|
טקסט הדף מנוקד
וְשִׁחְרוּר מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד
אָמַר רַב יְהוּדָה הִכְנִיסָה לוֹ שְׁנֵי כֵלִים בְּאֶלֶף זוּז וְשָׁבְחוּ וְעָמְדוּ עַל שְׁנֵי אֲלָפִים אֶחָד נוֹטַלְתּוֹ בִּכְתוּבָּתָהּ וְאֶחָד נוֹתֶנֶת דָּמִים וְנוֹטַלְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ מַאי קָא מַשְׁמַע לַן שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ דִּידַהּ הָוֵי הָא אַמְרַהּ רַב יְהוּדָה חֲדָא זִימְנָא מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמָטְיָא לְמִשְׁקַל בִּכְתוּבְּתַהּ אֲבָל מִיתָּן דְּמֵי וּמִישְׁקָל לָא קָא מַשְׁמַע לַן מַתְנִי' בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וּמֵת וְהִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר שֶׁהָעוּבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי אָמְרוּ לוֹ מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן וּמֵת וְהִנִּיחָה מְעוּבֶּרֶת לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּקָסָבַר עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא אוֹ דִלְמָא יָלוּד מַאֲכִיל שֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְעוּבָּר בִּמְעֵי כֹהֶנֶת מַאי אָמַר רַבָּה הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּקָסָבַר עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא רַב יוֹסֵף אָמַר יָלוּד מַאֲכִיל שֶׁאֵין יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל מֵיתִיבִי אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹסֵי מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן מַהוּ אָמַר לָהֶם זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא הַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ יָלוּד מַאֲכִיל שֶׁאֵין יָלוּד אֵין מַאֲכִיל מַאי זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי אִיהִי הִיא קַשְׁיָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ בָּנִים אוֹכְלִים מִשּׁוּם בָּנִים אֵין לוֹ בָּנִים אוֹכְלִים מִשּׁוּם אַחִים אֵין לוֹ אַחִים אוֹכְלִים מִשּׁוּם מִשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ זוֹ וְלָא סְבִירָא לֵיהּ הָא אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה פּוֹק אַיְיתִי לִי בֵּי עַשְׂרָה דְּאֵימָא לָךְ בְּאַנְפַּיְיהוּ הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר קָנָה אֶלָּא זוֹ וּסְבִירָא לֵיהּ מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דִּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי וּמִי פְּלִיגִי מֵתִיב רַבִּי זַכַּאי זוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וְהוֹדוּ לוֹ אָמַר רַב אָשֵׁי מִי קָתָנֵי וְקִבְּלוּ וְהוֹדוּ לוֹ קָתָנֵי דְּמִסְתַּבַּר טַעְמֵיהּ תָּנוּ רַבָּנַן הִנִּיחַ בָּנִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ אוֹכְלִים הִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין אוֹכְלִים הִנִּיחַ בָּנִים וְהִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת עַבְדֵי מְלוֹג אוֹכְלִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל לֹא יֹאכְלוּ מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר שֶׁהָעוּבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו הַבַּת מַאֲכֶלֶת הַבֵּן אֵינוֹ מַאֲכִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר זְכָרִים יֹאכְלוּ כּוּלָּן נְקֵבוֹת לֹא יֹאכֵלוּ שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר וְאֵין לַבָּנוֹת בִּמְקוֹם הַבֵּן כְּלוּם מַאי אִירְיָא שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר תִּיפּוֹק לֵיהּ דִּנְקֵבָה נָמֵי פָּסְלָה חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר חֲדָא דִּנְקֵבָה נָמֵי פָּסְלָה וְעוֹד שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר וְאֵין לַבָּנוֹת בִּמְקוֹם הַבֵּן כְּלוּם זְכָרִים יֹאכֵלוּ וְהָאִיכָּא עוּבָּר קָסָבַר רש"יושחרור. ישראל ששיעבד עבדו לב''ח ושחררו הלוה יצא לחירות והמלוה גובה מלוה ממקום אחר: בכתובתה. שהיא אלף זוז דהא מאי דאשבחו ברשותי' אשבחו: אבל למיתן דמי ומישקל לא. אלא שלו הן עולמי' קמ''ל: מתני' והניחה מעוברת. אע''פ שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה לא יאכלו עבדי צאן ברזל בתרומה לפי שהן של יורשים ויש לעובר בהן חלק ואין לעובר כח להאכילן בתרומה אי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא אי משום דקסבר ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל שנאמר (ויקרא כב) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו: שהעובר פוסל. אם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה: ואינו מאכיל. אם בת ישראל לכהן היא ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה וה''ה לעבדים: אף בת כהן לכהן. כיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל היאך העבדים אוכלין בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי עבדיו הן ואין אוכלים אלא בשבילו והוא אין בו כח להאכיל: גמ' במעי כהנת. בת כהן מעוברת מכהן אי אמרת משום זרות ליכא ואי משום שאין ילוד איכא: וזו לא שמעתי. לאיסור אלא להיתירא: יש לו בנים אחרים. לבד מעובר זה: אוכלים. העבדים בשביל בנים דעובר לית ליה זכיה: בשביל משפחה. שאין אחד מישראל שאין לו יורשין וכל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו: זו דברי רבי יוסי. ולא סבירא ליה לשמואל דעובר אית ליה זכיה: בגדתאה. בעל אגדה ל''א שם מקום שהוא בבבל ששמו בגדד: בי עשרה. לפרסם את הדבר: הניח בנים. הכהן ולא הניחה מעוברת: אלו ואלו. עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל אוכלין דעבדי מלוג אוכלין בשבילה שהיא אוכלת בשביל בניה ועבדי צאן ברזל אוכלין בשביל בנים: הניחה מעוברת. ולא הניח לה בנים: אלו ואלו אין אוכלין. שהעובר אינו מאכיל לא את אמו ולא את העבדים: הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלים. שהם שלה ואין לעובר חלק בהן והיא אוכלת בשביל בניה: עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר. שיש לו חלק בהן דאית ליה זכייה ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו לפיכך עבדים אסורים לאכול: שהעובר פוסל. בת כהן המעוברת מישראל: ואינו מאכיל. בת ישראל המעוברת מכהן ולא את עבדיו: הבת מאכלת. לקמן מפרש לה: כולן זכרים. ל''ג כולן אלא ה''ג זכרים יאכלו כולן נקבות לא יאכלו אם יש זכר בבנים אוכלים העבדים בשבילו ולא חיישינן לחלקו של עובר דשמא נקבה היא ואין לה חלק במקום בן ואת''ל זכר הוא שמא תפיל שכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ויש שמפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות הוו להו זכרים הראוים לירש מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן כולן נקבות לא יאכלו שמא יהא עובר זכר כו': תיפוק ליה. דא''נ הויא נקבה פסלה דכיון שכל אותן שלפנינו נקבות יש לעובר חלק בהן אפילו היא נקבה: תוספותפוסל ואין מאכיל. נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל את אמו דתרוייהו אעבדים ליכא למימר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל בעבדי אביו דכיון דאשמועינן דפוסל היכי משכחת שיאכיל ובקונטרס פירש כולה מילתא אאמו ואע''ג דאעבדים קאי ה''ק שהעובר פוסל ואין מאכיל את אמו וה''ה לעבדיו דפוסל: למאי נפקא מינה לעובר במעי כהנת. אע''ג דע''כ דרשינן ההיא דרשא דילוד מאכיל דמהאי טעמא אמרינן לקמן דבת ישראל לכהן והניחה מעוברת דלא מאכיל דהתם לא שייך טעמא דעובר במעי זרה זר הוא דאפילו זר מאכיל את אמו ואפילו ממזר כדאמרינן לקמן (ד' סט:) מ''מ מיבעיא ליה לענין עבדים דאיכא למימר דוקא לענין אמו דכתב בה קרא ויליד ביתו הם יאכלו דמיניה דרשינן שמאכיל את אמו דרשינן ילוד מאכיל אבל עבדים שאוכלים מטעם קנין כספו לא קאמר קרא ילוד מאכיל שאינו ילוד לא: היינו דקאמר זו שמעתי כו'. ורבנן שהיו אומרים לו כן הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל: אוכלין בשביל כל המשפחה כולה. ה''מ למימר דטעמא דרבנן משום דלא סבירא להו דרשא דשאין ילוד אין מאכיל לגבי עבדים ולית להו נמי דעובר במעי זרה זר הוא אלא קבלה היתה בידו דטעמא משום דלא זכי בהו עובר וקצת תימה דהא מסתמא מעשה ידיהם עד שיולד הוא לעובר ולא לבני משפחה קשה לר''י דתנן בפרק יוצא דופן (נדה ד' מד.) דבן יום אחד פוסל מן התרומה ופריך בגמרא מאי איריא בן יום אחד אפי' עובר נמי ומשני רב ששת מתניתין בכהן שיש לו ב' נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ובן יום אחד מן הגרושה פוסל בעבדי אביו ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ''ל בן יום אחד אין עובר לא והשתא למה ליה לאוקמי כשיש לו שתי נשים אפי' אין לו אלא אחת גרושה ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא דאוכלין בשביל כל המשפחה כולה לרבנן ואר''י דרב ששת לטעמיה דאית ליה במי שמת המזכה לעובר קנה ולא אכלי בשביל המשפחה ולהכי מוקי בשיש לו בנים משאינה גרושה ואין העובר שבמעי גרושה פוסל משום דלא חיישינן למיעוטא דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא כדלקמן ולאפוקי מדר' יוסי דרבי יוסי חייש למיעוטא ואתי שפיר דבפרק מי שמת (ב''ב קמב. ושם) פריך למ''ד המזכה לעובר קנה מדתנן ביוצא דופן (נדה דף מד. ושם) בן יום אחד נוחל ומנחיל אבל עובר לא ולא פריך מרישא דבן יום אחד פוסל דאיכא לאוקמא בשתי נשים כו': זו וסבירא ליה. אע''ג דשמואל פסיק באע''פ (כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר דאין אדם מקנה דשלב''ל שמואל חשיב עובר כבא לעולם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|