אלמא [מכאן] שלא קני ליה רביה [קנה אותו רבו, אדונו] לגופו, לשנות את מעמדו, והוא נשאר ישראל גמור לכל דבר. הכא נמי [כאן גם כן] לגבי פסח לא קני ליה רביה [קנה אותו רבו] שיהא כעבד, ואם כן הביטוי מיותר, אלא ודאי לאפנויי [להפנות אותו] ללימוד לענין אחר.

ושואלים: ואכתי [ועדיין] הלא מופנה מצד אחד בלבד הוא, ושמעינן ליה [ושמענו אותו] את ר' אליעזר שאמר: גזירה שווה שמופנה מצד אחד בלבד, אמנם למדין ממנה, אבל ומשיבין (דוחים) אותה אם יש מקום לחלק בין הדברים. וכיון שכאן יש מקום לחלק — מדוע תתקיים הגזירה השווה?

ומשיבים: כיון דלגופיה [שלגופו] של הענין לא צריך את הביטוי "תושב ושכיר", וכיון שכך יש ייתור של שתי מילים — שדי חד [הטל ייתור אחד] על הלמד ושדי חד [והטל אחד] על המלמד כאילו היה ייתור זה מחולק לשני העניינים, והוה ליה [והרי הוא] כמו גזירה שוה מופנה משני צדדין שאין משיבים עליה.

ושואלים: אי [אם] כן, אם אמנם למדים אנו גזירה שווה זו, הרי הכלל הוא שאין גזירה שווה למחצה, ונוכל לומר עוד בגזירה שווה: מה בקרבן פסח, אונן (מי שמת לו מת ועדיין לא נקבר) אסור בו — אף תרומה יהא אונן אסור בה. ואנחנו יודעים שאינו כן!

אמר ר' יוסי בר חנינא: אמר קרא [הכתוב]: "וכל זר לא יאכל קודש" (ויקרא כב, י), הרי זה בא להדגיש: פסול של זרות אמרתי לך שמונע מלאכול בתרומה, ולא פסול אנינות. ושואלים: אימא [אמור] ופרש את המיעוט בדרך אחרת: פסול זרות ולא ערלות, ויהא איפוא הערל מותר באכילת תרומה! ומשיבים: הא כתיב [הרי נאמר] "תושב ושכיר" בתרומה ו"תושב ושכיר" בפסח, ולומדים בגזירה שווה שערל אסור.

ושואלים: ומה ראית להוציא אונן מאיסור אכילת תרומה ולהכניס ערל, אולי יהא הלימוד להיפך? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] לומר שערלות הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] לאסור את הערל באכילת תרומה, שכן יש כמה צדדים להחמיר בו, וסימן לדבר: מעשי"ם כרותי"ם בדב"ר העב"ד. ומפרטים: שכן הערל הוא מחוסר מעשה המילה, והמעשה הוא בגופו ("מעשי"ם"), והוא איסור חמור שענוש כרת עליו ("כרותי"ם"), וישנו לפני הדבור בהר סיני ("בדב"ר"), שהרי מצוה זו ניתנה עוד לאברהם אבינו, ומילת זכריו ועבדיו מעכבת את בעליהם מלאכול קרבן פסח ("העב"ד") כמפורש בכתוב!

ומקשים: אדרבה (להיפך) אנינות הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שהרי אף בה ישנם כמה צדדי חיוב אחרים; שכן ישנה בכל שעה שמת לו מת, ואינה כמילה שחיובה פעם אחת בלבד, ונוהגת באנשים ונשים שלא כמילה, ואין בידו לתקן את עצמו עד הקבורה! ומשיבים: אף על פי כן, הנך נפישן [נימוקים אלה בשביל ערלות מרובים יותר].

רבא אמר: בלא הנימוק של הנך נפישן [אלה מרובים] נמי לא מצית אמרת [גם כן אינך יכול לומר] שאנינות היא שנאסרה על ידי הגזירה שווה, שכן האם שבקינן [עוזבים אנו] ענין ערלות דכתיב בגופיה [שנאמר בגופו] של הפסח לאיסור, וילפינן [ולומדים אנו] דין אנינות בגזירה שווה מפסח, כאשר דין זה שאונן אסור בפסח איננו כתוב בו במפורש?! שאיסור אנינות שבפסח גופיה [עצמו] מדין מעשר גמרינן [אנחנו למדים] לאסרו לאונן.

ומקשים מצד אחר: אי [אם] מצד הגזירה השווה, אם כן נאמר: מה פסח — מילת זכריו ועבדיו מעכבת את האב והאדון מלאכול, אף בתרומה — מילת זכריו ועבדיו מעכבת את האדון מלאכול!

ודוחים, אמר קרא [הכתוב] בפסח: "ומלתה אתו אז יאכל בו" (שמות יב, מד), והדגשה "בו" באה ללמד: מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו בלבד, כלומר, רק מלאכול בפסח, אבל אין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שאתה למד מ"בו" למעט כל דבר אחר, אימא [אמור] אם כן דרשה זו גם לענין ערלות, שהרי נאמר בפסח "וכל ערל לא יאכל בו" (שם, מח) ותדרוש: הערל, בו, בפסח, אינו אוכל, אבל אוכל הוא בתרומה! ומשיבים: הא כתיב [הרי נאמר] בתרומה "תושב ושכיר" שבא ללמדנו גזירה שווה מפסח לאסור את הערל באכילת תרומה!

ושואלים: ומה ראית לרבות דווקא ערל ולא דבר אחר? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] כי ערלות דגופיה [שבגופו] הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שכן זה הוא מעשה בגופו, וענוש כרת על העדר המילה. ושואלים: אדרבה (להיפך) מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] לאיסור, שכן ישנה בכל שעה, שבכל שעה שהם אצלו, בבעלותו, חלה המצוה עליו!

ומשיבים: הנך נפישן [אלה הנימוקים של "ערלות בגופו" מרובים]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת [בלא "אלה מרובים" גם כן אינך יכול לומר כדבריך], שכן מי איכא מידי [האם יש דבר] שערלות דגופיה [של גופו, עצמו] לא מעכבא ביה [מעכבת בו], כפי שאתה מציע, וערלות דאחריני [של אחרים] מעכבא ביה [מעכבת בו]?! אלא ודאי נלמד מכאן שערל עצמו אסור לאכול בתרומה, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת.

ושואלים: השתא דאמרת [עכשיו שאתה אומר] ש"בו" הכתוב בענין זה לדרשה הוא דאתא [שבא] ולהוציא דברים אחרים — מה שנאמר "כל בן נכר לא יאכל בו" (שם מג) למה לי? ומשיבים: גם זה בא ללמד: בקרבן פסח שרק בו