יבמות נ ע"ב

The above principles apply both in cases of one yevama to one yavam, as well as in cases of two yevamot to one yavam. How so? If he performed levirate betrothal with this yevama and levirate betrothal with that one, i.e., her rival wife, they require two bills of divorce, each for her own levirate betrothal, and ḥalitza with one of them, to release them both from the levirate bond. If he performed levirate betrothal with this one and gave a bill of divorce to that one, the first woman requires a bill of divorce to cancel the levirate betrothal, and one of them must receive ḥalitza. If he performed levirate betrothal with this one and engaged in intercourse with that one, they require two bills of divorce and he must perform ḥalitza with one of them. If the yavam performed levirate betrothal with this one and performed ḥalitza with that one, the first woman requires a bill of divorce.

If the yavam gave a bill of divorce to this yevama and a bill of divorce to that one, they require ḥalitza from him. If he gave a bill of divorce to this one and engaged in intercourse with that one, the latter requires a bill of divorce and ḥalitza. If he gave a bill of divorce to this one and performed levirate betrothal with that one, the latter requires a bill of divorce and he must perform ḥalitza with one of them. If the yavam gave a bill of divorce to this woman and performed ḥalitza with that one, nothing is effective after ḥalitza, and he cannot betroth the rival wife.

If he performed ḥalitza with one yevama and then performed ḥalitza with a second yevama, or he performed ḥalitza with one yevama and then proceeded to either perform levirate betrothal, give a bill of divorce, or engage in intercourse with a second; alternatively, he engaged in intercourse with one yevama and engaged in intercourse with the second yevama, or he engaged in intercourse with one yevama and proceeded to either perform levirate betrothal, give a bill of divorce, or perform ḥalitza with the second, nothing is effective after ḥalitza or intercourse. These halakhot apply both in cases of one yavam to two yevamot, as well as two yevamin to one yevama.

If he performed ḥalitza with one yevama and then proceeded to either perform levirate betrothal, give a bill of divorce, or engage in intercourse with a second yevama; alternatively, he engaged in intercourse with one yevama and then proceeded to perform levirate betrothal, or give a bill of divorce, or perform ḥalitza with a second yevama, nothing is effective after ḥalitza, whether the ḥalitza took place at the beginning, in the middle, or at the end. All of these halakhot accord with the opinion of Rabbi Akiva, who maintains betrothal does not take effect on a woman who is forbidden due to the prohibition against betrothing a yevama after ḥalitza.

But with regard to intercourse, when it is at the beginning, i.e., the first act the yavam performed with his yevama, nothing is effective after it and any subsequent action is void. However, if it was performed in the middle, and similarly if it was performed at the end, i.e., after some other action that impairs the validity of his intercourse, something is effective after it. Rabbi Neḥemya says: Both with regard to intercourse and ḥalitza, whether performed at the beginning, in the middle, or at the end, nothing is effective after it. If the yavam performed a valid action according to Torah law, any subsequent action is of no consequence according to halakha.

GEMARA: Rabban Gamliel and the Rabbis disagree only with regard to the efficacy of a bill of divorce performed after a bill of divorce and levirate betrothal performed after levirate betrothal, but one bill of divorce given to a single yevama, or one levirate betrothal performed with a single yevama, is effective. The bill of divorce prevents him from performing levirate marriage, and the levirate betrothal requires a bill of divorce to cancel it, in addition to ḥalitza.

The Gemara elaborates: What is the reason that the Sages said that a bill of divorce is effective for a yevama, despite the fact that she is not his wife? This is because it is effective in general in cases of married women. For if you say that it is not effective in the case of a yevama, there are some who might mistakenly say the following: A bill of divorce is given to a woman in order to remove her from her husband, and ḥalitza likewise serves to remove her from the yavam; since a bill of divorce is ineffective for this yevama, ḥalitza is also ineffective and does not sever their relationship completely. And perhaps the yavam will come to engage in intercourse after ḥalitza, which is forbidden by the Torah prohibition derived from the verse: “So shall it be done to the man who does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9).

And what is the reason the Sages said that levirate betrothal is effective for a yevama? Because it is effective in general, as levirate betrothal is essentially an act of betrothal. For if you say that it is not effective, there are some who might mistakenly say: Levirate betrothal serves to acquire a woman and intercourse serves to acquire a woman in general, as women can be betrothed by intercourse; since levirate betrothal is ineffective in the case of a yevama, intercourse is also ineffective, i.e., it does not acquire a yevama completely. And he will therefore come to engage in intercourse with a rival wife after intercourse with the first yevama.

And what is the reason the Sages who disagree with Rabbi Neḥemya said that invalid intercourse, i.e., intercourse that follows any disqualifying action with the rival wife of a yevama, does not fully acquire the yevama, such that something is effective after it? In this case the invalid intercourse does not cancel the levirate bond, and therefore further action with the yevama is effective.

The Sages say: If this is intercourse performed after a bill of divorce, then it is considered invalid due to a rabbinic decree with regard to intercourse after a bill of divorce because of its potential confusion with a case of intercourse after ḥalitza. The Sages established that invalid intercourse of this kind should not cancel the levirate bond completely, for if it did, then people might come to engage in intercourse after ḥalitza, which would violate a Torah prohibition. And if this is intercourse performed after levirate betrothal, then it is considered invalid due to a rabbinic decree with regard to intercourse after levirate betrothal because of its potential confusion with a case of intercourse with the second yevama after intercourse with the first. If intercourse after levirate betrothal is effective, people might come to engage in intercourse with a second yevama after intercourse with a first, and this is forbidden as the woman is considered his brother’s wife who is not eligible for levirate marriage.

And what is the reason the Sages said with regard to this invalid ḥalitza that nothing is effective after it? For they say: What is the reason that we should issue a decree in that case? Should we issue a decree with regard to ḥalitza performed after a bill of divorce due to a concern for ḥalitza performed after ḥalitza? In this case there is no concern, as there is no prohibition involved in repeating ḥalitza. In any situation like these, let her continue performing ḥalitza, for no harm is done if ḥalitza is performed unnecessarily.

Alternatively, should we issue a decree stating that other actions are effective after ḥalitza is performed after levirate betrothal due to the concern for confusion with the case of ḥalitza performed after intercourse? In this case there is a concern that people will assume that no bill of divorce is required after intercourse so long as the yavam performed ḥalitza. The Gemara challenges this concern: Is that to say that in the case of ḥalitza after levirate betrothal she does not require a bill of divorce for his levirate betrothal, such that one would conclude the same for ḥalitza after intercourse? In the case of ḥalitza after levirate betrothal, the woman requires a bill of divorce, and similarly in the case of ḥalitza after intercourse she likewise requires a bill of divorce for his intercourse. Thus, the same action performed following ḥalitza after levirate betrothal is also performed following ḥalitza after intercourse, and therefore there is no need to issue a further decree.

§ Rava said:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נ - ב

ועתה חוזרת המשנה להסביר את דברי חכמים במחלוקתם עם רבן גמליאל, בחלק הראשון של המשנה, במי שעשה מעשה אחד וחזר ועשה את אותו המעשה, שסוברים חכמים שיש גט אחר גט, היות והגט אינו מגרש לגמרי, ויש מאמר אחר מאמר, היות והמאמר אינו קונה לגמרי, אך אין כלום אחר חליצה או בעילה.

ומבארת המשנה: זה שאמרו חכמים, החולקים על רבן גמליאל, שיש אחר הגט כלום, ויש אחר מאמר כלום -

אחת יבמה אחת ליבם אחד, ואחת שתי יבמות ליבם אחד.

כיצד?

עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין, וחליצה לאחת מהן

לפי שקנה גם המאמר השני ביבמה השניה.

ואי אפשר לייבם אפילו אחת מהן, כי כיון שכל אחת מהן כבר אגודה אליו במאמר, הרי זה כבונה שני בתים, מדרבנן, ובית אחד הוא בונה ואינן בונה שני בתים.

מאמר בזו וגט לזו -

פסל גיטה של השניה את מאמרה של הראשונה.

וצריכה הראשונה גט למאמרו וחליצה לזיקתו, ומועילה החליצה גם לשניה.

מאמר בזו ובעל את זו -

אי אפשר לקיים את שתיהן, כי בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים, ובעלת המאמר נחשבת אגודה לו מדרבנן.

ולכן צריכות ב' גיטין, וחליצה.

ואפילו זאת שנבעלה צריכה את החליצה בנוסף לגט, היות וביאתה היתה "פסולה", שהיה אסור לה להתייבם בגלל מאמרה של השניה.

מאמר בזו וחלץ לזו -

בעלת המאמר הראשונה צריכה גט למאמרו, בנוסף לחליצה לזיקתו.

גט לזו וגט לזו -

צריכות הימנו חליצה אחת, ואינו צריך לחלוץ לשתיהן, על אף שהיא חליצה פסולה [שהרי אינה ראויה ליבום], ואסור גם בקרובות השניה.

גט לזו ובעל את זו -

אסור לקיים את זו שבעל, שמחמת הגט היא אסורה ב"לא יבנה", וצריכה אפילו זו שנבעלה גט וגם חליצה, לפי שביאתה היתה פסולה.

גט לזו ומאמר בזו - צריכה השניה גט למאמרו, ושתיהן חליצה לזיקתו.

גט לזו וחלץ לזו -

אין אחר חליצה כלום! ואפילו אם יקדש את צרתה לא יתפסו בה קידושין, כי גם צרתה אסורה ב"לא יבנה", ולפי רבי עקיבא אין תפיסת קידושין בחייבי לאוין.

חלץ לזו וחלץ לזו,

או חלץ לזו ועשה מאמר בזו,

או חלץ לזו ונתן גט לזו.

או חלץ לזו ובעל לזו.

לא עשה כלום, לפי שאין אחר חליצה כלום.

או בעל את זו ובעל את זו.

או בעל את זו ועשה מאמר בזו.

או בעל את זו ונתן גט לזו.

או בעל את זו וחלץ לזו -

לא עשה כלום, לפי שאין אחר בעילה כלום.

וגם כאן מתאחר התנא ומביא את הכלל הקודם באיחור, וכפי שיבואר בגמרא:

אין אחר חליצה כלום.

ומבהיר התנא שכל האמור הוא בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת.

ועתה שוב חוזר התנא למקרה של יבם אחד שחוזר ועושה מעשה נוסף באותה היבמה, כדי להשמיענו בהמשך הדברים את החילוק בין ביאה "באמצע" בין שני מעשים, לבין חליצה באמצע, ולהשמיע מחלוקת בין רבי נחמיה וחכמים:

חלץ ועשה מאמר, באותו היבמה, או חלץ ונתן גט, או חלץ ובעל.

או בעל ועשה מאמר, באותה היבמה, או בעל ונתן גט או בעל וחלץ -

כי אין אחר חליצה - כלום!

וזאת,

בין היתה החליצה בתחלה, לפני המעשים האחרים, כגון.

בין היתה החליצה באמצע, בין מאמר לגט.

כגון שהיו לפניו שתי יבמות, ונתן בתחילה גט לאחת, וחלץ ב"אמצע" לשניה, ולבסוף חזר ועשה מאמר בבעלת הגט עצמה [או בחלוצה].

היות ומשעה שחלץ היא נאסרת ב"לא יבנה", ולפי רבי עקיבא אין בה תפיסת קידושין.

בין בסוף.

אם עשה חליצה אחר מאמר וגט, למרות שהיא חליצה פסולה, שהרי אינו יכול עתה לייבמה, מועילה החליצה באופן מוחלט, ואם יחזור ויקדש אותה לא יתפסו בה קידושין, ואינה צריכה גט, וכרבי עקיבא.

ואולם, הבעילה -

רק בזמן שהיא בתחלה - אין אחריה כלום.

אבל ב"אמצע", כגון גט לזו ובעילה לזו ומאמר בשלישית, הרי הוא אסור בקרובות השלישית -

ובסוף, כגון גט לזו, ומאמר לזו, וחזר ובא על אחת מהן, הרי זו ביאה פסולה, שאינו יכול לייבמה בגלל הגט הראשון, וביאה פסולה מחייבת חליצה בנוסף לגט -

יש אחריה של ביאה כלום.

רבי נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה, בין בתחלה בין באמצע בין בסוף - אין אחריה כלום. שיוצאת גם אחרי ביאה פסולה שכזאת בגט בלבד.

גמרא:

ומדייקת הגמרא: עד כאן לא פליגי חכמים ורבן גמליאל, אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר.

אבל גט אחד ביבמה, מועיל הגט לפוסלה מצד "לא יבנה" מדרבנן, ומאמר אחד ביבמה מהני מדרבנן להצריכה גט בנוסף לחליצה.

ומבארת הגמרא את הטעם לשתי תקנות אלו:

מאי טעמא אמור רבנן שגט ביבמה מהני לפוסלה אפילו ב"לא יבנה", והרי רק חליצה מועילה בה, ומדוע שיחשב הגט מדרבנן לקרוא בה "כיון שלא בנה שוב לא יבנה"? -

משום דמהני גט בעלמא, באשה הנשואה לבעלה.

דאי אמרת לא מהני גט ביבמה לאוסרה משום "לא יבנה", אמרי אינשי בטעות, לפי הבנתם המוטעית:

הן גט מהני ביבמה להוציאה, והן חליצה מהני ביבמה להוציאה.

ומדגט לא מהני למנוע את החזרתה של היבמה ליבם לאחר שגירשה, חליצה נמי לא מהני למנוע את החזרתה ליבמה לאחר שחלץ לה.

ואתי למיבעל אחר חליצה.

ומאי טעמא אמור רבנן שמאמר ביבמה מהני לאסור את היבמה השניה מדין "בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים", והרי מן התורה אין המאמר נחשב לבנין בית? - משום דמהני קידושי אשה בעלמא.

דאי אמרת לא מהני מאמר ביבמה, אמרי אינשי:

הן מאמר מועיל ביבמה לקנות אותה, והן ביאה מועילה בה לקנות אותה.

ומדמאמר לא מהני לאסור את היבמה השניה ביבום -

ביאה נמי לא מהניא לאסור את השניה ביבום.

ואתי למיבעל גם את היבמה השניה אחר ביאה ביבמה הראשונה, ונמצא בונה שני בתים!

ומאי טעמא אמור רבנן שביאה פסולה, יש אחריה כלום?

כגון, אם עשה מאמר בזו וביאה בזו, והיא ביאה פסולה, שהרי לא יכול לייבמה בגלל המאמר שבחברתה, אין היא יוצאת בגט בלבד אלא רק ביחד עם חליצה.

וכמו כן, אין ביאתה פוטרת את חברתה מהחליצה, אלא בעלת המאמר צריכה גט וחליצה.

והרי מדאורייתא פטרה הביאה מהזיקה בין אותה ובין את חברתה.

אמרי לתרץ:

אי ביאה פסולה משום שביאה אחר הגט היא -

כגון שנתן גט לזו ובעל את זו, ולכן היא ביאה פסולה, וצריכה לאחריה גם גט וגם חליצה, גזרו עליה שלא יפטור אותה גט בלבד -

גזירה ביאה אחר הגט, משום ביאה אחר חליצה.

כי אם יראו האנשים שגם אחר הגט נחשבת הביאה ליבום מעולה, ולא גוזרים עליה שתחזור ותחלוץ, והם מדמים את החליצה לגט, יבואו להתיר גם לבוא עליה אחר החליצה.

ולכן גזרו שתחזור ותחלוץ, ואז יבינו האנשים שהגט אינו מועיל ביבמה, ולא יבואו לדמות את המצב שאחרי הגט למצב שאחר חליצה.

ואי ביאה פסולה לפי שביאה אחר מאמר היא -

כגון שעשה מאמר בזו, ובא על השניה, שהנבעלת צריכה גט וחליצה, וחברתה צריכה גם היא גט וחליצה -

גזירה ביאה אחר מאמר, משום ביאה אחר ביאה.

כי אם לא יצריכו אותה חליצה אלא רק גט, יטעו לחשוב שביאה אחר מאמר היא דבר מעולה, ויבואו גם להתיר ביאה ביבמה השניה אחר הביאה ביבמה הראשונה, ויבואו לפגוע באיסור אשת אח.

ומאי טעמא אמור רבנן שהאי חליצה פסולה, לאחר הגט או אחר מאמר, אין אחריה כלום? ואפילו יחזור ויעשה בה מאמר היא לא תצטרך גט, ואפילו יתן גט לשלישית הוא לא יועיל.

אמרי לתרץ: וכי מאי לגזור עליה? נגזור שלא תועיל חליצה אחר הגט שלא יהיה אחריה כלום, אלא כן יהיה אחריה כלום, משום שמא יטעו אנשים וישוו חליצה לאחר הגט לחליצה אחר חליצה, ואם לא נגזור שלא תועיל חליצה פסולה יבואו להתיר גם חליצה אחר חליצה לשתי יבמות.

לא תצא מכך כל תקלה, כי מה בכך? והרי כל כי הני - תחלוץ ותיזיל!

ליגזור חליצה אחר מאמר, שלא תועיל, ויהיה אחריה כלום, משום חליצה אחר ביאה, שמא יתירו את היבמה שנבעלה, בחליצה בלא גט?

ומשנינן: לא יטעו בכך אנשים.

כי אטו האם חליצה אחר מאמר - מי לא בעיא גט למאמרו, ואין די בחליצה?

ולכן בחליצה אחר ביאה נמי יבינו האנשים שבעיא גט לביאתו.

ומה שאמרנו שאין אחר חליצה כלום, היא בדבר שעושים אחרי חליצה, שאם אחר חליצה הוא יעשה בחברתה דבר נוסף, כמו מאמר או גט או חליצה, הוא לא יאסר בקרובותיה של השניה!

אמר רבא:

אחת (בין שמדובר) ביבמה אחת ליבם אחד, ואחת (ובין שמדובר) בשתי יבמות ליבם אחד. כיצד? עשה מאמר בזו ומאמר בזו (בצרתה) — צריכות שני גיטין, גט לכל אחת לפוטרן מן המאמר, וחליצה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה משתיהן. עשה מאמר בזו ונתן גט לזו — צריכה גט לבטל את המאמר, וחליצה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה. עשה מאמר בזו ובעל את זו — צריכות שני גיטין וחליצה לאחת מהן. מאמר בזו וחלץ לזו, הראשונה בעלת המאמר צריכה גט לפוטרה מן המאמר.

גט לזו וגט לזו — צריכות הימנו חליצה. גט לזו ובעל את זו — צריכה, זו שבעל, גט וחליצה. גט לזו ומאמר בזו — צריכה בעלת המאמר גט, וחליצה לאחת מהן. גט לזו וחלץ לזו — אין אחר חליצה כלום, ולא יוכל לקדש את צרתה.

חלץ לזו וחלץ לזו, או חלץ לאחת ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לאחת ובעל את השניה, או בעל אחת ובעל גם את השניה, או בעל אחת ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לשניה, או חלץ — אין אחר חליצה ובעילה שקדמו כלום, וכל הדינים האלה הם בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת.

חלץ ועשה מאמר, נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, ונתן גט וחלץ — אין אחר חליצה כלום, בין שהיתה חליצה בתחלה, בין באמצע, בין בסוף. וכל אלה — לשיטת ר' עקיבא, שכיוון שיש איסור לאו על היבמה לאחר חליצה שוב אין קידושין תופסים בה.

והבעילה, בזמן שהיא בתחלה, שהיתה מעשה ראשון שעשה היבם ביבמתו — אין אחריה כלום, שכל מה שנעשה אחר כך בטל, אבל אם היתה באמצע וכן בסוף, שקודם נעשה מעשה אחר הפוגם את תוקפה — יש אחריה כלום. ר' נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה, בין בתחלה בין באמצע בין בסוף — אין אחריה כלום, שאם עשה מעשה שיש לו תוקף מן התורה — אין עוד משמעות הלכתית למעשה אחר שנעשה אחר כך.

א גמרא עד כאן לא פליגי [נחלקו] חכמים ורבן גמליאל אלא בגט אחר גט, ומאמר אחר מאמר, אבל גט אחד ביבמה אחת, וכן מאמר אחד ביבמה מהני [מועיל], שאחרי הגט שוב אינו רשאי לייבם, והמאמר יש לו תוקף, שצריך לתת גט, ולא די בחליצה.

ומסבירים: מאי טעמא אמור רבנן [מה טעם אמרו חכמים] שגט ביבמה מהני [מועיל] אף שאינה אשתו — משום דמהני בעלמא [שהוא מועיל בכלל] באשת איש. דאי אמרת לא מהני [שאם אומר אתה שלא יועיל] ביבמה ולא ייחשב, אמרי [אומרים], עלולים אנשים לומר בטעות: גט לאשה בא להוציאה מבעלה, וחליצה באה להוציאה מן היבם, ומכיון שהגט לא מהני [מועיל] ואינו נחשב כלל ביבמה זו, אף חליצה נמי [גם כן] לא מהני [מועילה], שאין לחליצה תוקף מוחלט לנתק לגמרי את הקשר ביניהם, ואתי למיבעל [ויבוא לבעול] אחר חליצה והיא אסורה לו מן התורה (משום "לא יבנה").

ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] שמאמר ביבמה מהני [מועיל] — משום דמהני בעלמא [שמועיל בכלל] שגם המאמר הוא מעשה קידושין, ונראה כקידושין באשה אחרת. דאי אמרת [שאם אומר אתה] שהמאמר לא מהני [מועיל], אמרי [אומרים], יאמרו אנשים: מאמר בא לקנות אשה וביאה לקנות, שגם בביאה אפשר לקדש אשה. ומכיון שהמאמר לא מהני [מועיל] ביבמה לקנותה, ביאה נמי [גם כן] לא מהניא [מועילה] לקנות את היבמה קנין גמור ואתי למיבעל [ויבוא לבעול] אחר ביאה של יבמה אחת גם את צרתה.

ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] (החלוקים על ר' נחמיה) שביאה פסולה שנעשתה אחר מעשה שיש בו קנין כלשהו בצרתה איננה קונה קנין גמור ויש אחריה כלום, שנשארת עדיין זיקת ייבום, ומעשה שנעשה אחריה ביבמה מועיל — כי

אמרי [אומרים]: אי [אם] היתה פסולה משום שביאה אחר הגט היא — גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה, שהיא אסורה מן התורה ולכן תיקנו שביאה פסולה כזו לא תיחשב כמנתקת את זיקת הייבום לגמרי. ואי [ואם] ביאה אחר מאמר היא — גזירה ביאה אחר מאמר, משום ביאה ביבמה שניה אחר ביאה בראשונה.

ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] האי [זו] חליצה פסולה אין אחריה כלום כי אמרי [אומרים]: מאי [מה יש] לגזור בדבר זה? אם נגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה הלא אין פגם בחליצה אחר חליצה — כל כי הני [כמו כל אלה] תחלוץ ותיזיל [ותלך], כלומר, אף אם תחלוץ שלא לצורך, אין עבירה בכך ולא עשתה דבר.

ואם תאמר ליגזור (נגזור) בחליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה, שיאמרו שאחר ביאה לא צריך גט אם חלץ לה, כמו בחליצה אחר מאמר, אטו [וכי] חליצה אחר מאמר מי לא בעיא [האם אינה צריכה] על כל פנים גט למאמרו? ומכיון שכן, חליצה אחר ביאה נמי בעיא [גם כן צריכה] גט לביאתו ואם כן מה שעושים בחליצה אחר מאמר מועיל גם לחליצה אחר ביאה, ואין לגזור יותר.

אמר רבא:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

§ Rava said:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וחליצה. פי' צריכות שני גיטין שאסורות הן לו שמאמר של זו אוסרת זו וא"ת והרי אמרו (לעיל יבמות דף ל"ב) נתן גט למאמרו הותרה צרתה וכיון שכן יתן גט למאמרו של אחת ויהא מותר בשנית ואם תפרש הותרה צרתה לאחין אבל לו אף צרתה אסורה כמו שכתבנו בפ"ד אחין (שם) אכתי הא קתני סיפא בין שני יבמין ויבמה אחת שצריכה שני גיטין וחליצה והא קיימא לן הותרה אפילו היא ובין לדברי המפרש לאחין בין לדברי האומר אפילו נעצמו יתן אחד מהם גט למאמרו ויהא אחיו מותר בה והכי נמי קשיא הא דתניא בגמרא (דף כ"א) נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת.
ויש מפרשין צריכות שני גיטין אם בא להוציאן וכן נותן גט לשתיהן דברייתא ואם רצה לכנוס כונס אחת מהן וקשה לי מדמקשינן בגמרא (שם) מכדי קסבר ר"ג אין מאמר אחר מאמר ראשונה יבומי נמי תתיבם ולא אמרי' ר"ג אם בא להוציאן קאמר.
אלא שיש לומר, דהכא כיון דבכל מאמר נמי כך דינו שאם נתן גט למאמרו הותרה הכא תקנתא לא קתני דלמאי הוה לי' למתני הכי וכי איכא לאקשויי הכי לר"ג הוא דמהד ר בתר בטולי מאמר שני ואם כן הוה לי' לאשמועינן רבותא בראשונה דיבומי נמי תתיבם בלא גט למאמרו כלל.
וזה הפירוק מספיק לשתי הדעות שהזכרנו, אבל לדברי המחמיר [דהותרה רק לאחין] נראה לי שכשם שזיקת כל הבית נפסלת לאחין בגיטו של אחד מהם כך מאמרן נפסל בגיטו של אחד מהם דזיקה דכולה אגידא ומאמרות דכולהו אגידן כיון דתרווייהו עבוד מאמר הילכך אם כתב זה גט למאמרו אף מאמר אחיו נפסל בין ממנה בין מצרתה אלא שעדיין צריכה גט משני שאין מאמרו של זה נפקע בגיטו של זה לגמרי אבל מ"מ הוו לי' תרווייהו כבעלת הגט ולא הותרה אלא לאחין [שלא עשו מאמר] וכן אתה אומר ביבם אחד ושתי יבמות שכיון שנתן גט למאמרה של אחת אף מאמרה של שנית נפסל בגט זה דשליחותא דהדדי עבדן הילכך הויא לי' צרה נמי כבעלת גט והיא אסורה לבעל גיטה אבל אינו בדין שתאסור נרה דעלמא אפילו בבעל הגט כשם שאין בעלת הגט נאסרת באחין אלא הדין המחוור שנראה לי בעל הגט של מאמר אסור בבעלת גטו אבל הוא בצרה והיא באחין מותרין.

וחליצה. פי' לכל אחת מהן דקיימא לן (לעיל יבמות דף כ"ו) חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה אפילו כששתיהן פסולות והא דקתני וחליצה ולא קתני שני גיטין ושתי חליצות משום דפשיטא לי' לישנא דצריכות חליצה חליצה לכל אחת ואחת משמע והא דקתני שני גיטין לאפוקי מדר"ג דאמר אין מאמר אחר מאמר פריש לה בהדיא דלא תימא צריכות אחליצה קאי.
ורש"י ז"ל כתב, וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה וכן נראה לי דברייתא מוכחא דקא מפרשי בה בהדיא וחליצה לאחת מהן ומיהו רבה בר רב הונא (לקמן יבמות דף נ"א) מתרץ למתניתין כדמתרץ לברייתא דהני רבנן סברי אין זיקה.
ואי קשיא אם כן היכא ס"ד לסיועה מסיפא איכא למימר קס"ד דתנא אחרינא הוא אי נמי קס"ד למימר שתי חליצות קתני רישא ומכל מקום למסקנא חליצה אחת קתני כפשטא דמתניתין וכדמפורש בברייתא.
ולמאי דס"ד גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה דשתי חליצות קאמר וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת משום דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ועל כל הצרות וכן הוא אליבא דהלכתא כדפרישית בפ"ד אחין.

ה"ג וכן בנוסחי דוקי: מאמר לזו וגט לזו צריכה גט וחליצה. ובודאי אליבא דהילכתא צריכות שתי חליצות אלא כיון דגט בבעלת הגט לא שייך בה קתני צריכה שהאחת צריכה גט ושתיהן חליצה אי נמי קסבר אינה צריכה לחזר כדפרשינן תדע מדלא מייתי בגמרא (דף נ"א) סיוע לשמואל ולרבה בר רב הונא אלא מסיפא ואי קשיא למאי דדחינן בגמרא אסיפא מאי צריכות צריכות דעלמא מאי שנא רישא דקתני צריכה ולא קתני צריכות דעלמא לא קשיא דסיפא כיון דשייכא חליצה בכל אחת קתני צריכות אבל רישא כיון דלא שייך גט אלא באחת לא מיתנו לה צריכות.

בין יבם אחד ושתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת. פירש"י ז"ל דהכי קתני הדין האמור למעלה בין ביבם אחד ושתי יב מות בין בשני יבמין ויבמה אחת חלץ ועשה מאמר וכו' איבם אחד ויבמה אחת קא מהדר ואע"ג דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה.
ולא ידענא ליה להאי פירושא דהא סיפא דקתני בין בתחילה בין באמצע וכו' ופלוגתא דר' נחמיה כולה בין ביבם אחד ויבמה אחת בין בשני יבמין היא מיהו ודאי אית לן לפרושי בין בין דקתני כדברי רש"י דעל השנוי למעלה הוא חוזר אבל חלץ ועשה מאמר וכו' הדר לכולהו בין ביבם אחד ויבמה אחת בין לשני יבמין והכי קתני חליצה בכולן אין אחרי' כלום בין בתחילה בין באמצע בין בסוף ביאה בכולן אין אחרי' כלום בתחלה אבל באמצע יש אחרי' כלום.
ואחרים פירשו דאסיפא קאי ומפרש לה ואזיל ואע"ג דלא קתני כיצד משום דהיינו הך והקשה הרב אב"ד ז"ל מאי טעמא לא תנא בהך בבא דשני יבמין חלץ וחלץ בעל ובעל כדקתני בשתי יבמות ותירץ דלא איצטריכא ליה למיתני בעל ובעל דודאי אשת איש היא וכיון דבעל ובעל לא מיתני ליה חלץ וחלץ נמי לא תני ואי תימא בעל ועשה מאמר אמאי תניא סד"א ליגזר מאמר דבתר בעילה משום מאמר דקמי בעילה אבל בעל ובעל ליכא למיגזר בעילה דבתר בעילה משום בעילה דבתר מאמר דבבעילה קמייתא ודאי לא טעו אבל במאמר דקמי בעילה איכא למימר דטעו זה כתב הרב אב ב"ד ז"ל.
אבל עדיין אין דעתי נוחה בפירוש זה משום דאי הוה הדר תנא לפרושי דין שני יבמין ויבמה אחת הוה ליה לאהדורי בה נמי כולן אחר מאמר וכולן אחר גט ולמתני כיצד עשה זה מאמר וזה מאמר וכו' אלא ש"מ דלא בעי מיחשב כי רוכלא דיבם א' וב' יבמות וב' יבמין ויבמה אחת כי הדדי מיתנו ולא בעי מיהדר כלל.

רבי נחמיה אומר אחת בעילה וכו' אין אחריהן כלום. פירש"י ז"ל ונפקא בגט בלא חליצה ואי הדר קדיש לאידך אחר ביאה לא מהני וקשיא לי דהא אמרינן בגמרא (דף נ"א) לר' נחמי' דביאה פסולה כמאמר שויו' רבנן אלמא דלא נפקא בגט בלא חליצה וכך פירש רש"י ז"ל עצמו בגמרא (שם).
אלא נראה דאין אחריהן כלום אחריהן דוקא שאין מאמר וגט אחריהן כלום אבל היא עצמה צריכה חליצה לזיקתו דומיא דחליצה אחר מאמר דבעי' נמי גט למאמרו ואפילו הכי קתני אין אחריהן כלום כלומר בדבר העשוי אחריהן, כמו שפירש רש"י ז"ל בגמרא.

גמרא ומאי טעמא אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחריהן כלום. פירוש דלא סגיא לה בגט בלא חליצה בין לרבנן בין לר' נחמי' כדפרישית במתניתין ולרבנן מיבעי' ליה נמי מה טעם גט ומאמר תופסין אחריהן כדתנן הבעילה בזמן שבתחלה אין אחריהן כלום הא בסוף ובאמצע יש אחריהן גט ומאמר והך בעיא בין אליבא דר' עקיבא דמתניתין בין אליבא דרבנן דאמרי אפילו חלוצה קדושין תופסין בה ומפרשינן אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה וכו'.

עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וחליצה. כלומר חליצה אחת דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין וכדתניא בהדיא בברייתא (להלן יבמות נא, א) וחכמים אומרים נותן גט לשניהם וחליצה לאחת מהן. והא דלא מותיב מינה לרב (להלן יבמות נא, ב) כדמותיב לה מברייתא. משום דבברייתא קתני בהדיא חליצה לאחת מהן, אבל מתניתין הא אפשר ליה לדחויה דחליצה לכל אחת מהן קאמר ואשני גיטין סמיך, כלומר צריכות הימנו שני גיטין וחליצה, וכיון דתירץ רב ברייתא דרבנן סברי אין זיקה תו ליכא לאותובי ממתניתא, דאמר לך דרבנן דמתניתין נמי סבירא ליה אין זיקה, דרבנן דמתניתין היינו רבנן דברייתא וברייתא פירושא דמתניתין הוא.
והא דקתני צריכות הימנו שני גיטין אי אפשר לפרש שאינו רשאי ליבם אחת מהן אלא שתיהן אסורות עליו ומוציאין בגט, דהא קיימא לן כלישנא בתרא דרבא (לעיל יבמות לב, א) דאמר נתן גט למאמרו הותרה אף היא. ואפילו לדברי רש"י והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ה ה"ד ועי"ש פ"ו הכ"ט) שפירשו דוקא לאחין אבל לו אסורה, מכל מקום צרתה נראה שהיא מותרת אפילו לעצמו, אם כן יתן גט לאחת מהן ותתיבם השניה. ואפילו תמצא לומר דלעצמו בין היא בין צרתה אסורה, מכל מקום תיקשי לן סיפא דמתניתין דקתני וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת לומר שצריכה גט משניהן ואמאי יתן גט האחד למאמרו ויכנוס שני. אלא ודאי הכי פירושו אם בא להוציאן צריכוך שני גיטין וחליצה, וכן נותן גט לשתיהן דקתני בברייתא אם רצה קאמר, ואם רצה לכנוס כונס אחת מהם. ואי קשיא לך הא דאקשינן בגמרא (להלן יבמות נא, ב) גבי ברייתא מכדי קסבר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר ראשונה יבומי נמי תתיבם, ולא אמרינן רבן גמליאל אם בא להוציאן קאמר. תירץ הרמב"ן נר"ו (בד"ה עשה מאמר) דלרבן גמליאל דוקא הוא דאקשינן הכי משום דאיהו מהדר בתר בטולי מאמר שני, ואם כן הוה ליה לאשמועינן רבותא דראשונה יבומי נמי תתיבם בלא גט למאמרו כלל. אבל מדברי רש"י ז"ל שכתב בפ' המשנה נראה דליבומי אי אפשר לו (עיין רמב"ן לעיל ובסוד"ה נתן גט לדעת רש"י ובתוס' הרא"ש כאן).

בין יבם אחד ושתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת. פירש רש"י ז"ל דהכי קתני הדין האמור למעלה בין ביבם אחד ושתי יבמות בין בדני יבמין ויבמה אחת.

חלץ ועשה מאמר כו'. איבם אחד ויבמה אחת קא מהדר, ואף על גב דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לאיפלוגי בין ביאה לחליצה. והקשה עליו הרמב"ן נר"ו דהא סיפא דקתני בין בתחילה בין באמצע וכו' ופלוגתא דר' נחמיה, כולה בין ביבם אחד ויבמה אחת בין בשני יבמין או שתי יבמות היא. ופירש הוא נר"ו דחלץ ועשה מאמר כו' הדר לכלהו בין ביבם אחד ויבמה אחת בין לשתי יבמות ושני יבמין. וקשיא לי דהא ודאי בגמרא משמע דהך סיפא דמתניתין איבם אחד ויבמה אחת קאי כדברי רש"י, מדאקשינן (להלן יבמות נג, ב) בשלמא חלץ ועשה מאמר אצטריך אלא חלץ ונתן גט למה ליה, ואי ביבמה אחת ושני יבמות אצטריך לאשמועינן שאין שני נאסר בקרובותיה. ואי נמי ביבם אחד ושתי יבמין אצטריך לאשמועינן דאינו נאסר בקרובות שניה. ואף על גב דמתניתין כללא הוא אף ליבם אחד ויבמה אחת, מכל מקום אף על גב דלא אצטריך ליבם אחד ויבמה אחת, אצטריך משום שארה. אלא דקשיא לי ומאי דוחקא דגמרא דאוקמה ביבם אחד ויבמה אחת וקא קשיא ליה חלץ ונתן גט למה לי, לוקמה אכלהו כפשטיה דמתניתין ולא תקשי ליה. ושמא נאמר דכולה סדרא ליבם אחד וליבמה אחת, וליבם אחד ושתי יבמות ויבמה אחת ושני יבמין הא תנא ליה לעיל ותו לא אצטריך למיתני להו זמנא אחרינא, וכל עיקרא דהך סיפא משום פלוגתא דר' נחמיה בלחוד היא, ולא הוה ליה לתנא להדורי אכלהו אלא אסדרא קמא דמתניתין דהיינו יבם אחד ויבמה אחת ולאשמועינן עלה פלוגתא דר' נחמיה ורבנן, משום הכי משמע ליה לגמרא דארישא בלחוד קא מהדר כנ"ל.

גמרא. גזירה ביאה אחר הגט אטו ביאה אחר חליצה. ואף על פי שכבר אסרו ביאה אחר הגט אצטריכו עוד לפסול ביאה שלאחר הגט משום דאי לא הא לא קיימא הא.

כל הכי תחלוץ ותיזיל. פירש רש"י (בד"ה כל) בניחותא כלומר מאי איכפת לן כל ימיה תחלוץ. ואינו מחוור בעיני חדא שאין הלשון הולמו, דהכי הוה ליה למימר תחלוץ ומה בכך. אי נמי תחלוץ ותיזיל דלשון כל הכי לשון תימה משמע. ועוד אמאי לא איכפת לן אם אתה אומר חולצת מתיבמת. ולי נראה דבתמיהא קאמר כלומר וכי כל כך תחלוץ ותיזיל, ומה תועלת יש לו בדבר זה, דבשלמה לביאה אחר חליצה איכא למגזר דלמא לבתר דחלץ לה לזו שלא מצאה חן בעיניו חוזר ומיבם לזו, ואפילו ביבמה אחת איכא למיחש שמא ימלך בו ליבם אחר שחלץ. ואי נמי לביאה אחר ביאה דלמא תמצא חן בעיניו השניה אחר שיבם את הראשונה ויגרש זו ויקח השניה, וכל שכן בשני יבמין ושתי יבמות, אבל חליצה אחר חליצה מאי הנאה אית ליה ולמה לי דחליץ והדר חליץ כנ"ל.

גמרא עד כאן לא פליגי אלא בגט וכו' מ"ט דאמר רבא דגט ביבמה מהני פי' דכיון דאמר קרא דלא ליהני כדאיתא בקדושין למה אמרו חכמים דלהכי פסולה ולצרותיה עליו ועל האחי' ופרקי משום דמהני בעלמא דאי אמרת ל"ל דאמור הכי רבנן שלא יאמרו דגט בעלמא לא מהני להוציא לשוק דהא ודאי זיל קרי בי רב הוא שהאשה יוצאה בגט אבל לא פשיטא להו דגט ביבמה לא מהני לפסול מיהת וכיון דחזו גט אינו פוסלה אמרי דה"ה לחליצה דאינן לא ידעי דרשא וכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

ואתי למבעל אחר חליצ' דקם בלא יבנה מדאורייתא:

מ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה והכי פי' להצריכה גט ולפוסלה על כל האחין ולאסור צרותיה גם עליו כאלו בעל משום דמהני בעלמא דאי אמרת וכו' וליכא למימר דאמר דלהני הכי כדי שלא יאמרו דלא מהני בעלמא דהא ודאי אע"ג דקדושי כסף ושטר מדרשא הוא דאתיין מ"מ מפרסמו וידעו משום מעשים בכל יום מה שאין כן ביבמה דלא שכיחא ולא מפרסמו כולי האי:

ואתי למבעל אחר ביאה פי' אתי למבעל צרתה אחר ביאה דקם עלייהו בלא יבנה דאלו בדידה גופא ליכא טיעותא לבעל אחר יבום:

ומ"ט אמור רבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום פרש"י ז"ל יש אחרי' זיק' קיימת להצריכ' חליצ' כדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי מאמר לזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה ולישנ' דיש אחריה כלום לא אתי שפיר לה"פ דאהי לישנא משמע שתופס ד"א אחרי הביאה וכדאמרי האי לישנא בכוליה פרקין אלא כך יש להוסיף עוד דבר מדאמור רבנן שהיא צריכה חליצה כדתנינן בהדיא וכדפרש"י ז"ל אמור נמי שתופס אחריה גט או מאמר בשלישית וכדתניא לקמן דאפילו ר"ג מודה שיש גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט ואע"ג דאכתי לא אדכרוה לההיא בריתא בגמ' מ"מ מידע הוו ידעי לה ודאי:

ומהדרי דבביאה אחר גט גזרו משום ביאה אחר חליצה פי' דכיון דהוו חזו דביאה אחר גט ביאה מעולה היא ולא נפסלה כלל משום גט דמעיק' אמרי דה"ה לביאה שלאחר חליצה שהיא מותרת דהא גט להוציא וחלוצה להוציא ואתו למבעל אחר חליצה דקם ליה בלא יבנה מדאוריתא וא"ת משום גזירה זו דיינו שנפסל הביאה להצריך עמה חליצה ומה לנו לגזור עוד שיהא אחר הביאה כלום י"ל שרצו לגזור גזירות הרבה על ביאה זו לברר פסולה דלא ליתו למיטעי בביאה אחר חליצה:

ואי ביאה אחר חליצה מאמר היא פי' ב' יבמות או בב' יבמין ויבמה א' גזירה אטו ביאה אחר ביאה בב' יבמות וקים ליה בלא יבנה. מ"ט אמור רבנן דחליצה פסולה פי' הביאה אחר גט אפילו דנפשה או אחר מאמר דצרתה אין לאחריה כלום דאי הדר ועבד אז מאמר כמאן דליתיה דמי:

אמרינן מאי ליגזור נגזור חליצה אחר גט משום חליצה אחר חליצה כל הני תחלוץ ותזיל רש"י ז"ל פי' בניחותא מאי איפכת לן כל ימיה תחלוץ ותזיל ואין בו אלא טורח ב"ד ולא מחוור חדא דהא איכא למיחש שאם חולצת מתייבמת ועוד דכי האי לישנא לא איתמור בשום דוכתא אלא בתמיה ולפי זה הל"ל תחלוץ ומה בכך. לכך פירשוה בתמיה וכי כל ימיה תחלוץ ותזיל ומה ירויחו בזה וכי למירק באנפוהי צריך דבשלמא לגזור שלא יבא לבעול אחר ביא' או אחר גט יש לחוש אבל לרבות בחליצות אין לחוש כלל:

ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה פי' שאם אין אנו פוסלים חליצה שלאחר מאמר יבאו להכשיר חליצה אחר ביאה פי' ויאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה:

לגזור חליצה וכו' אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעינן גט למאמרו ה"נ בביאה אחר חליצה וצריכי גט לביאתו וא"ת והא בביאה פסול' דלעיל דהיינו ביאה אחר חליצה דסגי לה בגט מדאורית' והצריכוה חליצה משום גזירה לא סמכוה לזה עד שגזרו ג"כ שיהא אחריה כלום. ה"נ ליעבדו הכי שיהא אחר חליצה כלום וי"ל דחששא דלעיל חשש' גדולה דאיסור מרובה דאי אתו למבעל אחר ביאה או אחר חליצה שוב אין תקנה לאותו איסו' לשעבר ולכך הזכירהו בגזירתם. אבל הבא פי' יבאו לפטור יבמה כנוסה בחליצ' לחוד אין כאן איסור עדיין והרי יש לו תקנה משום להצריכה גט וא"כ דיינו במה שהוצרכו גט לחליצה:

אמר רבא מ"ט דר"ג פי' דאילו טעמא דרבנן טעמא דמסתבר הוא דכיון דעדיין זיקתא קיימת שיחול בה מאמר אחר מאמר וגט אחר גט ור"ג צריך טעמא:

ואחר כך כולל שדין זה שביארנו שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט לדברי הכל ושאין אחר ביאה וחליצה כלום אחד יבם אחד ויבמה אחת ואחד שתי יבמות ויבם אחד והוא הדין ליבמה אחת ושני יבמים שוים בו שאם ביבמה אחת ושני יבמין וחלץ זה ואחר כך עשה הלה מאמר או בעל או נתן גט או שבעל זה ואחר כך עשה הלה מאמר או נתן גט או חלץ אין לאחר חליצת הראשון או ביאתו כלום וכן שתי יבמות ליבם אחד שאם חלץ לאחת תחלה ואחר כך בעל לחברתה או עשה בה מאמר או נתן לה גט או שבעל לאחרת תחלה ואחר כך חלץ לחברתה או עשה בה מאמר או נתן לה גט אין אחר חליצת הראשונה או ביאתה כלום אלא שבקצתם דוקא לר' עקיבא על הדרך שביארנו:

ולפי דרכך למדת שדין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר וחליצה אחר חליצה וביאה אחר ביאה אין להם מקום ביבם אחד ליבמה אחת כלל ואם כן מחלוקתם של רבן גמליאל וחכמים אינו אלא במקום שיש שתי יבמות או שני יבמין ועכשו הוא מתחיל בביאור מחלקתם והמשיך לשון המשנה על דעת חכמים והוא שאמר:

כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו שני גטין וחליצה מאמר בזו ובעל לזו שני גטין וחליצה מאמר בזו וגט לזו צריכה גט וחליצה מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט גט לזו וגט לזו צריכות ממנו חליצה גט לזו ובעל לזו צריכה גט וחליצה גט לזו ומאמר לזו צריכה גט וחליצה גט לזו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום חלץ וחלץ חלץ ועשה מאמר או נתן גט או בעל ועשה מאמר או נתן גט או חלץ אין אחר חליצה כלום בין יבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ליבמה אחת חלץ ועשה מאמר או נתן גט או בעל או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין בתחלה ובין באמצע ובין בסוף הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום ר' נחמיה אומר אחד בעילה אחד חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריהן כלום אמר הר"ם כל אלו ההלכות מבוארות כלם על העקרים אשר קדמנו וכבר ביארנו שאמרו אין אחר חליצה כלום הוא דעת ר' עקיבא ואינה הלכה וכן אין הלכה כר' נחמיה ואמנם תשמר לך אלו העקרים והוא כי כאשר נבעלה היבמה בתחלה או אחר מאמר אשר היא בעילה כשרה ר"ל שנתן לה מאמר ואחר יבעול אותה כבר נשלם קנינה וכן כאשר נחלצה כבר סרה זיקת יבם ממנה ובבעילה פסולה לא יושלם בה הקנין ואי אפשר בלתי גט לכל מי שלקחה קדושין ואז ישלמו קדושיה וכל יבמה שלא נבעלה בעילה כשרה הנה היא צריכה חליצה וכבר התבאר לך שהחליצה פסולה ונתיר היבמה לשוק והוא אמרו גט לזו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום וכאשר היו שני יבמין ושתי יבמות מבית אחד וחלץ לאחת מהן מן היבמות חליצה פסולה הותרה אבל צרתה לא הותרה לשוק עד שיחלוצו כל האחין לזאת אשר נחלצה חליצה פסולה או תחלוץ הצרה ההיא גם כן שהעקר אצלנו שחליצה מעולה בעינן למפטר צרה ואופני שלמותה כמו שנזכר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין כלן ואז תותר צרתה לשוק:

אמר המאירי כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו כלומר שיש כאן שתי יבמות ליבם אחד ועשה מאמר באחת ואחר כך עשה מאמר גם כן בחברתה ואמר עליה לדעת חכמים צריכות שני גיטין ר"ל גט לכל אחת וחליצה לאחת מהן שהמאמר כעין קדושין להצריך גט לשתיהן אבל אינו מפקיע את הזיקה ליפטר מכל וכל בגט ומתוך כך צריך שיחלוץ לאחת מהן ונפטרה בה אף צרתה ואע"פ שחליצה פסולה היא וחליצה פסולה אינה פוטרת צרה הני מילי כשאיפשר לחלוץ חליצה כשרה אבל כל ששתיהן פסולות אף הצרה נפטרת בשל חברתה כמו שביארנו בפרק שלישי כ"ז א' ומכל מקום זה שאמרו צריכות שני גיטין יש מפרשים בה אם בא להוציאן אבל מכל מקום רשאי הוא ליבם את אחת מהן דהא קיימא לן לעיל ל"ב א' נתן גט למאמרו הותרה אף היא ואף לדעת גדולי הרבנים וגדולי המחברים שפירשו דוקא לאחין אבל לו אסורה מכל מקום צרתה נראה שהיא מותרת אפילו לו ואם כן יתן גט לאחת מהן ותתיבם השניה ומכל מקום יש מפרשין שהיא וצרתה אסורות לו להתיבם ומכל מקום בסיפא דקתני וכן אתה אומר בשני יבמין שצריכה גט משניהם על כל פנים יכול האחד ליתן גט למאמרו והשני יכנוס ומתוך כך נראה שאף רישא דמתניתין כיוצא בה ואם רצה להוציא קאמר וכן מה שאמרו בבריתא לקמן נ"א א' נותן גט לשתיהן פירושו אם רצה להוציא אלא שיש להקשות על דעת זה מה שהקשו בבריתא מכדי קא סבר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר ראשונה נמי תתיבם ולא תירץ רבן גמליאל אם בא להוציא קאמר ומכל מקום תירצו קצת גדולי הדורות דלרבן גמליאל דוקא הוא דאקשינן הכי מפני שהוא מחזר אחר ביטול מאמר שני והוה ליה לאשמועינן ריבותא דראשונה תתיבם בלא גט למאמרו כלל:

עשה מאמר בזו ובעל את זו צריכות שני גיטין ר"ל גט לכל אחת וחליצה לאחת מהן שביאת השניה הואיל ועשה מאמר בראשונה ביאה פסולה היא ואינה ראויה לכנוס והרי היא כעין מאמר ודינה כמאמר אחר מאמר שביארנו:

וכן אם עשה מאמר בזו ונתן גט לזו צריך ליתן גט לבעלת המאמר מצד המאמר וחליצה לאחת מהן ונמצאו כאן שני גיטין וחליצה:

עשה מאמר בזו וחלץ בזו בעלת המאמר צריכה גט למאמרו ואין צורך עוד לחליצה שהרי חליצת האחרונה פטרה את שתיהן וצריך שתדע דרך כלל שכל שיש כאן חיוב חליצה באחת מהן שתיהן אסורות עד שתחלוץ האחת אבל כל שיש כאן חיוב גט אין הגט מעכב אלא לאותה שהגט צריך לה אבל אותה שחלצה מותרת מיד אע"פ שחברתה צריכה גט:

והרי שפירש עכשו את כלם כשהמאמר קודם הן שקדם למאמר או לביאה או לגט או לחליצה ועכשו בא לפרש כשהגט קודם ואמר:

גט לזו וגט לזו צריכות חליצה ר"ל לאחת מהן והיה לו לומר צריכה חליצה אלא דאיבמות דעלמא קאמר:

גט לזו ובעל את זו צריכות גט וחליצה ר"ל שבעלת הביאה צריכה גט שהרי ביאה פסולה היא אחר שנתן גט לצרתה והרי היא כעין מאמר והרי יש כאן שני גיטין וצריך שיחלוץ לאחת מהן:

וכן גט לזו דמאמר לזו בעלת המאמר צריכה גט למאמרו ויש כאן שני גיטין וצריך שיחלוץ לאחת מהן:

גט לזו וחלץ לזו אין לאחר החליצה כלום ופירשו בה לקמן נ"ב ב' שאפילו קדש צרתה אינה צריכה כלום ואתיא כר' עקיבא אבל לרבנן אף בדידה קדושין תופסין כמו שהתבאר:

והרי שפירש עכשו את כלם כשהגט קודם הן שקדם לגט הן לביאה הן למאמר הן לחליצה ועכשו מפרש כשהחליצה או ביאה קודמין ואמר:

חלץ לזו ואחר כך חלץ לזו או שחלץ לאחת ועשה מאמר באחרת אחר חליצת צרתה או שחלץ לאחת ואחר כך נתן גט לצרתה או חלץ לאחת ובעל אחרת אין לאחר חליצה כלום ובקצתם מיהא דוקא לר' עקיבא על הדרך שהתבאר וכן אם בעל תחלה לאחת ואחר כך עשה מאמר באחרת או בעל ונתן גט או בעל ובעל או בעל וחלץ אין לאחר ביאה כלום והא דצרפינהו להני תרי בבי בחדא וסיים בזו אין לאחר חליצה כלום ארישא קאי ר"ל אחלץ תחלה ובדין הוא דליתני אתרויהו אין לאחר חליצה וביאה כלום אלא דהתרת יבמה לשוק עדיפא ליה כדכתיבנא:

ואמר אחר כן שדינין אלו כשם שביארנום בשתי יבמות ליבם אחד כך הם מתפרשים ביבמה אחת לשני יבמין שאם עשה בה כל אחד מהם מאמר צריכה שני גיטין וחליצה ואע"פ שאיפשר שיהא האחד נותן גט והאחר כונס שכל שנתן גט למאמרו הותרה אף היא עצמה לאחים מכל מקום עיקר דינא הכי הוא ותקנתא לא קתני ושאר הדינין מתפרשים בה בדרך זה שעשה אחד מן היבמין מעשה אחד מאלו וחברו עשה מעשה השני לו:

ואחר כך חזר לדין יבם אחד עם יבמה אחת כדי לחדש בו מחלוקתו של ר' נחמיה עם חכמים ואמר שאם חלץ ועשה מאמר או חלץ ונתן גט או חלץ ובעל וכן בעל ועשה מאמר או בעל ונתן גט או בעל וחלץ שאין אחר חליצה ואחר ביאה כלום מכל מקום יש בה הפרש בין חליצה לביאה שהחליצה בין שהיא בתחלה כגון חלץ תחלה ובין שהיא בסוף כגון שעשה אחד משאר המעשים שהוזכרו וחלץ בין שהיא באמצע כגון שעשה אחד משאר המעשים וחלץ וחזר ועשה אחד משאר המעשים אין לאחריה כלום שאע"פ שחליצה פסולה היא פוטרת היא לגמרי אבל הביאה כשהיא בתחלה שהיא ביאה כשרה הוא שאין אחריה כלום אבל באמצע או בסוף יש אחריהן כלום שביאה פסולה אינה פוטרת ור' נחמיה חולק בה לומר שאף אחר גט או מאמר פוטרת ולא גזר משום ביאה אחר חליצה או ביאה אחר ביאה כמו שיתבאר טעמו בגמרא לקמן נ"ג ב' ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא ובאמת ביבם אחד ויבמה אחת אין מקום לבעל ועשה מאמר דמאמר אחר ביאה למה הוא בא אלא שסדר הדברים מביאו להזכיר את כלם ומכל מקום מתוך כך פירשו גדולי קדמונינו שמועה זו בשני יבמין ומתוך שאמר שהדין שפירשנו בשתי יבמות כך הוא בשני יבמין הוא מזכירו עליהן וכאלו אמר כיצד חלץ ועשה מאמר ר"ל חלץ ועשה חברו מאמר והא דלא תני בה חלץ וחלץ או בעל ובעל כדתני בשתי יבמות משום דבעל ובעל בשני יבמין פשיטא דאין ביאה אחר ביאה דהא אשת איש היא וכיון דלא הוה מצי למיתני בעל ובעל לא תנא ליה חלץ וחלץ והא דתני בעל ועשה חברו מאמר משום דדילמא הוה סלקא דעתך למיגזר אטו עשה מאמר ואחר כך בא חברו ובעל:

זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שבה מתוך ביאורה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו במשנתנו הטעם למה תקנו שיהא המאמר מועיל לקצת קנין והגט לקצת דחיה אף אתה צריך לידע זה שתקנו בביאה פסולה ר"ל אותה שאינה ראויה לקיים מגזירת חכמים כגון שקדמה גט או מאמר שיש אחריה כלום ר"ל שאם עשה אחר כן בשלישית אחד משאר המעשים מהני לאסור קרובות וכדתנן עשה מאמר בזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה ואין אומרין שתפטר מזיקת יבום באותה ביאה ולא תצטרך חליצה אלא צריכה אלמא דעדין קצת זיקת יבום עליה ואי עביד בצרתה מאמר או ביאה צריכה גט ובגט וחליצה נפסלה מן הכהונה וכולהו מהנו לאיסור קרובות וכדאמרינן נמי נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ופירשו הטעם אי ביאה אחר גט היא כגון נתן גט לזו ובעל את זו גזירה ביאה אחר גט אטו ביאה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר היא כגון עשה מאמר לזו ובעל את זו גזירה ביאה אחר מאמר אטו ביאה אחר ביאה שאם נאמר בביאה שאחר גט או אחר מאמר שאין אחריה כלום כדין תורה יאמרו שאף ביאה לזו אחר ביאה של זו או ביאה של זו אחר חליצה של זו כשרה היא ואתי למעבד ביאה אחר ביאה או ביאה אחר חליצה וכן אתה צריך מאיזה טעם אמרו חליצה פסולה מדברי סופרים כגון שקדמה גט או מאמר אין אחריה כלום ר"ל שאם יתן אחריה גט או יעשה מאמר לשלישית אינו כלום כדאמרינן במתניתין אין לאחר חליצה כלום ואף בחליצה פסולה ופירשו הטעם משום דבהא ודאי ליכא למיגזר מידי דמאי ליגזור אם חליצה אחר גט היא ותיסוק אדעתך למיגזר בה אטו חליצה אחר חליצה כלומר שמא יבא לחלוץ לשתי יבמות זו אחר זו או שני יבמין זה אחר זה וגירסת הספרים כל כי הכי תחלוץ ותיזיל בניחותא כלומר כל כך וכל כך תחלוץ ומה לנו בכך ואין גורסין כל כי היכי באות היו"ד אלא כל כי הכי בפתח הה"א ויש גורסין כל כי היכי תחלוץ ותיזיל ובתמיהא כלומר מאי הנאה אית ליה בהכי דנגזור בה בשלמא לביאה איכא למיחש שמא אין זו מוצאת חן בעיניו ומורה היתר להנאתו לבעול אחר ביאה או אחר חליצה אבל חליצה אחר חליצה מה הנאה יש לו ואם חליצה אחר מאמר היא ותיסוק אדעתך למיגזר בה משום חליצה אחר ביאה ושמא יאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה בלא גט אין זה כלום שהרי חליצה אחר מאמר צריכה גט למאמרו ואין אחר חליצה כלום דקאמר במה שנעשה אחריה הוא אומר כן ואף חליצה אחר ביאה ודאי יצריכוה גט לביאתו:

ומדגט לא מהני חליצה נמי לא מהניא. ואם תאמר והלא כתיבא בקרא בהדיא חליצה וי"ל שיאמרו דצריך חליצה עם גט דשאר נשים ויצטרן ביבמה גט וחליצה אבל אין לומר דבאשה בעלמא נמי תועיל חליצה דאי חליצה לא מהניא יאמרו דגט נמי לא מהניא והא דכתב בהדיא גט נאמר דהיינו עם חליצה כמו דאמרינן בחליצה שביבמה. וי"ל דדוקא ביבמה שייך שפיר גט וחליצה אבל בשאר נשים לא שייך קריאה כמו ביבמה ולא שייך בהו חליצה כלל ולא אתי למטעי שלא יועיל גט בשאר נשים:

כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות ב' גיטין וחליצה מאמר בזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה מאמר לזו ולגט לזו צריכה גט וחליצה מאמר לזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט, פי' כיצד דין שתי יבמות ליבם א' מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וסתמא כרבנן דיש מאמר אחר מאמר, ויבומי לא, דהיכי ליעבד אי לתרווייהו ה"ל משני בתים ואי לחדא הואיל ועשה מאמר בחברתה הל' בונה שתי בתים, וחליצה לא' מהן פוטרת צרתה מאמר לזו וגט לזו פסול גט של אחרונה את הראשונה דקם לי' בלא יבנה וצריכה למאמרו גט וחליצה לזיקתו דחליצה לא מפקעה קידושי' וגט לא מפקעא זיקה, מאמר בזו ובעל לזו אסור לקיימה דהואיל דקמייתא אגידי' בי' הו"ל שני בתים וצריכות שני גיטין זו גט למאמר וזו גט לביאתו וחליצה לא' מהן ופוטרת צרתה, אבל בגט לחודי' לא נפקא בעלת ביאה הואיל וביאה פסולה היא:

מאמר בזו וחליצה לזו כו' הראשונה צריכה גט דחליצה מפקעי הזיקה אבל המאמר לא מפקעא וצריכה גט למאמרו:

גט לזו וגט לזו צריכין הימנו חליצה גט לזו ובעל לזו צריכות גט וחליצה גט לזו ומאמר בזו צריכה גט וחליצה גט לזו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום פי' גט לזו וגט לזו צריכה הימנו חליצה א' ואסור בקרובת שתיהן דרבנן האו דאמרו יש גט אחר גט, גט לזו ובעל לזו צריכה גו"ח ואסור לקיימה דקיימא עלי' באל יבנה מדרבנן משום גט דראשון ובגט בלחוד לא נפקי משום דביאה פסולה היא, גט לזו וחלץ לזה וחלץ לזה אין אחר כו' ואי הדר ומקדש לה לצרתה לא תפסי בה קידושין כר"ע:

חלץ וחלץ או חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר, נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין יבם א' וב' יבמות בין יבמין ויבמה א' פי' אין אחר חליצה כלום ומותר בקרובת שתי' שאין אחר זיקת הראשון שום זיקת יבמין וחליצה בתרייתא לאו כלום היא, וכן גט ומאמר ובעיהל שאחר חליצה הראשונה אינה כלום, או בעל תחילה וחזר ובעל לשני' או מאמר או גט או חליצה אחר ביאה ראשונה אינן כלום ומעשה אחרות לא תשב ומותר בקרובות שני' אין אחר חליצה כלום ארישא קאי ואסיפא שייך לאמר אין אחר בעילה כלום ובגמרא קא בעלי לה, בין יבם וכו' כל הדין האמור למעלה ביבם א' ושתי יבמות הוא נוהג בשני יבמין ויבמה א':

חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין בתחילה בין באמצע בין בסוף הבעילה בין בתחילת הבעילה אין אחריה כלום, ר"נ אומר א' בעוהל וא' חלוצה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף אין אחריהן כלום פי' איבם א' ואיבמה א' קמסדר אע"ג דתנאי לעיל והדר תנאי הכא משום סיפא כדבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה כדקתני החליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחרי' כלום והבעילה כו' לאשמיענן פלוגתא דר"נ ורבנן, פי' באמצע בין מאמר לגט כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר בבעלת הגט לא מהני בה מידי ולא בעי' גט למאמר בין בסוף, אחר מאמר וגט חלץ אין אחרי' כלום וחליצה גמורה היא ואי הדר עביד מאמר לא בעי גט דחליצה פקעה כל הזיקה וקיימא עלי' בלאו גמור ואע"ג דחליצה פסולה היא, ביאה באמצע כגון גט לזו ובעל לזו והדר עשה מאמר בשלישית ואסור בקרובתי', באיה בסוף גט לזו וחזר ובא על הא' יש ביאה אחר זיקת יבם ולא סגי' לי' בגט ובעי חליצה ור"נ אומר א' בעילה וא' חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחר אחרי' כלום ונפקי בגט באל חליצה ואי הדר ומקדש לה לאידך אחר בעילה לא מהני מידי:

גמרא: ואמרי' ע"כ לא פליגי אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר אבל גט א' ביבמה ומאמר א' ביבמה מהני. מ"ט אמור רבנן גט ביבמה מהני והא לא כתב רחמנא ביבמה לא בחלוצה ומהדר משום דמהני בעלמא בכל הנשים, דאי אמרת לא מהני גט ביבמה אמרי' גט להוציא וחליצה להוציא מה גט לא מהני חליצה נמי לא מהני ואתי למיבעל אחר חליצה, ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני והא לא כתב רחמנא אלא יבמה ובא עלי' משום דמהני בעלמא, דא"א לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר לא מהני ביאה נמי לא מהני ואתו למיבעל אחר בעילה. פ' אתו ליבם הב' אחר שיבם הא' ומ"ט אמור רבנן האי ביאה פסולה יש אחרי' כלום. פי' ולא מפקעא הזיקה להפטר בגט לבד. והלא מה"ת ביאה כשרה האי ומפקעא זיקה ולמה היא צריכה חליצה, ומהדר אי ביאה אחר גט היא, גזירה באיה אחר גט משום ביאה אח רחליצה פי' אי הוה אמרי' דביאה אחר גט מפקעת כל הזיקה הוו אמרי א"כ ביאה כשרה ומותר לבעול אחר הגט ושמא יתירו גם בעילה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר האי גזירה באיה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה פי' אי אמרינן דביאה מעלייתא היא מפקעא כל הזיקה בהלא חליצה אתו למימר מותר לבעול אחר המאמר, ויתירו נמי לבעול אחר בעילה, פי' לבעול השני אחרי שבעל הא' דאסורה לי' מדאורייתא. ולהכי מצריכנא חליצה כדי להודיע שלא היתה ביאה כשרה ומ"ט אמור רבנן האי חליצה פסוהל אין אחרי' כלום. מאי לגזרו ליגזר חליצה אחר הגט או אחר המאמר מפקעת כל הזיקה ואין אחרי' כלום דאי הדר ועביד מאמר או גט לג' לא מהני ומאי לגזור משום חליצה אחר חליצה. פי' דלא ליתני לחלוץ לב' יבמות זו אחר זו או שני יבמין ויבמה אחת זה אחר זה מאי איכפת לן כל הכי תחלוץ ותוזיל. פי' כל ימי' תחלוץ, ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה, פי' דלא אמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה בלא גט, לא אתי למימר הכי דאטו חליצה אחר מאמר ב' לא בעי גט למאמרו, ה"נ בעי גט לביאתו, והא דאמרנין אין אחרי' כלום בדבר העשוי' אחרי' קאמר, דאי הדר ועבד גט או חליצה או מאמר או מאמר בחברתה לא מיתסר בקרובתי':

בפרש"י בד"ה אין גט אחר גט ב' יבמות כו' דאי קמא אהני כו' ואי קמא לא אהני למדחי כו' עכ"ל צ"ע אמאי פי' לפי מאי דס"ד למימר מעיקרא דהא אביי דחי ליה בגמ' ומפרש לה דלעולם פשיטא ליה בגט דדחי כו':

בד"ה חלץ ועשה מאמר כו' איבם א' ואיבמה א' קמהדר ואע"ג דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לפלוגי בין ביאה לחליצה כו' עכ"ל ואע"ג דהא דמפלגינן בין ביאה לחליצה מתפרש טפי בב' יבמות ויבם א' כפרש"י לקמן מ"מ נקט התנא במלתיה יבם א' ויבמה א' דהוא ריש מלתא דמתניתין ועלה קתני כבר אחת יבמה אחת כו' ואחת ב' יבמות:

בד"ה אין אחריה כלום ונפקא בגט ובלא חליצה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל כך פרש"י לפום ריהטא אבל אינו נכון אלא צריכה חליצה ואין כו' וכן פרש"י גופיה לקמן בהיפוך הדף דביאה פסולה כו' עכ"ל ודבריו תמוהים דהא לקמן בשמעתין דמפרש תלמודא טעמא דרבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום ופרש"י שם כולה שמעתין דהיינו לענין דצריכה נמי חליצה ומוכח מזה דלר' נחמיה דסבר דאין אחריה כלום אינה צריכה חליצה כלל ואינו דומה שיפרש כל זה לפום ריהטא אבל דברי רש"י בהיפוך הדף מפורשים ג"כ הכי כמו שפירש כאן וה"פ והא ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן והיינו רבנן דפליגי עליה דר' נחמיה וסברי דביאה פסולה יש אחריה כלום ולא נפקא מיניה בגט וקא בעי' נמי חליצה לזיקתו ומנייהו נשמע לר' נחמיה דסבר דאין אחר ביאה כלום ולא קבעי' חליצה לזיקתו היינו משום דביאה פסולה קונה קנין גמור וה"ה למאמר דהא כמאמר שויוה רבנן דפליגי עליה ובהא ודאי לא פליגי וקרוב לזה פר"י בתוס' שם ודו"ק:

ברש"י בד"ה בין בתחלה כו' גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט כו' עכ"ל הכא ניחא ליה לפרש דעשה בהו מאמר ולא הוצרך לפרש דעשה מאמר בשלישית אבל גבי ביאה באמצע משום מאמר לזו ובעל לזו הוצרך לפרש דעשה מאמר בשלישית וק"ל:

תד"ה מדגט לא כו' באשה דעלמא כו' יאמרו מדחליצה לא מהני גט נמי לא מהני כו' עכ"ל פירוש שיאמרו גט לא מהני בלחוד ואם קדשה אחר אח"כ יאמרו דאינה מקודשת לאחר ויבא לידי איסור א"א ותרצו דבאשה לא שייך כו' אך קשה כיון דהכא יטעו לומר דבעי תרוייהו גט וחליצה א"כ מה נקט בזה דגט מהני למיקם עליה בלא יבנה אכתי יאמרו כיון דגט בלחוד לא מהני ולא קני חליצה לחודה נמי לא מהני ואם יקדש אותה אחר יאמרו דאינה מקודשת לרע"ק דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ויבא לידי איסור א"א וכעין שהקשו באשה דעלמא וצ"ע ודו"ק:

בא"ד ואתי למבעל אחר חליצה ואתי למבעל אחר ביאה אבל השתא כו' עכ"ל הד"א דמה שכתבו בדבריהם אחר גט כו' ביאה וחליצה כו' שייך אדלעיל ובסוף דבריהם יש להגיה ואתי למבעל אחר חליצה וביאה כמו אחר מאמר וגט דאחר מאמר וגט נמי כו' כצ"ל ותחלת דבריהם ואתי למבעל אחר ביאה שייך נמי אדלעיל דיש לדקדק בביאה ומאמר נמי שמא יאמרו מדביאה מהני לחודה מאמר נמי מהני לחוד וצ"ל נמי דבהא לא יטעו לומר דמהני מאמר לחוד דהא בהדיא כתיב יבמה יבא עליה דהיינו ביאה אבל יטעו לומר דבעי ביאה עם המאמר כבכל הנשים וכעין שכתבו גבי גט וחליצה ודו"ק:

והיה נראה ליישב דלענין קניה לא יטעו וידעו דביאה עדיפא ממאמר וכה"ג כתבו התוספות לקמן בד"ה ביאה פסולה כמאמר כו' ע"ש אבל לא כ"כ לקמן אלא אליבא דרבי נחמיה אבל רבנן הא גזרי הכא דלא יקנה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה:

ברש"י ד"ה ומ"ט אמור רבנן מאמר כו' (מדקאמר לא) ואתי למבעל וכו' נראה דה"ה דהמ"ל דלכך בעי המאמר גט משום דלא יאמרו מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר לא מהני ויוצאת בחליצה בלא גט ה"נ ביאה לא מהני ויוצאת בחליצה בלא גט כדלקמן ליגזר חליצה אחר מאמר כו' אטו חליצה אחר מאמר לא בעי גט כו' משמע דאי לא הוה בעי גט הוו טעו למימר דביאה נמי לא בעי גט אלא דחדא מתרתי נקט ולעיל גבי גט הוצרך נמי להאי טעמא דאתי למבעל כו':

תוס' ד"ה עשה מאמר בזו וכו' עד ולעיל פי' פ' ד' אחין (יבמות דף ל"ב) ד"ה גט למאמרו כצ"ל:

ד"ה צריכות ב' גיטין וכו' עד למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור וכו'. פי' ביבמה אחת והרבה אחין וכ"ש ביבם א' וב' יבמות שאין חליצה פסולה של אחת פוטרת צרתה אלא גם השניה צריכה חליצה דלמיפטר צרתה חמיר טפי ועיין לקמן תוס' דף נ"א ע"ב ד"ה בן עזאי:

בא"ד ובסמוך דקתני עשה מאמר ונתן גט וכו' היינו בבא דסמיך לה מאמר בזו וגט בזו צריכה גט וחליצה:

גמ' ועשה מאמר ונתן גט ונעל כו' ונתן גט וחלץ כו' וכן אח"כ צ"ל ונתן גט ובעל כו' אבל גט אחד ביבמה מאמר אחד ביבמה מהני מ"ט כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה חלץ וחלץ כו' כלום הוא וכן כו' הד"א. בד"ה או בעל כו' לשנייה או בעל כו' הד"א:

בד"ה אין אחריה כלום ונפקא בגט ובלא חליצה כו'. נ"ב כך פי' רש"י לפום ריהטא אבל אינו נכון אלא צריכה חליצה ואין אחריה כלום היינו דלא מהני מאמר אחריה וכן פרש"י גופיה לקמן בהיפוך הדף דביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן כו' ע"ש. (עיין במהרש"א). בד"ה אבל גט כו' לא ייבם ומאמר ביבמה כו' הד"א:

בד"ה משום דמהני כו' קונין אותה הס"ד:

בד"ה ואי ביאה כו' צריכה שני גיטין וחליצה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה עשה מאמר כו' ולעיל פי' כו'. נ"ב דף ל"ב בד"ה גט למאמרו. בד"ה מדגט כו' לא מהניא ואתי למנעל אחר חליצה הד"א והס"ד ואח"כ מ"ה חדש ואתי למיבעל כו':

במשנה בין שני יבמין ליבמה אחת. וכתב התוי"ט ואצ"ל בב' יבמין לשתי יבמות דאיכא למ"ד כו' הן לאותו מ"ד אף על החלוצה גופה האחין חייבין כרת וכן החולץ חייב על הצרה כרת רק בביאה לגי' הרי"ף והרא"ש לכ"ע הוא אינו עובר אלא בעשה על הצרה ולגי' התוס' גם הוא חייב כרת על הצרה לאותו מ"ד אבל שני יבמין ליבמה אחת איצטריך לאפוקי מב"ע לגי' לישנא בתרא דברש"י ועי' בגמרא (נג סע"א

רש"י ד"ה ואי ביאה אחר מאמר (בסופו). וקא פגע באיסור אשת אח. ל"ד דאינה אלא איסור עשה דבית אחד הוא בונה כו' לכ"ע עי' לעיל (יא) ואולי כוונתו בזה על שני יבמין ויבמה אחת (ועי' בלשון נ"י) ומשגגת המעתיק נשמט מדבריו ועי' לקמן בסמוך בד"ה משום חליצה:

תד"ה עשה. הן לפרש"י לקמן (נב ב) ד"ה או דלמא ולדעת הרמב"ם בפ"ה ה"ד (וע"ש בתוס') י"ל דלדידיה אף צרתה אסורה (ועי' ב"ש סי' ק"ע סקי"א) (ועי' בנ"י לעיל בפ' ד"א על הך מימרא דרבא) אבל משני יבמין ליבמה אחת הוה שייכא קושייתם אף לפרש"י. ועי' לעיל בפ' ד"א בדבריהם דמשמע דעיקר קושייתם הוא דוקא מב' יבמין:

גמרא ואי ביאה אחר מאמר היא, (כגון מאמר לזו ובעל לזו להכי בעי גט וחליצה דאי תצא בגט לחוד יאמרו ביאה של זו אחר קנין של זו מהני, ואתי למיעבד) ביאה אחר ביאה.
ועובר אעשה, דבית אחד בונה ולא ב' בתים.
ורש"י ז"ל כתב וקפגע באיסור אשת אח, ותמיהני, דהא קיי"ל כר"י דלא הוי רק בעשה, ולרש"י עצמו לעיל (דף א) גם לר"ל אם הוא עצמו בא על צרתה הוי רק בעשה, וכן בסוגיין נקט רש"י עצמו (בד"ה ומ"ט אמרו רבנן) והוי לי' בונה ב' בתים וצריך תלמוד:

רש״י ד"ה כיצד בשתי יבמות כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש"י ד"ה בסוף. וז"ל אחר מאמר וגט חלץ אין אחריה כלום וחליצה גמורה היא ואי הדר עביד מאמר לא בעיא גט דחליצה גירושין גמורים היא וקמה בלאו גמור עליה ואע"ג דחליצה פסולה הויא עכ"ל. רש"י בא לבאר את החילוק שבין ביאה פסולה שאינה פוטרת את המתייבמת בלי חליצה לבין חליצה פסולה הפוטרת את החלוצה לגמרי, וכ' "דחליצה גירושין גמורים היא", ודבריו מחוסרים ביאור.
ונראה דהביאור ברש"י הוי דשאני המתיר דיבום מהמתיר דחליצה. דבביאה פסולה חסרה קיום מצות יבום אע"פ שאין חסרון בקנין היבום שהמתיר לשוק דיבמה שנתייבמה בביאה תלוי בקיום מצות היבום, ומאחר שבביאה פסולה לא קיים המייבם את המצוה כדינה עדיין זקוקה היבמה למצוה ואסורה באיסור יבמה לשוק. ואילו המתיר דחליצה אינו תלוי בקיום מצות החליצה אלא בהפקעת הזיקה ע"י קנין החליצה. ולכן אף חליצה פסולה פוטרתה ואע"פ שחסרה לה קיום מצות החליצה, דהפטור חל מחמת קנין החליצה ולא מחמת קיום מצות החליצה.
רשימות שיעורים לגרי"ד סולובייצ'יק (ניו יורק, 2011), באדיבות ספריא, ברישיון CC BY-NC.

אחת יבמה אחת ליבם אחד ואחת שתי יבמות ליבם אחד. שוין כמו שאמרנו שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחלה או אחר חליצה כלום: כיצד. בשתי יבמות ליבם אחד: צריכות שני גיטין. כרבנן דיש מאמר אחר מאמר וייבומי לא דהיכי ליעביד אי לייבומי לתרוייהו הוו להו שני בתים ואי לחדא הואיל וחברתה ביה אגידא הוה ליה בונה שני בתים: וחליצה. לאחת מהן ופוטרת צרתה: מאמר לזו וגט לזו. פסל גט של אחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו דחליצה לא מפקעא קידושין וגט לא מפקע זיקה: מאמר לזו ובעל את זו. אסור לקיימה דהואיל וקמייתא אגידא ביה הוו להו שני בתים וצריכות שני גיטין זו גט למאמרו וזו גט לביאתו וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה אבל בגט לחודיה לא נפקא בעלת ביאה הואיל דביאה פסולה היא: מאמר בזו וחלץ לזו. בעלת מאמר הראשונה צריכה גט למאמר דחליצה דאידך לא מפקעה למאמרו: צריכות הימנו חליצה. אחת ואסור בקרובות שניה דרבנן הוא דאמרי יש גט אחר גט: גט לזו ובעל את זו צריכה גט וחליצה. ואסור לקיימה דקמה עליה בלא יבנה משום גט דראשונה ובגט לחודיה לא נפקא משום דביאה פסולה היא: אין לאחר חליצה כלום. דאי הדר מקדש לה לצרתה לא תפסי בה קידושין כרבי עקיבא: חלץ וחלץ או חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל וקתני סיפא אין לאחר חליצה כלום. והכי פירושו חלץ לזו וחלץ לזו מותר בקרובות שניה שאין אחר חליצה ראשונה שום זיקת יבמין וחליצה בתרייתא לאו כלום היא וכן חלץ לזו ומאמר לזו וכן נתן גט לזו אחר חליצת זו וכן בעל לזו אחר חליצה של זו אין מעשה האחרון כלום: או בעל. תחלה וחזר ובעל לשניה: או בעל ועשה מאמר. בשניה או נתן גט לשניה או חלץ לשניה אין אחר ביאה ראשונה כלום ומעשה אחרון לא חשיב ומותר בקרובות שניה: אין אחר חליצה כלום. ארישא קאי ואסיפא שייך למימר אין אחר ביאה כלום ובגמרא קמיבעיא לה: בין שני יבמין ליבמה אחת. בכל הדין האמור למעלה ביבם א' ובב' יבמות: חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל כו'. איבם א' ואיבמה אחת קמהדר ואע''ג דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לפלוגי בין ביאה לחליצה כדקתני חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום והבעילה בזמן שהיא בתחלה כו' ולאשמועינן פלוגתא דרבי נחמיה ורבנן: בין בתחלה בין באמצע. בין מאמר לגט כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט לא מהני מאמר ולא בעיא גט למאמרו: בסוף. אחר מאמר וגט חלץ אין אחריה כלום וחליצה גמורה היא ואי הדר עביד מאמר לא בעיא גט דחליצה גירושין גמורים היא וקמה בלאו גמור עליה ואע''ג דחליצה פסולה הואי: הביאה באמצע. כגון גט לזו ובעל לזו וחזר ועשה מאמר בשלישית אסור בקרובותיה: ובסוף. גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא על האחת יש אחר ביאה זו זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט: אין אחריה כלום. ונפקא בגט ובלא חליצה ואי הדר קדיש לאידך אחר ביאה לא מהני: גמ' אבל גט אחד ביבמה. או מאמר אחד ביבמה מהני גט ביבמה למיקם עליה בלא יבנה ושוב לא ייבם ומאמר ביבמה מהני לה להצריכה גט למאמרו אי בעי לאפוקה: מ''ט אמור רבנן גט ביבמה מהני. הא מדאורייתא חליצה הוא דמהני בה ומשום גט לא קרינא בה שלא בנה: משום דבעלמא מהני. בכל הנשים להתגרש ואי אמרת הכא לא מהני ואם רצה לכונסה אחר הגט יכנוס: אמרי. אינשי גט להוציא וחליצה נמי להוציא מדגט לא מהני ליה כו': ומ''ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני. לאסור חברתה עליו הא מן התורה קנין לא הוי ביבמה אלא בביאה: משום דמהני בעלמא. קידושי אשה קונים אותה ואתי למבעל אחר ביאה והוה ליה בונה שתי בתים דאיסורא דאורייתא: ומ''ט אמור רבנן. ביאה פסולה יש אחריה זיקת יבמין כדתנן לעיל מאמר בזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה ולא אמרינן תיסגי לבעלת ביאה בגט בלא חליצה ותיפטר אף חברתה בביאתה מן החליצה: אי ביאה אחר הגט היא. כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודיה כשאר יבמה שכונסה: גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה. דאי אמרת תיסגי לה בגט אתי למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחלה אחר חליצה: ואי ביאה אחר מאמר היא. כגון מאמר לזו ובעל לזו להכי תנן צריכות שנים גט וחליצה דאי אמרת בגט סגי לה אמרי ביאה של זו אחר קנין של זו מעליותא היא ואתי למעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באיסור אשת אח: חליצה פסולה. שאחר גט או אחר מאמר: אין אחריה כלום. דאי הדר עבד מאמר או גט לשלישית לא מהני: משום חליצה אחר חליצה. דלא ליתי למיחלץ לשתי יבמות זו אחר זו או שני יבמין ליבמה אחת זה אחר זה: כל כי הני תחלוץ ותיזיל. כלומר מאי איכפת לן כל ימיה תחלוץ: משום חליצה אחר ביאה. דלא ליתי למימר יבמה כנוסה יוצאת בחליצה בלא גט לא אתו למימר הכי דאטו חליצה אחר מאמר מי לא בעיא גט למאמרו והא דאמרינן אין אחריה כלום בדבר העשוי אחריה קאמר דאי הדר עביד גט או מאמר או חליצה בחברתה לא מיתסר בקרובותיה:

עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות ב' גיטין וחליצה. הכא שייך להקשות דיתן גט לאחת מהן למאמרו ותשתרי אידך ולעיל פי' (דף לב. ד''ה גט): צריכות ב' גיטין וחליצה. למ''ד חליצה פסולה צריכה לחזור הכא בעו ב' חליצות וקאי נמי צריכות אחליצה ובסמוך דקתני עשה מאמר ונתן גט צריכה גט וחליצה הא דלא קתני וצריכות חליצה לשון רבים איידי דקתני צריכה גט לשון יחיד נקט נמי גבי חליצה לשון יחיד: מדגט לא מהני חליצה נמי לא מהניא. באשה דעלמא ליכא למיחש שמא יאמרו מדחליצה לא מהני גט נמי לא מהני דבאשה לא שייך חליצה וקריאה ואין לומר דתיבעי יבמה גט וחליצה משום דלא יאמרו מדחליצה לחודה מהניא גט נמי מהני דבהא לא יטעו שיפטרוה בלא חליצה דבהדיא הצריך הכתוב חליצה אבל הכא חיישינן שיאמרו מה שהצריך הכתוב חליצה היינו מלבד הגט שהוא בכל הנשים ויאמרו מדגט לחודיה לא מהני חליצה נמי לא מהניא ואתי למיבעל אחר חליצה: ואתי למיבעל אחר ביאה. אבל השתא דמהני לא חיישינן שמא יאמרו כי היכי דמהני ביאה אחר גט ומאמר מהני נמי אחר ביאה וחליצה ואתי למיבעל אחר ביאה כמו אחר מאמר דאחר מאמר נמי אסור למיבעל:

יבמות נ ע"ב - Steinsaltz

דף נ - ב

גמרא:

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד