סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִי דְּקָא טָעֵין טַעֲנַת דָּמִים הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקָטָעֵין טַעֲנַת פֶּתַח פָּתוּחַ
סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר סוֹמָא אֵין לָהּ טַעֲנַת בְּתוּלִים מַאי טַעְמָא דְּסוֹמְכוֹס אָמַר רַבִּי זֵירָא מִפְּנֵי שֶׁנֶּחְבֶּטֶת עַל גַּבֵּי קַרְקַע כּוּלְּהוּ נָמֵי חַבּוֹטֵי מִיחַבְּטִי כּוּלְּהוּ רוֹאוֹת וּמַרְאוֹת לְאִמָּן זוֹ אֵינָהּ רוֹאָה וְאֵינָהּ מַרְאָה לְאִמָּהּ
וְהַיּוֹצֵאת מִשּׁוּם שֵׁם רָע אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי הַיּוֹצֵאת מִשּׁוּם שֵׁם רָע בַּת סְקִילָה הִיא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכִי קָאָמַר מִי שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתָהּ אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי
אָמַר רַב פָּפָּא שְׁמַע מִינַּהּ הַאי שְׁטָרָא רִיעָא לָא מַגְבֵּינַן בֵּיהּ הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דִּנְפַק קָלָא עֲלֵיהּ דִּשְׁטָרָא (דְּ)זַיְיפָא הוּא דִּכְווֹתַהּ הָכָא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא דְּזַנַּאי וְהָא אָמַר רָבָא יָצָא לָהּ שֵׁם מְזַנָּה בָּעִיר אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ
אֶלָּא דַּאֲתוֹ בֵּי תְרֵי וְאָמְרִי לְדִידְהוּ תְּבַעְתַּנְהִי בְּאִיסּוּרָא דִּכְווֹתַהּ הָכָא דַּאֲתוֹ בֵּי תְרֵי וְאָמְרִי לְדִידְהוּ אֲמַר לְהוּ זַיִּיפוּ לִי בִּשְׁלָמָא הָתָם שְׁכִיחִי פְּרוּצִין אֶלָּא הָכָא אִם הוּא הוּחְזַק כׇּל יִשְׂרָאֵל מִי הוּחְזְקוּ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּקָא מְהַדַּר אַזִּיּוּפָא אֵימַר זַיּוֹפֵי זַיֵּיף וּכְתַב
מַתְנִי' וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ יְתֵירוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁבוּיָה שֶׁנִּפְדֵּית הֲרֵי הִיא בִּקְדוּשָּׁתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלָה
הַבָּא עַל בִּתּוֹ עַל בַּת בִּתּוֹ עַל בַּת בְּנוֹ עַל בַּת אִשְׁתּוֹ עַל בַּת בְּנָהּ עַל בַּת בִּתָּהּ אֵין לָהֶן קְנָס מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ שֶׁמִּיתָתָן בִּידֵי בֵּית דִּין וְכׇל הַמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ אֵין מְשַׁלֵּם מָמוֹן שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם לֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ
גְּמָ' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי דּוֹסָא אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד רַבִּי יְהוּדָה הָא דַּאֲמַרַן רַבִּי דּוֹסָא דְּתַנְיָא שְׁבוּיָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא אָמַר רַבִּי דּוֹסָא וְכִי מָה עָשָׂה לָהּ עַרְבִי הַלָּז וְכִי מִפְּנֵי שֶׁמִּיעֵךְ לָהּ בֵּין דַּדֶּיהָ פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה
אָמַר רַבָּה דִּלְמָא לָא הִיא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הָכָא אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר אֲבָל הָתָם כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ אִי נָמֵי עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי דּוֹסָא הָתָם אֶלָּא בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן אֲבָל קְנָס דְּאוֹרָיְיתָא כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְטַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה הָכָא שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר הוּא וְהָא תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁבוּיָה שֶׁנִּשְׁבֵּית הֲרֵי הִיא בִּקְדוּשָּׁתָהּ אֲפִי' בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וְהָתָם מַאי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר אִיכָּא הָתָם נָמֵי דִּלְמָא מִימַּנְעִי וְלָא נָסְבִי לַהּ
וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה בִּקְדוּשְׁתַּהּ קָיְימָה וְהָתַנְיָא הַפּוֹדֶה אֶת הַשְּׁבוּיָה יִשָּׂאֶנָּה מֵעִיד בָּהּ לֹא יִשָּׂאֶנָּה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִשָּׂאֶנָּה הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ הַפּוֹדֶה אֶת הַשְּׁבוּיָה יִשָּׂאֶנָּה וַהֲדַר תְּנָא מֵעִיד בָּהּ לֹא יִשָּׂאֶנָּה מִשּׁוּם דְּמֵעִיד בָּהּ לֹא יִשָּׂאֶנָּה
הָא לָא קַשְׁיָא הָכִי קָאָמַר הַפּוֹדֶה אֶת הַשְּׁבוּיָה וּמֵעִיד בָּהּ יִשָּׂאֶנָּה מֵעִיד בָּהּ כְּדִי לֹא יִשָּׂאֶנָּה
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא לְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב פָּפָּא אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשָּׂאֶנָּה רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי רַבִּי יְהוּדָה לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשָּׂאֶנָּה אֶלָּא לְדִידְכוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִשָּׂאֶנָּה מִבְּעֵי לֵיהּ
וְרַבָּנַן הַפּוֹדֶה אֶת הַשְּׁבוּיָה וּמֵעִיד בָּהּ יִשָּׂאֶנָּה לָא שָׁדֵי אִינִישׁ זוּזֵי בִּכְדִי מֵעִיד בָּהּ כְּדִי לֹא יִשָּׂאֶנָּה שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ
רָמֵי לֵיהּ רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל לְרַב יוֹסֵף

רש"י

ה''ג אי דקא טעין טענת דמים הכי נמי הב''ע דקטעין טענת פתח פתוח. אי דקאמר בעלתי ולא מצאתי דם ודאי טענה מעלייתא היא והכא דקתני אין לה טענת בתולים דקטעין ואמר פתח פתוח מצאתי ודם לא בדקתי אם נמצא בה אם לאו בנערה וקטנה טענה היא כדאמרינן בפ''ק ואע''פ שאין יכול לברר דבריו בפנינו אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אבל משבגרה אין רחמה צר כבתחילה ודומה לו כאילו פתח פתוח: שנחבטה. ובתוליה נושרין: כולהו רואות. אם נשרו בתוליהן [רואות דם]: ומראות לאמן. ופוסקות עליהן שאינן בתולות ואם לא הודיעתו הטעתו: וזו אינה רואה ואינה מראה לאמה. וזה שכנסה בחזקת נחבטת כנסה ואין אדם פוסק עליה ולאו טעות הוא: ריעא. שיצא עליו שם זיוף: אין חוששין לה. אפי' לכהונה: אלא. יצא עליה שם רע היכי דמי כגון בעדים ולא שאמרו עליה שנבעלה דא''כ מאי למימרא הא לאו בתולה היא אלא אמרי לדידהו תבעתנהו לאיסורא הפקירה עצמה לכך ולא שמענו לה: בשלמא התם כו'. היכי גמר רב פפא מינה דלא מגבינן בשטרא כי האי בשלמא התם שכיחי פרוצין וכיון שיש עדים שהיתה מחזרת אחר הזנות הרבה מצאה לה משום הכי אין לה קנס לאחר זמן דלאו בחזקת בתולה הואי: אלא. לגבי שטר: אם הוא הוחזק. לחזור אחר עידי שקר: כל ישראל מי הוחזקו. להיות שומעין לו לזייף: אימר זיופי זייף. הוא עצמו למד לכוין כתב הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו: מתני' יתירות על בנות שלש שנים. דכיון דראויות לביאה בחזקת הפקר הן ונבעלות בנכריותן והשבויה בשבויתה: ולא יהיה אסון ענוש יענש. הא אם יהיה אסון לא יענש: גמ' שבויה. בת כהן: אוכלת בתרומה. ולא מחזקינן לה בחזקת בעולה לפסול לה המחללה בביאתו: מפני שמיעך לה. כלומר אין נוהגין בהן הפקר לאונסן בבעילה אלא לשחק עמהן: [רבנן. פליגי אדרבי דוסא ואמרו יש שבויה אוכלת ויש שאינה אוכלת כיצד האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני אוכלת ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה אוכלת במסכת עדיות]: אלא בתרומה בזמן הזה דרבנן. דכיון דאפילו נבעלה איסורא דרבנן בעלמא הוא לא גזרו על ספיקה אבל קנס דאפוקי ממונא הוא אימא לך ספק בעולה היא ומספיקא לא מפקינן ממונא: דלמא ממנעי ולא נסבי לה. אי פחתת כתובתה משוית לה בחזקת בעולה ומרחקי לה אפילו ישראל: מעיד בה. קא סלקא דעתין דאפודה קאי שאם היה מעיד בה שלא נבעלה לעובד כוכבים לא ישאנה אם כהן הוא: משום דמעיד בה וכו'. והא אמרו הפודה את השבויה ישאנה: הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה. דאי לאו דקים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי שהרי לישאנה פדאה: מעיד בה כדי לא ישאנה. שמא עיניו נתן בה:

תוספות

אי דקא טעין טענת דמים ה''נ כו'. כך גרס בקונטרס ור''ח גריס איפכא. כמו שהיה כתוב בספרים אי דקא טעין טענת פתח פתוח ה''נ כו' ולעיל בפ''ק (דף ט. ד''ה האומר) פירשתי קצת קשה לפי' ר''ח דמפרש דמוכת עץ אין לה דמים אבל פתחה נעול אם כן בחנם דחק לשנויי הא ר''ג והא רבי יהושע דה''מ לשנויי הא דקא טעין פתח פתוח הא דקא טעין טענת דמים ושמא לית ליה חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ולא מהימן בפתח פתוח להפסידה כתובתה אע''ג דקאמר אי דקא טעין פתח פתוח הכי נמי דמשמע דנאמן שמא היינו לאוסרה עליו אבל ברייתא דלעיל משמע דיש להן טענת בתולים לענין כתובה דומיא דקנס: כולהו רואות ומראות לאמן: פירש הקונטרס ופוסקות עליהן שהן בעולות ואם לא הודיעתו הטעתו וקשה לפירושו דהא אליבא דר''מ קיימינן ור' מאיר אית לי' בפ''ק (דף יג.) דמוכת עץ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים ונראה לר''י דה''פ כולהו רואות ומראות לאמן ויודעות שהן מוכת עץ שאמותיהן מגידות להן ולהכי [כשהוא אומר לא מצאתי לבתך בתולים והיא אומרת בתולה הייתי אין לנו לתלות במוכת עץ שא''כ היתה אומרת מוכת עץ אני] וכי לא אמרה מוכת עץ אני יש לה טענת בתולים אבל סומא תלינן שהיא מוכת עץ אע''ג דלא אמרה דאינה יודעת לפי שאינה רואה ואינה מראה לאמה ואין אמה מגדת לה: היוצאת משום שם רע בת סקילה היא. ופשיטא דלאו בת קנס היא דהא בעולה ודאי היא אבל אין לפרש הואיל ויש חיוב סקילה לבא עליה פשיטא דאין לה קנס דקם ליה בדרבה מיניה דהא קתני במתניתין הבא על בתו ולעיל נמי קתני עריות בברייתא: ואלו שאין להן קנס הגיורת והשבויה כו'. אף על גב דמדאורייתא שבויה לא הויא בחזקת בעולה כדאמרינן בכל דוכתי דבשבויה הקילו מ''מ אין לה קנס דמשום גזירה שלא תנשא לכהן עשאוה כבעולה לכל דבריה: וכי מה עשה לה ערבי זה. נקט ערבי לפי שהם שטופים בזימה כדאמר בקדושין (דף מט:) עשרה קבין זימה ירדו לעולם ט' נטלו ערביים: משום דמעיד בה לא ישאנה. קס''ד הפודה את השבויה ישאנה בלא עדות קאמר: מכל מקום קשיא. אליבא דרבי יוחנן פריך וכן כל הנך פירכי דלקמן אבל לרבה דאמר דטעמא דרבי יהודה שלא יהא חוטא נשכר לא קשיא מידי:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר