סוף סוף הרי חובל זה שלוקה לאו בר [לא בן] תשלומין הוא, כיון שאין בו שוה פרוטה, ולא משום שנתחייב במלקות, ומהיכן למדים להלכה הכללית שבכל מקום, שיש בו צד חיוב מלקות אינו משלם, גם כאשר אינו לוקה ממש? ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] ההשוואה בין הכתובים אלא באופן כזה, דבהדי דמחייה [שביחד, באותו זמן שהיכה אותו] קרע גם שיראין דיליה [משי שלו], שהיו כאן שתי עבירות שונות ובכל זאת למדים מן ההיקש שהוא פטור מכל תשלום ממון שהוא.

א אמר ליה [לו] רב חייא לרבא: ולשיטת התנא דבי [מבית מדרשו] של חזקיה שאמר "מכה אדם" ו"מכה בהמה", ממאי [ממה, מניין] יודע הוא שכל אלה ביום חול כתיב [נאמרו], וליכא לאיפלוגי [ואין לחלק] בין שוגג למזיד, דלמא [שמא] בשבת כתיב [נאמר הדבר] שחבל בבהמה בשבת שבבהמה גופה [עצמה] איכא לאיפלוגי [יש מקום לחלק], בין שוגג למזיד, שבשוגג שאינו חייב במיתה, הוא מתחייב בתשלומים, ובמזיד פטור מתשלומים, מפני שנענש עונש חמור על חילול שבת, ואם כן אין מקום כלל ללימוד זה!

ומשיבים: לא סלקא דעתך [תעלה על דעתך] לומר כך, משום דכתיב [שנאמר]: "ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת" (ויקרא כד, כא) ויש לברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] מדובר במקרה שלא אתרו ביה [התרו בו], אם כן מכה אדם אמאי [מדוע] יומת? הלא אין עונשים עונשי גוף אלא לאחר התראה! אלא פשיטא [פשוט הדבר] דאתרו ביה [שהתרו בו], ואי [ואם] מדובר שעשה זאת בשבת והתרו בו, וכי מכה בהמה ישלמנה?! שכן אם התרו בו שלא להרוג את הבהמה בשבת, הריהו חייב משום חילול שבת שיש בהריגת הבהמה ובודאי לא ישלמנה. אלא לאו [לא] מדובר פה אלא ביום חול.

ב אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: לרבה שאמר כי חידוש הוא שחידשה תורה בקנס, ואף על גב דמיקטיל [ואף על פי שנהרג] והתחייב מיתה על מה שעשה, משלם קנס, מתניתין כמאן מוקים לה [את משנתנו כמי הוא מעמיד, מסביר אותה]? אי [אם] הוא מפרש כדעת ר' מאיר הסובר שבכל מקום שעושה מעשה המחייבו מלקות ותשלום, הריהו לוקה ומשלם, אם כן קשיא [קשה] מדוע לא שנה גם בתו, שלדעתו אין הבדל בין בתו לאחרת, שהרי לשיטת רבה סבור ר' מאיר שאף שחייב מיתה משלם! אי [אם] כדעת ר' נחוניא בן הקנה, הסובר אף הוא כר' מאיר שלוקה ומשלם, אם כן קשיא [קשה] מדוע נאמר שם שחייב על אחותו, שהרי לדעתו חייבי כריתות הם כחייבי מיתות בית דין לפטור מן הקנס, ואף שאין המלקות פוטרות אותו מן התשלום, מכל מקום יפטרנו הכרת! אי [אם] כדעת ר' יצחק, הסבור שחייבי כריתות אינם לוקים, ולכן משלמים קנס, אבל בדרך כלל אין לוקה ומשלם קשיא [קשה] מדוע מנויה במשנה ממזרת שיש בה חיוב מלקות לדעת הכל!

הניחא [זה נוח, מובן] אי סבר לה [אם סבור רבה] כר' יוחנן הסובר שמי שלא התרו בו, אף שעבר עבירה שיש עליה חיוב מלקות — משלם אם היה גם חיוב ממון, אם כן הוא נמי [גם כן] מתרץ לה [אותה, את המשנה] כר' יוחנן שכל אלה חייבי מלקות השנויים במשנה הם כאשר לא התרו בו. אלא אי סבר [אם סבור רבה] כריש לקיש, שעבירה שיש בה חיוב מלקות, גם אם אינו לוקה בפועל מכיון שלא התרו בו, מכל מקום פטור מתשלומים, היכי [כיצד] הוא מתרץ לה [אותה]? שהרי אינה כאף אחת מהשיטות! ומשיבים: על כרחך אתה צריך לומר שכר' יוחנן סבירא ליה [סבור הוא] בענין זה.

אמר ליה [לו] רב מתנא לאביי, לריש לקיש שאמר: בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי מיתות, שאף אם חטא בשוגג פטור מן התשלומים, מאן [מיהו] התנא דפליג עליה [שחולק עליו] על ר' נחוניא בן הקנה ומחייב תשלומים במקום חיוב כרת, והרי יש עם הכרת גם חיוב מלקות, שפוטר מממון? ומשיבים: אי [או] ר' מאיר הסבור שלוקה ומשלם, אי [או] ר' יצחק האומר שחייבי כריתות אינם לוקים.

ג ומעתה עוברים לדון בענין אחר הקשור באותה בעיה, תנו רבנן [שנו חכמים]: הבא על אחת מן עריות או השניות לעריות — אין להן ממנו לא קנס של אונס, ולא קנס של פיתוי. וכן הממאנת, שהיא היתומה שהשיאוה אימה או אחיה ובטרם בגרה מיאנה בבעלה — אין לה לא קנס ולא פיתוי, שכיון שנישאה כבר, אף שיצאה במיאון אינה עוד בחזקת בתולה. איילונית היא זו שיש בה מום שאינה מגיעה להתבגרות, וכיון שאין לה סימני נערות אינה בגדר נערה, ואין לה לא קנס ולא פיתוי, והיוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פיתוי. ומבארים את דברי הברייתא הזו.

תחילה דנים בפירוש המושגים: מאי [מה] פירוש "עריות" ומאי [ומה] פירוש "שניות לעריות"? אילימא [אם תאמר] ש"עריות" הן