סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְעַצְמוֹ טִהַרְנוּ
אֲבָל נְטַהֵר אֶת הַכְּלִי שֶׁטׇּהֳרָתוֹ לְךָ וָלוֹ
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בּוֹשַׁנִי מִדִּבְרֵיכֶם בֵּית שַׁמַּאי אֶפְשָׁר אִשָּׁה לָשָׁה בַּעֲרֵיבָה אִשָּׁה וַעֲרֵיבָה טְמֵאִין שִׁבְעָה וּבָצֵק טָהוֹר לוֹגִין מָלֵא מַשְׁקִין לוֹגִין טָמֵא טוּמְאַת שִׁבְעָה וּמַשְׁקִין טְהוֹרִין
נִטְפַּל לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי אָמַר לוֹ אוֹמַר לְךָ טַעְמָן שֶׁל בֵּית שַׁמַּאי אָמַר לוֹ אֱמוֹר אָמַר לוֹ כְּלִי טָמֵא חוֹצֵץ אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ אָמַר לוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ כְּלִי שֶׁל עַם הָאָרֶץ טָמֵא אוֹ טָהוֹר אָמַר לוֹ טָמֵא וְאִם אַתָּה אוֹמֵר לוֹ טָמֵא כְּלוּם מַשְׁגִּיחַ עָלֶיךָ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר לוֹ טָמֵא אוֹמֵר לְךָ שֶׁלִּי טָהוֹר וְשֶׁלְּךָ טָמֵא
וְזֶהוּ טַעְמָן שֶׁל בֵּית שַׁמַּאי
מִיָּד הָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי אָמַר נַעֲנֵיתִי לָכֶם עַצְמוֹת בֵּית שַׁמַּאי וּמָה סְתוּמוֹת שֶׁלָּכֶם כָּךְ מְפוֹרָשׁוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אָמְרוּ כׇּל יָמָיו הוּשְׁחֲרוּ שִׁינָּיו מִפְּנֵי תַּעֲנִיּוֹתָיו
קָתָנֵי מִיהַת לְךָ וָלוֹ אַלְמָא שָׁאֲלִינַן מִינַּיְיהוּ כִּי שָׁיְילִינַן מִינַּיְיהוּ מַטְבְּלִינַן לְהוּ
אִי הָכִי נַיהְדְּרוּ לְהוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי כִּי שָׁאֲלִינַן מִינַּיְיהוּ מַטְבְּלִינַן לְהוּ טְמֵא מֵת בָּעֵי הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וּמָנָא לְשִׁבְעָה יוֹמֵי לָא מוֹשְׁלִי אִינָשֵׁי
וְאַטְּבִילָה לָא מְהֵימְנִי וְהָתַנְיָא נֶאֱמָנִין עַמֵּי הָאָרֶץ עַל טׇהֳרַת טְבִילַת טְמֵא מֵת
אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא הָא בְּגוּפוֹ הָא בְּכֵלָיו רָבָא אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי בְּכֵלָיו וְלָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר מֵעוֹלָם לֹא הִטְבַּלְתִּי כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי וְהָא דְּאָמַר הִטְבַּלְתִּי אֲבָל לֹא הִטְבַּלְתִּי בִּכְלִי שֶׁאֵין בְּפִיו כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד
וְהָתַנְיָא נֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר פֵּירוֹת לֹא הוּכְשְׁרוּ אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר פֵּירוֹת הוּכְשְׁרוּ אֲבָל לֹא נִטְמְאוּ
וְאַגּוּפוֹ מִי מְהֵימַן וְהָתַנְיָא חָבֵר שֶׁבָּא לְהַזּוֹת מַזִּין עָלָיו מִיָּד עַם הָאָרֶץ שֶׁבָּא לְהַזּוֹת אֵין מַזִּין עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּפָנֵינוּ שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי מִתּוֹךְ חוֹמֶר שֶׁהֶחְמַרְתָּ עָלָיו בִּתְחִילָּתוֹ הֵקַלְתָּ עָלָיו בְּסוֹפוֹ
אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ מַאי אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ
כְּדִתְנַן כְּלִי שֶׁנִּטְמָא אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִין אֲחוֹרָיו טְמֵאִין תּוֹכוֹ אוֹגְנוֹ אׇזְנוֹ וְיָדָיו טְהוֹרִין נִטְמָא תּוֹכוֹ כּוּלּוֹ טָמֵא
וּבֵית הַצְּבִיטָה וְכוּ' מַאי בֵּית הַצְּבִיטָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מָקוֹם שֶׁצּוֹבְטוֹ וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם שֶׁנְּקִיֵּי הַדַּעַת צוֹבְעִין
תָּנֵי רַב בִּיבִי קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן כׇּל הַכֵּלִים אֵין לָהֶם אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ אֶחָד קׇדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ וְאֶחָד קׇדְשֵׁי הַגְּבוּל אֲמַר לֵיהּ קׇדְשֵׁי הַגְּבוּל מַאי נִינְהוּ תְּרוּמָה וְהָתְנַן אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ וּבֵית הַצְּבִיטָה לִתְרוּמָה
דִּלְמָא לְחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ קָאָמְרַתְּ
אַדְכַּרְתַּן מִילְּתָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אַחַת עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שָׁנוּ כָּאן שֵׁשׁ רִאשׁוֹנוֹת בֵּין לַקּוֹדֶשׁ בֵּין לְחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לְחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ
הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה אֲבָל לֹא אֶת הַקּוֹדֶשׁ קוֹדֶשׁ מַאי טַעְמָא לָא מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מַעֲבִיר חָבִית שֶׁל יֵין קוֹדֶשׁ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם

רש"י

לעצמו טהרנו. הוא יאכלם שהרי החברים בדלין מהן וממגען ובלאו הכי מאכלו טמא: טהרת לך ולו. שמא תשאלנו ותשמש בו: אשה לשה בעריבה. בעלייה זו: כלום משגיח עליך. לפיכך טהרו לו ב''ש אוכלין ומשקין וכלי חרס שאין להן טהרה אלא שבירתן ואם. באת לאוסרן עליו לא ישמע לך אבל בכלי שטף ישמע לך ויטבילנו: מטבילין להו. שמא הטבילם כלי בתוך כלי: ואטבילה לא מהימני. דאמר השואל ממנו צריך להטביל: בגופו. מהימן: והתניא. בניחותא: לא הוכשרו. לא נראו לטומאה: חבר שבא להזות. ואמר ראוי לקבל הזאה ראשונה שכבר עברו ג' ימים לטומאתו שהיום יום ג': מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילה. כשבא לפניך להזאותיו ולא האמנתו הקלת עליו בסופו להאמינו על הטבילה לפי שהוא נזהר בטבילתו שלא יצטרך לו עוד: כלי שנטמאו אחוריו. כלי עץ או של מתכת קאמר שמטמאין מגבן: במשקין. דטומאה דרבנן היא דמדאורייתא אין אוכל ומשקה מטמא כלי שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וגזרו חכמים שיהו משקין מטמאין כלי לפי שיש משקה שהוא אב הטומאה ומטמא כלי מן התורה כגון רוקו של זב ומימי רגליו הלכך הואיל וטומאה זו מדברי סופרים אחוריו טמאין ושאר תשמישין שבו טהורים דעבדו רבנן היכר להודיע שטומאה זו מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים כך היא מפורשת במסכת נדה פ''ק: אוגנו. שפתו הכפולה לצד חוץ וראוי לתשמיש: אזנו. כגון אוזן החבית: וידיו. כלי שיש לו בית יד כגון מחבת: נטמא תוכו. אפי' בטומאה דרבנן כולו טמא: שצובטו. שאוחז בו ומושיטו לאחרים: ויצבט לה קלי. תרגום ואושיט לה: נקיי הדעת. אסתניסים: צובעין. מטבילין אוכלין בחרדל או בחומץ שחוקקין בשולי הקערה בית קיבול לעצמו וגובה לו סביב ונותנין שם חומץ וחרדל: אין להן אחורים. אין חילוק להם של אחורים ותוך אלא משנטמא אחד מהן הכל טמא בין לקדשי המקדש בין לקדשי הגבול: תרומה. הנאכלת בכל גבול א''י: דלמא. האי קדשי גבול חולין שנעשו על טהרת קודש קאמרת וע''י משנתך זו הוזכרתי דבר ששמעתי מרבה בר אבוה רביה דרב נחמן:

תוספות

כלום משגיח בך. פרש''י אבל כלי שטף ישמע שפיר ויטבול ותימה היא למה ישמע בזה טפי מבאוכלים ומשקין ואי משום דלית להו טהרה במקוה משקין מאי איכא למימר הרי יכול להשיקן ועוד כי מסקינן דמטבלינן להו ואי לצורכן למה יטבול להו טפי מכלי חרס אלא נראה לפרש כלום משגיח בך לפיכך לא ישאול לעולם אבל לא על כלי שטף שישאלם מהם ולעולם טמאין לחברים: טמא מת הזאה ג' ושביעי. בהני דלעיל דקאמר כי שיילינן מטבילין ודנפלה מעפורת ממנו ובבנות כותים (נדה דף לג: ושם) שטבל ודרס אבגדי חבר דלא טמאו אלא משום עם הארץ ולא חיישינן אטומאת מת כיון דלא שכיחי לא גזרינן ליה: ואטבילה לא מהימני והתניא נאמן עם הארץ לומר כו'. פרש''י כיון דאמר השואל ממנו צריך להטביל אלמא לא מהימן אטבילה וקשיא להר''ר אלחנן מאי פריך ליה ממתני' דנאמן אטומאת מת הא ע''כ לא קאמר השואל צריך להטביל רק טומאת ערב אבל טומאת ז' לא קאמר דכלי לז' לא מושלי אינשי כדמסיק ותירץ מורי דקאי אהא דקאמר נהדרו ב''ה לב''ש דמטבילין לכלים ומסיק דלא דמי דכיון דמטמא בית שמאי מטעם שאין כלי חרס מציל מטומאת אהל א''כ בעי הזאה ג' וז' ואם נשתמש בכליהם נאמן שהם נאמנים להציל על הכל שלא נטמאו במת ואמטו להכי פריך אטבילת טמא מת לטהרת כליו בטבילה ממגע טמא מת דקאמרת שבשאר טומאות מטבילין לפי שהוא טומאת ערב אבל הכא בעי הזאה לכך לא אהדרי תו ב''ה לב''ש דלא מהני מידי טבילה לדברי ב''ש דחיישינן בכלים שלא הציל עם הארץ אותו מטומאת אהל ולהכי פריך למימרא דלא מהימן לומר שהצילם מאהל והא תניא נאמן כו': מתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו הקלת עליו בסופו. פירש רש''י תחילתו הזאתו סופו טבילה ולא יצטרך עוד לחזור ולטבול וצ''ע דנילף מק''ו מה כלים שאין נאמן על טבילתן נאמן על הזאתן גופו שנאמן על טבילתו אינו דין שנאמן על הזאתו ואמר מורי דעד כאן לא מהימן בהזאת כלים אלא כשבא לפנינו ואמר שלא נטמאו במת דלא שכיח אבל אם בא להזות אינו נאמן אפי' בלא גופו ותניא נמי הכי בתוספתא ע''ה שבא להזות מזין עליו ועל כליו אחר ג' ימים י''מ תחילתו בא להזות סופו אומר הזיתי אך היה להם למיגרס טהרת מת ואילו בתוספתא תניא טבילת מת: כלי שנטמא אחוריו במשקין. דמדאוריית' אין אוכל ומשקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה כדאיתא בנדה (דף ז:) ועבוד ביה רבנן היכירא לגביה כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים כדאמרינן פרק אלו מומין (בכורות דף לח. ושם): מקום שנקיי הדעת צובעין. פרש''י חוקקין בשולי הקערה בית קיבול והגובה סביב ונותנין בתוך הקיבול חומץ וחרדל והקשה הר''ר אלחנן א''כ לתרומה תטמא כולה כיון דאיטמי החקק מי גרע מתוך תוכו וצריך לדחוק ולומר דהכי פי' המתני' אחורים ותוך הצביטה אם נטמא אחוריו לא נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא אחוריו א''כ לפירוש זה רב יהודה אמר שמואל ורב אסי חלוקין הן בפירוש המשנה וצ''ע:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר