סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְחַד מִי מְהֵימַן וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא הוּא וְעֵדָיו עִמּוֹ לְהָעִיד עָלָיו אָמַר רַב פָּפָּא מַאי אַחֵר זוּג אַחֵר
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ מַאי אוֹתוֹ אִילֵּימָא אוֹתוֹ חַד וְחַד מִי מְהֵימַן מִשְׁפָּט כְּתִיב בֵּיהּ אֶלָּא מַאי אוֹתוֹ אוֹתוֹ הַזּוּג הָכִי נָמֵי מַאי אַחֵר זוּג אַחֵר
וְחַד לָא מְהֵימַן וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי נְהוֹרַאי שֶׁהָלַךְ אֵצֶל הָעֵד לְהָעִיד עָלָיו בְּשַׁבָּת בְּאוּשָׁא
אָמְרִי רַבִּי נְהוֹרַאי סָהֲדָא אַחֲרִינָא הֲוָה בַּהֲדֵיהּ וְהָא דְּלָא חָשֵׁיב לֵיהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי נְהוֹרַאי רַב אָשֵׁי אָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי סָהֲדָא אַחֲרִינָא הֲוָה בְּאוּשָׁא וַאֲזַל רַבִּי נְהוֹרַאי לְאִצְטְרוֹפֵי בַּהֲדֵיהּ
אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא מִסְּפֵיקָא לָא מְחַלְּלִינַן שַׁבְּתָא קָא מַשְׁמַע לַן
כִּי אֲתָא עוּלָּא אָמַר קַדְּשׁוּהּ לְיַרְחָא בְּמַעְרְבָא אָמַר רַב כָּהֲנָא לָא מִיבַּעְיָא עוּלָּא דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא דִּמְהֵימַן אֶלָּא אֲפִילּוּ אִינִישׁ דְּעָלְמָא נָמֵי מְהֵימַן מַאי טַעְמָא כֹּל מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקְּרִי בַּהּ אִינָשֵׁי תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בָּא אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם וְאָמַר קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ נֶאֱמָן
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכׇּל אָדָם וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן מָה קִלְקוּל קִלְקְלוּ הַבַּיְיתּוֹסִין פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ בַּיְיתּוֹסִין לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים שָׂכְרוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ וְאֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם
שֶׁלָּהֶם הֵעִיד עֵדוּתוֹ וְיָצָא שֶׁלָּנוּ אָמְרוּ לוֹ אֱמוֹר כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה אָמַר לָהֶם עוֹלֶה הָיִיתִי בְּמַעֲלֵה אֲדוּמִּים וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא רָבוּץ בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים רֹאשׁוֹ דּוֹמֶה לְעֵגֶל אׇזְנָיו דּוֹמִין לִגְדִי קַרְנָיו דּוֹמוֹת לִצְבִי וּזְנָבוֹ מוּנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו וְהֵצַצְתִּי בּוֹ וְנִרְתַּעְתִּי וְנָפַלְתִּי לַאֲחוֹרַי וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי הֲרֵי מָאתַיִם זוּז צְרוּרִין לִי בִּסְדִינִי
אָמְרוּ לוֹ מִי הִזְקִיקְךָ לְכָךְ אָמַר לָהֶם שָׁמַעְתִּי שֶׁבִּקְּשׁוּ בַּיְיתּוֹסִים לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים אָמַרְתִּי אֵלֵךְ אֲנִי וְאוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁמָּא יָבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהוּגָּנִין וְיַטְעוּ אֶת חֲכָמִים
אָמְרוּ לוֹ מָאתַיִם זוּז נְתוּנִין לְךָ בְּמַתָּנָה וְהַשּׂוֹכֶרְךָ יִמָּתַח עַל הָעַמּוּד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִין
מַתְנִי' בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין
כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת מְבִיאִין כְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרוּכִּין וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי
וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטְבָא וּמִסַּרְטְבָא לִגְרוֹפִינָא וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְורָן וּמֵחַוְורָן לְבֵית בִּלְתִּין וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כׇּל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ
גְּמָ' מַאי מַשְׁמַע דְּמַשִּׂיאִין לִישָּׁנָא דִּיקוֹד הוּא דִּכְתִיב וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וּמְתַרְגְּמִינַן וְאוֹקְדִינֻן דָּוִד
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת אֶלָּא עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ לְקַדְּשׁוֹ וְאֵימָתַי מַשִּׂיאִין לְאוֹר עִיבּוּרוֹ
לְמֵימְרָא דְּאַחָסֵר עָבְדִינַן אַמָּלֵא לָא עָבְדִינַן מַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי זֵירָא גְּזֵירָה מִשּׁוּם רֹאשׁ חֹדֶשׁ חָסֵר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֵימַת עָבְדִי בְּאַפּוֹקֵי שַׁבְּתָא דְּאִי אָמְרַתְּ נַעֲבֵיד נָמֵי אֲמַלֵּא אָתוּ

רש"י

וחד מי מהימן. להכשירו לזה בחזקת נאמן: מעשה שבא. העד לפני ב''ד בשבת להעיד על החדש: ועדיו עמו. להחזיקו נאמן: חד מי מהימן. לעדות החדש: משפט כתיב ביה. כי חק לישראל הוא משפט וגו': באושא. כשישבה סנהדרין שם ושם היו מקדשין את החדש: משום כבודו דרבי נהוראי. שהרי לא הוזכר ר' נהוראי אלא ללמוד ממנו שאדם גדול כמותו נהג היתר בדבר ואין כבודו שנביא את ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו: סהדא אחרינא הוה באושא. המכיר את העד הזה: מספיקא. שמא אין אותו העד בביתו: להטעות את החכמים. שאירע יום ל' של אדר בשבת ולא נראה חדש בזמנו והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהן דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית כמשמעו ושכרו שני בני אדם להעיד שראו את החדש היום: אחד משלנו. ולא הכירוהו: מאתים זוז נתונים לך במתנה. ותהא רשאי לעכבן ואע''פ שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך דיש רשות לב''ד לקנוס ממון ולעשותו הפקר כדאמרינן ביבמות (דף פט:) מנין שהפקר ב''ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וגו' יחרם כל רכושו וגו' (עזרא י): ימתח על העמוד. למלקות כדאמרינן במסכת מכות (דף כב:) כופת שתי ידיו על העמוד: מתני' בראשונה היו משיאין משואות. לאחר שקדשו החדש ולא היו צריכין לשכור שלוחים לשלוח לגולה להודיע כי המשואות מודיעים אותן: משקלקלו הכותים. והשיאו גם הם משואות שלא בזמן החדש להטעות ישראל וב''ד לא היו משיאין משואות אלא בחדש שנתקדש ביום ל' כדאמרינן בפירקין וכשלא היו משיאין לערב של יום ל' הכל יודעין שהחדש מעובר ופעם אחת עיברו ב''ד את החדש ולא השיאו משואות לערב ל' והכותים השיאום בהרים שלהם והטעו את בני הגולה לעשותו חסר: כלונסות. פירטק''י בלע''ז: ארוכים. כדי שיראו למרחוק: וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן. כל אלו מרבים שלהבת: וכורכן במשיחה. לונצ''י בלע''ז קושרם בחוט של משיחה בראשי הכלונסיות: ומאין היו משיאין משואות. מה שם ההרים: מהר המשחה. מתחילין הוא הר הזיתים שלפני ירושלים עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא: לחוורן וכו': את הגולה בני בבל אנשי פומבדיתא והמה מודיעין לכל בני מדינת בבל: כמדורת אש. מפרש בגמרא מדורת אש לשון היסק גדול: גמ' לקדשו. להודיען שנתקדש: לאור עיבורו. לערב יום שלשים נגהי ל''א יום שלשים קרוי יום עיבורו כדאמרינן לעיל (דף יט:) על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהם ועל שם שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי יום עיבור: ר''ח חסר. ר''ח הנקבע ביום שלשים שהחדש היוצא נמצא עכשיו חסר: שחל להיות בע''ש. ולא נוכל לחלל שבת לאורו להשיא משואות ונשיא אותם למ''ש: ואי אמרת. שנהא רגילין בין אחסר בין אמלא:

תוספות

וחד מי מהימן. תימה כי לא מהימן נמי מחלל את השבת לילך שם שמא יצטרף עם אחר כדתנן בפ''ק (לעיל ע''א) גבי אב ובנו דילכו לא מפני שיצטרפו זה עם זה אלא שאם יפסל האחד שיצטרף השני עם אחר ונראה דלא מקשה היאך אחר מחלל שבת כיון דלא מהימן לחודיה אלא מקשה על לישנא דמתני' דנקט אחר דמשמע דחד מהימן: אלא מאי אותו אותו זוג. תימה מאי קאמר אני יכול לומר אחד מאותו הזוג: סהדא אחרינא הוה. י''ל דמיירי בעד. אחד שראה החדש שהלך רבי נהוראי להצטרף עמו ולהעיד נמי על החדש והא דקתני בברייתא להעיד עליו אחדש קאי אבל בירו' ובתוספתא (פ''א) מוכח בהדיא דבהכרת העד מיירי שהלך ר' נהוראי להעיד עליו דכשר וכן פרש''י וקאי פירכא דאי הכי אתרי שינויי: להטעות את חכמים. שאירע יום ל' של אדר בשבת ולא נראה החדש בזמנו ובייתוסין מתאוין שיהא יום א' של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהיו דורשין ממחרת השבת שבת בראשית כמשמעו כך פי' בקונטרס וא''ת ומה מרויחים והלא מתקלקלין לענין פסח וי''ל דלא חשיבי ליה קלקול משום דדרשי אתם ואפי' מזידים: מוליך ומביא מעלה ומוריד. בירושלמי משמע כדי שלא יטעו לומר שהוא כוכב דא''ר אסי חזינא כוכבא דנחית וסליק חזינא כוכבא דאזיל ואתי: גזירה משום ר''ח חסר שחל להיות בע''ש. ה''נ הוה מצי למימר משום ר''ח מלא שחל להיות בשבת מהני טעמי דמפרש:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר