סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין כְּדֵי לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל שָׁנָה שֶׁאֵין תּוֹקְעִין לָהּ בִּתְחִלָּתָהּ מְרִיעִין לָהּ בְּסוֹפָהּ מַאי טַעְמָא דְּלָא אִיעַרְבַּב שָׂטָן
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל שָׁנָה שֶׁרָשָׁה בִּתְחִלָּתָהּ מִתְעַשֶּׁרֶת בְּסוֹפָהּ שֶׁנֶּאֱמַר מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה מֵרֵשִׁית כְּתִיב וְעַד אַחֲרִית סוֹפָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַחֲרִית
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם אֵלּוּ הֵן קִיר נָטוּי וְעִיּוּן תְּפִלָּה וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ דְּאָמַר רַבִּי אָבִין כָּל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ וּכְתִיב וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה וְלִבְכּוֹתָהּ
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֵלּוּ הֵן צְדָקָה צְעָקָה שִׁינּוּי הַשֵּׁם וְשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה צְדָקָה דִּכְתִיב וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת צְעָקָה דִּכְתִיב וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם שִׁינּוּי הַשֵּׁם דִּכְתִיב שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ וּכְתִיב וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן שִׁינּוּי מַעֲשֶׂה דִּכְתִיב וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם וּכְתִיב וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁינּוּי מָקוֹם דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וַהֲדַר וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְאִידַּךְ הָהוּא זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא דְּאַהַנְיָא לֵיהּ
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק חַיָּיב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת אִיבְּעִי לַהּ לְמֵיזַל
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק חַיָּיב אָדָם לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בָּרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וּבִנְבָלָתָם לֹא תִגָּעוּ יָכוֹל יְהוּ יִשְׂרָאֵל מוּזְהָרִין עַל מַגַּע נְבֵילָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּנֵי אַהֲרֹן מוּזְהָרִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מוּזְהָרִין
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר וּמָה טוּמְאָה חֲמוּרָה כֹּהֲנִים מוּזְהָרִין יִשְׂרְאֵלִים אֵינָן מוּזְהָרִין טוּמְאָה קַלָּה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ בָּרֶגֶל
אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין וְאֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִין וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים צַדִּיקִים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיִּים רְשָׁעִים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְמִיתָה בֵּינוֹנִיִּים תְּלוּיִין וְעוֹמְדִין מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים זָכוּ נִכְתָּבִין לְחַיִּים לֹא זָכוּ נִכְתָּבִין לְמִיתָה
אָמַר רַבִּי אָבִין מַאי קְרָא יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ יִמָּחוּ מִסֵּפֶר זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין חַיִּים זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ מְחֵנִי נָא זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים מִסִּפְרְךָ זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים
תַּנְיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת הֵן לְיוֹם הַדִּין אַחַת שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִין וְאַחַת שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין וְאַחַת שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים צַדִּיקִים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיֵּי עוֹלָם רְשָׁעִים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם בֵּינוֹנִיִּים יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם

רש"י

כדי לערבב. שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו: שרשה בתחלתה. שישראל עושין עצמן רשין בר''ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש (משלי יח): של אותה שעה. ואפילו הוא עתיד להרשיע לאחר זמן: שנאמר באשר הוא שם. ומצינו בבראשית רבה אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר שנא' (ישעיה כא) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים שהיו מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים ונודות נפוחים וכו' כדאיתא התם אמר להם השעה צדיק הוא או רשע אמרו לו צדיק אמר להם באשר הוא שם איני דן את העולם אלא בשעתו: קיר נטוי. ועובר תחתיו מזכיר עוונותיו שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס ומתוך כך הוא נבדק: ועיון תפילה. סומך על תפילתו שתהא נשמעת ומתאמץ לכוין לבו: מוסר דין. כמו ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית טז) אומרים כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו: ויבא אברהם וגו'. הוא קבר אותה: שינוי מעשה. שב מרעתו: ובנבלתם לא תגעו. וברגל משתעי קרא כדמפרש ואזיל לקמיה בברייתא: שלשה ספרים ספרי זכרון של מעשה הבריות: ליום הדין. כשיחיו המתים: רשעים גמורים. רובם עונות: בינוניים. מחצה על מחצה:

תוספות

ותוקעים ומריעין כשהן עומדין. תימה הא קעבר משום בל תוסיף וכי תימא כיון דכבר יצא הוה ליה שלא בזמנו דלא עבר הא אמרינן בסוף ראוהו ב''ד (לקמן דף כח: ושם) גבי ברכת כהנים דאין מוסיף ברכה אחת משלו משום דלא עבר עליה זימניה כיון דאילו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך להו ה''נ אי מתרמי ליה צבורא הדר תקע להו וי''ל דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב' פעמים כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו צבור עצמו או נוטל לולב וחוזר ונוטל וכן תוקע וחוזר ותוקע וגבי מתנות בכור נמי אם נותן בקרן אחד ב' פעמים אין זה בל תוסיף: כדי לערבב את השטן. פירש בערוך [כדאיתא] בירושל' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא: שאין תוקעין בתחלתה. מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע בשבתא אלא דאיתייליד אונסא: שרשה בתחלתה. שמתוך שישראלים רשים לבם נשבר ומרחמים עליהם מן השמים: ועיון תפלה. אומר ר''ת עיון תפלה דהכא כי ההוא דגט פשוט (ב''ב דף קסד: ושם) דג' דברים אין אדם ניצול מהן בכל יום וקא חשיב עיון תפלה כלומר שאין מכוין לבו בתפלתו כדאמר בירושלמי דברכות פרק היה קורא א''ר חייא רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי ואמרי מאן עלל קומוי מלכא קדמוי אלקפטא או ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית פרחייא ר' בון בר חייא אמר אנא מנית דומסיא א''ר מנא מחזיק אנא טיבו לרישיה דכי מטי למודים הוה כרע מגרמיה ומתוך שאדם מתפלל ואין מתכוין לבו עבירותיו נזכרין ומיהו לא יתכן לפרש כן כלל אלא אדרבה מיירי במתאמץ לכוין לבו ובוטח שתהא תפלתו נשמעת כי ההיא דפ' אין עומדין (ברכות דף לב:) המאריך בתפלתו ומעיין כדמוכח בריש הרואה (שם דף נד:) דאמר רב יהודה אמר רב ג' דברים מאריכים ימיו של אדם וחשיב המאריך בתפלתו ופריך למימרא דמעליותא היא והא א''ר חייא בר אבא המאריך בתפלתו מעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב כלומר מעיין בה אומר בלבו שיעשו בקשתו לפי שהתפלל בכוונה ובא לידי כאב לב שאין בקשתו נעשית תוחלת לשון תפלה ומלשון ויחל משה (שמות לב) וא''ר יצחק (שם דף נה.) שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם עיון תפלה שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בוטח הוא בזכיותיו ונראה מה הם ומשני הא דמעיין בה הא דלא מעיין והשתא הוו כל הני שלשה דברים מענין אחד קיר נטוי שבוטח בזכותו ועובר מוסר דין על חבירו שבוטח בזכותו שיענש חבירו על ידו: ונחתמין לאלתר לחיים. מדקא חשיב בינוניים משמע דצדיקים קרי למי שזכיותיו מרובים ורשעים גמורים למי שעונותיו מרובים ופעמים הצדיקים נחתמין למיתה ורשעים גמורים לחיים דכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז) דאמרינן בסוף פ''ק דקדושין (דף לט: ושם) מי שזכיותיו מרובין מעונותיו דומה כמי ששרף את כל התורה כולה ולא שייר ממנה אות אחת ואי עונותיו מרובין מזכויותיו דומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העולם הבא: ליום הדין. כשיחיו המתים כדמוכח קרא ואע''פ שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר