דף לא - ב

אמר רב הונא:  ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח".

מאי "היו עלי לטורח"?

אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם ^[172] !

בתשעה באב גופיה, מאי מפטרינן?

אמר רב: "איכה היתה לזונה".

מקרא בתורה - מאי קרינן? תניא, אחרים אומרים: "ואם לא תשמעו לי".

רבי נתן בר יוסף אומר: "עד אנה ינאצני העם הזה".

ויש אומרים: "עד מתי לעדה הרעה הזאת".

אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי: "כי תוליד בנים", ומפטירין - "אסוף אסיפם".

שנינו במשנתינו: במעמדות במעשה בראשית וכו'.

מנהני מילי דקרינן במעמדות את מעשה בראשית? מה ענין מעשה בראשית אצל מעמדות?

אמר רבי אמי: משום דאלמלא מעמדות - לא נתקיימו שמים וארץ. שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי".

וכתיב: "ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אי רשנה".

והכי מפרשינן ליה להאי קרא:

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך, ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה!?

אמר לו: לאו!

אמר לפניו: רבונו של עולם! במה אדע, כלומר, מה אלמדם לעשות כדי שיתכפרו עוונותיהן?

אמר לו: "קחה לי עגלה משולשת וגו'", כלומר, הקרבנות יכפרו עליהם.

אמר לפניו: רבונו של עולם! תינח בזמן שבית המקדש קיים.

אבל בזמן שאין בית המקדש קיים, שאין קרבנות, מה תהא עליהם?

אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות. כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם.

וכיון שלולא הקרבנות המכפרין על ישראל - היו ישראל כלין, ומאחר שישראל כלין - אין העולם עומד, להכי קרינן במעמדות מעשה בראשית, לומר שהעולם עומד בזכות הקרבנות.

שנינו במשנתינו: בתעניות ברכות וקללות, ואין מפסיקין בקללות.

מנא הני מילי דאין מפסיקין בקללות?

אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא: "מוסר ה' בני אל תמאס", והמפסיק בתוכחה - מראה שקשה לו לקרות מוסר ה' ^[173].

ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות ^[174] , ואילו היו מפסיקין, היה אותו שבא לקרות - חייב לברך על הקללות ^[175].

וטעמא דאין מברכין על הפורענות, משום דאמר הקב"ה: אני אמרתי: "עמו אנכי בצרה", ואם כן, אינו דין שיברכוני על הצרות שלהם [תוס' ^[176]].

אלא היכי עביד כדי לא לברך על התוכחה?

תנא: כשהוא מתחיל - מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים - מסיים בפסוק שלאחריהן ^[177] . אמר אביי: לא שנו, אלא בקללות שבתורת כהנים. אבל בקללות שבמשנה תורה - פוסק.

מאי טעמא?

משום דהללו שבתורת כהנים - בלשון רבים אמורות, כדכתיב: "אם בחקתי תלכו וגו'", ומשה - מפי הגבורה אמרן, שנעשה שליח לומר להם כך, שהרי כתובים בלשון "ונתתי", "ושלחתי", "והפקדתי" - על כרחך הקדוש ברוך הוא, שהיכולת בידו לעשות כן - אמרן.

ולהכי, כיון שהם קללה לרבים, והקדוש ברוך הוא עצמו אמרן - יש לחוש בהן ביותר, ואין פוסקין.

ואילו הללו שבתורת כהנים - בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן [ברוח הקודש, תוס']. דכתיב: "יככה ה'", "ידבק ה' בך", על כרחך דמשה אמרן. וכך אמר: אם תעברו על מצוותיו - הוא יפקיד עליכם וכו'. ולהכי - פוסקין בהם.

לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם [היה קורא במרוצה ובקושי] קמיה דרב הונא בקריאת ארורי שבמשנה תורה.

אמר לו רב הונא: אכנפשך - אם רצונך בכך ^[178] - יכול אתה לפסוק! דלא שנו דאין מפסיקין - אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל בקללות שבמשנה תורה - פוסק.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים - קודם עצרת. וקללות שבמשנה תורה - קודם ראש השנה.

מאי טעמא?

אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה ^[179] . ותמהינן: בשלמא שבמשנה תורה, שנקראין קודם ראש השנה - איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה.

אלא קללות שבתורת כהנים, שנקראות קודם עצרת, אטו עצרת ראש השנה היא, דאמרת כדי שתכלה שנה וקללותיה?!

ומבארינן: אין. עצרת נמי ראש השנה היא. דתנן: ובעצרת נידונין על פירות האילן.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים: סתור! וילדים יאמרו לך: בנה! סתור כעצת הזקנים, ואל תבנה ^[180]. מפני שסתירת זקנים - בנין, ובנין נערים - סתירה.

וסימן לדבר: רחבעם בן שלמה. ששמע לעצת הילדים, ולא שעה לעצת הזקנים - ונכשל בכך [עיין מלכים א' פרק י"ב כל המעשה].

תנו רבנן: במקום שמפסיקין לקרות בתורה בשבת שחרית - שם קורין במנחה.

במקום שהפסיקו לקרות במנחה - שם קורין בתורה ביום שני. במקום שהפסיקו לקרות בשני - שם קורין בחמישי.

במקום שהפסיקו לקרות בחמישי - שם קורין לשבת הבאה.

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה, וכן בשני, ובחמישי, ולשבת הבאה.

אמר רבי זירא: הלכה - מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה, ובשני, ובחמישי, ולשבת הבאה.

ותמהינן: ולימא רבי זירא: הלכה כרבי יהודה?