סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שִׂמְחָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ
אָמַר רַב מְגִילָּה בִּזְמַנָּהּ קוֹרִין אוֹתָהּ אֲפִילּוּ בְּיָחִיד שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ בַּעֲשָׂרָה רַב אַסִּי אָמַר בֵּין בִּזְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ בַּעֲשָׂרָה הֲוָה עוֹבָדָא וְחַשׁ לֵיהּ רַב לְהָא דְּרַב אַסִּי
וּמִי אָמַר רַב הָכִי וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עֶרֶב שַׁבָּת זְמַנָּם עֶרֶב שַׁבָּת זְמַנָּם וְהָא שַׁבָּת זְמַנָּם הוּא אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּם כִּזְמַנָּם מָה זְמַנָּם אֲפִילּוּ בְּיָחִיד אַף שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּם אֲפִילּוּ בְּיָחִיד
לָא לְעִנְיַן מִקְרָא מְגִילָּה בַּעֲשָׂרָה אֶלָּא מַאי עֶרֶב שַׁבָּת זְמַנָּם לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי דְּאָמַר הוֹאִיל וְנִדְחוּ עֲיָירוֹת מִמְּקוֹמָן יִדָּחוּ לְיוֹם הַכְּנִיסָה הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּעֶרֶב שַׁבָּת זְמַנָּם הוּא
מַתְנִי' אִי זוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי זֶה כְּפָר
בְּאֵלּוּ אָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים וְתִשְׁעָה בְּאָב חֲגִיגָה וְהַקְהֵל מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין מוּתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי אֲבָל מְקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא בַּחֲמִישִׁי אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ
גְּמָ' תָּנָא עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת
בְּאֵלּוּ אָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין מַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל אָמַר קְרָא וְלֹא יַעֲבוֹר
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל מִנַּיִן שֶׁאֵין מוֹנִין יָמִים לַשָּׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה חֳדָשִׁים אַתָּה מוֹנֶה לַשָּׁנִים וְאִי אַתָּה מוֹנֶה יָמִים לַשָּׁנִים
וְרַבָּנַן דְּקֵיסָרִי מִשּׁוּם רַבִּי אַבָּא אָמְרוּ מִנַּיִן שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין שָׁעוֹת לֶחֳדָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר עַד חֹדֶשׁ יָמִים יָמִים אַתָּה מְחַשֵּׁב לֶחֳדָשִׁים וְאִי אַתָּה מְחַשֵּׁב שָׁעוֹת לֶחֳדָשִׁים
אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְתִשְׁעָה בְּאָב וַחֲגִיגָה וְהַקְהֵל מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין תִּשְׁעָה בְּאָב אַקְדּוֹמֵי פּוּרְעָנוּת לָא מַקְדְּמִי חֲגִיגָה וְהַקְהֵל מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי לָא מְטָא זְמַן חִיּוּבַיְיהוּ
תָּנָא חֲגִיגָה וְכׇל זְמַן חֲגִיגָה מְאַחֲרִין בִּשְׁלָמָא חֲגִיגָה דְּאִי מִיקְּלַע בְּשַׁבְּתָא מְאַחֲרִינַן לַהּ לְבָתַר שַׁבְּתָא אֶלָּא זְמַן חֲגִיגָה מַאי הִיא
אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא הָכִי קָאָמַר חֲגִיגָה בְּשַׁבָּת וְעוֹלַת רְאִיָּיה אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב דִּזְמַן חֲגִיגָה מְאַחֲרִין
מַנִּי בֵּית שַׁמַּאי הִיא דִּתְנַן [בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים] מְבִיאִין שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן
אֲבָל לֹא עוֹלוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן
רָבָא אָמַר חֲגִיגָה כׇּל זְמַן חֲגִיגָה מְאַחֲרִין טְפֵי לָא דִּתְנַן מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ אֶת כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ
רַב אָשֵׁי אָמַר חֲגִיגָה וְכׇל זְמַן חֲגִיגָה מְאַחֲרִין וַאֲפִילּוּ עֲצֶרֶת דְּחַד יוֹמָא מְאַחֲרִין דִּתְנַן מוֹדִים שֶׁאִם חָל עֲצֶרֶת לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא רַבִּי נָטַע נְטִיעָה בְּפוּרִים

רש"י

שמחה. של מאכל ומשתה: בזמנה. בי''ד מתוך שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפילו ביחיד דהכל קורין בו ואיכא פרסום נס: שלא בזמנה. כגון כפרים המקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא בעשרה דבעינן פרסום ניסא: ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה. מצוה לחזר אחר עשרה משום פרסומי ניסא אבל אי לא אשכח עשרה לא אמר רב אסי דלא ליקרי שאין איסור קריאתה ביחיד אלא מצוה לקרותה בעשרה: וחש ליה רב להא דרב אסי. וחזר על עשרה וקיבצן: ערב שבת זמנם הוא. משמע שהוא זמן הקבוע להו מימי אנשי כנסת הגדולה מדלא קאמר מקדימין לערב שבת להכי קשה ליה והא שבת זמנם הוא שהרי י''ד הוקבע לפרזים אלא להכי נקט האי לישנא דתשמע מינה הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה להקדים משום דרבה הרי הוא לנו כיום וזמן הקבוע מתחלה לכל דבריו ואף על פי שהוא שלא בזמנן הוי כזמנן: מתני' באלו אמרו. בזמנים של מגילה אמרו מקדימין אם חל י''ד בשבת: אבל זמן עצי כהנים והעם. האמור במס' תענית (דף כח.) שהיו משפחות של ישראל שקבוע להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה ומביאין קרבן עצים עמהן אם חל להיות בשבת מאחרין ליום מחר וכן תשעה באב שחל להיות בשבת והוא הדין לי''ז בתמוז ולעשרה בטבת והאי דנקט תשעה באב משום דהוכפלו בו צרות והכל מתענין בו אבל שאר צומות אמרינן במסכת ראש השנה (דף יח:) רצו מתענין רצו אין מתענין: וחגיגה. אם חל יום טוב בשבת דוחין שלמי חגיגה למחר שהרי יש לה תשלומין כל שבעה וכן הקהל את העם שהיה בשנה ראשונה של שמטה במוצאי יום טוב האחרון של חג כדכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה (דברים לא) כדאמרינן במסכת סוטה (דף מא.) שהיה המלך קורא בתורה ספר משנה תורה וכל העם חייבין לבוא ולהביא את טפם כדכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף ובשבת אי אפשר ומעבירין אותו למחר ובגמרא ירושלמי מפרש דהא דלא עבדינן ליה בשבת מפני הבימה כדתנן בימה של עץ היו עושין למלך בעזרה ויושב עליה ופרכינן התם וליעבדה מאתמול ומשני דחיקא ליה עזרה: ולא מקדימין. טעמא מפרש בגמרא: גמ' עשרה בטלנין. שבבית הכנסת שהן בטלים ממלאכתן וניזונים משל צבור כדי להיות מצויין בתפלה בבית הכנסת דאמר מר במסכת ברכות (דף ו:) כיון שבא הקב''ה בבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה וכו': מנין שאין מונין ימים לשנים. כגון דאמר קונם יין שאני טועם לשנה מונה י''ב חדש מיום ליום ואם נדר באחד בניסן אסור עד אחד בניסן הבא אע''פ שעדיין יש י''א יום שימות החמה יתירין על ימות הלבנה או פעמים שאנו עושין חדשים חסרין: שעות לחדשים. כגון האומר זה גיטך אם לא באתי מכאן עד חדש זה והיה חדש חסר ובא משחשיכה ליום כ''ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החדש שהרי חדשה של לבנה כ''ט יום ומחצה: אכתי לא מטא זמן חיובייהו. ואם יקדימוה לא יצאו ידי חובתן וכן עצי כהנים שקבוע להן זמן קבוע בנדרים: בשלמא חגיגה. דקתני מאחרים אי איקלע בשבת: אפילו ביום טוב דזמן חגיגה הוא. שמותר להקריב שלמי חגיגה ואפילו הכי מאחרין עולת ראייה עד חולו של מועד והכי משמע לישנא דברייתא חגיגה מאחרין ועוד יש דבר אחר שהגיע זמנו מאחרין אותו יום אף שהוא זמן חגיגה ואיזו זו עולת ראייה שהיא חובת רגל כדכתיב לא יראו פני ריקם (שמות מ) ואמרינן במסכת חגיגה (דף ז.) לא יראו פני ריקם בעולות וזבחים ואפ''ה בי''ט לא קרבה וב''ש היא דאמרי אין מקריבין בי''ט עולה היכולה לבא למחר ואפילו היא חובת הרגל: מביאין שלמים בי''ט. שהן מאכל אדם בי''ט וכתיב אך אשר יאכל לכל נפש (שמות יב): ואין סומכין עליהן. שהסמיכה שבות היא דתנן (ביצה דף לו:) אלו הן משום שבות לא רוכבין על גבי בהמה ועל אלו שיקריבו בי''ט יסמכו מאתמול דלית להו לבית שמאי תכף לסמיכה שחיטה: אבל לא עולות. אין מביאין דסברי לכם ולא לגבוה: ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות. ומה אני מקיים לכם לכם ולא לנכרים: כל זמן חגיגה. כל הרגל עד י''ט האחרון רשאי לשהותה: רב אשי אמר חגיגה כל זמן שנאמרה בו חגינה מאחרין. אם באה בשבת ואפילו עצרת שאינה אלא יום אחד תשלומין יש לה כל שבעה ועדיין יש לה זמן ליקרב: ומודין בעצרת שחל להיות בשבת. במסכת חגיגה (דף יז.) נחלקו בעצרת שחל להיות בערב שבת בית שמאי אומרים יום טבוח של עצרת אחר השבת ובית שמאי לטעמייהו דאמרי עולות אין מקריבין ביום טוב הלכך לא יקריבו עד לאחר שבת ובית הלל אומרים אין לה יום טבוח אין צריך להמתין ליום טבוח שהשלמים [ועולות] קריבין בי''ט ומודין בעצרת שחל להיות בשבת שאין עולת ראייה ושלמי חגיגה קריבין בשבת וממתין ליום טבוח של קרבנות היום לאחר השבת אלמא יש תשלומין לעצרת:

תוספות

הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי. מכל מקום הלכתא כוותיה דרב דהא ר' יוחנן איתא כוותיה פרק שני (דף יט:) דקאמר הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים (יצא) ומסיק הא ביחיד הא בצבור אלמא שקורין אותה ביחיד וכן הלכה דרב ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן וכ''ש הכא דקיימו בחד שיטתא ועוד דרב אסי תלמיד דרב הוה ורבינו יוסף איש ירושלים פסק דאף ביחיד צריך לברך וכן נמצא בתשובת רש''י שהשיב נראה בעיני דלא שנא יחיד ולא שנא צבור אחד מברך ואחרים שומעין וכן נראה לומר מאחר שהוכחנו קריאתה ביחיד אי איתא שאין בה ברכה [ביחיד] הוה ליה לפרושי (לקמן כא:) מאי מברך דאמר בצבור: עולת ראייה אפי' בי''ט מאחרין. הקשה הר''ר אלחנן מהא דאמרינן פרק קמא דביצה (דף יב. ושם) השוחט עולת נדבה בי''ט לוקה ומסיק דאמר לך מני בית שמאי היא וכו' וקשה אמאי לא תני עולת ראייה דהוי רבותא טפי דאף על גב דהוי צורך י''ט לוקה אליבא דב''ש ואין לומר דלהכי נקט עולת נדבה לאשמועינן דאפילו הכי שרו בית הלל זה אינו דהא בפרק שני דהתם (דף יט. ושם) מוכח בהדיא דלא נחלקו ב''ה על עולה [שאינה] של י''ט דודאי אינה קריבה בי''ט ואם כן קשה אמאי נקט עולת נדבה וי''ל דלהכי נקט עולת נדבה למידק הא שלמי נדבה אינו לוקה כיון דאיכא בהו צורך אוכל נפש אבל איסורא מיהא איכא משום דכתיב לכם:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר