סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

גִּיהוּץ שֶׁלָּנוּ כְּכִבּוּס שֶׁלָּהֶם וְאִי אָמְרַתְּ נֶיעְבַּד גִּיהוּץ מְעַבְּרָא לֵיהּ חוּמַרְתָּא
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם אֲמַרָה לֵיהּ רַבִּי עֲדַיִין בְּתוּלָה אֲנִי אָמַר לָהֶן הָבִיאוּ לִי שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת אַחַת בְּתוּלָה וְאַחַת בְּעוּלָה הֵבִיאוּ לוֹ וְהוֹשִׁיבָן עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן בְּעוּלָה רֵיחָהּ נוֹדֵף בְּתוּלָה אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף אַף זוֹ הוֹשִׁיבָה וְלֹא הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף אָמַר לוֹ לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ
וְנִבְדּוֹק מֵעִיקָּרָא בְּגַוַּוהּ גְּמָרָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ מַעֲשֶׂה לָא הֲוָה חָזֵי וְסָבַר דִּלְמָא לָא קִים לֵיהּ בְּגַוַּוהּ דְּמִלְּתָא שַׁפִּיר וְלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוֹלֵי בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן אָמַר לוֹ רַבִּי בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם אָמְרָה לוֹ רַבִּי מִמִּשְׁפַּחַת דּוֹרְקְטִי אֲנִי שֶׁאֵין לָהֶן לֹא דַּם נִדָּה וְלֹא דַּם בְּתוּלִים בָּדַק רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וּמָצָא כִּדְבָרֶיהָ אָמַר לוֹ לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְמִשְׁפַּחַת דּוֹרְקְטִי
מַאי דּוֹרְקְטִי דּוֹר קָטוּעַ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא תַּנְחוּמִים שֶׁל הֶבֶל נִיחֲמוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְאוֹתוֹ הָאִישׁ דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׂאוֹר יָפֶה לְעִיסָּה כָּךְ דָּמִים יָפִים לָאִשָּׁה וְתָנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר כׇּל אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרוּבִּין בָּנֶיהָ מְרוּבִּים
אִתְּמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ אֲמַר לֵיהּ וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אָמַר נִתְחַיַּיבְ[תָּ] בְּמִקָּחֶךָ אֲמַר לֵיהּ בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר נִתְחַיַּיבְ[תָּ] הַיְינוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זְכֵה מַאי זְכוּתָא דְּלָא אָתֵי לִידֵי סְפֵק נִדָּה
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם אָמְרָה לוֹ רַבִּי עֲדַיִין בְּתוּלָה אֲנִי וּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת הֲוָה רָאָה רַבִּי שֶׁפְּנֵיהֶם שְׁחוֹרִים צִוָּה עֲלֵיהֶן וְהִכְנִיסוּם לַמֶּרְחָץ וְהֶאֱכִילוּם וְהִשְׁקוּם וְהִכְנִיסוּם לַחֶדֶר בָּעַל וּמָצָא דָּם אָמַר לוֹ לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ קָרֵי רַבִּי עֲלֵיהֶם צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ
מַתְנִי' בְּתוּלָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה בְּתוּלָה אַלְמָנָה גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הָאֵירוּסִין כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים
גְּמָ' מַאי אַלְמָנָה אָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה אַלְמָנָה עַל שֵׁם מָנֶה אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אַיְּידֵי דְּהָא קָרֵי לַהּ אַלְמָנָה הָא נָמֵי קָרֵי לַהּ אַלְמָנָה
אַלְמָנָה דִּכְתִיבָא בְּאוֹרָיְיתָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דַּעֲתִידִין רַבָּנַן דִּמְתַקְּנִי לַהּ מָנֶה וּמִי כָּתֵב קְרָא לְעָתִיד אִין דִּכְתִיב וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהוֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְתָנָא רַב יוֹסֵף אַשּׁוּר זוֹ סְלֵיקָא וּמִי הֲוַאי אֶלָּא דַּעֲתִידָה הָכָא נָמֵי דַּעֲתִידָה
וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה מָטָר מַשְׁקֶה מַרְוֶה וּמְזַבֵּל וּמְעַדֵּן וּמַמְשִׁיךְ אָמַר רָבָא בַּר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאִיתֵּימָא רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא מַאי קְרָא תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִזְבֵּחַ מֵזִיחַ וּמֵזִין מְחַבֵּב מְכַפֵּר הַיְינוּ מְכַפֵּר הַיְינוּ מֵזִיחַ מֵזִיחַ גְּזֵירוֹת וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹת
וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה תַּמְרֵי מְשַׁחֲנָן מַשְׂבְּעָן מְשַׁלְשְׁלָן מְאַשְּׁרָן וְלָא מְפַנְּקָן אָמַר רַב אָכַל תְּמָרִים אַל יוֹרֶה מֵיתִיבִי תְּמָרִים שַׁחֲרִית וְעַרְבִית יָפוֹת בְּמִנְחָה רָעוֹת בַּצׇּהֳרַיִם אֵין כְּמוֹתָן וּמְבַטְּלוֹת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַחְשָׁבָה רָעָה וְחוֹלִי מֵעַיִם וְתַחְתּוֹנִיּוֹת
מִי אָמְרִינַן דְּלָא מְעַלּוּ עַלּוֹיֵי מְעַלּוּ וּלְפִי שַׁעְתָּא טָרְדָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַחַמְרָא דְּאָמַר מָר הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית יַיִן אַל יוֹרֶה וְאִיבָּעֵית אֵימָא לָא קַשְׁיָא הָא מִקַּמֵּי נַהֲמָא הָא לְבָתַר נַהֲמָא דְּאָמַר אַבָּיֵי אֲמַרָה לִי אֵם תַּמְרֵי מִקַּמֵּי נַהֲמָא כִּי נַרְגָּא לְדִיקּוּלָא בָּתַר נַהֲמָא כִּי עָבְרָא לְדַשָּׁא
דַּשָּׁא אָמַר רָבָא דֶּרֶךְ שָׁם דַּרְגָּא אָמַר רָבָא דֶּרֶךְ גַּג פּוּרְיָא אָמַר רַב פָּפָּא שֶׁפָּרִין וְרָבִין עָלֶיהָ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק

רש"י

גיהוץ. לשיקיי''ר באבן הזכוכית: ככיבוס שלהן. שהיו מימיהם יפים לכבס או סמנין יפים היו להן לכבס ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ: מעברא ליה חומרתא. שפשוף האבן מעביר את הדם: חומרתא. אבן כדאמרינן בגיטין (דף סט:) ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה אבן הנמצאת באמה מחמת חולי: ריחה נודף. מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח: גמרא הוה שמיע ליה. שעשו כן לבנות יבש גלעד במסכת יבמות (דף ס:): דור קטוע. שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים: יפין לאשה. למהר לה הריון: נתחייב במקחך. על כרחך תקבל חובה הבאה לך במקחך לשון אין חבין לאדם (לקמן דף יא.) דבר שהוא לרעתו קרוי חובה: שפניהם שחורים. מחמת רעבון: צפד עורם. דונש פירש כמו דבק עורם על עצמם ומנחם פירש שחר עורם: מתני' בתולה אלמנה וגרושה. בין בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין וחזרה ונשאת: כתובתה. מן השני: מאתים. שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו: ויש להם טענת בתולים. אם לא מצאה הב' בתולה אבדה כל כתובתה דמקח טעות היא לו: גמ' בגדתאה. דמן בגדת: על שם מנה. שאם נשאת משנתאלמנה אין לה כתובה אלא מנה: דכתיבא באורייתא. ועדיין לא נתקנו כתובות: ומי כתיב קרא. לקרות על שם דבר העתיד: זו סליקא. שם עיר: ומי הואי. העיר בנויה בבריאת עולם דכתיב ההולך קדמת אשור: [מטר. ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא]: מזבל. את הארץ: מעדן. נותן עדנה וזיו בפירות: תלמיה. של א''י: רוה נחת גדודיה כאשר ברביבים תמוגגנה. רוה הרי משקה ומרוה תמוגגנה הרי מזבל מעדן וממשיך את הפירות נפקא מצמחה תברך. תמוגגנה דישטנפי''ר: מזיח. קס''ד מזיח עונות: מזין. בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנו' באין מן המזון וגורמין לו ברכה: מחבב. את ישראל אל אביהם: היינו מזיח היינו מכפר. הי ניהו מזיח הי ניהו מכפר: מזיח גזירות. רעות מעל ישראל: משחנן. מחממות: משלשלן. שלשול: מאשרן. מחזיקות כח כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א): ולא מפנקן. אינן מרבות אסטניסא על הלב וכלן לשבח: אל יורה. שום הוראה לפי שטורדות דעתו כשיכור: שחרית וערבית יפות. כללא דמילתא לאחר אכילה יפות שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל (ב''מ קז:) ערבית לאחר אכילה: במנחה רעות. שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים: בצהרים. לאחר הסעודה שאכל ושבע: אין כמותם. וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו: מבטלות מחשבה רעה. דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא: כי עברא לדשא. מחזיקות את הגוף כבריח את הדלת:

תוספות

בתולה אלמנה גרושה חלוצה. נראה לפרש דלרבותא נקט חלוצה דסלקא דעתך אמינא כיון דשומרת יבם לא מיחסרא כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בעל כרחה וה''א דכנשואה דמיא קמ''ל: אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר. והא ליכא למימר דתפשוט מהכא דכתובת אלמנה מנה ' מדאורייתא דהא מנה לא היה בימי משה דלא הזכירה תורה אלא ככר והא דאמרינן בבכורות (דף ה. ושם) ' משה רבינו נאמן היה ובקי בחשבונות אלא שמנה של קודש כפול היה לא שהיה מנה בימי משה אלא כלומר כמו שמנה של קודש בימי יחזקאל כפול היה כך היה ככר של קודש כפול בימי משה: ותנא רב יוסף אשור זו סליקא ומי הואי. פי' בקונטרס ומי הואי בבריאת עולם ובלא רב יוסף מאשור וכן מכוש לא מצי למיפרך דמצינן למימר דאשור וכוש שם המחוז ולא שם העיר ומימות עולם היה שמם כך אבל קשה דמאי מייתי מאשור דאשור אע''ג דלא הוה בבריאת עולם כיון דהוה בימי משה שפיר הוה ליה למכתב אבל . מנה לא היה לו לכתוב כיון שעדיין לא היה בדורו ונראה לר''י לפרש ' דסליקא בימי משה מי הואי דקים ליה דסליקא לא היה בימי משה וסביב סליקא הולך חדקל ולא אצל אשור שהיה בימי משה: אמר רב אכל תמרים אל יורה. ואם תאמר דבפ''ג דכריתות (דף יג: ושם) (אמר רב הונא) אמר רב הלכה כר' אלעזר דאינו מחייב על שאר משכרין אלא על היין בלבד וי''ל אע''ג דלא מחייב על ביאת מקדש אסור להורות וה''נ משמע בס''פ אלו מומין (בכורות מה:) דפסול לעבודה למאן דלא מחייב אשאר משכרין אף על גב דעבודה לא אחיל הוא הדין נמי דאל יורה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר