דף כג - א
ועדיין מקשינן: מנא לן להתיר דוקא אחותו משפחה?
ואימא פרט לאחותו מחייבי לאוין!
שאם נשא אביו ממזרת, והוליד ממנה בת, אינה חשובה אחותו. כי נאמר שבחייבי לאוין לא תופסים בהן קדושין, ולכן ממעט אותה הכתוב "בת אשת אביך", לפי שנולדה מאשה שאינה אשתו של אביו!?
ומתרצינן: אמר רב פפא: חייבי לאוין כן תפסי בהו קידושין.
משום דכתיב: "כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה ואחת שנואה, וילדו לו בנים, האהובה והשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה.
והיה ביום הנחילו את בניו, את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור.
כי את הבכור בן השנואה יכיר, לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה".
ולא היה צורך לומר שאין חילוק בדין ירושת הבכור בין אם אהב האיש את האשה שילדה לו בכור, או שאהב את האשה השניה, כי זה, דבר פשוט הוא.
ובהכרח שכונת הכתוב היא לחדש שאין חילוק בדין ירושת הבכור בין אם היתה אמו אהובה בעיני הקב"ה או שנואה בעיניו.
ויש לעיין: וכי יש אשה אהובה לפני המקום, ויש אשה שנואה לפני המקום? ולמה קרא הכתוב לאחת מהן אהובה ולשניה שנואה?
אלא, בהכרח, שאהובה, היינו אהובה למקום, בנישואיה, שנעשו נשואיה בכשרות.
ושנואה, שהיא שנואה למקום בנישואיה. דהיינו, שהיה בנשואיה לבעלה עבירת לאו, שהוא דבר השנוא לפני הקב"ה.
ובכל אופן אמר רחמנא על שתיהן "כי תהיינה". ומשמע שיש בהם הויה לאישות, שחלו הקידושין למרות שהן עבירה.
ומכאן מוכח, שקידושין תופסים בחייבי לאוין. ואם כן, אי אפשר למעט את אחותו מחייבי לאוין מהפסוק "בת אשת אביך", שהרי יש בה אישות לאביו.
אך עדיין מקשינן: ואימא, "בת אשת אביך" בא למעט כך:
פרט לאחותו שנולדה לאביו מאשה שהיא חייבי כריתות לו, שבה לא תופסים קידושין, ואין לאביו אישות באמה.
אמר תירץ רבא: הרי על אחותו שנולדה לאביו מאשה שהיא חייבי כריתות לאביו מדובר לאסור בפסוק זה.
שהרי אמר קרא "ערות אחותך בת אביך או בת אמך, מולדת בית ומולדת חוץ"
וביאורו של הפסוק: בין שאומרים לו לאביך קיים את אשתו, אמה של אחותך, ובין שאומרים לו לאביך הוצא [את אם אחותך] מפני איסור כרת.
ואמר רחמנא שבכל ענין - אחותך היא!
ובהכרח שהמיעוט של "בת אשת אביך" הוא רק לגבי אחותו מהשפחה, בלבד!
ומקשינן: אימא איפכא, שאכן בא הפסוק לומר בין שאומרים לו לאביך קיים, בין שאומרים לו לאביך הוצא.
ועליהם אמר רחמנא "אחותך היא".
אלא שבא הכתוב לרבות לאיסור את אחותו משפחה ואת אחותו מעובדת כוכבים, ולא את אחותו מחייבי כריתות!
ומה ראית לרבות את אחותו מאמו שהיא חייבי כריתות לאביו, ולמעט את אחותו משפחה ומעובדת כוכבים!?
ומשנינן: מסתברא, שאת אחותו מחייבי כריתות הוה ליה לרבות, שכן תפסי בהו קידושין לעלמא. ולכן אחותו הנולדת מאמא שכזאת נחשבת אחותו יותר מאשר אחותו הנולדת משפחה, שאין לאביו בה קידושין כלל.
ופרכינן: אדרבא! שפחה ועובדת כוכבים הוה ליה לרבות שחייב על אחותו הנולדת מהן, הואיל שבהן שייך יותר תפיסת קידושין, דאי מגיירה, שאם תתגיייר השפחה או העובדת כוכבים, הרי אז לדידיה, לאביו, נמי תפסי בה קידושין.
ואילו בחייבי כריתות לא יהיה לאביו קידושין לעולם!?
ומסקינן: חייבי כריתות עדיף לרבות, שכן בשפחה אין כעת כלל תפיסת קידושין, ומה ששייך בה קידושין כשתתגייר אינו סיבה לרבותה. שהרי לכי מגיירא, לכשתתגייר - גופא אחרינא היא!
ואין זה נחשב שיש בה עתה, כשהיא בגיותה, צד של תפיסת קידושין.
ולכן מיעט "בת אשת אביך" את אחותו הנולדת משפחה ועובדת כוכבים, שאין לאף אחד בה תפיסת קידושין.
ועתה חוזרת הגמרא לדון במחלוקתם של רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה, האם חייבים על אחותו שהיא בת אשת אביו שתיים, גם על אחותו וגם על בת אשת אביו.
והוינן בה: ורבנן, שמחייבין גם על בת אשת אביו, וצריכים את הפסוק לגופו, ואין הם דורשים ממנו את המיעוט של רבי יוסי ברבי יהודה, להוציא את אחותו הנולדת מן השפחה ומן עובדת כוכבים -
למעוטי אחותו הנולדת משפחה ועובדת כוכבים - מנא להו?
ומתרצינן: רבנן נפקא להו, לומדים זאת, מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה". שמשמע מכאן שאין ילדיה מתייחסים לבעלה, ואין לבניו או לבנותיו אחוה עם בני השפחה.
ורבי יוסי ברבי יהודה - למה הוצרך למעט זאת מ"בת אשת אביך", ולא למד כרבנן?
היות והוא סובר שצריכים למעט משני פסוקים:
חד בשפחה, הפסוק "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" בא למעט אחותו הנולדת משפחה.
וחד בעובדת כוכבים, הפסוק "בת אשת אביך" בא למעט אחותו הנולדת מעובדת כוכבים.
וצריכי פסוקים נפרדים למעט את שתיהן.
דאי אשמועינן שאין לו אחוה לנולדים מן השפחה, הוה אמינא כי רק לנולדים מהשפחה אין לו אחוה, משום דאין לה חייס, אלא היא משולה לחמור, שאין יחוס לילדיו.
ולכן אין אחוה לבניו ולבנותיו עם הבנים והבנות הנולדים מהשפחה.
אבל לנולדים מעובדת כוכבים, דאית לה חייס, שהיא מתייחסת לאביה, אימא לא התמעטו. ויש להם אחוה עם בניו.
ומאידך, אי אשמועינן שאין אחוה לנולדים לו מעובדת כוכבים, הוה אמינא כי רק ממנה אין אחוה, משום דלא שייכא עובדת כוכבים במצות, ואין לה כל שייכות לישראל.
אבל הנולדים לו משפחה, דשייכא במצוות, שהרי עבד חייב בכל מצוות שהאשה חייבת בהן - אימא לא התמעטו מאחוה.
ולכן צריכא את שני פסוקים, למעט הנולדים משפחה ומעובדת כוכבים מאחוה.
ושוב מקשינן: ורבנן, שלמדו למעט מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה" האמור בשפחה, תקשה להו: הרי אשכחן, מצאנו בהאי קרא מקור למעט רק הנולדים משפחה, אך למעט אחוה לנולדים לו מעובדת כוכבים - מנא להו לרבנן?
וכי תימא נילף לעובדת כוכבים משפחה, הרי כבר ביאר רבי יוסי ברבי יהודה דהנהו שני קראי מצרך צריכי!
והצריכותא היא משום שאי אפשר לדמות עובדת כוכבים לשפחה.
ומתרצינן: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אמר קרא בספר דברים [ז ג] בענין שבעת האומות שהיו בארץ ישראל, והצטוינו להשמידם ולא לחון אותם. וכמו כן ציוה הכתוב:
"לא תתחתן בם.
בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך.
כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים".
ומלשון הכתוב משמע שיש חילוק בין גוי שבא על בת ישראל, לבין ישראל שבא על הגויה.
ומשמע, מדכתיב "כי יסיר" ולא כתיב "כי תסיר", כי דוקא בנך מישראלית קרוי "בנך". ולכן אמר הכתוב שלא תתחתן בת ישראל לגוי, כיון ש"בנך", הבן שיולד לה ממנו יהיה ישראל, ויהיה נקרא "בנך".
ואילו אביו הגוי יסיר אותו מאחרי ה', לעבוד עבודה זרה.
ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי "בנך", אלא "בנה" ולכן לא אמרה תורה שיש לחוש גם בבנה של העובדת כוכבים הנישאת לישראל שמא היא תסיר את הבן שיולד לו ממנה מלהיות ישראל.
כי אין הוא מתייחס לאביו הישראל, אלא רק לאמו הגויה, ואין כאן חשש הסרה מאחרי ה'.
ואם כן, מפורש בתורה, שהנולדים לישראל מעובדת כוכבים אינם מתייחסים אחריו אלא אחר האם. ולכן אין להם אחוה עם בניו הנולדים לו מישראלית.
אמר רבינא: שמע מינה, מהפסוק המדבר בבת ישראל שנישאה לנכרית, ואומר "כי יסיר את בנך מאחרי", שבן בתך, הבא מן העובד כוכבים - קרוי "בנך"!
והוינן בה: לימא, האם רצונך לומר שקסבר רבינא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר!? [1]
שהרי סתימת לשונו, שקרוי "בנך", משמע שהוא ישראל כשר, והרי נחלקו בדבר לקמן [דף מה א], אם הוא כשר או ממזר.
ודחינן: אין ראיה מדבריו שהוא כשר לגמרי.
אלא נהי, על אף דממזר לא הוי, כשר נמי לא הוי.
אלא "ישראל פסול" מקרי, כיון שנולד מעובד כוכבים.
ומקשינן: משמע מכאן, שלפי כולי עלמא, בן ישראל שבא על עובדת כוכבים מתייחס אחר אמו, שולדה כמוה.
ולכאורה אין ראיה מהפסוק של "כי יסיר את בנך מאחרי" לכך!
כי האי קרא רק בשבעה אומות בלבד כתיב.
ומתרצינן: דרשינן מ"כי יסיר" - לרבות כל המסירין!
והיינו, שבכל האומות ולדה של האשה הוא כמוה.
ולכן, אם האמא היא עובדת כוכבים, אין הולד ישראל.
ומקשינן: הניחא לרבי שמעון, דדריש טעמא דקרא, ואף אם לא היה כתיב בפסוק את הטעם, היה אומר שטעם האיסור שמא יסיר הגוי את בנו הישראל מאחרי ה'. ולכן, לפיו, כשנכתב הטעם בפסוק, הוי יתור.
ודרשינן ממנו, לרבות את כל המסירין.
דהיינו, שנכתב הטעם כדי לאסור אף בשאר האומות, ומכאן אנו לומדים שבכל האומות ולדה של האשה הוא כמותה.
אלא לרבנן, דלא דרשי טעמא דקרא, הרי יש צורך לכתוב לבאר את הטעם של "כי יסיר".
ומהטעם הזה יש ללמוד שהפסוק מדבר רק בשבע האומות, שהן אדוקין בעבודת כוכבים, ורק בהן יש את הטעם של "כי יסיר", ולא בשאר אומות.
ואם כן, מנא להו ללמוד לשאר האומות, שישראל הבא עליהן, ולדן הוא נכרי, כמו האם?
ומתרצינן: מאן תנא, מי הוא התנא דפליג עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, וולמד למעט אחוה בעובדת כוכבים מ"כי יסיר" -
הרי שיטת רבי שמעון היא.
ורבי שמעון הרי דריש טעמא דקרא. ונמצא, שהטעם האמור בכתוב הוא מיותר, וממנו הוא למד לרבות את כל האומות.
הערות
[1] כך הביאור לפי רש"י שגורס הולד כשר. אך תוס' ושאר הראשונים גרסו הולד ממזר, וביארו שנוצר מעבירה. ואדרבא אם היה מתייחס לעכו"ם לא היה ממזר, שאין ממזרות בעכו"ם. וזה דחינן, שאינו ממזר אלא רק פסול.
בין שאומרים לו לאביך הוצא. פירוש לאו דוקא שאם כן חייבי לאוין משמע אלא בין שהיא בבית אביך בין שהיא חוץ מבית אביך דהיינו חייבי כריתות והוצא מביתך בלא גט קאמר לפי שאינה אשתך ואלו חייבי לאוין לאו מולדת חוץ היא.
וקשיא לי כיון דרבי רחמנא אף חייבי כריתות כי תהיין למה לי ולא קשיא דלאו משום וילדו לו אצטריך שיהא הולד כמותו אלא לומר דקדושין תופסין בהן דלא תיתי מיבמה כדאיתא בשילהי פרק האומר שבמסכת קדושין (דף ס"ח).
ואסקינן הכא מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי ב"ר יהודה ר' שמעון. והתם בשלהי האומר אמרינן הניחא לר' שמעון אלא לרבנן מאי איכא למימר אמר קרא אחר כן תבא אליה ובעלתה מכלל דמעיקרא לא תפסא בה הוי' אשכחין דלא תפסא בה קדושין ולדה כמוה מנא לן דאמר קרא וילדו לו כל היכא דקרינא ביה כי תהיין קרינן ביה וילדו לו ובל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו פי' כי תהיין לאיש דריש לומר כל היכא דקרינא ביה כי תהיין לשום איש בעולם קרינא ביה וילדו ואפילו חייבי כריתות במשמע אבל שפחה ונכרית דלא קרינא ביה כי תהיין לשום איש בעולם לא קרינא ביה וילדו.
ולההיא מסקנא דהתם חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין לא מכי תהיין נפקא כדאמר רב פפא אלא מדגלי רחמנא בחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי דגמרינן מאחות אשה מכלל דחייבי לאוין תפסי בהו קדושי והא דאמר רב פפא בשמעתין אתיא כאידך לישנא דאמר התם רב אחא בר יעקב אתיא בק"ו מיבמה והאי מסקנא דהכא אתיא כרב פפא ורב אחא בר יעקב דאיצטריך להו כי תהיי' לחייבי לאוין ולא נפקא להו מאחות אשה דכולה סוגיין בתר תרוציה דרב פפא רהטא ולדידיה איתמר ומסקנא דהתם כלישנא קמא דמפקי להו מאחות אשה ומייתר כי תהיין לולד שפחה ונכרית שהוא כמוה, כנ"ל.
וא"ת למסקנא דהתם מולדת בית או מולדת חוץ דרבי רחמנא בחייבי כריתות למה לי תיפוק לי' מכי תהיין דכל היכא דקרינא ביה כי תהיין לשום איש קרינא ביה וילדו לו לא קשיא דאי לאו אחותך היא דמולדת חוץ הוה אמינא כל היכא דקרינא ביה כי תהיין לאיש זה קרינא ביה וילדו חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי לא קרינא ביה וילדו לו, משום הכי צריכי.
בנך מישראלית קרוי בנך וכו'. מפורש בקדושין בפרק האומר (דף ס"ח).
בנך מישראלית קרוי בנך וכו'. כתבתי בקדושין שלהי פרק האומר (סח, ב ד"ה בנך) בס"ד.
ואימ' פרט לחייבי לאוין פי' ונימא דלא תפסי בהו קדושי' אמר רב פפא חיבי לאוין תפסי בהו קדושי' דכתי' עד אמר רחמנא כי תהיינה לאיש ופליגא האי דרשא אההיא דאמרי' בשילהי פ' האומר גבי בת עכו"מז ולדה כמוה מנא לן אמר קרא כי תהיינה לאיש וילדו לו כל היכא דקרינא ביה וילדו לו דרשי' כל היכא דהויא בה הויי' לשום איש כגון חייבי כריתות ומיתות ב"ד קרינא ביה וילדו לו כל היכא דלא קרינא ביה תהיינה לאיש שאין קדושי' תופסי' בה לשום איש כגון שפח' לבת עכו"מז לא קרינן ביה וילדו לו וכיון דמצרי' לההי' דרשא ליכא למדר' תו מינה ההיא דרב פפא ולרב פפא חייבי לאוין דתפסי' בהו קדושי' מכי תהיינה לאיש וחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי' דגמרי' מאחות אשה דכתי' לא תקח. והא דולדה כמוה נפקא ממולדת חוץ כדדרשי בסמו' ומאן דדריש כי תהיינה לאיש כי התם נפקא ליה בקדושי' תופסי' בחייבי לאוין מדגלי רחמנא מחייבי כריתות ונפקא ליה ולד הולך אחר הזכר בחייבי כריתות מכי תהיינה לאיש וילדו לו וא"ת א"כ מולדת חוץ למה לי י"ל דאי לאו מולדת חוץ הוה דרשי' כי תהיינה לאיש זה הכתוב מדבר בפנוי' שקדשן דלדידי' תפסי בה קדושי' ותו לא שמעי' מכי תהיינה מיעוט' לולד שפחה ובת עכו"מז:
בין שאמר לאביך קים בין שאומר לאביך הוצי' וא"ת א"כ מהכא מרבי' אחותו מחייבי לאוין נמי כי שקולים הם ויבאו שניה' ואמאי אצטריך רב פפא לדרשא דלעיל וי"ל דאין הכי נמי אלא דרב פפא בעא לפרושי קושטא דמילתא דחייבי לאוין תופסי' בהו קדושי' ולא מעטי כלל מבית אשת אביך ובר מהא דהאי לישנא דנקט לישנא דתלמודא בין שאומר לאביך הוציא לאו דוקא דמולדת חוץ משמעותו כל מי שהוא חוץ שאינה צריכה גט דלא תפסי בה קדושי' כגון חייבי כריתות אלא דנקטי לרווח' דמילתא כיון דהני קושטא דמילתא שאף חייבי לאוין חייבי עליהם ומיהו לא אצטריך קרא אלא לחייבי כריתות וכדאמרן ומה ראית כלומר דקראי לאו מוכחין בה כלו' אל מי מרבה או למי ממעט וסברא דמכרע' נמי ליכ' ומהדר' מסתבר' וכו' :
כי יסיר את בנך וכו' כבר פי' במס' קדושי' בס"ד כי יסיר לרבות כל המסירי' וק"ל א"כ נימא דשאר עכו"מז אסורי' לבא בקהל לאח' גירותן דהא כי כתיב לא תתחתן בם היינו בעכו"מתן דבגרותן אית להו חתנות וי"ל דלא תתחתן בם בין בגירותן בין בעכו"מתן משמע וכתבה רחמנא לאסור שבעה עממין דכתיב לעיל מיניה אפי' בגירותן אבל כשריבה בקרא דכי יסיר שאר עממין לא ריבה אותם אלא בעכו"מתן שהם בני עשר' דמכיון שנתגיירו שוב אינם מסירים:
אלא לרבנן מאי איכא למימר פרש"י ז"ל דלדידהו כיון דלא דרשי טעמ' דקרא בכמה דוכתי כר' שמעון אלא דר' שמעון אזיל בתר טעמא דקרא ומחדש דינים כפי הטעם כי ההוא דפליג גבי משכון אלמנה דרבנן שבקי קרא כפשוטי' דלא פליג רחמנ' בין ענייה לעשיר' וכבר פירשנו במקומו' אחרים בס"ד:
מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי ר"ש ובמס' קדושי' בסוף פ' האומר ומייתי לה אפי' לרבנן מכי תהיינה לאיש אלא דהכא לא אוריך תלמוד' לאוקמ' בשיטת רב פפא דלעיל דלית ליה ההיא דרשא וכדכתיב לעיל והכין אורח' דתלמודא בדוכתי' טובא כדכתיבנא בכמה דוכתי אחריני בסיעתא דשמיא:
גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לכהונה וזה שהוא קוראו ישראל פסול פירושו שהוא מזוהם לכהונה אלא שמכל מקום כשר יש פוסקים שלכהונה מיהא פסול כמו שיתבאר בפרק החולץ מ"ה א' שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי ולמדנו ממנו שני דברים אחד שבנו הבא הן הגויה אינו קרוי בנו ושבן בתו הבא מן הגוי קרוי בנו ומה שצריך בה לענין ביאור כבר ביארנוהו בסוף שלישי של קדושין ס"ח ב':
א) ועוד דפשיטא דאין לבני' להפסיד לכך נחלתם:
בין שאומרים לאביך הוצא והיינו חייבי כריתות דליכא לאוקמי בחייבי לאוין דהא כבר שמעינן להו מכי תהיינה שהרי קדושין תופסין בהם ועוד ניחא לאוקמי בחייבי כריתות דמשמע הוצא משום דהוי אשה דלא תפסי בה קדושין והיינו חייבי כריתות דאילו חייבי לאוין קדושין תופסין:
חד בשפחה וחד בעובדת כוכבים וצריכי. ותימה דבפרק האומר משמע דלא צריך רק חד קרא לשפחה ועובדת כוכבים דפריך אלא האשה וילדיה למה לי ולא קאמר חד לשפחה וחד לעובדת כוכבי' וי"ל דהכא היינו טעמא דאצטריך תרי קראי משום דחזינן הכא דאף חייבי כריתות דלית בהו קדושין מרבינן מדכתיב מולדת חוץ בין שאומרים לאביו הוצא. א"כ אי ליכא תרי קראי לשפחה ולעובדת כוכבים לא הוה ממעטינן רק חד מינייהו שהרי יש לנו לרבות כל מה שנוכל דהא אף חייבי כריתות מרבינן אבל התם אין לחלק ביניהם ותימה כי קאמר הכא אשכחן שפחה עובדת כוכבים מנלן אמאי לא משמע דנפקא מדכתיב כי תהיינה וילדו כל היכא דקרינא ביה כי תהיינה קרינא ביה וילדו לו ושפחה ועובדת כוכבים לא בני הויה נינהו דהכי קאמר תלמודא בפרק האומר וי"ל להא דפרישית ניחא דהכא לא מצי למימר כן משום דאף חייבי כריתות דלא קרינן בהו נמי כי תהיינה מרבינן הכא ממולדת חוץ:
תוס' בד"ה ואי אשמועינן עובדת כוכבים כו' וי"ל דה"א טעמא דלא שייכא במצות עדיף כו' עכ"ל פירוש דע"כ אית ליה לתלמודא דהני טעמי אינם שקולים דאל"כ לימעטו תרוייהו מבת אשת אביך דהי מנייהו מפקת אלא דאית ליה לתלמודא דחד טעמא עדיף ודקדקו התוספות לומר דהאי טעמא דלא שייך במצות הוא עדיף אבל ליכא למימר דאית ליה לתלמודא דטעמא דאין לו חייס עדיף דאם כן תוסיף הקושיא דלעיל דהשתא ודאי לא היה צריך כלל לצריכותא דעובדת כוכבים דכיון דלא מפרש בהדיא דאידך קרא ודאי לא הוה מוקמינן ליה אלא בשפחה דאין לה חייס עדיף ולכך הוכרחו למימר דלא שייך במצות עדיף דבזה יתיישב נמי קושיא דלעיל דצריך לצריכותא דעובדת כוכבים משום דקים ליה לתלמודא דהאי קרא דלא מפרש בהדיא לא הוה מוקמינן ליה אלא בעובדת כוכבים משום דטעם דלא שייך במצות עדיף טפי ומיהו לא הוה אתיא מהך קרא דמפרש ביה שפחה כיון דאיכא בשפחה טעם כל דהו דלא הוי בעובדת כוכבים וכמ"ש התוספות:
תד"ה וכי יש אהובה וכו' וי"ל דמשמע ליה אהובה ושנואה בנשואיה כו' עכ"ל. ואי לאו כי יש אהובה ושנואה לפני המקום הוה אתי ליה שפיר כי תהיין לבעלה שנואה ואהובה נשואין יותר מנשואי האחרת עכ"ל גליון:
ד"ה קסבר רבינא כו'. וכן גירסת הקונטרס התם וכן נראה כו' עכ"ל. ת"י:
תוס' ד"ה קסבר רבינא וכו' עד וכן גורס התם וכו'. פירוש רש"י בעצמו גורס התם הולד ממזר:
בא"ד דאמר בפרק יש בכור וכו' עד והיינו מ"ד הולד ממזר. פירוש דמ"ד אין מזהמין הוא אותו מ"ד דס"ל דהולד ממזר משום דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים ומ"ד מזהמין היינו אותו מ"ד דס"ל דאין הולד ממזר משום דשדינן ליה בתר עובד כוכבים וה"ק לא מבעיא למאן דס"ל דהולד ממזר דלא שדינן ליה אחר עובד כוכבים אלא בתר דידה פשיטא דפטור מה' סלעים דהא היא לויה אלא אפי' למ"ד וכו' ורש"י פי' שם איפכא דמ"ד אין מזהמין דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים אלא בתר אימיה שדינן ליה היינו אותו מ"ד דס"ל דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומ"ד מזהמין הוא מ"ד דס"ל דהולד ממזר ע"ש:
רש"י ד"ה ולי נראה עד סה"ד נמחק. ונ"ב זה אינו מדברי רש"י:
תוס' בד"ה קסבר כו' וכן גרס התם כו' והא דאמרינן בפרק יש בכור כו' כצ"ל:
בא"ד ובקונטרס לא פירש שם כן. נ"ב פירוש שהוא מפרש לא תימא למ"ד אין מזהמין כו' ולא שדינא בתר עובדי כוכבים אלא בתר ישראלים והולד כשר אלא אפילו למ"ד מזהמין ושדינן בתר עובדי כוכבים אפ"ה פטור דלוי פסול מיקרי כו':
בד"ה מאן תנא כו' בענין אחר דאמר קרא כו' כצ"ל:
גמרא ח"ל תפסי בהו קדושין כו' אלא כו' שנואה בנשואיה וא"ר כי תהיינה. ע"ש בקדושין טעם מדוע לא מוקמינן בחייבי עשה:
שם אימא בין שאומרים לו לאביך כו' שאומרים לו לאביך הוצא. כצ"ל:
שם א"ק כי יסיר את בנך כו'. עי' תוי"ט שהביא לשון הה"מ בפ"א מהל' יבום על מש"כ הרמב"ם שם להך דרשה דכי יסיר ויש מפרש בדרך אחרת כו' ואומר אני כו' נראה שהבין כוונתו על הלמוד האחר שבגמרא שם ובמחכ"ת שגה בזה דפשוט דכוונתו על הפירושים האחרים שנאמרו בלמוד הזה דכי יסיר שהרמב"ם נראה שמפרש כפי' הר"ת השני שבתוס' שם ויש עוד פירושו הראשון ופרש"י:
גמרא, האי באומות כתיב.
ק"ל מ"מ נילף מאומות ושפחה, דכי פרכת מה לאומות דאדיקי בע"ז שפחה תוכיח, ואי דמה לשפחה דאין לה חייס אומות יוכיח, ואולי דידע הגמרא שיש איזה פירכא כל דהוא על מה הצד:
בגמרא שאומרים לו לאביך הוצא: ק"ק לרבנן דלא דרשו אשת אביך ליש אישות לאביך בה האי מולדת בית או מולדת חוץ מאי דרשי בי' דהא לא צריכי לרבות ח"כ דמהיכי תיתי למעוטי והרמב"ן סוף הסוגיא הקשה כן לפי סוגיא דקדושין ותירץ אבל לפי סוגיא דהכא עדיין קשה, וי"ל דהא דלא דרשי רבנן ג"כ כר"י בר"י דמדלא כתיב אחותך היא באידך קרא שמע' מיני' תרתי י"ל משום דלדדהו ליכא לאוקמי' אשת אביך למעוטי שפחה ונכרית דשפחה מאשה וילדי' נפקא ונכרית מכי יסיר דהא כר"ש ס"ל ולכן שפיר צריכי מולדת חוץ דאל"כ אכתי הוי דרשי רבנן ג"כ כריבר"י אשת אביך למעוטי אחותו הבאה מחייבי כריתות. שוב ראיתי ברש"י בחומש שפירש מולדת חוץ כגון ממזרת או נתינה והרמב"ן תמה עליו מסוגיא דהכא דמוקמינן לחייבי כריתות ועיין ברא"מ שנדחק בישובו, ולענ"ד י"ל שלרש"י הוקשה קושיתנו לרבנן מולדת חוץ מאי דרשי בי' ולכן ס"ל כיון דלח"כ לא צריכי כמו לחייבי לאווין יותר יש במשמעות לדרוש אחייבי לאווין דשייך יותר אמרינן לאביך הוצא בגט דלענין ח"כ צריך לדחוק ולפרש הוצא מן הבית ומה דמצרכינן לרבות ח"ל אולי י"ל כיון דאמרינן לעיל דה"א דילפינן אחו' מבני יעקב למעט זרע פסול מאחו' רק דלענין יבום רבי קרא ובן אין לו ואכתי ה"א דלענין אחותו ילפינן למעט וכמש"כ התוספ' לעיל דה"א דילפינן אחו' דיבו' מאחותו כן ה"א אפכא לכן מצרכינן רבויא לרבנן ולריבר"י אפשר דס"ל כיון דמרבינן מובן אין לו דמקרי בנו לענין יבום תו ל"צ קרא דמקרי אח פסול ג"כ אח, ועכ"פ א"ש דפירש אח"ל ולא אח"כ כיון דלרבנן גם לח"כ לא בעינן רבוי ואף דאקרא דבת אשת אביך פי' רש"י למעוטי בת שפחה ונכרי' דהיינו כריבר"י אין תימא שפירש הכא אליבא דרבנן שכן דרכו בחומש לפרש מה שקרוב יותר לפשוטו:
שם ה"ל לרבות שכן תפסי בה קידושין לעלמא: ק"ק דא"כ ל"ל אשת אביך למעוטי אחותו הבא מן הנכרית תיפוק לי' מדאיצטריך מולדת חוץ לרבות דמסברא מוקמינן לח"כ מכלל דמן הנכרית לאו אחות היא דאי מן הנכרית אחותו הוי כש"כ מן חייבי כריתות א"כ מולדת חוץ ל"ל:
שם אבל נכרית דאית לה חייס אימא לא: הכי אמרינן לקמן (ס"ב.) ובר"פ ט' דנזיר, אכן בירושלמי בסוגיא שלנו פליג על גמרא דילן דלדידי' ס"ל לר"ל דנכר' אפילו בגיותו לית לי' חייס ולדידי' ק' לכאורה לר"ל ל"ל קרא בשפחה ובנכרית לריבר"י דא"ל דאי לא הוי כתיב רק חד קרא הוי מוקמינן בשפחה דוקא משום דאין לה חייס דהא גם נכרית לית לה חייס וא"כ לא לכתוב רק האשה וילדי' דשפחה, וי"ל דריש לקיש ס"ל כסוגי' דקידושין שהביאו התוספ' (ד"ה מאן תנא) דלהך סוגיא האשה וילדי' אתי לדרשה אחרינא ושאין ולד שפחה ונכר' מתייחס אחריו אתי מכי תהיינה ולכן כמו דאמרינן לריבר"י דאי לא כתיב רק אשת אביך הוי מוקמינן במסתבר טפי ואידך הוי מרבינן ממולדת חוץ כמו כן אמרינן לר"ל אליבי' דריבר"י דמכי תהיינה לא הוי ילפינן רק נכרית דלא שייכה במצות אבל שפחה הוי מרבינן ממ"ח:
שם ש"מ בן בתך הבא מן הנכרי: ק"ל הא התוספ' הוכיחו לעיל (כ"ב:) דהיכי דכתיב בן סתם בן בני ובן בתו לא הוי בכלל ממה דאצטריך לענין נחלה רבוי לבה"ב ובת הבן והרי הכא אמרינן דבנך הוא בן בתך אלמא דקרי לי' בן סתם, ולכאורה י"ל דהתוספ' לשיטתם אזלו דפירשו לעיל (דף י"ז) באמת דהחותן יסיר את בנך מאחרי א"כ בנך אבנו ממש קאי אבל אכתי קשה לפירוש רש"י דלא פירש כן אלא דאבן בתו קאי דלדידי' למה אצטריך לענין נחלה רבוי לב"ב וכן קשה דלקמן (דף ס"ב) לא משכח למילף דבן בתו קרוי בנו אלא מקרא דבנביאי' דירדו מחוקקים ואמאי לא יליף מכי יסיר את בנך וזה קשה אפילו נדחוק לתרץ אקושיא ראשונה דאף דבן בתך קרוי בנך מכ"מ היכי דאפשר לפרש אבנו אין בן בתו בכלל, אכן י"ל דהנה התוספ' כבר הקשו לעיל (שם) מה חדש רבינא טפי מר' יוחנן אבל י"ל דהיא גופא קמ"ל רבינא כיון דבעלמא ב"ב לא מקרי בנים סתם והיינו משום דיש להם אב להתייחס אליו למשפחותיו ולבית אבותיו אבל בבא מן הנכרי דמתייחס אחר אמו ואין לו אב מישראל דזה מתייחס אחר אבי אמו ומקרי בנו ונפקא מינה לענין שם בגטין וכדומה, וזהו דקאמר רבינא ש"מ מדר"י דמפרש האי כי יסיר את בנך אבן בתו מזה מוכח דבן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך אף דבן בתך הבא מן הישראל לא קרוי בנך כן יש לפרש שיטת רש"י ומתורצות ב' הקושיות לשיטתו:
שם אלא לרבנן מנ"ל: פי' ודאי רבנן לא פליגי אהא דאמרינן דנכרית ולדה כאותה וכן נראה מפי' רש"י אבל אין לפרש דהקושיא היא לרבנן דדלמא מצרכינן בת אשת אביך למעוטי נכרית כדריבר"י וא"כ מנ"ל ב' לאווין דהא ע"כ בלא קרא טעמא דרבנן מסתבר טפי דאל"כ לר"י בר"י לפי המסקנא ל"ל היא למעוטי:
שם ברש"י ד"ה לימא ולקמן פליגי בה בהחולץ: ק"ק למה מקשה הכי עדיפא מיני' ה"ל להקשות הא רבינא לא קאמר ש"מ רק מר' יוחנן ור' יוחנן ס"ל בפי' לקמן (מ"ד:) דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר, וי"ל לפי מה שכתבו התוספ' שם (מ"ה ד"ה יצאו) ב' תירוצים להתי' הראשון ס"ל ר"י משום ר"ש הולד כשר והוא לעצמו ס"ל דהולד ממזר ולתירוץ השני אמוראי ננהו אליבא דר"י וא"כ י"ל דלהגירסא קמא דרש"י הכא דהולד כשר גרסינן אמרינן כתי' בתרא דהתוספ' והקושיא היא דלידוק מר' יוחנן דהכא דהולד כשר ואיך פליגי אמוראי אליבי' דלתירוץ קמא אין קושיא כיון דהכא ר"י אליבי' דר"ש קאמר והוא ס"ל בפירוש לקמן דהולד כשר ולפי תירוץ ראשון דלקמן י"ל דגרסינן הכא כגירסא בתרא דרש"י וכמו שגרסו גם התוספ' דהולד ממזר גרסינן והקושיא היא דנימא דסבר רבינא אליבי' דר"י משום ר"ש דהולד ממזר והרי לקמן מוכח מכח קושי התוספ' דס"ל ר"י משום ר"ש דהולד כשר:
שם בתוספ' ד"ה וכי יש אהובה לפני המקום. וי"ל דמשמע לי' אהובה ושנואה בנשואי': ק"ק דא"כ היאך קאמ' דכי יש אהוב' הא לאו משום הכי הוא דודאי יש אהובה ושנואה אלא דבנשואי' לא הוי, וי"ל דמשמע לי' גם להמקשן דשנואה נעש' ע"י נשואין וזהו דקאמר וכי מפני שהוא אינו חפץ בה וכי עי"כ היא שנואה למקום דהוצרך הכתוב לומר דלא יוכל לבכר, אכן בקדושין תרצו התוספ' דרשעתה אינו נוגעת לבנה ע"ש ועל תירוץ זה ודאי י"ל דא"כ היאך תלי קושיתו בכי יש אהובה ושנואה לפני המקום, ואולי מפני זה באמת תרצו התוספ' כאן תירוץ אחר:
בד"ה ואי אשמעינן. והוי מוקמינן לה בנכרית: עיין במהרש"א שכתב דלפ"ז א"ש ג"כ מה שהעירו התוספת הא דעושה תרתי צריכותא, ולפענ"ד אכתי קשה אמה דקאמרינן ואי אשמעינן נכרית דממנ"פ אי אמרינן הסברא דלא שייכא במצות א"כ לא קאמר מידי ודקרי לי' מאי קרי לי' להקשות דלכתוב נכרית לילף שפחה מינה כיון דנכרית עדיף וכמו דמתרץ באמת ואי נכרית לא עדיף היאך שייך דלכתוב נכרית הא אז מוקמינן קרא בשפחה:
בד"ה קסבר רבינא. וכן משמע לעיל: לפי פירוש רש"י בסוגיא דלעיל דמה דקאמר ר' יוחנן וכלן לפסול היינו כיון דישראלות הן נוהג בהן דין ממזרות והם לא נזהרו ונשאו זה אחותו וזה בתו ע"ש אין משם ראי' דלמ"ד ממזר בתר ישראל שדינן ולכן לרש"י לשיטתו לא קשה מסוגיא דלעיל אבל על התוספ' ק"ל היאך הביאו ראי' ממה דקאמר ר' יוחנן וכלן לפסול הא הם גופא כתבו לעיל (ט"ז: ד"ה נכרי) דמה דקאמר ר"י וכלן לפסול לא משום נכריות אלא משום בנות ישראל קאמר לפסול ע"ש וא"כ היאך הוכיחו מהך דר"י דדוקא אי בתר ישראל שדינן הולד ממזר וצ"ע:
בא"ד. דלמ"ד אין מזהמין היינו מ"ד דהולד ממזר: י"ל דאדרבא משם הוכיח רש"י כפירושו דלפי' התוספ' קשה איך אמרינן התם דלמ"ד בתר נכרי שדינן לי' לוי פסול מקרי הא הכא אמרינן דאדרבא אי בתר ישראל שדינן ישראל פסול מקרי וא"כ לא יהי' חילוק כלל בין אי שדינן בתר ישראל או בתר נכרי, אבל לפי פי' רש"י י"ל כיון דאמרינן הכא לרבינא דנו"ע הבא על ב"י לאו ממזר הוא ולאו כשר אלא פסול וכיון דלקמן (דף מ"ה) איכא למ"ד דס"ל כשר ואיכא מ"ד דס"ל ממזר א"כ ג' פלוגתות בדבר דלחד מ"ד הולד כשר ולחד מ"ד פסול ולחד מ"ד אפילו ממזר הוי והשתא הכי קאמרינן התם לא תימא למ"ד אין מזהמין את הולד פי' דהולד כשר דלדידי' פשיטא דפטור מה' סלעי' דכיון דכשר ע"כ בתר' שדינן לי' אלא אפילו למ"ד מזהמין דאין הולד כשר וא"כ נוכל לומר דלכך לא כשר משום דבתר נכרי שדינן וא"כ לאו בתר לויה שדינן להיות פטור מן הבכורה מכ"מ פטור דלוי פסול מקרי וכרבינא דהכא אבל לעולם בתר לויה שדינן:
בד"ה האי בז' אומות וא"ת דלא תתחתן בם: וקושיא קמייתא שהקשו לא מלא תתחתן הוי דאיירי בגירותן אלא מבתך לא תתן לבנו דאיירי בגיותן וכמש"כ התוס' לקמן (דף ע"ו):
בא"ד. דמדאסר גר עמוני ומואבי: וא"ל דלמא לעבור עליו בב' לאווין ובלאו ועשה די"ל דכל היכי דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאווי יתירא וכדאמרינן בפסחים (דף כ"ד) והנה מדעת התוספ' לקמן (דף ע"ט) מוכח דס"ל דנתינים שנאסרו מלא תתחתן לא בלבד הדור הראשון שנתגיירו אסורים אלא אף בניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות ודלא כדעת הרמב"ן דס"ל דרק דור ראשון נאסר, וראיתי ברמב"ן וריטב"א קידושין (דף ס"ח) שהקשו למה לא נאסרו שאר אומות בגירותן ג"כ מלא יסיר כמו מלא תתחתן ע"ש, ולכאורה יקשה הרי מוכח ממצרי ומואבי דבגירותן מותרים, אבל באמת זה ניחא דלרמב"ן לשיטתו לא מוכח מידי כיון דמלא תתחתן ג"כ לא אסור רק דור ראשון א"כ שפיר י"ל דגם בשאר אומות דאתיא מכי יסיר כן ומכ"מ הוצרך הכתוב לאסור מו"א ועמוני ומואבי משום שאר דורות וגם הריטב"א סובר כרמב"ן דלא נאסר רק דור ראשון כמש"כ קידושין (דף ס"ט) ומכות (דף י"ג), אכן לפ"ז ק' דלשיטת הרמב"ן והריטב"א קושית התוס' דהכא במקומה עומדת דלא שייך כתירוצם ע"פ דברינו:
בא"ד. וצוה הכתוב שלא לכרות: מזה נראה דדעת התוספ' דאסור להשלים עם ז' אומות, אבל דעת התוספ' בגטין (דף מ"ו) אינה כן שהקשו שם היאך הי' השבועה חל שנשבעו לגבעונים הרי הוי נשבע לבטל את המצו' דכתיב לא תחי' כ"נ, ותרצו דאם רצו להשלים הי' מותר להשלים עמהם ע"ש, הרי דפליגי אמה שכתבו הכא, ובשני שיטות האלה פליגי ג"כ הרמב"ם והראב"ד (הל' מלכים פ"ו) דלדעת הרמב"ם הי' מותר להשלים עם ז' אומות וכדעת התוספ' בגטין ולדעת הראב"ד אסור כדעת התוספ' דהכא, אכן לכאורה יהי' מוכח כדעת התוספ' דגטין וכהרמב"ם מכח קושיתם שם שהרי לראב"ד ולהתוספ' דכאן קושיתם שם במקומה עומדת היאך חלה השבועה לבטל את המצוה, ונלענ"ד דבסוטה (דף ל"ה) מייתי בגמרא ברייתא ושבית שביו לרבות כנענים שבח"ל שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותם והקשו התוספ' היאך קבלו רחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה ותרצו בדוחק דשמא ע"פ הדבור הי' ע"ש, אכן לענ"ד י"ל שהרי מה דאמרינן שם שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותם דמשמע הא באותן שבארץ לא זה ע"כ אינו רק אם חוזרין בתשובה להיות כבני נח הכשרים לקיים ז' מצות לבד שכן משמע לשון חוזרין בתשובה וכן מוכח שהרי מייתי ראי' מושבית שביו וזה איירי דוקא באינה רוצה להתגייר להיות כישראלית דכל דין יפת תואר איירי כן דברוצה להתגייר מקבלין אותה מיד כדאמרינן לקמן (דף מ"ז) וא"כ כל זה דוקא דאין מקבלין כנענים בארץ אלא לגרי תושב אבל כשנתגיירו שמלו וטבלו בזה י"ל דבאמת מקבלין דמטעם ושבית שביו אין לאסור ועוד דכל החילוק שבין כנענים שבח"ל לארץ הוא דבתורה אין מקבלין דמחמת יראה עושין כמו שפי' רש"י בסוטה שם זה לא שייך רק לענין גר תושב אבל לענין גר צדק הרי אמרינן לקמן (דף כ"ד) דגרי אריות שלא נתגיירו רק מחמת יראה מכ"מ גרים הם, ולכן ל"ק קושית התוספ' מרחב שהרי היא נתגיירה גירות גמור שנשאה יהושע, ובזה מתורצת גם קושית התוספ' בגטין הנ"ל שהרי הגבעונים נתגיירו לגמרי כדמוכח לקמן (דף ע"ט) וכ"כ בפי' גם הרמב"ם (הל' א"ב פ' י"ב) והדבר ידוע שלא נתגייר מהם אלא הגבעונים ע"ש, וכיון דעל גרי צדק לא נאמר ל"ת כל נשמה לכן לא הי' כאן שבועה לבטל את המצוה:
בד"ה מאן תנא. ומשני' בענין אחר: עיין ברמב"ן שכתב שב' הסוגיות תלי בב' תירוצי הגמרא דקידושין מהיכא דילפינן דקדושין תופסין בחייבי לאווין דהסוגיא דהכא אתיא אליבי' דמאן דיליף כן מכי תהיינה ולכן לא שייך למעט נכרית מינה ולכך צריך לומר דרבנן ר"ש הם אבל סוגיא דקדושין אתיא אליבי' דאידך תירוצא שם דילפינן ח"ל דתפסי בהו קדושין מדגלי רחמנא באחות אשה שהיא ח"כ דוקא דלא תפסי קדושין מכלל דבח"ל תפסי קדושין ולכן שפיר מיותר כי תהיינה לשפחה ונכרית, אכן לפ"ז ק"ק לפי סוגיא דקדושין אליבי' דהך תירוץ דמאחות אשה ילפינן ח"ל רבי יוסי ברבי יהודה הך כי תהיינה מאי קעביד לי' דנכרית מאשת אביך נפקא ושפחה מאשה וילדי' וי"ל דלהך תירוצא אמרינן דריבר"י ס"ל דהאשה וילדי' אתי להך דרשא אחריתי דדרשינן שם בקדושין מיני' רק בהא לא ס"ל כסוגיא דקדושין דילפי שפחה ונכרית מהדדי אלא כסוגיא דהכא דאמרינן חד בשפחה וחד בנכרית וצריכי ולכן מצריך בת אשת אביך וכי תהיינה חד לשפחה וחד לנכרי': ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוספ' ולא קאמר חד בשפחה וחד בנכרי' וצריכי עכ"ל דאין לפרש דקושיתם היא דא"כ לפי סוגיא דהתם הוי מצי הכא לתרץ לרבנן דשפחה ואשה וילדי' נפקא, ונכרית ילפינן משפחה, דהרי בקדושין שם גופא לא קאמרינן כן דפריך אשכחן שפחה נכרית מנ"ל והוצרך לומר מכי תהיינה וע"כ צ"ל דאי כתיב שפחה בפי' לא ילפינן נכרית מינה משום האי פירכא דמה לשפחה שכן אין לה חייס אבל בכי תהיינה דמשמע תרווייהו שפחה ונכרית לא אמרינן דאחד חמור מחברי' ומוקמינן קרא במסתבר טפי אלא אמרינן דסברת תרווייהו שוה והי' מנייהו מפק' ולכן פריך שם האשה וילדי' ל"ל, וא"כ עכ"פ לרבנן לא הוי מצי הכא לתרץ כן דלא צריכי תרווייהו, אלא י"ל דכוונת התוספ' היא מה דאמרינן הכא לריבר"י דמפיק נכרית מבת אשת אביך ואעפ"כ אמרינן דמצריך האשה וילדי' גם לשפחה וזה לא מצרכינן לפי סוגיא דהתם כיון דגם מבת אשת אביך יש להוציא תרווייהו כמו מכי תהיינה:
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
תוס' ד"ה ואי אשמעינן כותית כו': וי"ל דה"א טעמא דלא שייך במצות עדיף ומש"ה כתב רחמנא קרא אחרינא מפורש בשפחה. דקרא דאשת אביך הוי מוקמינן לה בכותית. דאי נימא דטעמא דשפחה עדיף א"כ הוי ליה לרחמנא לכתוב קרא מפורש לכותית. דשפחה מבת אשת אביך שמעינן. וניחא להו יותר לפרש דקרא דשפחה איצטריך לגופיה מלומר דאתי לגלויי דקרא דבת אשת אביך קאי אכותית. ועיין מהרש"א ז"ל. ובאמת מצינו לענין פו"ר דשפחה גריעי וכשהיו להם בנים בהיותם עבדי' לכ"ע לא יצאו. וי"ל דלענין פו"ר סברא דאין לו חייס עדיף וק"ל:
תוס' ד"ה קסבר רבינא: כבר כתבתי לעיל בפירקא קמא מה שיש לדקדק בדברי התוס' ז"ל אלא דלגרסת רש"י ז"ל הכא ג"כ יש לדקד' לדיוקי מהא דרבינא דאמר דקרוי בנך דלא הוי ממזר דילמא אפילו ממזר הוי כיון דבא מכח אלו דלא תפסי בהו קדושין. והא דאמר רבינא דקרוי בנך היינו דיש לו דין ישראל. דמסברא ה"א דבתר אב שדינן ליה ויש לו דין כותי. קמ"ל דקרוי בנך וישראל הוא אבל אה"נ דהוי ממזר. וכן לגרסתם בקדושין דבעי למידק דהולד ממזר מדשדי ליה בתר ישראל א"כ מאי קאמר נהי דכשר לא הוי ממזר נמי לא הוי מנ"ל דכשר לא הוי דילמא כשר הוא לגמרי ולא יליף מאשת אב. ולזה י"ל כיון דאמר רבינא דישראל הוא תו ליכא למימר דכשר הוא דעכ"פ פגום לכהונה ועיין רש"י ז"ל בקדושין מה שפירש שם דפסול הוי:
והנה משמעתין משמע דאי לאו הני קראי הוה אמינא דבנך הבא מן הכותית קרוי בנך. והבא מן הכותי אינו קרוי בנך. ומקראי שמעינן דאיפכא הוא. ונראה דאי לאו קראי מסברא הוי שדינן להו בתר האב וכדאיתא בירושלמי ובמדרש מקרא דויתלדו על משפחותם לבית אבותם. ולפ"ז צ"ע לר"י בר"י דס"ל דרשת בת אשת אביך ללמד על כותית דולדה כמותה. בכותי שבא על בת ישראל מה אמר בה. ולכאורה גם בזה בתר כותי שדינן ליה כיון דאין קדושין בהו. אבל באמת נראה דר"י בר"י נמי מודה דבתר אמו ישראלית שדינן ליה. דהא קרא דבתך לא תתן לבנו בז' עובדי כוכבים כתיב ושמעינן מינה דבנך הבא מישראלית קרוי בנך א"כ כ"ש בשאר עובדי כוכבים. דנהי דאיפכא ליפסול בנך הבא מן הכותית לא מצינן למילף מז' עובדי כוכבים. אבל הכשירא דבן בתך הבא מן הכותי ודאי שפיר מצינן למילף בק"ו מז' עובדי כוכבים אלא דא"כ קשה למה לי קרא דכי יסיר לז' עובדי כוכבים הא מבת אשת אביך שמעינן כל העובדי כוכבים דהולד הולך אחריהם. ואפשר לומר דלדיוקא איצטריך דבת בתך הבא מן הכותי קרוי בנך. וזה דוחק קצת. ע"כ הי' נראה דרבי יוסי בר"י לא ס"ל כלל דרשא דכי יסיר:
גמרא הניחא לר"ש כו': אלא לרבנן מנ"ל. מאן תנא דפליג עליה דר"י בר"י ר"ש היא. כבר הקשו בזה המפרשים על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דילפינן דולד כותית כמותה מכי יסיר. והא הוא ז"ל פסק בכמה מקומות דלא כר"ש דדריש טעמיה דקרא. וא"כ בשאר עובדי כוכבים מנ"ל. ונראה לישב דע"כ לא קאמר הש"ס האי בז' עובדי כוכבים הוא דכתיב אלא לרבא לקמן בפרק הערל דאמר דלא תתחתן בם קאי בגירותן. וא"כ ע"כ לא קאי אלא אז' עובדי כוכבים לבד. וכמ"ש התוס' ז"ל מדאסר גר מצרי ואדומי מכלל דשאר גרים בימים הקדמונים שרי. וכיון דלא תתחתן בם לא קאי רק אז' עובדי כוכבים ה"נ דבתך לא תתן קאי רק אז' עובדי כוכבים. ומשני הא כתיב כי יסיר לרבות כל המסירי' פי' בתר טעמא דכל העובדי כוכבים נמי מסירים המה. ואין לחלק בין ז' עובדי כוכבים לשאר עובדי כוכבים בגיותן. ופריך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא וזיל בתר טעמא. אלא לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא אימא דוקא בז' עובדי כוכבי' כי היכי דחמירי נמי בגירותן ע"ז משני מאן תנא כו'. אבל למאן דלא ס"ל כרבא בלא תתחתן בם והכל מיירי בגיותן. א"כ אין הכרח לומר דבז' עובדי כוכבי' הוא דכתיב. וממילא דרשינן לקרא בכל עובדי כוכבים ובכולהו שמעינן דולדן כמותן. והשתא א"ש דהרמב"ם ז"ל פסק דלא כרבא ואכולהו קאי לא תתחתן בם ובתו לא תקח כו'. ושפיר ילפינן מינה לכל העובדי כוכבים דולדה כמותה:
והנה בקידושין סוף פ' האומר מסיק הש"ס שם דרבנן דפליגי אר"ש בטעמא דקרא ילפי דולד כותית כמותה מכי תהיינה וילדו לו. כל היכא דקרינא ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו. וכל היכא דלא קרינא ביה כי תהיינה לא קרינא ביה וילדו לו. וכמו שהביאו התוס' ז"ל. והי' נראה לומר בשינוי הסוגיות משום דמאן תנא דפליג אר"ש בטעמ' דקרא הוא ר' יהודה (ע' בפ' כה"ג) ואליבא דר' יהודה מצינו דפליגי תנאי. בסנהד' פ' ד' מיתות אמרינן דס"ל לרבי יהודה דאין קדושין תופסין בח"ל. ולפ"ז אין לומר דר' יהודה יליף מכי תהיינה דכל דלית ביה הוי' לא קרינן וילדו לו דא"כ ח"כ נמי ואי משום דכתיב מולדת חוץ דילמא מולדת חוץ אתי לרבויי חייבי לאוין אבל ח"כ ממעטינן שפיר מכי תהיינה. אלא ע"כ צ"ל דר' יהודה לא ס"ל דרשא דכי תהיינה. אבל למאי דאיתא בפרק האומר בקדושין דר' יהודה ס"ל דקדושין תופסין בח"ל שפיר מצינן למימר דר' יהודה יליף מכי תהיינה והיינו דמסיק הש"ס שם דרבנן דר"ש ילפי מכי תהיינה:
אלא דלפ"ז יקשה גם לפי מאי דאמרינן בסוגין דרבנן דר"ש היינו רבי יהודה כר"י בר"י בנו ס"ל דיליף מבת אשת אביך. א"כ חייבי כריתות נמי ואי משום מולדת חוץ דילמא מולדת חוץ אתי לח"ל. למאי דכתיבנא דקיימינן השתא דרבי יהודה ס"ל אין קדושין תופסין בח"ל. וי"ל דהכא ניחא דהא חזינן לעיל בסוגיין דמצרכינן תרי קראי לשפחה וכותית. והיינו משום דמבת אשת אביך לא הוי ממעטינן אלא חדא מינייהו אלמא דריבוי' דמרבינן ממולדת עדיף ממיעוטא דבת אשת אביך. ומה שאפשר לרבות מרבינן ולא שבקינן אלא חדא מילתא למעוטי מבת אשת אביך. וכמ"ש התוספות ז"ל לעיל בד"ה ור"י בר"י. וא"כ תו לא תיקשי למעט נמי ח"כ דכל שאפשר לרבות מרבינן. אבל בקרא דכי תהיינה הוי איפכא ומסתבר למעט כל שאין בה הוי'. כדאמרינן התם אי הכי שפחה נמי וקאמר אין ה"נ וקרא דהאשה וילדיה מוקמינן התם לדרשא אחרינא. א"כ למאי דקיימינן השתא דרבי יהודה ס"ל דאין קדושין תופסין בח"ל שפיר יקשה לימעט נמי ח"כ וריבויא דמולדת חוץ אתי לח"ל. אלא ע"כ לא ס"ל לר"י כלל דרשא דכי תהיינה וס"ל דכי תהיינה היינו כי תיבעל וכדאמרינן לקמן לר"ע בקרא דכי תהיה לאיש זר. וולד כותית יליף מדרשא דבת אשת אביך כר"י בר"י בנו וכדמסקינן בסוגיין. ועפ"ז יתיישב הא דאמרינן בקדושין ולקמן בפ' החולץ דרבי יהודה אומר כשם שאדם נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה. ופי' התוס' ז"ל בשם הירושלמי דמקרא דאת הבכור בן השנואה יכיר יליף. והשתא למאי דס"ל לר"י דאין קדושין תופסין בח"ל אי נימא דס"ל ג"כ דכי תהיינה לשון הוי' משמע. א"כ ע"כ קרא מיירי בבעולה לכה"ג לחוד. וכדאמרינן שם בפרק האומר אליבא דר"ע. וא"כ מנ"ל דנאמן לפוסלו. הא מבעולה לכה"ג לא הוי לא ממזר ולא חלל. דאין לומר דס"ל כר"א ב"י דהוי חלל מחייבי עשה משום דלא יחלל קאי אכולהו. דא"כ ממזר נמי הוי כמו כולהו. ועוד מנ"ל דנאמן לפוסלו מקהל דילמא אינו נאמן אלא לפוסלו מן הכהונה. אבל לפי הנ"ל ניחא דר' יהודה לא ס"ל דכי תהיה לישנא דהוי' אלא כמו כי תבעל ושפיר ילפינן דנאמן לומר ג"כ זה בני ממזר:
ומכל הנ"ל עלה בידינו ישוב נכון לדברי הרמב"ם ז"ל בהל' נחלות שכתב מפורש דממזר נוטל חלק בכורה מקרא דאת הבכור בן השנואה יכיר. ועי' בלח"מ שתמה עליו הא קרא מיירי בח"ל דתפסי קדושין. ולפי הנ"ל ניחא דלר"י מוכח דס"ל דקרא מיירי אפילו בהני דלא תפסי קדושין:
ובאמת שיטת הרמב"ם ז"ל בהני דרשי ברורה ומוכרחת דלפי אוקימתא דהש"ס בין הכא בשמעתין ובין לפי מאי דאמרינן בקדושין שם יקשה הילכתא אהלכתא דקיי"ל כרבנן דר"ש בטעמא דקראי וכרבנן דר"י בר"י בקרא דבת אשת אביך. ולפי מאי דאוקמינן הכא הם תרתי דסתרי. דא"כ מנ"ל דולד כותית כמותה. ואי נימא דס"ל כאוקימתא דקדושין דילפינן מכי תהיינה וילדו לו. א"כ יקשה האשה וילדי' למה לי גבי שפחה לפי מאי דקיי"ל כרבנן דריה"ג באת בת חורין וולדך עבד דדבריו קיימים. אלא ע"כ צ"ל דלא ס"ל דרשא דכי תהיינה למידרש מינה דוקא הנך דאית בהו הוי' אלא כי תבעל משמע. וגם לא ס"ל דרשא דר"י בר"י. דהא קיי"ל כרבנן דאתי לחייבו משום בת אשת אביו. והכל ילפינן מכי יסיר דהוא דרשא הפשוטה וכמו שכתבו דקאי אכל העובדי כוכבי'. בין לאו דלא תתחתן בם בין לאו דבתו לא תקח. וכדמשכחינן נמי בירושלמי דרשא הנ"ל ועבדו בה עובדא והלקו את יעקב איש כפר גבוריא מדרשא הזאת:
ואחרי כל הדברים הנ"ל תראה דשיטת הש"ג ז"ל צ"ע שכ' דבכור אינו נוטל פי שנים כשהוא ממזר משום דאימתי לא יוכל לבכר היכא דאיכא כי תהיינה דהשנואה נמי בת הוי' היא. אבל ח"כ לא שייכא ביה בכורה. ולפי הנ"ל מוכח דלר' יהודה ממזר נמי בכלל כי תהיינה. ועוד לדבריו ז"ל ולד שפחה וכותית נמי מנ"ל למעוטי מכי תהיינה דולדן כמותן דילמא לא אימעיטא אלא לענין בכורה כמו ח"כ. וי"ל דוילדו לו הוי מיעוטא דאין נקראין על שם האב כלל היכא דלית בהו הוי' וח"כ ליכא למעוטי מוילדו לו דלא יקראו ע"ש האב משום קרא דמולדת חוץ. אבל מחלק בכורה שפיר ממעטינן נמי ח"כ אבל זה דוחק. ועוד דלשיטתו לא כל הממזרים שוין דממזר שבא ע"י תפיסת קדושין כגון ישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא בת ישראל דתפסי בה קדושין ממזר כזה יקח חלק בכורה. ועוד לדבריו נמעט נמי בכור מאנוסתו מחלק בכורה דהא לאו בר הויה הוא כי היכי דבעי למעוטי מבת אשת אביך בתו מאנוסתו אלא ודאי לא אימעיט אלא ולד שפחה וכותית דאינן נקראין על שם אביהם. ועוד אשכחנא גווני דהוי ממזר מח"כ וקדושין תפסי בה. כגון שקדשה אחד חוץ מפלוני ואח"כ בא עליה אותו פלוני דקדושין תפסי ליה בה דהא שייר הראשון. ואפ"ה הי' נראה דהולד ממזר. וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בגיטין דהשני אסור לבא עלי' מחמת החלק שקנוי לראשון ואילו בא עליה אחר ודאי הויא אשת איש גמורה והולד ממזר ה"נ לגבי השני נהי דשייר הראשון ותפסי קדושי שני מ"מ הרי יש לראשון ג"כ קנין בה והשני אסור לבא עליה. וכ"ת כיון דתפסי קדושין לשני לא הוי ממזר. כדאמרי' לקמן דלר"ע לא הוי ממזר מסוטה כיון דתפסי בה קדושין. דהתם שאני כיון דיש לו קנין גמור בה. מש"ה לא הוי ממזר. אבל הכא דקנוי' היא לשניהם. אם כן מצידו של הראשון הויא א"א ואפשר הולד ממזר ואין לו תקנה. וא"כ ממזר כי האי יטול חלק בכורה:
אך יותר נראה דאין הולד ממזר. כיון דלגבי' דידיה לא הויא א"א כלל. ועיין בס' מנחת אהרן בסנהדרין שכתב לתרץ קושית המשנל"מ ז"ל לר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה למה לי קרא לאסור בעולה לכה"ג הא ליכא לאשכוחי אלא בזנות. וממילא הויא זונה. ותירץ בס' הנ"ל כגון שקדשה אחד חוץ מפלוני כה"ג דלגבי כה"ג לאו נשואה היא. ולפי דברי הרשב"א ז"ל בלא"ה אסור הכה"ג בה מחמת קדושי הראשון. ואי לאחר גירושין או מיתתו של ראשון לכאורה ג"כ אסורה לכה"ג בלא"ה משום גרושה או אלמנה. דמ"מ גרושה ואלמנה היא מחמת קידושי ראשון. ויש לחקור הרבה בדין זה ואין כאן מקומו:
עכ"פ שיטת הש"ג צ"ע בזה. ויש לדקדק עוד לדבריו ז"ל אמאי לא הוי השני בן האהובה בכור לנחלה דאימתי לא יוכל לבכר היכא דאיכא כי תהיינה. אבל היכא דלאו בת הוי' היא יוכל לבכר והשני הוי בכור לנחלה. וגם לזה י"ל דמ"מ השני לא הוי ראשית אונו דאפי' היו לו בנים בגיותו ואח"כ נתגייר בימים הקדמנים אין השני בכור לנחלה לר' יוחנן. ואפילו למש"כ לעיל דבולד שפחה וכותית הוי השני בכור לנחלה. היינו משום דהתם אינו מתייחס אחריו כלל הולד הראשון. אבל הכא בח"כ בנו הוא לכל דבר. והשני ודאי לא הוי ראשית אונו. ועדיין צ"ע. ועיין בתוספתא במה ששאלו את ר"א ממזר מהו לירש:
ואיידי דאיירינן בהאי דינא דשפחה וכותית. אבאר קצת אם יש בהן איסור לאו. הנה התוספות ז"ל לעיל בסוף פירקא קמא כתבו לחד תירוצא דבכותית ליכא איסורא דאורייתא. אלא מב"ד של שם וכן בכותי הבא על בת ישראל דהוי ממזר היינו מדרבנן. והדבר קשה דא"כ אמאי לא עביד הש"ס הכא האי צריכותא בין כותית לשפחה. משום דבשפחה איכא לאו דלא יהיה קדש. הן אמת בדרך נישואין ואישות ע"כ מודו דאיכא לאו דבתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. אלא דבע"א איתא דלרבנן דר"ש לא קאי לאו זה אלא בז' עובדי כוכבים אבל בשאר עובדי כוכבי' ליכא האי לאו. ואם כן בשאר עובדי כוכבי' אפילו דרך נישואין ואישות ליכא לאו מפורש לרבנן דר"ש. אלא דא"כ יקשה הא דאמרינן לקמן בהחולץ דהכל מודים בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד פגום בק"ו מאלמנה שאין איסורה שוה בכל הולד פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שהולד פגום ואי ליכא איסורא דאורייתא בעובדת כוכבים היכי ילפינן בק"ו מאלמנה. ודוחק לומר דגם זה מדרבנן הוא כיון דיליף בק"ו. וסייעתא מכאן לדעת הרמב"ם ז"ל דלכ"ע לאו דבתך כו' קאי אכולהו עובדי כוכבים ויש בהן לאו מפורש:
אלא דלדברי הרמב"ם ז"ל קשי' משפח' לפי מה שמבואר בהלכותיו דאיסור שפחה אינו אלא מדרבנן. וה"ה דאיסור עבד על בת ישראל ג"כ אינו אלא מדרבנן והיכי ילפינן עבד הבא על בת ישראל בק"ו מאלמנה כיון דאין כאן איסור תורה. ובתמורה איתא דאתנן עבד עברי לשפחה ואין לו אשה ובנים תליא בפלוגתא דרבי ורבנן מ"ד דרבו מוסר לו שפחה כנענית אין זה אתנן ולמ"ד דאין מוסר לו הוי אתנן. ולדברי הרמב"ם ז"ל דלישראל ג"כ אין כאן איסור תורה. וכמו שהוכיח הוא ז"ל מהא דהתירתה התורה לעבד עברי א"כ אפי' באין לו אשה ובנים אמאי הוי אתנן דהא ע'פ דין תורה לא יצא עבד עברי מכלל שאר ישראל:
שוב ראיתי בדברי המשנל"מ ז"ל פ"ג מהלכות עבדים שהאריך קצת בדין זה לדעת הרמב"ם ז"ל. ולענ"ד נראה דהיינו טעמא דבמסירת הרב לעבד לא הוי אתנן משום דקנויה היא לו קצת. וכמ"ש אם אדוניו לו אשה. ולחד תנא הבא עלי' באשם קאי. אלמא דיש לו בה קצת קנין ומש"ה לא הויא זונה. אבל ישראל שבא על השפחה נהי דאין כאן איסור מ"מ ביאת זנות היא. ועי' מש"כ בזה בחידושי בתמור' ויש ליישב בזה ג"כ מה שאמרו בקדושין דעבד עברי כהן ג"כ רבו מוסר לו שפחה כנענית. אע"ג דלכהן אסורה מה"ת משום זונה. ומאי דאמרינן התם דחידוש הוא. כבר הקשה ע"ז המשנל"מ ז"ל שם דלדברי הרמב"ם ז"ל אין כאן חידושא ולפי הנ"ל ניחא דחידושא הוא מה שאמרה תורה דמיוחדת היא לו ויש לו בה קצת קנין. א"כ ממילא אין בעבד עברי כהן משום איסור זונה. כיון דיש לו בה קצת קנין:
ולא נתבאר לי כעת בדברי הרמב"ם ז"ל מאי דרש ביה בלאו דלא יהיה קדש. ובפרק י"א מהלכות אישות כתב לאו דלא תהיה קדשה לאסור בת ישראל בלא קדושין. וכתב דגם היא לוקה דהלאו קאי על שניהם. וכתב הה"מ שם דבשפחה ועובדת כוכבים ליכא לאו זה. וגזה"כ היא. והיינו על הבועל שפיר יש לומר דלא הוזהר אלא על בת ישראל. אבל היא שמוזהרת שלא תהיה קדשה מנ"ל לחלק בין ישראל לעבד. וצ"ל דאזהרה לא באה אלא להזהיר את ישראל שלא יתייחדו אלא ע"י קדושין. וראיתי עוד לבאר דבר אחד בסוגיא דפ' האומר דגרסינן התם עבד מנלן שכתב שבו לכם פה עם החמור. אשכחן דלא תפסי בהו קדושין ולדה כמותה מנ"ל שנאמר האשה וילדיה כו'. כותית מנ"ל דכתיב לא תתחתן בם אשכחן דלא תפיס בהו קדושין ולדה כמותה מנ"ל דכתיב כי יסיר. והרי"ף ז"ל לא גרס דכתיב לא תתחתן בם. אלא מקרא דכי יסיר לחוד. ופי' הר"ן ז"ל דממילא שמעינן כיון דולדה כמותה וודאי לא תפסי בה קדושין. ופריך הניחא לר"ש אלא לרבנן מא"ל דבשאר עובדי כוכבי' מנ"ל. אמר קרא ואח"כ תבא אליה ובעלתה. אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמותה מנ"ל דכתיב כי תהיינה כו' ע"ש. משמע מסוגיא זו דאיצטריך קרא דלא תפסי קדושין בתרווייהו בין בשפחה בין בכותית. וקשה לי בשלמא לשפחה שפיר איצטריך קרא דלא תפסי בה קדושין משום דהיא שייכא במצות. ואי לאו קרא ה"א דהיא בכלל קדושין ג"כ. אבל כותית למה לי קרא דהא קדושין מצוה ממצות התורה היא. ומהיכא תיתי נימא דכותית תפסי בה קדושין. והיכן מצינו שנאמר בה דין קדושין. וי"ל דה"א דמתורת קנין היא נקנית לו כי היכי דמצינו קנין בכותי בכסף ה"נ סד"א דאשה נקנית ג"כ בקידושי כסף. אלא דאכתי צ"ע מקידושי שטר דילפינן בישראל מדאיתקש ליציאה. וא"כ לא שייך אלא בישראלית אבל לא בכותית. וכ"ת דסד"א דגט נמי נוהג בכותית מנ"ל למימר הכי. כיון דכותי וכותית לא שייך בהו דין קדושין ובעולת בעל יש להם אבל לא דין קדושין. ה"ה דכותית לישראל וודאי לית בה דין קדושין. ואין לומר דאיצטריך קרא דלא תפסי בה מישראל קנין ביאה כמו בכותי ז"א דזה לא מיקרי קדושין. ועוד דקנין זה ליכא בישראל. ועי' לקמן (דף מה) מש"כ רש"י ז"ל בשם השאלתות ז"ל:
ובסנהדרין (דף נב) איתא אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן. את אשת רעהו פרט לאשת אחרים היינו עובד כוכבים. ופי' רש"י ז"ל משום דלא הוי ביה קדושין ומכאן אתה למד בכל התורה. וגם דבריו ז"ל צ"ע דלמה לן קרא להכי דליכא קידושין בעובד כוכבים הא כבר שמעינן לה מבעולת בעל וגם לא ידענא למה הוצרך לפרש כן ובלא"ה א"ש דאיצטריך קרא למעט אשת כותי דה"א כי היכי דכותי חבירו מוזהר עליה. ה"נ ישראל מוזהר עליה קמ"ל. ולא מיבעיא לפמש"כ התוס' ז"ל שם דאיכא איסורא באשת איש של כותי שנאמר גבי יפת תואר אשת אפי' אשת איש. ש"מ דאיכא איסורא וודאי דאיכא רבותא ואיצטריך קרא דאין כאן חיוב מיתה. אלא אפי' לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל דליכא איסורא כלל. ע"ש בהל' מלכים מ"מ שפיר איצטריך קרא לזה דלא חשיבא א"א. ובאמת ראיית התוס' ז"ל אינה מוכרחת לפי מה שאמר שמואל בירושלמי דבמלחמה לא שריא כלל אלא לאחר שהביא' לביתו. א"כ וודאי תו לא הוי אשת כותי דוודאי נתייאשו זה מזה וליכא איסורא. וא"כ למה לי ריבויא דאשת אפי' אשת איש. אלא וודאי אע"ג דליכא איסורא כלל מ"מ איצטריך קרא. ומהכא ילפינן לה. ודברי רש"י ז"ל שפי' דמהכא ילפינן דאין קדושין לכותי לא זכיתי להבין:
והא דקיי"ל דקטן אין לו קדושין אפשר משום דאין קנינו קנין. ואע"ג דבמופלא הסמוך לאיש הקדשו הקדש וקדושין להקדש מדמינן לה מ"מ לא דמיא לגמרי ובעינן שיהיה בו דעת שלימה או אפשר משום דכתיב כי יקח איש אשה. וסומא לר' יהודה ודאי אין לו קדושין כיון דפטור מכל המצות. ומכל הדינים והמשפטים שבתורה. וכותי נראה ג"כ דמסברא לאו בר קדושין הוא. וצ"ע למה לי קרא להכי. ונראה דמטעם זה לא גריס הרי"ף ז"ל כותית מנ"ל דלא תפסי בה קדושין. משום דלא איצטריך קרא להכי. דאי כמ"ש הר"ן ז"ל דמכי יסיר שמעינן כיון דולדה כמותה ממילא לא תפסי בה קדושין דא"כ אכתי כותי מנ"ל דלא תפסי קדושין בישראלית ודוחק לומר דלא איצטריך קרא לכותי דלא תפיס קדושין בישראלית ולא איצטריך לן קרא אלא לישראל דלא תפיס קדושין בכותית. אלא ודאי נראה מדברי הרי"ף ז"ל דלא איצטריך כלל קרא להכי. ומאי דגריס בתר הכי כי מייתי קרא דואחר כן כו' והיתה לך לאשה. הא מעיקרא לא אשכחן דלא תפסי בה קדושין. המקשה הוא דטעי וסבר דמייתי האי קרא דלא תפסי בה קדושין. אבל באמת כוונתו לאתויי קרא דלא שייך ביה לישנא דהויה ושפיר אימעיטו מכי תהיינה וילדו לו אלא דמהא דפריך התם אי הכי שפחה נמי לא משמע כן. וכן בפרק אלמנה לכה"ג בסוגיא דנבעלה לפסול לה לא משמע כן:
ועיי' בסנהדרין (דף נח) דתניא התם אין לי אלא שניסת לכהן ניסת לעובד כוכבים ולנתין מנין. ופירשו רש"י ותוס' ז"ל אף על גב דח"ל הם קדושין תפסי בהו. והוא תמוה דעובד כוכבים ודאי אין לו קדושין כלל. וראיתי בס' מנחת אהרן שהרגיש בזה ודבריו אינן מובנים שם מש"כ דלרבנן דר"ש בשאר עובדי כוכבים יש בהן תפיסת קדושין דהא רש"י ז"ל בעצמו כתב שם דאין לעובדי כוכבים קדושין כמו שכתבתי לעיל:
הרי"ף ז"ל כאן הביא דברי הגאון בבא על שפחתו דאין הולד עבד משום חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ובודאי שחררה תחילה ע"ש. ומדברי התורת כהנים על קרא דועבדך ואמתך אשר יהיו לך לא משמע כן והובא בילקוט פ' בהר. והכי דרשינן התם מ"ד ועבדך ואמתך אשר יהיו לך יכול הרב שבא על שפחתו והוליד ממנה יכול לא יהא לו רשות להשתעבד בו ת"ל אשר יהיו לך אלמא דאפילו בא האדון על שפחתו הולד עבד. ודוחק לומר דמיירי שייחד עדים בשעת מעשה ואמר דאינו משחררה ודו"ק. ומהאי קרא הוי מצי נמי למילף דולד שפחה כמותה:
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
גמ'. עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר.
א
יעויין במס' קידושין (דף סח:) ברש"י שם (ד"ה לימא כו') בתוס' כאן במס' יבמות (ד"ה קסבר), ובמס' בכורות (דף מז.) ובתוס' שם (ד"ה ולא כו'). ויוצא שקיימת מחלוקת גדולה בין הראשונים בהבנת מ"ד עכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר. אליבא דרש"י כאן הולד כשר ר"ל דהוי ישראל ואינו ממזר, ואילו לרש"י במס' קידושין הולד עכו"ם וכשנתגייר אח"כ הרי הוא ישראל כשר ולא ממזר וז"ל עובד כוכבים הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל עכ"ל. אמנם יעויין בסוגיא לקמן (דף מה.) דשקלי וטרי למ"ד הולד כשר אם מכל מקום הולד פגום לכהונה ק"ו מולד אלמנה לכ"ג שבנה חלל. וצ"ע היאך יפרש רש"י דס"ל שהולד עכו"ם את הגמרא שהולד פגום לכהונה שהרי לכאורה בגיותה אין בה שום פגם כהונה כמו שאין ממזרות בנכרית וממילא אין פגם כשתתגייר129. ועוד צ"ע על פרש"י דס"ל דהולד עכו"ם מהגמרא במס' בכורות (דף מז.) שכ' שכשעכו"ם בא על לויה הולד פטור ממצות פדיון הבן, וז"ל ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי עכ"ל. ואליבא דפרש"י במס' קידושין צ"ל דמ"ד אין מזהמין את הולד ס"ל שהולד עכו"ם. וכן משמע בתוס' שם (ד"ה ולא כו') שכתבו וז"ל ומ"ד עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר שדי ליה בתר דעובד כוכבים עכ"ל. אך יפלא שאם ס"ל שהולד עכו"ם, למה אמר רב אדא בר אהבה שהולד פטור מפדיון הבן דוקא משום שאמו לויה הרי הולד הוי עכו"ם שהתגייר, ואפילו כשאמו ישראלית נמי פטור מפדיון כמו כל גר שפטור מפדיון הבן.
ונראה לבאר את פרש"י למס' קדושין בדרך חדשה, דהיינו שאינו רוצה לומר שהולד הוי עכו"ם גמור לכל דיני התורה אלא דהוי עכו"ם לענין ביאה בקהל בלבד, ואילו לשאר דיני התורה הרי הוא כישראל. ולפיכך אם נולד מישראלית הרי הוא חייב במצות פדיון הבן כי ישראל הוא לענין שאר מצוות התורה כולל מצות פדיון הבן ורק כשאמו לויה פטור כי אזי הוי לוי דפטור ממצות פדיון הבן. ולפי זה לשון רש"י מדוייק שכ' וז"ל עובד כוכבים הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל עכ"ל, ר"ל דהוי כעכו"ם לענין ביאה בקהל בלבד, ואילו לשאר מצוות התורה הרי הוא כישראל. ובכך נמי מבואר מ"ד שהולד פגום לכהונה, דמכיון דצריכה להתגייר כדי לבא בקהל הרי היא פגומה לכהונה כדין גיורת דעלמא שאסורה לכהונה. ומ"ד שכשרה לכהונה ס"ל דשאני מגיורת דעלמא שהרי גיורת דעלמא היתה נכרית לכל דיניה לפני שנתגיירה ולפיכך משנתגיירה פגומה ואסורה לכהונה, משא"כ נקבה שנולדה מעכו"ם הבא על בת ישראל שבת ישראל היא לשאר דיני התורה אלא שנכרית היא לענין ביאה בקהל בלבד, ולכן אינה גיורת גמורה אלא גיורת במקצת, ובהתאם לכך אינה פגומה לכהונה, משום דרק גיורת גמורה פגומה לכהונה ולא מקצת גיורת. ויתכן להסביר את המחלוקת אם פגומה בפסול הגיורת לכהונה שהרי מקורו הוא בפסוק "אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל" (בקידושין דף עח.) ובכן פליגי האם מקצת גיורת הויא "מזרע בית ישראל" או לא130.
והנה במעשה דאגריפס המלך, שאמרו לו אחינו אתה, כתב רש"י (מס' סוטה דף מא. ד"ה אחינו אתה) וז"ל שאמו מישראל עכ"ל, יוצא דס"ל לרש"י שאע"פ שאבי אגריפס היה עבד שהיה מצאצאי המלך הורדוס שהורדוס וזרעו היו עבדים (כדאיתא בב"ב דף ג:) מ"מ אגריפס שאמו מישראל כשר היה משום דעבד הבא על בת ישראל הוולד כשר. וק"ק מ"ש עבד הבא על בת ישראל שכשר לו לבוא בקהל ממש"כ רש"י בעכו"ם הבא על בת ישראל שהוולד עכו"ם ושחייב להתגייר כדי שיבוא בקהל.
ונראה דשאני עבד מעכו"ם כי עבד אין לו חייס ואילו עכו"ם יש לו חייס (יבמות דף כג.), ולכן עבד שבא על בת ישראל שהוולד אינו מתייחס אחרי העבד הוולד לגמרי כשר. ואילו בעכו"ם הבא על בת ישראל שהוולד מתייחס אחרי אביו העכו"ם הוולד כעכו"ם שאסור לו לבא בקהל.
והנה לפי מה שביארנו בשיטת רש"י שאין כוונתו שהוולד עכו"ם גמור לכל דבריו, אלא דהוי עכו"ם לענין ביאה בקהל בלבד, מבואר דינו עוד יותר, שמאחר שיש לו לוולד קדושת ישראל מצד אמו אלא שמתייחס גם אחרי אביו העכו"ם, אסור לו לבא בקהל כמו עכו"ם, כי מקצת גויות שיש לו מצד יחוס אביו הגוי אוסרתו לבא בקהל. ואילו בעבד הבא על בת ישראל שהוולד אינו מתייחס כלל להעבד הוולד מותר לבא בקהל, ודו"ק.
ב
ונראה שיש סמוכין למש"כ לפרש"י בעכו"ם הבא על בת ישראל, מדין גר שלא הקריב קרבן הגר בזמן בית המקדש, שחלה גירותו כגירות לשאר דיני התורה אך לא לענין ביאה בקהל, וכדאיתא במס' כריתות (דף ח:): "ארבעה מחוסרי כפרה כו' הזב והזבה והיולדת והמצורע, ראב"י אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם כו' ות"ק מ"ט לא תני גר, כי קתני מדעם דמשרי למיכל בקדשים, גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל", ובפשטות הגמרא איתא דגר אסור לבא בקהל כל זמן שלא הביא קרבן הגר. וכן פירשו שם רש"י ורבינו גרשום. וע"ע שם בשיטה מקובצת (השמטות אות ג') שכתב שביאת גר שלא הביא קרבן פוסלת אשה לכהונה כביאת עכו"ם. ומוכרח שקרבן הגר משלים את גירות הגר דכ"ז שלא הביא את קרבנו הרי הוא נכרי לענין ביאה בקהל, ולכן בלי קרבן שאסור לו לבא בקהל כעכו"ם אם בעל אשה פסלה לכהונה כמו עכו"ם הבא על בת ישראל הפוסלתה לכהונה. ברם שיטת הרמב"ם שלא כשיטה הנ"ל שכתב בפ"א מהל' מחוסרי כפרה (הל"ב) וז"ל גר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו אע"פ שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו אינו ממחוסרי כפרה, שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל. וכיון שיביא קרבנו ויעשה ישראל כשר אוכל בקדשים כו' עכ"ל. הרמב"ם סובר שקרבן הגר מעכבו רק מלאכול בקדשים, דבפי"ג מהל' איסורי ביאה לא פסק שהקרבן מעכבו מלבא בקהל, ובפשטות ס"ל לרמב"ם שמותר לו לבא בקהל בלי קרבן. ומ"מ מבואר ברמב"ם שבעצם יסוד הדברים הוא מסכים עם יתר המפרשים דהיינו שבלי קרבן יש חסרון בחלות הגירות ואינו ישראל גמור, אלא דלשאר המפרשים הו"ל עכו"ם אף לענין ביאה בקהל, ואילו לרמב"ם לענין ביאה בקהל הו"ל ישראל אלא דלענין אכילת קדשים הרי הוא כעכו"ם. ולפיכך כתב הרמב"ם שאינו נמנה בתוך שאר מחוסרי כפרה, מכיון דישראלים גמורים הם אלא שמדין טומאה נאסרו בקדשים, ואילו גר בלי קרבן אסור בקדשים משום שאינו ישראל גמור. ונמצא דלכל המפרשים כולל הרמב"ם קרבן הגר משלים גירותו, ובלי הקרבן הגירות שלו אינה גמורה וקדושת ישראל שלו פגומה והו"ל רק מקצת גר. ובדומה לכך ס"ל לרש"י בעכו"ם הבא על בת ישראל דלענין ביאה בקהל הרי הוא כעכו"ם ולשאר דיני התורה הרי הוא כישראל131.
129 ואף שלדעת החכמים במתני' לקמן (סא ב) יש לפסול אותה לכהונה כמו כל גיורת מדין זונה ומדכתיב ביחזקאל "כי אם בתולות מזרע בית ישראל" (עי' בתוס' שם) אבל אין זה נוגע לק"ו מאלמנה ובכן הגמ' (בדף מה) שדנה לאוסרה מדין חדש של פגם כמו חללה משמע שאינה גיורת אלא ישראלית, והרי זה קשה על רש"י.
130 ועיין במחלוקת הרמב"ם והראב"ד (פי"ח מהל' איסורי ביאה הל"ג) שלפי הראב"ד גיורת נפסלת מפסוק "מזרע בית ישראל" ואילו לרמב"ם פסולה מדין זונה. וע"ע בתוס' לקמן (סא א ד"ה אין) שכתב שיסוד האיסור הוא זונה ואתי יחזקאל ואסמכיה אקרא.
131 ע"ע לקמן (דף מו א) ד"ה ענין גירות.
רשימות שיעורים לגרי"ד סולובייצ'יק (ניו יורק, 2011), באדיבות ספריא, ברישיון CC BY-NC.
פרט לחייבי לאוין. אם נשא אביו ממזרת והוליד בת לאו אחותו היא ואימא דלא תפסי בהו קדושי: יש אהובה לפני המקום. צורך היה לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו אין הבכורה משתנה בכך פשיטא שאם זה שונאה אין המקום שונאה: שנואה בנישואיה. בעבירה: כי תהיינה. דאית בהו הויה: ואימא. דהאי בת אשת אביו פרט לאחותו מחייבי כריתות דאין אישות בה לאביך דהא לא תפסי בהו קדושין דילפינן מאחות אשה שהיא בכרת וכתיב בה לא תקח אין לך בה לקוחין בפ' האומר לחברו בקדושין (דף סז:): שפחה אין לה חייס. אין לה יחס דכתיב עם החמור (בראשית כב) ועובדת כוכבים מתייחסת על שם אביה דכתיב בלאדן בן בלאדן (מ''ב כ) הדרימן בן טברימון (מ''א טו): שפחה שייכא במצות. כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה (חגיגה דף ד.): כי יסיר את בנך. מדלא כתיב כי תסיר ש''מ הכי קאמר בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי אבל אבתו לא תקח לבנך לא קמהדר ולא קרינן ביה כי תסיר בת העובד כוכבים את בנך שתלד מאחרי אלמא בנך מן העובד כוכבים שילדה לו בתך קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך: ש''מ. מדכתיב כי יסיר את בנך ומוקמינן ליה בבן שתלד בתך לעובד כוכבים אלמא בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי נמי בנך: לימא קסבר רבינא וכו' הולד כשר. ולקמן פליגי בה בהחולץ (דף מה.) (ול''נ דהולד ממזר גרסי' דלא הוי כגר שנתגייר אלא צד ישראלית יש בו ושייך ביה ממזרות): בשבעה אומות כתיב. ושאר עובדות כוכבים מנלן דולדה כמוה: לרבי שמעון דדריש טעמא דקרא. בפרק המקבל בבבא מציעא (דף קטו.) אלמנה עניה אין ממשכנין אותה אבל עשירה ממשכנין שאין אתה חייב להחזיר לה ואין אתה משיאה שם רע בשכנותיה אלמא דריש טעמא דלא תחבול בגד אלמנה משום שם רע ומוציא עשירה מן הכלל והכא נמי לדידיה ניחא דאי נמי לא מפרש קרא טעמא הוה דריש טעמא דחיתון משום כי יסיר את בנך ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר קרא כי יסיר לרבות שאר מסירין: אלא לרבנן. איצטריך קרא לפרושי טעמא בז' אומות גופייהו ולמעוטי שאר אומות דאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן כדקיימא לן (חולין דף יג:) עובדי כוכבי' שבחו''ל לאו עובדי עבודת כוכבי' הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן ולא אייתר ליה רבויא ושאר אומות מנלן ודכוותיה אמרינן בסנהדרין (דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו דלר''ש הוי לא יסור לרבויא דבלאו פירושא דקרא הוה דרשינן ביה טעמא ולרבנן דלא דרשי טעמא דקרא בעלמא הכא קרא פירש טעמא:
וכי יש אהובה לפני המקום. דפשיטא דבשביל אהבת ושנאת הבעל לא יפקיע המקום זכות בנה ואם תאמר ונימא שנואה היינו רשעה דהיא שנואה לפני המקום וי''ל דמשמע ליה אהובה ושנואה בנישואיה ואם ברשעה מדבר בלא נישואיה נמי יש לשנאותה: ורבי יוסי ברבי יהודה חד בשפחה וחד בעובדת כוכבים. וא''ת ולמה לי קרא דהאשה וילדיה דמבת אשת אביך נפקי תרוייהו דאין אישות לאביך בה וי''ל דהוה מוקמינן קרא בדמסתברא טפי ואידך הוה מרבינן ממולדת חוץ בין שאומרים לאביך הוצא כי היכי דמרבינן מיניה חייבי כריתות: ואי אשמועינן עובדת כוכבים משום דלא שייכא במצות. לא הוה צריך להך צריכותא דעובדת כוכבים לא מפרש בהדיא בקרא ובטעמא קמא סגי דאי לאו אלא חד קרא הוה מוקמינן בשפחה משום דאין לה חיים וא''ת השתא דאיכא טעמא בעובדת כוכבי' ואיכא טעמא בשפחה למה לי קרא דהאשה וילדיה דמבת אשת אביך ממעטי תרווייהו דהי מינייהו מפקת וי''ל דה''א טעמא דלא שייך במצות עדיף והוה מוקמינן לה בעובדת כוכבים ואע''ג דטעמא דעובדת כוכבי' לא הוה אתא משפחה כיון דאיכא בשפחה טעם כל דהו דלא הוי בעובדת כוכבים: קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. כן גיר' הקונטרס וכן כתוב ברוב ספרים כאן אבל בקדושין בסוף פרק האומר (דף סח: ושם) ברוב ספרים כתוב הולד ממזר וכן גורס התם וכן נראה עיקר לר''י דכיון דבתר ישראלית שדינן ליה הוה טפי ממזר ממאי דהוה שדינן בתר עובד כוכבים דאין ממזרות לעובד כוכבים וכן משמע לעיל דקא''ר יוחנן בספ''ק (דף יז. ושם) וכולן לפסול והדר קאמר כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה ואין חוששין לקדושיו דעובד כוכבים הוא ולא ממזר והא דאמרינן בפרק יש בכור (בכורות דף מז. ושם) גבי לויה שנתעברה מן העובד כוכבים בנה פטור מה' סלעים לא תימא למ''ד אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ''ד מזהמין לוי פסול איקרי אומר ר''י דמ''ד אין מזהמין היינו מ''ד הולד ממזר דלאו בתר עובד כוכבים שדינן ליה ולשון מזהמין על שם עובדי כוכבים שהן מזוהמין ובקונטרס לא פירש שם כן: ההוא בשבעה אומות כתיב. ואע''ג דלא תחנם דכתיב נמי התם מוקמינן בפרק קמא דמסכת ע''ז ' (דף כ.) בכל אומות עובדי עבודת כוכבים הכא לא מוקמינן ליה בז' אומות אלא משום דכי יסיר משמע שבעה אומות דמסירין טפי ואי לאו כי יסיר הוה מוקמינן ליה נמי בכל אומות עובדי עבודת כוכבים לרבנן ולר''ש דדריש טעמא דקרא אי לאו כי יסיר הוה דרשי' דטעמא דקרא משום הסרה והוה מוקי ליה דוקא בז' אומות דמסירין טפי וא''ת דלא תתחתן בם דכתיב נמי התם מוקמינן דוקא בז' אומות אע''ג דאין שייך שם הסרה דבגירותן איירי כדאמר בהערל (לקמן דף עו. ושם) וי''ל דעל כרחך אי אפשר לאוקומי בכל אומות דמדאסר גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי מכלל דשאר גרים שרי בישראל ואם תאמר והיכי כרת ברית שלמה עם חירם מלך צור דכתיב ויכרתו ברית שניהם (מ''א ה) והכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם (דברים ז) ובכל האומות עובדי עבודת כוכבים איירי כמו ולא תחנם וי''ל דשמא לא אסר אלא כריתת ברית לשם עבודת כוכבים כדכתיב באידך קרא לא תכרות להם ולאלהיהם ברית (שמות כג) או שמא חירם מלך צור גר תושב היה ועוד נ''ל דלא מיתסר כריתת ברית אלא דוקא בשבעה אומות מדכתיב גבי גבעונים (יהושע ט) אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית משמע דבשאר אומות שרי ואע''ג דלא תחנם איירי בכל אומות עובדי עבודת כוכבים כריתת ברית שאני דמוכח עניינא דאיירי דוקא בשבעה אומות כמו לא תחיה כל נשמה דדוקא ז' האומות היו מצווים להחרים דכתיב שבעה גוים רבים ועצומים וכו' החרם תחרים (דברים ז) וצוה הכתוב שלא לכרות להם ברית שלום שלא להכותם כדי לכבוש ארץ ישראל: מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי בר' יהודה ר''ש היא. בסוף פ' האומר (קדושין סח: ושם) איתא הך סוגיא ומשני בענין אחר דאמר קרא כי תהיינה וילדו לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיינה לא קרינן ביה וילדו לו וקאמר נמי בתר הכי אם כן האשה וילדיה למה לי ומוקי לה לדרשא אחריתי ולא קאמר חד בשפחה וחד בעובדת כוכבים וצריכי: