לקנס, שאף אם אין לה אב והיא ממאנת להינשא לו, משלם המפתה קנס, אלו דברי ר' יוסי הגלילי. משמע שגם אם אין לה אב, אין בזה עיכוב לגבי חיוב קנס!

הוא מותיב לה והוא מפרק לה [הוא מקשה אותה קושיה והוא מתרץ אותה], שר' יוסי הגלילי מדבר בבא עליה ואחר כך נתיתמה וכיון שבשעת מעשה היה לה אב, חל עליו חיוב הקנס.

רבא אמר וחלק על ר' יוסי בר חנינא, ולדעתו המוציא שם רע על היתומה חייב. ממאי [ממה] הוא מסיק זאת — מדתני [ממה ששנה] החכם אמי: מהמלה "בישראל" נלמד כי רק בתולת ישראל בכלל דין זה ולא בתולת גרים.

אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] כי האי גוונא [כגון זה] בישראל מיחייב [הוא חייב], כלומר, שגם אם אין לה אב חייב לשלם, היינו דאיצטריך קרא למעוטי [זהו שהוצרך הכתוב למעט] גרים, כי כל גיורת היא בגדר יתומה, שכן הקשר שהיה לה עם הוריה בהיותה גויה מנותק עם גיורה, והריהי כמי שאין לה אב כלל. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] בישראל כהאי גוונא [כגון זה] פטור, השתא [עכשיו, הרי] בישראל פטור עליה, בגרים מיבעיא [נצרכה] לומר פרשה מיוחדת שאין להם קנס?!

ג אמר ריש לקיש: המוציא שם רע על הקטנה — פטור, שנאמר: "ונתנו לאבי הנערה" "נערה" בכתיב מלא (בה"א בסוף המלה) דבר הכתוב, שלא כמו בהרבה מקומות אחרים במקרא — למעט קטנה שלא הגיעה עדיין לגיל הנערות.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר אבא: טעמא דכתיב [הטעם, דווקא, שכתוב] בה "הנערה" בכתיב מלא, הא לאו הכי [הרי לולא זה] הוה אמינא [הייתי אומר] אפילו קטנה בכלל דינים אלה?! אולם דבר זה לא ייתכן מסיבה אחרת כי הא כתיב [הרי נאמר] שם "ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה. והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה" (דברים כב, כ-כא) וקטנה הרי לאו בת עונשין היא! ואם כן, מן ההכרח לומר לפי הענין שמדובר בנערה דווקא ולא בקטנה שאינה בת עונשין, ואין צורך בדרשת הכתיב המלא!

אלא, צריך לומר שהכתיב המלא בא ללמד דין אחר: כאן מובן מתוך הענין שמדובר בנערה דווקא, ולכן כתוב, "נערה" מלא, הא [הרי] כל מקום שנאמר "נער" בכתיב חסר — אפילו קטנה במשמע, ולא בא אלא להוציא בוגרת.

ד תני [שנה] החכם שילא ברייתא זו: שלש מדות בנערה לענין מוציא שם רע: באו לה עדים בבית חמיה, כלומר, כשהיתה כבר נשואה, והעידו שזינתה בבית אביה בעודה ארוסה —