דאורייתא [מן התורה] היא, דכתיב [שנאמר]: "ערות כלתך לא תגלה"! (ויקרא יח, טו) ומתקנים: אימא [אמור] כלת בנו. ותוהים: וכלת בנו יש לה הפסק? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: כלתו — ערוה מן התורה, כלת בנו — שניה, וכן אתה אומר בבנו, ובן בנו, עד סוף כל הדורות. כלומר, שהנשים של כל אחד מבני בניו אסורות לו משום שניות! אלא אימא [אמור] ותקן כך: כלת בתו.

שאמר רב חסדא: הא מילתא מגברא רבה שמיע לי [דבר זה, מאדם גדול שמעתי], ומנו [ומי הוא] אדם גדול זה — ר' אמי, וכך אמר: לא אסרו כלה אלא מפני כלה. ודבר זה שמע רב חסדא בנערותו ולא הבין את טעמו. ואמרו לי כלדאי [החוזים בכוכבים]: מלפנא הוית [מורה תהיה].

אמינא [אמרתי] בלבי: אי גברא רבה הוינא [אם אדם גדול אהיה], מורה הוראה לרבים — מן הסתם אסברא [אסבור, אבין] את הדבר הזה מדעתי, אי מקרי דרדקי הוינא [אם מלמד תינוקות אהיה] — אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא [אשאל אותה מחכמים הבאים לבית הכנסת] ואדע מה פירוש דברי ר' אמי. השתא סברתה [עכשיו סברתי, הבנתי] את המאמר הזה מדעתי, וזו היתה כוונתו של ר' אמי: לא אסרו כלת בתו אלא משום כלת בנו. כיון שעשויים אנשים להחליף ולטעות בין כלות אלה, המצויות לעתים יחד אצל הסב, אבי המשפחה. וכיון שרק משום גזירה היא — כלת בתו נאסרה, אבל לא אסרו את הדורות שלאחר מכן.

אמר ליה [לו] אביי לרבא: אסברה לך [אסביר לך] כיצד קורה הדבר שמחליפים בין כלות אלה, כגון כלתה דבי [הכלות של בית] בר ציתאי ששם היו בני הבנים ובני הבנות של אותה משפחה גרים יחד, ואפשר היה להחליף בין הכלות. רב פפא אמר: כגון כלתה דבי [הכלות של בית] רב פפא בר אבא. רב אשי אמר: כגון כלתה דבי [הכלות של בית] מרי בר איסק, שכל אחד הביא דוגמא ממשפחה כזו שהיתה בימיו.

א איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] שאלה זו: אשת אחי האם מן האם, מהו? וצדדי השאלה: אשת אחי האב מן האם, ואשת אחי האם מן האב, דאיכא [שיש] בהן על כל פנים צד אב, הוא שגזרו בהן רבנן (חכמים) איסור משום אשת אחי אביו מן האב, אבל היכא דליכא [היכן שאין] צד אב כלל לא גזרו בהו רבנן [בהן חכמים], או דלמא [שמא] לא שנא [אינו שונה]?

אמר רב ספרא: היא גופה [עצמה], אשת אחי האם מן האב, איסורה הוא משום גזירה, ואנן ניקום [ואנו נעמוד] ונגזור גזירה לגזירה?! אמר רבא: אטו כולהו לאו [וכי כל השניות כולן לא] גזירה לגזירה נינהו הן? הרי אמו היא ערוה מן התורה ולכן גזרו שתהא אם אמו — שניה, ואסורה. וגזרו על אם אביו משום אם אמו. וטעמא מאי [והטעם מהו]? כולהו "דבי אימא רבתי" קרו ליה [לכולן "בית אמא גדולה", סבתא, קוראים להן] ואנשים עלולים לטעות בהן.

וכך אשת אביו — היא עצמה ערוה מן התורה, אשת אבי אביו — שניה, מדברי סופרים. וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו. וטעמא מאי [ומהו הטעם]? — כולהו "דבי אבא רבה" קרו ליה [לכולן "בית אב גדול" בית הסב קוראים להן].

וכן אשת אחי האב מן האב דודתו האמורה בתורה — ערוה, אשת אחי האב מן האם — שניה, וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם, וטעמא מאי [ומהו הטעם]? משום דכולהו "דבי דודי" קרי להו [שכולן משפחת "בית הדוד" קוראים להן] ונימוק זה של גזירה לגזירה אינו תופס, איפוא, בענין זה.

ואם כן מאי [מה] הדין בזה? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], דכי אתא [שכאשר בא] רב יהודה בר שילא מארץ ישראל לבבל, אמר: אמרי במערבא [אומרים במערב, בארץ ישראל] כלל זה: כל שבנקבה קירבה כזו היא ערוה, אם היה זה בזכר — גזרו על אשתו משום שניה.

ואמר רבא: וכללא [וכי כלל אמיתי] הוא זה? הלא חמותו ערוה היא, ואילו אשת חמיו מותרת. וכן בת חמותו ערוה (שהיא אחות אשתו), ואילו אשת בן חמותו מותרת. בת חמיו ערוה, ואילו אשת בן חמיו מותרת. חורגתו (בתו החורגת, בת אשתו) ערוה, ואילו אשת חורגו מותרת. בת חורגתו (נכדת אשתו) ערוה, ואילו אשת בן חורגו מותרת!

וממשיכים: אם כן, והא [וזו] שאמר רב יהודה בר שילא לאיתויי מאי [להביא את מה]? כיון שהכלל איננו נכון בכל מקרה, מכל מקום ודאי בא ללמוד ממנו הלכה אחת לפחות, לאו [האם לא] לאיתויי [להביא] את אשת אחי האם מן האם, שכל שבנקבה ערוה (שהרי אחות אמו אסורה עליו) — בזכר (אחי אמא) גזרו על אשתו משום שניה.

ושואלים: מאי שנא הני [במה שונות אלה], אשת חמיו ואשת בן חמותו שהן מותרות ומאי שנא הא [ובמה שונה זו] אשת אחי האם שהיא אסורה? ומשיבים: הא בחד קידושין מקרב [זו אשת אחי האם בקשר קידושין אחד מתקרב] לה, שהרי אחי אמו קרוב אליו קירבת דם, וכאשר מקדש אשה נחשבת היא כשניה ונעשית כקרובתו, הני, עד דאיכא תרי קידושין לא מקרב להו [וכל אלה האחרות שהתרנו, עד שיש שני קשרי קידושין אינו מתקרב להן], כגון אשת חמיו, שיש צורך בקשר נשואין אחד שלו עם אשתו כדי שיהא זה חמיו, וחמיו צריך גם הוא לקדש אשה כדי שתיעשה קרובה לו.

שלח ליה רב משרשיא מהמקום תוסנייא לרב פפי: ילמדנו רבינו, אשת אחי אבי האב, ואחות אבי האב, מהו, האם אסורות הן משום שניות? וצדדי השאלה: כיון שדור אחד מדלמטה ערוה היא, שהרי אשת אחי האב ואחות האב אסורות מן התורה — למעלה דור אחד יותר נמי [גם כן] גזרו ביה [בו] חכמים, או דלמא [שמא], הא אתפליג דרתא [הרי כבר נתחלקו הדורות] ואין אלו נחשבות עוד כקרובות שיש בהן איסור.

ומציעים: תא שמע [בא ושמע] ראיה מאותה ברייתא ששנינו "מה הן שניות", ולא קחשיב להו בהדייהו [ואינו מונה את אלה אתן]!

ודוחים: תנא ושייר [שנה ושייר], לא מנה שם את כל השניות. ושואלים: מאי [מה] שייר עוד שתוכל לומר דהאי [שאת זו] גם שייר? ומשיבים: שייר עוד שניות שמנו דבי [בבית מדרשו] של ר' חייא שיבוארו להלן.

למעשה סיפרו כי אמימר אכשר [הכשיר] והתיר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו. אמר ליה [לו] רב הלל לרב אשי: לדידי חזיא לי [אני עצמי ראיתי] רשימה של שניות שעשה מר בריה [בנו] של רבנא, וכתיבן שיתסרי לאיסורא [וכתובות בה שש עשרה נשים לאיסור]. מאי לאו [האם לא] נמנו ברשימה זו תמני דמתניתא [שמונה של הברייתא] ששנינו, ושית [ושש] שנאמרו דבי [בבית מדרשו] של ר' חייא, והנך תרתי [ואלו השתים] שהיה לנו ספק בהן, הא שיתסרי [והרי שש עשרה].

הקשה לו רב אשי: ולטעמיך שיבסרי הויין [ולטעמך, לשיטתך, שאתה מונה גם אלה שבע עשרה הן], דהא איכא [שהרי יש] עוד אחת — אם כן אשת אחי האם מן האם, דפשטינן לאיסורא [שפתרנו את הבעיה בה לאיסור] במאמר הקודם. ואם כן שבע עשרה הן! ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה],