סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מְמַעֵט עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ מְמַעֵט
עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן רָצָה חוֹלֵץ רָצָה אֵינוֹ חוֹלֵץ עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ חוֹלֵץ
וּמַעֲשֶׂה בִּגְדוֹל הַדּוֹר אֶחָד שֶׁמֵּת אָבִיו וּבִיקֵּשׁ לַחְלוֹץ וּבִיקֵּשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר אַחֵר שֶׁעִמּוֹ לַחְלוֹץ וְנִמְנַע וְלֹא חָלַץ
אָמַר אַבָּיֵי גְּדוֹל הַדּוֹר רַבִּי גְּדוֹל הַדּוֹר שֶׁעִמּוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא וְאִיכָּא דְּאָמְרִי גְּדוֹל הַדּוֹר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא גְּדוֹל הַדּוֹר שֶׁעִמּוֹ רַבִּי
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר גְּדוֹל הַדּוֹר שֶׁעִמּוֹ רַבִּי הַיְינוּ דְּנִמְנַע וְלֹא חָלַץ
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אַמַּאי נִמְנַע וְלֹא חָלַץ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נָשִׂיא הֲוָה וְכוּלֵּי עָלְמָא מִיחַיְּיבִי לְמִיחְלַץ קַשְׁיָא
עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן מִסְתַּפֵּר לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן נִכְנָס לְבֵית הַשִּׂמְחָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה וּלְשִׂמְחַת מְרֵיעוּת מֵיתִיבִי וּלְשִׂמְחָה וְלִמְרֵיעוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם קַשְׁיָא
אַמֵּימָר מַתְנֵי הָכִי אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה וּלְשִׂמְחַת מְרֵיעוּת מוּתָּר לִיכָּנֵס לְאַלְתַּר וְהָא תַּנְיָא לְשִׂמְחָה שְׁלֹשִׁים וְלִמְרֵיעוּת שְׁלֹשִׁים
לָא קַשְׁיָא הָא בַּאֲרִיסוּתָא הָא בְּפוּרְעֲנוּתָא
עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן קוֹרֵעַ טֶפַח עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ עַד שֶׁיְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי קְרָא וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְאֵין אֲחִיזָה פָּחוֹת מִטֶּפַח
עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן אֲפִילּוּ לָבוּשׁ עֲשָׂרָה חֲלוּקִין אֵינוֹ קוֹרֵעַ אֶלָּא עֶלְיוֹן עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ קוֹרֵעַ אֶת כּוּלָּן וְאַפִּיקָרְסוּתוֹ אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת
אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד אִשָּׁה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הָאִשָּׁה קוֹרַעַת אֶת הַתַּחְתּוֹן וּמַחְזִירָתוֹ לַאֲחוֹרֶיהָ וְחוֹזֶרֶת וְקוֹרַעַת אֶת הָעֶלְיוֹן
עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן רָצָה מַבְדִּיל קַמֵּי שָׂפָה שֶׁלּוֹ רָצָה אֵינוֹ מַבְדִּיל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ מַבְדִּיל
