מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: מברכין לבתולה שבעה ימים ולאלמנה יום אחד. מאי לאו [האם לא] הכוונה אפילו לאלמנה שנשאת לבחור שמברכים לה רק יום אחד! ודוחים: לא, הכוונה היא לאלמנה שנישאת לאלמון, שאצלה יש רק יום אחד לברכה. ושואלים: אבל לבחור מאי [מה] יהא הדין, שבעה ימים — אי הכי ליתני [אם כן, שישנה] בברייתא במפורש: מברכין לבתולה שבעה, ולאלמנה שנשאת לבחור שבעה, ולאלמנה שנשאת לאלמון יום אחד, ומדוע איפוא לא שנה גם מקרה זה?

ומשיבים: באמת יכול היה לשנות כך, אלא מילתא פסיקתא קתני [דבר חתוך שנה] בברייתא זו בלי להיכנס לחילוקי פרטים, ללמדנו דליכא [שאין] ברכה לבתולה דבצרה [שפחותה] מזמן של שבעה ימים, וליכא [ואין] ברכה לאלמנה דבצרה [שפחותה] מיום אחד, אבל ייתכן שברכת אלמנה תהיה יותר מיום אחד.

א כיון שהזכרנו את המקור לברכת חתנים, דנים עתה גופא [לגופה] של אותה הלכה, אמר רב נחמן: אמר לי הונא בר נתן, תנא [שנה החכם]: מנין לברכת חתנים שצריכה להיות במעמד עשרה — שנאמר: "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה" (רות ד, ב). ור' אבהו אמר: המקור לברכת חתנים הוא מהכא [מכאן], ממה שנאמר: "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל" (תהלים סח, כז), ללמדנו שבמקהלות = בקהל, שהוא לפחות עשרה אנשים, מברכים את ה', כאשר יש ברכה שנוגעת ב"מקור ישראל" — בביאה שתוליד ילדים בישראל.

ושואלים: ורב נחמן בהאי קרא [בכתוב זה] שהביא ר' אבהו מאי דריש ביה [מה דורש הוא בו], מה למד הוא ממנו? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא אותו] לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: היה ר' מאיר אומר: מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים כשעברו את ים־סוף — שנאמר: "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל", לומר שאפילו אלה שהיו ברחם ("מקור"), גם הם הצטרפו למקהלות שברכו את ה'. ושואלים: ואידך [והאחר, ר' אבהו], מדוע אין הוא מפרש את הדברים כך? ומשיבים: אם כן, שרק לצורך זה בא המקרא, לימא קרא [שיאמר הכתוב] "מבטן ישראל ", מאי [מהו] לשון "ממקור" — הכוונה ודאי על עסקי מקור, ללמדנו שברכה שמברכים בעסקי מקור צריכה שתהיה במקהלות.

ושואלים עוד: ור' אבהו בהאי קרא [בכתוב זה] שהביא רב נחמן מאי דריש ביה [מה הוא דורש בו], מה לומד הוא ממנו? ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [דבר זה צריך לו] לא לענין ברכת חתנים, אלא שבועז אסף עשרה אנשים כדי למידרש [לדרוש] בפניהם שאלו שאסרה תורה להם לבוא בקהל, הכוונה לעמוני ולא לעמונית, מואבי ולא מואבית. וראיה לדבר: דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שאסף אנשים רק לצורך ברכה, לא סגיא [די לו] דלאו [שלא] יהיו זקנים (חכמים), שהרי לשם הברכה אין צורך בזקנים דווקא, וכיון שהביא עשרה זקנים, משמע שהיה בכך ענין של פסק הלכה.

ואידך [והאחר, רב נחמן] אומר: אי סלקא דעתך למידרש [אם עולה על דעתך שהביא אותם כדי לדרוש], האם לא סגיא [די לו] דלאו [שלא] יהיו שם עשרה, שהרי אין צורך במספר גדול של חכמים כדי לדון עימם בהלכה! ומשיבים: אין [כן], ובכל זאת יש טעם שהביא עשרה — לפרסומי מילתא [כדי לפרסם את הדבר], שכל דבר שרוצים שיהיה לו פרסום רחב עושים אותו בעשרה, וכדאמר ליה [וכפי שאמר לו] שמואל לרב חנא בגדתאה [מבגדד]: פוק ואייתי [צא והבא] לי בי עשרה [עשרה אנשים] ואימא [ואומר] לך באנפייהו [בפניהם] הלכה שאני רוצה לפרסם: המזכה מתנה לעובר — קנה העובר, אף שעדיין לא בא לעולם. הרי שאף על פי שלעצם הענין אין צורך דווקא בעשרה, הרי כשהדבר נעשה בפני עשרה יש בזה משום פומבי, ולכן אפשר לפרש שבועז קרא לעשרה זקנים כדי לפרסם הלכה זו. ואגב כך מעירים שעל כל פנים, באותו ענין שרצה שמואל לפרסם, אין הלכה כמותו, אלא הלכתא [הלכה] למעשה היא — המזכה לעובר לא קנה.

ב תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, כלומר, בזמן החתונה. ר' יהודה אומר: אף בבית האירוסין מברכין אותה.

אמר אביי: ודברי ר' יהודה אלה בארץ יהודה שנו, מפני ששם הארוס מתייחד עמה עם ארוסתו, ויש חשש שיבוא עליה, ולכן מברכים כבר אז ברכת חתנים.

תניא אידך [שנוייה ברייתא אחרת]: מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, וברכת אירוסין בבית האירוסין. ושואלים: ברכת האירוסין מאי [מה] מברך? מה נוסח ברכה זו שמברכים באירוסין? רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא, תרוייהו משמיה [שניהם משמו] של רב יהודה אמרי [אומרים]: זהו נוסח הברכה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות (כלומר, שנתן לנו מצוה זו של איסורי עריות), ואסר לנו את הארוסות (שהן אסורות לכל אדם, לאחרים — משום שדינן כאשת איש, ואף לארוס עצמו אסורות מדברי סופרים), והתיר לנו את הנשואות לנו רק על ידי חופה וקדושין". ומוסיפים כי רב אחא בריה [בנו] של רבא היה מסיים בה בברכה זו משמיה [משמו] של רב יהודה: "ברוך אתה ה' מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין".

ומעירים: מאן דלא חתים [מי שאינו חותם] ברכה זו כרב אחא, אלא משאיר אותה בלא החתימה, סבור כי מידי דהוה [כפי שהוא] בענין ברכת הפירות (כגון: "בורא פרי העץ") וברכת המצות (כגון: "על המילה", "על השחיטה" וכדומה) שבנוסח ברכות אלה יש רק פתיחה, אבל אין בהן חתימה. ומאן דחתים [ומי שחותם] בברכה זו של קידושין, סבור כי מידי דהוה אקידושא [כפי שהוא בענין קידוש], שיש בנוסח הברכה בקידוש גם פתיחה וגם חתימה.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: מברכין ברכת חתנים בעשרה אנשים כל שבעה ימים של משתה החתונה. אמר רב יהודה: והוא שבאו פנים חדשות, כלומר, כשבאו אנשים חדשים, שלא היו קודם לכן, מברכים שבע ברכות אלה בכל סעודה.

ושואלים לפרטי הדברים: מאי [מה] מברך, מה נוסח ברכת חתנים זו? אמר רב יהודה: ברכה ראשונה מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם