יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם, כלומר, לבעול אשה בלא שהבתולים ייפגעו. ואם כן, יש לחשוש שמא אותה בתולה נבעלה בדרך זו, והריהי אסורה לכהן. או דלמא [שמא] מי שמסוגל לעשות כשמואל לא שכיחא [מצוי]? אמר להו [להם]: מי שמסוגל לעשות כשמואל לא שכיח [מצוי], וחיישינן [ואנחנו חוששים] לדבר אחר — שמא באמבטי עיברה, שמא היתה באמבטיה, והיתה שם שכבת זרע של גבר ועל ידה התעברה, אף על פי שהיא בתולה.

ושואלים: איך יתכן שתתעבר באופן כזה? והאמר [והרי אמר], שמואל: כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ — אינו מזרעת! ומשיבים: אין הכוונה שצריך להיות בשעת ההפריה יורה כחץ, אלא מעיקרא נמי [מתחילה כשיצא מהאיש גם כן] יורה כחץ הוה [היה] ולכן יכול היה להפרות אשה אף לאחר מכן.

א ובענין מה שאירע לבן זומא, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בר' יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב (גבי) מעלה (מדרגה) בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו. מפני שהיה שקוע במחשבה. אמר לו ר' יהושע: מאין ולאין בן זומא? כלומר, במה אתה מהרהר כעת? אמר לו: צופה הייתי במחשבתי במעשה בראשית, במרחק שבין מים העליונים למים התחתונים, ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב) — כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת. אמר להן ר' יהושע לתלמידיו ששמעו שיחה זו: עדיין בן זומא מבחוץ, כלומר, עדיין לא הגיע להבנת הדברים בפנימיותם.

ומסבירים: מכדי [הרי] "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" אימת הוי [מתי היה זה] — ביום הראשון, ואילו הבדלה בין מים למים — ביום שני הוא דהואי [שהיתה], דכתיב [שנאמר]: "ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א, ו), ואיך יכול בן זומא להביא משם ראיה? ושואלים: וכמה היה ההבדל ביניהם באמת? אמר רב אחא בר יעקב: כמלא נימא (חוט)? ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: כי גודא דגמלא [כמו הרווחים בין הלוחות של גשר]. מר זוטרא, ואי תימא [ויש אומרים] שרב אסי הוא שאמר זאת: כתרי גלימי דפריסי אהדדי [כשתי גלימות שפרוסות זו על זו]. ויש משהו רווח ביניהן, ואמרי לה [ויש אומרים]: כתרי כסי דסחיפי אהדדי [כשתי כוסות המונחות זו על זו].

ב על אחר אמרו שקיצץ בנטיעות, כלומר, הגיע לידי כפירה, ועליו הכתוב אומר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" (קהלת ה, ה). ושואלים: מאי היא [מה היה הענין] הדבר שגרם לו לבוא לידי כפירה? חזא [ראה] את המלאך מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא [שניתנה לו רשות לשבת לכתוב את זכויותיהם] של ישראל, אמר: גמירא [למודים אנו] שלמעלה, בעולם העליון, לא הוי [אין] לא ישיבה, ולא תחרות, ולא עורף (שהכל פונים כלפי שכינה), ולא עיפוי (עייפות), וכיון שראה שיש מי שיושב, ואיננו הקדוש ברוך הוא, אלא מלאך עליון, אמר: שמא (ואנחנו מוסיפים: חס ושלום), שתי רשויות הן, שמלבד הקדוש ברוך הוא יש גם כוח ושלטון אחר, הממונה על העולם. ומכאן הגיע לידי כפירה.

ומספרים: אפקוהו [הוציאוהו] את מיטטרון ממקומו בשמים ומחיוהו שיתין פולסי דנורא [והיכוהו בשישים שבטים של אש] שלא יבואו אחרים לטעות כמו אחר. אמרו ליה [לו] למלאך: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [מה הטעם כאשר ראית אותו, את אלישע בן אבויה, לא עמדת מפניו]? ועם זאת, כיון שהוא היה הנוגע בדבר איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא [ניתנה לו למיטטרון רשות למחוק את זכויותיו] של אחר ולהכשילו בכל דבר. יצתה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ג, כב) — חוץ מאחר.

כיון ששמע זאת, אמר אלישע בן אבויה: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא [ונטרד, גורש, אותו אדם, אני, מהעולם ההוא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [שיצא ויהנה בעולם הזה], נפק [יצא] אחר לתרבות רעה, נפק [יצא], אשכח [מצא] זונה ותבעה לתשמיש, אמרה ליה [לו]: ולאו [והאם לא] אלישע בן אבויה אתה? וכי אדם גדול כמוך עושה כזאת? עקר פוגלא ממישרא [עקר צנון מן הערוגה] בשבת ויהב [ונתן] לה, להראות שאיננו שומר יותר את התורה, אמרה הזונה: אחר הוא, שודאי אין זה אלישע בן אבויה, ומשום כך קראהו "אחר".

ג מסופר: שאל אחר את ר' מאיר, לאחר שיצא אחר לתרבות רעה, אמר ליה [לו]: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "גם את זה לעמת זה עשה האלהים" (קהלת ז, יד)? אמר לו ר' מאיר: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, ברא כנגדו מעין זה, ברא הרים — ברא גבעות, ברא ימים — ברא נהרות.

אמר לו אחר: ר' עקיבא רבך לא אמר כך, אלא כך פירש: לכל דבר יש דבר כנגדו, ברא צדיקים — ברא רשעים, ברא גן עדן — ברא גיהנם, כל אחד ואחד מבני אדם יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה ונעשה צדיק — נטל חלקו וחלק חברו הרשע בגן עדן, נתחייב ונהיה רשע — נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.

אמר רב משרשיא: מאי קראה [מהו הפסוק] המלמד על זה — גבי [אצל] צדיקים כתיב [נאמר]: "לכן בארצם משנה יירשו" (ישעיה סא, ז), גבי [אצל] רשעים כתיב [נאמר]: "ומשנה שברון שברם" (ירמיהו יז, יח), שאצל כל אחד נאמר לשון "משנה", כלומר, חלק כפול.

ועוד שאל אחר את ר' מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח, יז), שאם בשבח התורה ובכבודה מדובר, היה לו להשוותה לזהב בלבד, אבל לא לזכוכית! אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותם ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. אמר לו אחר: ר' עקיבא רבך לא אמר כך, אלא כך אמר: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו — יש להם תקנה שאפשר להתיך אותם ולעשות מהם כלים חדשים, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח — יש לו תקנה. אמר לו ר' מאיר: אם כן, אף אתה חזור בך! אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד (המסך המבדיל), המסתיר את הקדוש ברוך הוא מהעולם: "שובו בנים שובבים" — חוץ מאחר.

ועוד בענין זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה ר' מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, לאחר זמן אמר לו אחר: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי וחישבתי בעקבי (לפי עקבות, פסיעות) סוסי שעד כאן תחום שבת, ומכאן והלאה אסור לך ללכת. אמר ליה [לו] ר' מאיר: אף אתה חזור בך, כלומר, שיחזור למוטב. אמר ליה [לו]: והאם לא כבר אמרתי לך כי כבר שמעתי מאחורי הפרגוד — שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

בכל זאת תקפיה עייליה לבי מדרשא [החזיק בו ר' מאיר והכניסו לבית המדרש], אמר ליה [לו] אחר לינוקא [לתינוק] כדרך ניחוש וסימן: פסוק לי פסוקך (אמור לי את הפסוק שלמדת היום). אמר לו את הפסוק: "אין שלום אמר ה' לרשעים" (ישעיהו מח, כב). עייליה לבי כנישתא אחריתי [הכניסו לבית מדרש אחר], אמר ליה [לו] אחר לינוקא [לתינוק]: פסוק לי פסוקך! אמר לו: "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני" (ירמיהו ב, כב). עייליה לבי כנישתא אחריתי [הכניסו לבית מדרש אחר], אמר ליה [לו]