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל קְרִיעָה שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל קַמֵּי שָׂפָה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קֶרַע שֶׁל תִּיפְלוּת אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקְרָעֵם אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן לִשְׁנַיִם אֶלָּא שֶׁנִּרְאִין קְרוּעִים כִּשְׁנַיִם
עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן שׁוֹלֵל לְאַחַר שִׁבְעָה וּמְאַחֶה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ שׁוֹלֵל לְאַחַר שְׁלֹשִׁים וְאֵינוֹ מְאַחֶה לְעוֹלָם וְהָאִשָּׁה שׁוֹלַלְתּוֹ לְאַלְתַּר מִפְּנֵי כְּבוֹדָהּ
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עַל כׇּל הַמֵּתִים רָצָה קוֹרֵעַ בַּיָּד רָצָה קוֹרֵעַ בִּכְלִי עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ בַּיָּד
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עַל כׇּל הַמֵּתִים כּוּלָּן מִבִּפְנִים עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ קוֹרֵעַ מִבַּחוּץ אֲמַר רַב חִסְדָּא וְכֵן לַנָּשִׂיא
מֵיתִיבִי לֹא הוּשְׁווּ לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֶלָּא לְאִיחוּי בִּלְבַד
מַאי לָאו אֲפִילּוּ לְנָשִׂיא לָא לְבַר מִנָּשִׂיא
נְשִׂיאָה שְׁכֵיב אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב חָנָן בַּר רָבָא כְּפִי אֲסִיתָא וְקוּם עֲלַהּ וְאַחְוִי קְרִיעָה לְעָלְמָא
עַל חָכָם חוֹלֵץ מִיָּמִין עַל אָב בֵּית דִּין מִשְּׂמֹאל עַל נָשִׂיא מִכָּאן וּמִכָּאן
תָּנוּ רַבָּנַן חָכָם שֶׁמֵּת בֵּית מִדְרָשׁוֹ בָּטֵל אַב בֵּית דִּין שֶׁמֵּת כׇּל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּעִירוֹ בְּטֵילִין וְנִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמְשַׁנִּין אֶת מְקוֹמָן הַיּוֹשְׁבִין בַּצָּפוֹן יוֹשְׁבִין בַּדָּרוֹם הַיּוֹשְׁבִין בַּדָּרוֹם יוֹשְׁבִין בַּצָּפוֹן נָשִׂיא שֶׁמֵּת בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת כּוּלָּן בְּטֵילִין וּבְנֵי הַכְּנֶסֶת נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת

רש"י

רצה חולץ. כתיפו: ונמנע. האבל ולא חלץ משום כבוד גדול הדור שעמו שבקש לחלוץ גם הוא: אלא למ''ד גדול הדור שעמו ר' יעקב. ורבי הוה אבל: עד שיגערו בו חבריו. שכבר גידל פרע יותר מדאי: אמר רבה. הא דתניא נכנס לבית המשתה לאחר ל' יום: לשמחת מריעות. סעודה שעושין ריעים ואהובים זה עם זה ולא הוי שמחה כל כך אבל סעודה דשמחה כגון דנישואין לא: הא באריסותא הא בפורענותא. אריסא היינו שמתחיל אחד מהן לעשות סעודה ומלוה לכולם כדי שיעשו גם הם נמי כך לאותה סעודה אינו נכנס עד לאחר שלשים יום אבל בפורענותא שמשלם להם סעודות שנעשו לו יכנס לאלתר שאי אפשר לו שלא לשלם: ואפיקרסותו. שעל ראשו אינה מעכבת כלומר אינו צריך לקורעה: אחד איש ואחד אשה. חייבין לקרוע: האשה. שמת אביה או אמה קורעת חלוק התחתון משום צניעות: ומחזרת. הקרע לאחוריה: וחוזרת וקורעת העליון. והתחתון מכסה לבה: רצה מבדיל קמי שפה. שאינו בשפה שלפני הצואר אלא קמי שפה שלפני השפה שלפני הצואר שאינה קרועה וקורע תחתיה כדי שיהיה נראה הקרע: רצה אינו מבדיל. אלא קורע של בית הצואר אע''ג דאינו נראה הקרע דהכל בית הצואר הוא: על אביו ועל אמו מבדיל. קמי שפה כדי שיהא נראה הקרע: קרע של תיפלה. כלומר לא יצא ידי קריעה לפי דנראה דבית צואר הוא הכל: ויקרעם לשנים. אין קורעין אלא שנראה כשנים מבדיל קמי שפה ונראה בית הצואר קרע אחר: שולל. באשטיר''י: מאחה. קנט''ר תופר כדרכו: קורע בכלי. סכין כדי שלא יפסיד הבגד: קורע מבפנים. תחת המקטורן שלו שאינו קורע מחוץ לעיני הכל: וכן לנשיא. קורע מבחוץ: לא הושוו. רבו ואב ב''ד ונשיא וכל הנך דתני במתניתא לאביו ולאמו: אלא לאיחוי. שאין מתאחים לעולם אבל לא הושוו לאביו ולאמו לקרוע מבחוץ להאי לא הושוו דעל אביו קורע מבחוץ ועל כולן אינו קורע מבחוץ: כפי אסיתא. הפוך המכתשת ועמוד עליה וקרע כדי שיראוך כל העם כשתקרע: חכם. ממונה על העיר שמבקשים ממנו הוראה: חולץ. כתף מימין: בית מדרשו בטלין. אותן שרגילין ללמוד תורה מפיו:

תוספות

מעשה בגדול הדור. אין זה מעשה לסתור דהא דנמנע ולא חלץ זהו מפני גדול הדור שעמו ובמס' שמחות (פ''ט) קתני עלה ואין ראוי לחלק כבוד לו והאחרים הראויין לחלוץ אף על אביו ועל אמו ואם אינן ראויין אינו חולץ כדי שלא יחלצו אחרים ומעשה בר' יעקב כו': עד שיגערו בו חביריו. נראה דרגל אינו מבטל דבר זה מדאמרינן בירושלמי רבי שמואל בר אבדימי דמנה תלתין יומין קמי מועדא שאיל לרבי מנא א''ל כל דבר שהוא תלוי בז' ול' הרגל מפסיק ברם הכא עד שישלח פרע ויגערו בו חביריו ויאמרו לו צא מעמנו ובשמחה נמי אשכחנא הכא י''ב חדש ואין רגל מבטל ויש ספרים שכתוב בהן או יגערו בו חביריו בירושלמי ונראה שהוא טעות סופרים כי אם כמו שכתבתי עד שישלח פרע ויגערו בו: ולשמחת מריעות. פירש בקונטרס סעודות שעושים ריעים ואהובים זה לזה וכ''נ דדוקא לשמחת מריעות מותר לאחר ל' יום אבל שמחת חתן אסור אפילו לאחר ל' יום. והא תניא לשמחה ל' ולמריעות ל' וה''נ פריך בריש פ''ק דבבא מציעא (דף ב.) והא זה וזה קתני וכן בפ''ק דסנהדרין (דף ח.) גבי זימון בג' וברכת המזון בג' וטובא איכא ויש מקומות שאינו שואל כגון בפ''ק דנדרים (דף ד:). גבי אסור אסור ובפרק גיד הנשה (חולין דף צח. ושם) גבי אסורות אסורות ובפרק בית כור (ב''ב דף קד.) גבי בית כור אני מוכר לך כבית כור וי''מ ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר ואנן בסעודת חתן איירינן הא דאמרינן בירושלמי ובמסכת שמחות (פ''ט) אם היה סעודה של מצוה מותר לא ידענא מהו קורא סעודת מצוה להתיר באבל אם דוקא סעודת קידוש ר''ח פירש הר''א בשם רבינו שמשון דלסעודת ברית מילה מותר ליכנס דלא חשיבא שמחה כדאמרינן בפ''ק דכתובות (דף ח.) דלא מברכינן בה שהשמחה במעונו משום דטרידי וליכא שמחה ולהר''א לא היה פשוט דגרע משמחת מריעות וגם פירש דאסור לאכול אפי' עם המשמשין ואין לחלק בין סעודת המשמשין לסעודה עצמה ופסק דכניסה בלא אכילה שרי דאין שמחה בלא אכילה ושתיה ובתוספות הרב פוסק כלישנא דאמימר דמיקל טפי: אחד האיש ואחד האשה. ובתוס' הרב פוסק כר''ש בן אלעזר דהלכה כדברי המיקל. ולא ידענא מאי קאמר דלקמן (דף כו:) אמרינן אבילות לחוד וקריעה לחוד:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר