אמר רב פפא: הלכך [משום כך], בר [בן] ישראל דאית ליה דינא בהדי [שיש לו דין עם] גוי, לישתמיט מיניה [שישתמט ממנו] ולא יבוא לדין בחודש אב דריע מזליה [שרע מזלו] של הישראל, ולימצי נפשיה [וימציא את עצמו] בחודש אדר דבריא מזליה [שבו חזק מזלו] ויש לו סיכוי להצליח.

א כיון שהוזכר דבר בשם רב יהודה בנו של רב שמואל בר שילת משם רב, מובאים עוד כמה דברים ממסורת זו. על הכתוב "לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כט, יא) אמר רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב: אלו דקלים וכלי פשתן, שהם דברים שנשמרים לאורך זמן ומביאים תועלת במשך כל זמן קיומם. ועוד על הכתוב "ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (בראשית כז, כז), אמר רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב: כריח שדה של תפוחים, והוא הנקרא "שדה אשר ברכו ה'".

ב שנינו במשנה: שבת (שבוע) שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסורין לספר ולכבס. אמר רב נחמן: לא שנו לאיסור אלא לכבס וללבוש מיד, אבל לכבס ולהניח כדי ללובשו לאחר תשעה באב — מותר. ורב ששת אמר: אפילו לכבס ולהניח אסור. אמר רב ששת: תדע ששיטתי צודקת, דבטלי [שהיו בטלים] בשבוע זה קצרי דבי [הכובסים מבית] רב, משמע שאסור לכבס כלל.

מתיב [מקשה] רב המנונא על שיטת רב נחמן, ממה ששנינו: בחמישי מותרים לכבס, מפני כבוד השבת, ונברר: למאי [למה לאיזה ענין]? אילימא [אם תאמר] לכבס וללבוש מיד מאי [מה] כבוד שבת איכא [יש כאן] שלובש בחמישי?

אלא ודאי הכוונה היא להניח לשבת, ומכאן נלמד ובחמישי הוא דשרי [שמותר] לכבס ולהניח לצורך השבת, אבל השבת כולה אסור! ודוחים: לעולם תפרש שהאיסור הוא רק לכבס וללבוש, ומדובר כאן כשאין לו אלא חלוק אחד. שאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד — מותר לכבסו אפילו בחולו של מועד שאסורה בו הכביסה, משום כבוד הבריות. איתמר נמי [נאמר גם כן] שאמר ר' בנימין אמר ר' אלעזר: לא שנו לאסור, אלא לכבס וללבוש, אבל להניח — מותר.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: אסור לכבס לפני תשעה באב, אפילו אם תכלית הכביסה כדי להניח לאחר תשעה באב. ועוד: וגיהוץ שלנו של בני בבל, דינו ככיבוס שלהן של בני ארץ ישראל, ואולם, כיבוס של בני בבל אינו נחשב כיבוס של ממש, ומותר. וכלי פשתן אין בהם משום גהוץ, שאין הגיהוץ חשוב אלא בבגדי צמר. על כל פנים מוכח מכאן שאסור אפילו לכבס ולהניח, ואם כן תיובתא [קושיה חמורה] לדברי רב נחמן, ונדחו דבריו.

שלח רב יצחק בר גיורי משמיה [משמו] של ר' יוחנן: אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גהוץ, אבל אם גיהצם — אסור ללובשן בשבת (בשבוע) שחל תשעה באב להיות בתוכה.

ג על ההגבלות והאיסורים בשבוע שחל בו תשעה באב, אמר רב: לא שנו שכל זה אסור, אלא לפניו, אבל לאחריו לאחר תשעה באב, אף באותו שבוע — מותר. ושמואל אמר: אפילו לאחריו נמי [גם כן] אסור, עד סוף השבוע. מיתיבי [מקשים על כך]: שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה — אסור לספר ולכבס, ובחמישי — מותרין מפני כבוד השבת. כיצד? אם חל תשעה באב להיות באחד בשבת — מותר לכבס כל השבת (השבוע) כולה, כלומר, כל השבוע שלפני כן, שהרי אין זה שבוע שחל בו תשעה באב.

ואם חל בשני בשלישי ברביעי ובחמישי, לפניו — אסור, לאחריו — מותר. אם חל להיות תשעה באב בערב שבת — מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת. ואם לא כבס בחמישי בשבת מאיזה סיבה שהיא — מותר לכבס בערב שבת, אף שהוא תשעה באב, מן המנחה ולמעלה (והלאה). ומעירים: אף על פי כן לייט עלה [היה מקלל על כך] אביי, מי שמכבס בתשעה באב אפילו לצורך השבת. ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב אחא בר יעקב שהיה מקלל אהא [על זה].

המשכה של הברייתא: חל תשעה באב להיות בשני ובחמישי — קורין שלשה אנשים בתורה, כדרך שקוראים בכל שבוע ומפטיר אחד מאותם שלושה בנביא. חל בשלישי וברביעי — קורא אחד ומפטיר אותו אחד, ר' יוסי אומר: לעולם קורין שלשה ומפטיר אחד מהם, מפני תשעה באב. על כל פנים לענין איסור כיבוס לאחר תשעה באב מוכח שלא כשמואל, והרי זאת תיובתא [קושיה חמורה] על שיטת שמואל!

אמר לך [יכול היה לומר לך] שמואל: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: תשעה באב שחל להיות בשבת עצמה, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת — אוכל ושותה בשבת כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, שאין חוששים לאבילות תשעה באב, ואוכל ושותה בשבת כפי רצונו. ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: כל החדש כולו אסור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת (שבוע) בלבד.

ותניא אידך [ושנינו בברייתא אחרת]: ונוהג אבל מראש חדש ועד התענית, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: כל החדש כולו אסור, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. ועל כל פנים משמע מכאן שישנן שיטות (רבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל) האוסרות גם לאחר התענית, וכדברי שמואל.

אמר ר' יוחנן ושלשתן, שלושת התנאים החלוקים הללו, מקרא אחד דרשו בצורות שונות; דכתיב [שנאמר]: "והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה" (הושע ב, יג). מאן דאמר [מי שאומר] מראש חדש ועד התענית,