סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכוֹעָר בְּיוֹתֵר אָמַר לוֹ שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וְלֹא הֶחְזִיר לוֹ אָמַר לוֹ רֵיקָה כַּמָּה מְכוֹעָר אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמָּא כׇּל בְּנֵי עִירֶךָ מְכוֹעָרִין כְּמוֹתְךָ אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמוֹר לָאוּמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי כַּמָּה מְכוֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ כֵּיוָן שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא יָרַד מִן הַחֲמוֹר וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ נַעֲנֵיתִי לְךָ מְחוֹל לִי אָמַר לוֹ אֵינִי מוֹחֵל לְךָ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לָאוּמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי וֶאֱמוֹר לוֹ כַּמָּה מְכוֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ
הָיָה מְטַיֵּיל אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ יָצְאוּ בְּנֵי עִירוֹ לִקְרָאתוֹ וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי רַבִּי מוֹרִי מוֹרִי אָמַר לָהֶם לְמִי אַתֶּם קוֹרִין רַבִּי רַבִּי אָמְרוּ לוֹ לְזֶה שֶׁמְּטַיֵּיל אַחֲרֶיךָ אָמַר לָהֶם אִם זֶה רַבִּי אַל יִרְבּוּ כְּמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה אָמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵּן מְחוֹל לוֹ שֶׁאָדָם גָּדוֹל בְּתוֹרָה הוּא
אָמַר לָהֶם בִּשְׁבִילְכֶם הֲרֵינִי מוֹחֵל לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן מִיָּד נִכְנַס רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְדָרַשׁ לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כְּקָנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כְּאֶרֶז וּלְפִיכָךְ זָכָה קָנֶה לִיטּוֹל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת
וְכֵן עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפּוֹלֶת כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן מַפּוֹלֶת שֶׁאָמְרוּ בְּרִיאוֹת וְלֹא רְעוּעוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִיפּוֹל וְלֹא הָרְאוּיוֹת לִיפּוֹל
הֵי נִיהוּ בְּרִיאוֹת הֵי נִיהוּ שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִיפּוֹל הֵי נִיהוּ רְעוּעוֹת הֵי נִיהוּ רְאוּיוֹת לִיפּוֹל לָא צְרִיכָא דִּנְפַלוּ מֵחֲמַת גּוּבְהַיְיהוּ אִי נָמֵי דְּקָיְימָן אַגּוּדָּא דְנַהֲרָא
כִּי הַהִיא אֲשִׁיתָא רְעִיעֲתָא דַּהֲוַאי בִּנְהַרְדְּעָא דְּלָא הֲוָה חָלֵיף רַב וּשְׁמוּאֵל תּוּתַהּ אַף עַל גַּב דְּקַיְימָא בְּאַתְרַהּ תְּלֵיסַר שְׁנִין יוֹמָא חַד אִיקְּלַע רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְהָתָם אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב נֵיתֵי מָר נַקֵּיף אֲמַר לֵיהּ לָא צְרִיכְנָא הָאִידָּנָא דְּאִיכָּא רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה בַּהֲדַן דִּנְפִישָׁ[א] זְכוּתֵיהּ וְלָא מִסְתְּפֵינָא
רַב הוּנָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא חַמְרָא בְּהָהוּא בֵּיתָא רְעִיעָא וּבְעָא לְפַנּוֹיֵיהּ עַיְּילֵיהּ לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְהָתָם מַשְׁכֵיהּ בִּשְׁמַעְתָּא עַד דְּפַנְּיֵיהּ בָּתַר דִּנְפַק נְפַל בֵּיתָא אַרְגֵּישׁ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אִיקְּפַד
סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי לְעוֹלָם אַל יַעֲמוֹד אָדָם בְּמָקוֹם סַכָּנָה וְיֹאמַר עוֹשִׂין לִי נֵס שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר עוֹשִׂין לוֹ נֵס מְנַכִּין לוֹ מִזְּכִיּוֹתָיו אָמַר רַב חָנָן מַאי קְרָא דִּכְתִיב קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת
מַאי הֲוָה עוֹבָדֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה כִּי הָא דְּאִתְּמַר שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי בְּתוֹךְ בֵּיתִי וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי
וְלֹא הִרְהַרְתִּי בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִילִּין וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרַי וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵירִי בַּהֲכִינָתוֹ וְאָמְרִי לַהּ בַּחֲנִיכָתוֹ
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַפְרָם בַּר פָּפָּא לֵימָא לַן מָר מֵהָנֵי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא דַּהֲוָה עָבֵיד רַב הוּנָא אֲמַר לֵיהּ בְּיַנְקוּתֵיהּ לָא דְּכִירְנָא בְּסֵיבוּתֵיהּ דְּכִירְנָא דְּכֹל יוֹמָא דְעֵיבָא הֲווֹ מַפְּקִין לֵיהּ בְּגוּהַרְקָא דְּדַהֲבָא וְסָיַיר לַהּ לְכוּלַּהּ מָתָא וְכֹל אֲשִׁיתָא דַּהֲווֹת רְעִיעֲתָא הֲוָה סָתַר לַהּ אִי אֶפְשָׁר לְמָרַהּ בָּנֵי לַהּ וְאִי לָא אֶפְשָׁר בָּנֵי לַהּ אִיהוּ מִדִּידֵיהּ
וְכֹל פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָה מְשַׁדַּר שְׁלוּחָא לְשׁוּקָא וְכֹל יַרְקָא דַּהֲוָה פָּיֵישׁ לְהוּ לְגִינָּאֵי זַבֵּין לֵיהּ וְשָׁדֵי לֵיהּ לְנַהֲרָא וְלִיתְּבֵיהּ לַעֲנִיִּים זִמְנִין דְּסָמְכָא דַּעְתַּיְיהוּ וְלָא אָתוּ לְמִיזְבַּן וְלִשְׁדְּיֵיהּ לִבְהֵמָה קָסָבַר מַאֲכַל אָדָם אֵין מַאֲכִילִין לִבְהֵמָה
וְלָא לִיזְבְּנֵיהּ כְּלָל נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא
כִּי הֲוָה לֵיהּ מִילְּתָא דְאָסוּתָא הֲוָה מָלֵי כּוּזָא (דְמַיָּא) [מִינֵּיהּ] וְתָלֵי לֵיהּ בְּסִיפָּא דְבֵיתָא וְאָמַר כׇּל דְּבָעֵי לֵיתֵי וְלִישְׁקוֹל וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מִילְּתָא דְשִׁיבְתָּא הֲוָה גְּמִיר וַהֲוָה מַנַּח כּוּזָא דְמַיָּא וְדָלֵי לֵיהּ וְאָמַר כׇּל דִּצְרִיךְ לֵיתֵי וְלֵיעוּל דְּלָא לִסְתַּכַּן
כִּי הֲוָה כָּרֵךְ רִיפְתָּא הֲוָה פָּתַח לְבָבֵיהּ וְאָמַר כׇּל מַאן דִּצְרִיךְ לֵיתֵי וְלֵיכוֹל אָמַר רָבָא כּוּלְּהוּ מָצֵינָא מְקַיַּימְנָא לְבַר מֵהָא דְּלָא מָצֵינָא לְמִיעְבַּד

רש"י

נזדמן לו אדם. יש ספרים שכתוב בהן אליהו זכור לטוב והוא נתכוון להוכיחו שלא ירגיל בדבר: ה''ג מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות שאינן ראויות ליפול ולא שראויות ליפול הי ניהו בריאות והי ניהו שאינן ראויות ליפול הי ניהו רעועות והי ניהו ראויות ליפול לא צריכא דקיימן אגודא דנהרא. מפולת שיש שם רוח חזק שמפיל החומות מפולת שאמרו מתריעין עליהן בבריאות קאמרינן שיהו החומות בריאות ואף על פי כן נופלות מכח נשיבת הרוח אבל אם היו החומות הנופלות רעועות אין מתריעין עליהן וכשאינן ראויות ליפול מתריעין עליהן ולא בראויות ליפול: לא צריכא. הא דקתני שאינן רעועות וראויות ליפול אלא כגון דקאי אגודא דנהרא על שפת הנהר שאע''פ שהיא בריאה ראויה היא ליפול שהמים מפילין אותה שמקלקלין את הקרקע ושוחקין את היסוד: כי ההיא אשיתא רעועה כו': באתרה. במקומה אף על גב דאינה ראויה ליפול דהא קמה באתרה כולי האי אפילו הכי כיון דרעועה היא לא הוו חלפי תותה אלא היה מקיף סביבותיה: מנכין. ממעטין: ה''ג לא הקפדתי בתוך ביתי ולא הלכתי בלא תורה. דכל שעתא הוה גריס: בהכינתו. שמכנים לו בני אדם כגון שם לווי: חניכתו. כמו חניכת אבות בגיטין עד י' דורות (גיטין דף פח.): ביומא דעיבא. יום המעונן דהוי רוח מנשבת ומסתפי דלא תפיל חומות: בגוהרקא. תיבה תלויה בעגלה ושרות יושבות בהן: וסייר. בודק תרגום פוקד (שמות לד) מסער כמו האי טבחא דלא סר סכינא קמיה חכם: כי הוה ליה מילתא דאסותא רמי ליה אכוזא דמיא כו' לא גרסינן: זבין ליה ושדי ליה בנהרא. להכי זבין להו דאי הוה משתייר מידי לגננין אזלא לאיבוד דמכמשא בשבת ונמצא מכשילן לעתיד לבא דלא מייתי ירקי לסעודת שבת: דסמכא דעתייהו. שנסמכין עניים לאותו ירק ואומרים אין אנו צריכין לקנות ושמא ישתייר שם כלום ואין להם מה לאכול בשבת: אין מאכילין אותן לבהמה. משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב''ה בעולם אי נמי משום דחסה תורה על ממונן של ישראל וזרק לנהר והולכין למקום אחר ומוצאין אותם בני אדם ואוכלין אותן כך שמעתי: מילתא דשיבתא. מנהג שדים שמזיקין למי שיאכל ואינו נוטל ידיו דשיבתא כהך דגרסינן במסכת יומא (דף עז:) אמר אביי משום שיבתא והוה תלי ליה לההוא כוזא דמיא כי היכי דלימשו ידייהו מינה: בר מהא. חוץ מזו דכל מאן דבעי הוה עייל ואכל:

תוספות

נזדמן לו אדם אחד שהוא מכוער ביותר. במסכת דרך ארץ מפרש דאותו אדם היינו אליהו ולטוב נתכוין כדי שלא ירגיל בדבר: לא צריכא דנפלי מחמת גובהייהו. פי' דהוו בריאות ולא היו ראויות ליפול אלא מחמת גובהן: אמר ליה דאיכא רב אדא בהדן דנפיש זכותיה. וצ''ל דתרי רב אדא הוו דהא רב אדא בר אהבה הוה בימי רבא דמצינו בכמה מקומות אמר רב אדא בר אהבה אמר רבא והא רב אדא בר אהבה דהכא משמע דהוה חבר לרב ולשמואל מדקאמר ליה שמואל לרב וקאמר ליה הא איכא רב אדא בהדן ואנן ידענא דרב יהודה היה תלמיד דרב ושמואל ורבא הוה נולד ביום שמת רב יהודה ורב אדא היה תלמיד דרבא א''כ ע''כ צ''ל דתרי רב אדא הוו: בהכינתו. פירוש בכינוי שמכנין אותו בן אדם לגנאי בחניכתו פי' כינוי שם משפחתו שם לווי כמו שם חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות (גיטין דף פח.) כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כך ודוקא לגנאי אבל לשבח מותר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר