מאיר היה אומר: מטביל בעליונה, ואני אומר: בתחתונה ולא בעליונה, הרי שלדעת ר' יהודה אין אומרים "גוד אסיק"! אמר ליה [לו] ר' יוחנן: אי תניא [אם שנויה ברייתא] — תניא [שנויה], הרי מפורש שיש מחלוקת תנאים בדבר, ור' יהודה באמת איננו מקבל את ההנחה של "גוד אסיק".

א שנינו במשנה: הטובל לחולין והוחזק לחולין — אסור במעשר. ומעירים: מני מתניתין [כשיטת מי היא משנתנו] — כשיטת רבנן [חכמים] היא שחלקו על ר' מאיר, דשני להו [ששונה להם, שיש הבדל אצלם] בין חולין למעשר, שלדעתם כל הטעון מים מדברי סופרים, אם נגע בחולין — החולין טהורים, ואם נגע במעשר — טימאהו,

אימא סיפא [אמור את סופה] של משנתנו, ושם נאמר כי בגדי עם הארץ שאינו מקפיד על טומאה וטהרה, נחשבים כאילו היו טמאים בטומאת מדרס הזב, שהיא אב הטומאה לפרושין, לאלה שאוכלים חולין בטהרה. ואילו בגדי פרושין, למרות שהם נזהרים בטהרה, נחשבים כמדרס לכהנים אוכלי תרומה.

אתאן [באנו הגענו] איפוא לשיטת ר' מאיר, שאמר: חולין ומעשר כהדדי נינהו [זה כמו זה הם] שהרי איננו מחלק בין אוכלי חולין למעשר, ותמוה שבמשנה רישא רבנן [תחילתה כדעת חכמים] וסיפא [וסופה] כדעת ר' מאיר?! ומשיבים: אין [כן] למרות שהדבר איננו רגיל, יש לפרש שרישא רבנן [תחילתה כדעת חכמים] וסיפא [וסופה] כדעת ר' מאיר.

אכן, רב אחא בר אדא מתני לה בסיפא [היה שונה גם בסופה] של המשנה חמש מעלות, שהיה מונה בה גם מעלה נוספת שבגדי אוכלי חולין בטהרה הם מדרס למעשר, ומוקי לה [ומעמיד איפוא אותה] את המשנה כולה כרבנן [כדעת חכמים].

ב אמר רב מרי: שמע מינה [למד ממנה] ממשנתנו כי חולין שנעשו על טהרת הקודש, כלומר: באותם דקדוקים והקפדות שמקפידים בהם בטהרת קדשים — כקודש דמו [הם נחשבים]. וממאי [וממה] מסיקים אנו דבר זה —