סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים אֵין זֶה דֶּבֶר
דְּרוֹקֶרֶת עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי הֲוַאי וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בְּיוֹם אֶחָד גְּזַר רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא תַּעֲנִיתָא אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כְּמַאן כְּרַבִּי מֵאִיר
דְּאָמַר רִיחֵק נְגִיחוֹתָיו חַיָּיב קֵירַב נְגִיחוֹתָיו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לֵיקוּם מָר לֵיתֵי לְגַבַּן אֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדוֹ אֶלָּא אָדָם מְכַבֵּד אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּהַר סִינַי שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה עָלָיו אָמְרָה תּוֹרָה גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ אָמְרָה תּוֹרָה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר
וְכֵן מָצִינוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁהוּא נָטוּי אָמְרָה תּוֹרָה וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כׇּל צָרוּעַ הוּגְלְלוּ הַפָּרוֹכוֹת הוּתְּרוּ זָבִין וּמְצוֹרָעִים לִיכָּנֵס שָׁם
אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי נֵיקוּם אֲנָא לְגַבֵּי מָר אֲמַר לֵיהּ מוּטָב יָבֹא מָנֶה בֶּן פְּרָס אֵצֶל מָנֶה בֶּן מָנֶה וְאַל יָבֹא מָנֶה בֶּן מָנֶה אֵצֶל מָנֶה בֶּן פְּרָס
בְּסוּרָא הֲווֹת דְּבַרְתָּא בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב לָא הֲווֹת דְּבַרְתָּא סְבוּר מִינַּהּ מִשּׁוּם זְכוּתֵיהּ דְּרַב דִּנְפִישׁ אִיתְחֲזִי לְהוּ בְּחֶילְמָא רַב דִּנְפִישָׁא זְכוּתֵיהּ טוּבָא הָא מִילְּתָא זוּטְרָא לֵיהּ לְרַב אֶלָּא מִשּׁוּם הָהוּא גַּבְרָא דִּמְשַׁיֵּיל מָרָא וּזְבִילָא לִקְבוּרָה
בִּדְרוֹקֶרֶת הֲווֹת דְּלֵיקְתָּא וּבְשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב הוּנָא לָא הֲווֹת דְּלֵיקְתָּא סְבוּר מִינַּהּ בִּזְכוּתָא דְּרַב הוּנָא דִּנְפִישׁ אִיתְחֲזִי לְהוּ בְּחֶילְמָא הַאי זוּטְרָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא אֶלָּא מִשּׁוּם הָהִיא אִיתְּתָא דִּמְחַמְּמָא תַּנּוּרָא וּמְשַׁיְּילָא לְשִׁיבָבוּתַיהּ
אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה אֲתוֹ קַמְצֵי גְּזַר תַּעֲנִיתָא אֲמַרוּ לֵיהּ לָא קָא מַפְסְדָן אֲמַר לְהוּ זְווֹדֵא אַיְיתוֹ בַּהֲדַיְיהוּ
אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה אִיכָּא מוֹתָנָא בַּחֲזִירֵי גְּזַר תַּעֲנִיתָא נֵימָא קָסָבַר רַב יְהוּדָה מַכָּה מְשׁוּלַּחַת מִמִּין אֶחָד מְשׁוּלַּחַת מִכׇּל הַמִּינִין לָא שָׁאנֵי חֲזִירֵי דְּדׇמְיָין מְעַיְיהוּ לִבְנֵי אִינָשֵׁי
אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל אִיכָּא מוֹתָנָא בֵּי חוֹזָאֵי גְּזַר תַּעֲנִיתָא אָמְרִי לֵיהּ וְהָא מְרַחַק אֲמַר לֵיכָּא מַעְבָּרָא הָכָא דְּפָסֵיק לֵיהּ
אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן אִיכָּא מוֹתָנָא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל גְּזַר תַּעֲנִיתָא אֲמַר אִם גְּבִירָה לוֹקָה שִׁפְחָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן
טַעְמָא דִּגְבִירָה וְשִׁפְחָה הָא שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה לָא וְהָא אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל אִיכָּא מוֹתָנָא בֵּי חוֹזָאֵי גְּזַר תַּעֲנִיתָא שָׁאנֵי הָתָם כֵּיוָן דְּאִיכָּא שַׁיָּירָתָא דְּלַוִּוי וְאָתְיָא בַּהֲדֵיהּ
אַבָּא אוּמָּנָא הֲוָה אָתֵי לֵיהּ שְׁלָמָא מִמְּתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא כֹּל יוֹמָא וּלְאַבָּיֵי כֹּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא לְרָבָא כֹּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הֲוָה קָא חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ דְּאַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּאַבָּא אוּמָּנָא אֲמַרוּ לֵיהּ לָא מָצֵית לְמִיעְבַּד כְּעוֹבָדֵיהּ
וּמַאי הֲווֹ עוֹבָדֵיהּ דְּאַבָּא אוּמָּנָא דְּכִי הֲוָה עָבֵיד מִילְּתָא הֲוָה מַחֵית גַּבְרֵי לְחוֹד וְנָשֵׁי לְחוֹד וְאִית לֵיהּ לְבוּשָׁא דְּאִית בֵּיהּ קַרְנָא דַּהֲווֹת בְּזִיעָא כִּי כוּסִילְתָּא כִּי הֲווֹת אָתְיָא לֵיהּ אִיתְּתָא הֲוָה מַלְבֵּישׁ לָהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיסְתַּכַּל בָּהּ וְאִית לֵיהּ דּוּכְתָּא דִּצְנִיעָא דְּשָׁדֵי בֵּיהּ פְּשִׁיטֵי דְּשָׁקֵיל דְּאִית לֵיהּ שָׁדֵי בֵּיהּ דְּלֵית לֵיהּ לָא מִיכְּסִיף
כִּי הֲוָה אִתְרְמֵי לֵיהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן אַגְרָא מִינֵּיהּ לָא שָׁקֵיל וּבָתַר דְּקָאֵי יָהֵיב לֵיהּ פְּשִׁיטֵי וַאֲמַר לֵיהּ זִיל אַבְרִי נַפְשָׁךְ יוֹמָא חַד שַׁדַּר אַבָּיֵי זוּגָא דְרַבָּנַן לְמִיבְדְּקֵיהּ אוֹתְבִינְהוּ וְאֹכְלִינְהוּ וְאַשְׁקִינְהוּ וּמָךְ לְהוּ בִּיסְתַּרְקִי בְּלֵילְיָא

רש"י

ביום אחד אין זה דבר. דאקראי בעלמא הוא: ה''ג עיר גדולה המוציאה אלף וחמש מאות רגלי יצאו הימנה תשעה מתים וכו' אלף וחמש מאות איש דהיינו פי שלשה בעיר קטנה: כפר עכו דרוקרת נ''א דיוקרא עיר ששמה יו''ד והיא קטנה על שם שיו''ד קטנה באותיות: ה''ג יצאו הימנה ג' מתים בג' ימים: ריחק נגיחותיו. בשור מועד קאי בבבא קמא בפרק כיצד הרגל מועדת אי זהו תם ואי זהו מועד כל שהעידו בו ג' ימים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כל שהעידו בו ג' פעמים ביום אחד ר' יהודה סבר כתיב או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום מתמול תרי שלשום תלת הרי ג' ימים ור''מ סבר ריחק נגיחותיו כשנגח בג' ימים זה אחר זה חייב קירב נגיחותיו שנגח ג' פעמים ביום אחד לא כל שכן: ליקום מר להכא. דרב נחמן בר יצחק הוה יתיב בין גברי דלא חשיבי כולי האי וקאמר ליה רב נחמן בר רב חסדא ליקום מר מהתם וליתי ליתיב גבאי: תנינא. תני אנא שונה אני ברייתא זו רבי יוסי אומר כו': לא מקומו של אדם מכבדו. ואם אלך ואשב שם אין המקום מכבדני: גם הצאן והבקר אל ירעו. דמשום שכינה היה הר סיני מכובד ומקודש: אל מול ההר ההוא. מדכתיב ההוא משמע כל זמן שהוא בגדולתו שהשכינה עליו נסתלקה השכינה במשוך היובל וגו' ואע''ג דהאי קרא בלוחות הראשונות כתיב לא נסתלקה שכינה עד לוחות האחרונות שניתנו ביום הכפורים וגם כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן שהתה שכינה בהר ומשם ניתנו כל המצות בקולי קולות ולפידים ביום קבלת עשרת הדברות עד אחד בניסן שהוקם המשכן ונסעה וזזה שכינה מן ההר וישבה לה על הכפורת ושם באהל מועד נשנית התורה כללותיה ופרטותיה ועל אותה שעה היה מתיר להם בלוחות הראשונות לעלות כדאמרינן במסכת ביצה (דף ה.) כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ובראש קונטרס רומי אתה מוצא תשובת רבים בכך: במשוך היובל. בסיום השופר כשתסתלק השכינה דרך הוא להאריך ולמשוך התקיעה בשעת סיום: הוגללו הפרוכת. שהיו נגללין בשעת נסיעתן היו נוסעין כולן ובאין זבים ומצורעים ונכנסין במחנה: פרס. חצי מנה ולשון פרוסה כמו פרס פריסת מלכותך (דניאל ה) שאביו של רב נחמן בר רב חסדא גדול מיצחק אביו של רב נחמן מדמיתקרי בר רב חסדא ואידך רב נחמן בר יצחק מכלל שלא נסמך: דברתא. דבר: בשיבבותיה. בשכונתו: איתחזי להו בחילמא. להנך אינשי דסברי משום זכותיה דרב הוא: הא זוטר ליה לרב. נס זה קטן הוא לפי גדולת רב: מרא. פושיי''ר בלע''ז: זבילי. פלי''א בלע''ז: לקבורה. ומשום זכותיה דקבורה מדדו בו מדה כנגד מדה: ומשיילא לשיבבותיה. ומשאילתו לשכנותיה לאחר שהסיקתו משלה לפיכך נמדדת השכר בה במדה: קמצא. ארבה שמכלה את התבואה: לא קא מפסדא. לא בעינן למיגזר תעניתא: זוודא אייתו בהדייהו. בתמיה וכי צידה הביאו עמם שלא יפסידו את התבואה: מעייהו. בני מעיין שלהן שאין להן כרס הפנימי כשאר בהמה וסימן רע הוא: בי חוזאי. מקום במלכות בבל: גזר תעניתא. בעירו: הא מרחק. ואין לחוש שמא יבא עד כאן: אמר להו וכי מעברא פסיק להו. וכי מעברות ושאר מחיצות מפסיקין לפני הדבר שלא יבא: שפחה לא כל שכן ויש לחוש שמא ישתלח עד כאן: הא שפחה ושפחה. שתי עיירות של חוצה לארץ כגון בי חוזאי ונהרדעא דאתריה דשמואל: שיירתא. דאזלי מבי חוזאי לנהרדעא: דלווי. מתלוה ובא עמהן: שלמא מרקיעא. בת קול אומרת לו שלום עליך: אבא אומנא. מקיז דם: כי הוה עביד מילתא. כשהיה מקיז דם לבני אדם: ודנשים לחודייהו. לצניעותא: דאית ביה קרנא. וינטוש''א שהיה תקוע בו הקרן שהוא מקיז בו ולנשים הוי מלביש לה: ולא מכסיף. דלאחר שהכה לא הוה ידע מאן רמי (בכסילתיה) פשיטי להתם ומאן דלא רמי: בריא נפשך. תבריא עצמך. למיבדקיה. לבדקו במעשיו: ומך להו בסתרקי. קיפל תחתיהן תכשיטי צמר טפיד''ו בלע''ז לישן בהן:

תוספות

יבא מנה בן פרס. כלומר מוטב שיבא גדול בן הדיוט דפרס לא הוה אלא חצי מנה ואל יבא מנה בן מנה דהיינו רב חסדא דהיה מנה כלומר שהיה חשוב ופרס היינו יצחק אבוה דרב נחמן דלא מיקרי רב יצחק: אמר ליה זוודא אייתי בהדייהו. פירוש וכי צידה הביאו עמהם שיהו אוכלות כלומר אי אפשר שלא יאכלו התבואה והזרעים: אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא וכו' עד שאני חזירי דדמו מעייהו לבני אינשי. פירוש שבני מעיו של חזיר דומין למעים של בני אדם ויש לחוש שיהא על בני אדם מכאן נראה שאם יהיה דבר על עובדי כוכבים שיש לחוש ויש להתענות דהא הכא חזינן דגזר תעניתא מדבר שהיה בחזירין משום דדמו מעייהו לבני אדם וכל שכן דנכרים דדמו לישראל: גבירה לוקה. פי' זו ארץ ישראל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר