סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נֶאֶמְרָה עֲצִירָה בְּאִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כׇּל רֶחֶם וְנֶאֶמְרָה עֲצִירָה בִּגְשָׁמִים דִּכְתִיב וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם
נֶאֱמַר לֵידָה בְּאִשָּׁה וְנֶאֱמַר לֵידָה בִּגְשָׁמִים נֶאֱמַר לֵידָה בְּאִשָּׁה דִּכְתִיב וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וְנֶאֱמַר לֵידָה בִּגְשָׁמִים דִּכְתִיב וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ
נֶאֱמַר פְּקִידָה בְּאִשָּׁה וְנֶאֱמַר פְּקִידָה בִּגְשָׁמִים נֶאֱמַר פְּקִידָה בְּאִשָּׁה דִּכְתִיב וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה וְנֶאֱמַר פְּקִידָה בִּגְשָׁמִים דִּכְתִיב פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם
מַאי פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מַיִם תָּנָא כְּמִין קוּבָּה יֵשׁ בָּרָקִיעַ שֶׁמִּמֶּנָּה גְּשָׁמִים יוֹצְאִין
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי מַאי דִּכְתִיב אִם לְשֵׁבֶט אִם לְאַרְצוֹ אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ אִם לְשֵׁבֶט בְּהָרִים וּבִגְבָעוֹת אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ לְאַרְצוֹ בְּשָׂדוֹת וּבִכְרָמִים
אִם לְשֵׁבֶט לְאִילָנוֹת אִם לְאַרְצוֹ לִזְרָעִים אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת
בִּימֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי הֲוָה כַּפְנָא וּמוֹתָנָא אָמְרִי הֵיכִי נַעֲבֵיד נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַתַּרְתֵּי לָא אֶפְשָׁר אֶלָּא לִיבְעֵי רַחֲמֵי אַמּוֹתָנָא וְכַפְנָא נִיסְבּוֹל אֲמַר לְהוּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַכַּפְנָא דְּכִי יָהֵיב רַחֲמָנָא שׂוּבְעָא לְחַיֵּי הוּא דְּיָהֵיב דִּכְתִיב פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן
וּמְנָלַן דְּלָא מְצַלִּינַן אַתַּרְתֵּי דִּכְתִיב וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת מִכְּלָל דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי בְּמַעְרְבָא אָמְרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי חַגַּי מֵהָכָא וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָא דְּנָה מִכְּלָל דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי
בִּימֵי רַבִּי זֵירָא גְּזוּר שְׁמָדָא וּגְזוּר דְּלָא לְמֵיתַב בְּתַעֲנִיתָא אֲמַר לְהוּ רַבִּי זֵירָא נְקַבְּלֵיהּ עִילָּוַון וּלְכִי בָּטֵיל שְׁמָדָא לֵיתְבֵיהּ
אָמְרִי לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא אֲמַר לְהוּ דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ
אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֲפִילּוּ שָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת אֵינָן אֶלָּא סִימַן קְלָלָה הַיְינוּ דְּאָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא קָשֶׁה יוֹמָא דְמִיטְרָא כְּיוֹמָא דְּדִינָא אָמַר אַמֵּימָר אִי לָא דִּצְרִיךְ לִבְרִיָּיתָא בָּעֵינַן רַחֲמֵי וּמְבַטְּלִינַן לֵיהּ
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת צְדָקָה לַעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים שֶׁאֲפִילּוּ פְּרוּטָה שֶׁבַּכִּיס מִתְבָּרֶכֶת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כׇּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן שֶׁנֶּאֱמַר יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ
תָּנוּ רַבָּנַן הַנִּכְנָס לָמוֹד אֶת גׇּרְנוֹ אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵנוּ הִתְחִיל לָמוֹד אוֹמֵר בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּירַךְ הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא לְפִי שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה לֹא בְּדָבָר הַשָּׁקוּל וְלֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד וְלֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן
קִבּוּץ גְּיָיסוֹת צְדָקָה מַעֲשֵׂר פַּרְנָס סִימָן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם קִבּוּץ גָּלִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב וְאֵין אֲפִיקִים אֶלָּא מָטָר שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים שֶׁאֲפִילּוּ גְּיָיסוֹת פּוֹסְקוֹת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵין נוֹתְנִין שֶׁנֶּאֱמַר נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב

רש"י

נאמרה עצירה באשה כו'. כלומר על כולן מבקשים רחמים: פלג. בריכה: כמין קובה. אהל מלא מים: אם לשבט. אם גזר הקב''ה רוב גשמים לרעה אז יורדים בכח כשבט שמכה בכח וחזרו בתשובה הקב''ה מורידן על הרים וגבעות מקום שאין שם איש: אבל אם לחסד. שיורדין בנחת ימציאהו לארצו לארץ ישראל: אתרתי. לא בעינן רחמי אהדדי כדלקמן: נבעי רחמי אכפנא. דליתיב שובעא ומותנא ליבטל ממילא: דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב. לחיים ולא למתים דאינו מביא שובעא כדי להמית בני אדם אלא כדי שיחיו: משביע לכל חי רצון. שובע נותן לבני אדם חיים: על זאת. על חדא משמע בעזרא כתיב: על רזא דנא. בדניאל כתיב: דלא ליתבו בתעניתא. דלא בעו דליתי ברכה לעולם בשבילן: ניקבל עילוון. יומי תעניתא דמשום קבלה מהני לן כתעניתא וכי בטיל גזרה עבדין להו: ומנלן דעבדינן הכי. כלומר דמהני אי עבדינן הכי: אשר נתת לבך להתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. אלמא משקיבל עליו נשמעו דבריו: כשני אליהו. בימי אחאב שהיה העולם צריך לגשמים דכתיב (מלכים א יז) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי: סימן קללה. שבני אדם צריכים לחזר בשוק לקנות סעודת שבת: קשי יומי דמיטרא. שאין בני אדם יכולין לעשות צרכיהן: כיומא דדינא. שני וחמישי שמתקבצין בני אדם לדון עם חבריהן כתקנת עזרא שיש הומות וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום הדין ובערב שבת כל שכן דקשי מיטרא: והיינו דאמר ר' שילא: ומבטלינהו לירידת גשמים שטורחין בני אדם ואינן יכולין לצאת ולבא: צדקה לעניים. שמתעדנין בה ונוח להן יום ברור ומתחממין בה ביום הצינה: יראי שמי. שומרי שבת: פרוטה שבכיס. אפי' מעשה ידים שאינן צריכים לגשמים מתברכין: ברוך השולח ברכה. (שיפוע) ומזכיר בה מלכות ואזכרה ככל הברכות כולן: הרי זו תפילת שוא. ושוב אין ברכה נכנסת בה: בדבר הסמוי מן העין. שאינו יודע הסכום: כאפיקים. כאפיקי נחלים: בנגב. יבשה והנה חרבו מתרגמינן נגיבו: אפיקי ים. מוצאי ים אלמא אפיק לשון מים ואפיקים בנגב נמי לשון גשמים: גייסות. חיילות כשאתה מרווה תלמי הארץ בגשם מיד גדודים נוחין כדלקמן: פוסקי צדקה ברבים. לשם ולפנים ואורחא דמילתא נקט שאין אדם עשוי לפסוק צדקה בינו לבין עצמו ואינו נותן: נשיאים ורוח. באין לעולם כאילו גשמים יורדין ואינן יורדין בשביל האיש המתהלל במתת שקר דכשם שהוא עושה לפנים ומחניף את העניים אף שמים מחניפין את הארץ שמראין נשיאים ורוח וגשם אין אי נמי אין קאי אשלשתם דמכל אלו נעצרין:

תוספות

ונצומה ונבקשה מאלהינו. ויעתר לנו פירוש מדקאמר על [זאת] משמע דאיכא מילתא אחריתא וכן פירש בסמוך על דנא: אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' וגו'. תימה דאמרינן פרק כל הבשר (חולין דף קה:) גבי הני שקולאי דדרו חביתא דחמרא בעו לאתפוחי אותבוהו תותי מרזיבא פקע חביתא ומפרש שם בשביל השד שהיה שם עד דאכפייה מר בר רב אשי לשד לשלם אמר ליה שידא למר בר רב אשי ליקבע לי מר זימנא דאיזיל ואשלם קבע ליה זימנא כי מטא זימניה איעכב ואמר ליה אמאי לא אתית בזמנך אמר ליה כל מידי דצייר וחתים וכייל ומני לית לן רשות למישקל מיניה אלמא בדבר המדוד והמנוי לית ליה רשות למשקל מיניה ובדבר הסמוי אית ליה רשות אלמא אין ברכה בדבר הסמוי וי''ל דלא קשה מידי דהא דקאמר התם היינו טעמא דלית להו אלא בדבר הפקר ולא דבר דכייל ומנוי או צייר וחתים היינו בשביל דאין ברכה מצויה בהני ולית בהו דבר הפקר והאי דבעלים נינהו אלא בדבר הסמוי והיינו מטעם דהברכה מצויה בדבר הסמוי ומה שמתרבה בשביל הברכה אית להו רשות למישקל בסמוי דהיינו כמו הפקר שאין לשום אדם זכות בו אי נמי הכא מיירי בדבר המנוי והמדוד בלא צייר וחתים ובהא אית להו רשותא והתם מיירי במדוד ומנוי וכייל וצייר וחתים ובהא לית להו רשותא: גדול יום גשמים כיום קיבוץ גליות שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב וגו'. ואם תאמר אמאי לא קאמר גדול יום הגשמים יותר מקיבוץ גליות דהא כאפיקים בנגב כתיב ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול שאפיקים גדולים מיום קיבוץ גליות דהכי נמי אמר (לעיל דף ז.) יערוף כמטר לקחי מי נתלה במי קטן נתלה בגדול וי''ל דה''פ אנו מתפללים הכי שובה ה' את שביתנו כאפיקים היורדין בנגב שגדול יום קיבוץ כאפיקים בנגב א''כ עשה עמנו לטובה אות בקבוץ גליות בהיות כי זה כמו זה ואפיקים בנגב תחדש בכל יום כיום קיבוץ גליות אבל יותר לא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר