|
טקסט הדף מנוקד
מְעַבַּר לְסַכִּינָא אַפּוּמָּא דְּדִקּוּלָא וְאָמְרִי לֵיהּ לְחַדְּדָהּ קָא עָבֵיד מָר אוֹ לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ וְאָמַר לִי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ וַחֲזֵיתִי לְדַעְתֵּיהּ דִּלְחַדְּדָהּ קָא עָבֵיד וְקָסָבַר הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן
וְאָמַר אַבָּיֵי הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּמָר וַהֲוָה קָא מְעַבַּר סַכִּינָא אַשִּׂפְתָּא דְרִחְיָא וַאֲמַרִי לֵיהּ לְחַדְּדָהּ קָא בָּעֵי מָר אוֹ לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ וְאָמַר לִי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ וַחֲזִיתִי לְדַעְתֵּיהּ דִּלְחַדְּדָהּ קָא עָבֵיד וְקָסָבַר הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ לְהַרְאוֹת סַכִּין לְחָכָם בְּיוֹם טוֹב רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב בִּיזְנָא שָׁרֵי וְרַבָּנַן אָסְרִי וְרַב יוֹסֵף אָמַר תַּלְמִיד חָכָם רוֹאֶה לְעַצְמוֹ וּמַשְׁאִילָהּ לַאֲחֵרִים וְאָמַר רַב יוֹסֵף סַכִּין שֶׁעָמְדָה מוּתָּר לְחַדְּדָהּ בְּיוֹם טוֹב וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דְּפָסְקָא אַגַּב דּוּחְקָא דָּרַשׁ רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף אֶחָד סַכִּין שֶׁנִּפְגְּמָה וְאֶחָד שַׁפּוּד שֶׁנִּרְצַם וְאֶחָד גְּרִיפַת תַּנּוּר וְכִירַיִם בְּיוֹם טוֹב בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן דְּתַנְיָא אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא אָמַר קְרָא הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם הוּא וְלֹא מַכְשִׁירָיו וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר קְרָא לָכֶם לָכֶם לְכׇל צׇרְכֵיכֶם וְתַנָּא קַמָּא הָא כְּתִיב לָכֶם אָמַר לָךְ הַהוּא לָכֶם וְלֹא לְגוֹיִם וְאִידַּךְ נָמֵי הָא כְּתִיב הוּא אָמַר לָךְ כְּתִיב הוּא וּכְתִיב לָכֶם וְלָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב כָּאן בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל שַׁפּוּד שֶׁנִּרְצַף אָסוּר לְתַקְּנוֹ בְּיוֹם טוֹב פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּאַף עַל גַּב דְּמִפְּשִׁיט בִּידֵיהּ וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל שַׁפּוּד שֶׁצָּלוּ בּוֹ בָּשָׂר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם טוֹב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב מַלְכִּיּוֹ שׁוֹמְטוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּקֶרֶן זָוִית אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב הוּנָא וְהוּא שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר רָבִינָא אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ מִידֵּי דְּהָוֵה אַקּוֹץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אָמַר רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא שַׁפּוּד שְׁפָחוֹת וְגוּמוֹת רַב מַלְכִּיּוֹ בְּלוֹרִית אֵפֶר מִקְלֶה וּגְבִינָה רַב מַלְכִּיָּא רַב פָּפָּא אָמַר מַתְנִיתִין וּמַתְנִיתָא רַב מַלְכִּיָּא שְׁמַעְתָּתָא רַב מַלְכִּיּוֹ וְסִימָנָיךְ מַתְנִיתִין מַלְכְּתָא מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שְׁפָחוֹת מַתְנִי' לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח שְׁקוֹל לִי בְּדִינָר בָּשָׂר אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם גְּמָ' הֵיכִי עָבֵיד כִּי הָא רש"ימעבר לסכינא אפומא דדקולא. משפשף סכין על פי הסל: הלכה. כרבי יהודה ומותר כל איש לעשות אבל אין מורין לרבים כן שלא יזלזלו אף בשאפשר לעשותו מבעוד יום דכל הני דשרינן כגון שנתקלקלו ביו''ט או שהיה אתמול טרוד כדאמרינן לקמן דלא התיר ר' יהודה אלא במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו''ט: מהו להראות. הטבח סכין לחכם בי''ט לבדוק שהטילו חכמים על הטבחים להראות סכין לחכם קודם שישחוט שום בהמה ומהו לעשות כן בי''ט מי מחזי כעובדא דחול דאוושא מלתא שדעתו למכור באטליז או לא מחזי: רואה לעצמו. בביתו סכין שלו דלא אוושא מלתא: שעמדה. מחריפות שלה שאינה חותכת יפה אבל לא נפגמה: מותר לחדדה ביו''ט. ואע''ג דמאתמול ומשלשום התחילה לקלקל ולילך דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה מאתמול דסבר לא צריכנא אבל נפגמה מאתמול לא הוי שרי דמוכחא קלקול שלה והוה ליה למעבד מאתמול: והני מילי דפסקא אגב דוחקא. אבל אם אינה חותכת כלל אסור לחדדה דטרחא יתירא הוא: אחד סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם. בי''ט אשפויינטי''ר בלע''ז שנשבר ראשו: ואחד גריפת תנור. שנפל לתוכו מן הטיח שלו ולא היה יודע מבעוד יום: באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן. נכנסנו בדבר זה למחלוקתן שממחלוקתן אנו יכולים ללמוד שאף אלו ממכשירי אוכל הן: שפוד שנרצף. נמעך שדרסו עליו ונעקם אבל לא נשבר: אסור לתקנו ביו''ט. שהרי יכול להשתמש בו כמו שהוא וטרחא דלא צריך הוא: ואע''ג דמפשיט בידיה. שמתפשט בידים ואינו צריך להכות עליו בפטיש: שפוד שצלו בו. בשר ביו''ט: אסור לטלטלו. מיד לאחר שנצלה הצלי לפי שנמאס ומוקצה וכבר נעשה צורך יו''ט: שומטו ומניחו בקרן זוית. שומטו מלפניו מהר בגרירא וטלטול מן הצד עד שיעבירו מלפניו לקרן זוית אבל לא טלטול גמור: שרי לטלטולי. בטלטול גמור ולסלקו שלא יזוקו בו אנשי ביתו: מידי דהוה אקוץ ברה''ר. דאמר בפרק כירה שהסיקוה (שבת דף מב.) דמותר להוליכה פחות פחות מד' אמות עד שמסלקנה לצדי רה''ר כדי שלא תזיק: שפוד שפחות וגומות רב מלכיו. אלו שלש הלכות רב מלכיו אמרן ולא רב מלכיא מפני ששמותיהן דומין זה לזה ויש שמחליפין שמועה של זה בשל זה נתנו בהם סימן לסדר השמועות שפוד הא דאמרן שפחות משנה היא בכתובות ר''א אומר אפי' הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה ואמר רב מלכיו הלכה כר''א גומות שמעתא היא ולא נאמרה על המשנה ולענין שתי שערות דאם נמצאו לה גומות של מקום שער אע''פ שאין שם שער גדולה היא וחולצת דאין גומא אא''כ היה בה שער אלא שנשרו: בלורית. במס' ע''ז ועל ברייתא נאמרה הא דרב מלכיא לפרושא לברייתא דת''ר כותי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו מפני שהכותי כשהוא מסתפר מניחה לשם ע''ז ואמר עלה וכמה אמר רב מלכיא שלש אצבעות לכל רוח ורוח לכל סביבותיה לא יגע שאם יגלח וילך עד הבלורית נמצא מניח לו בלוריתו ותיקנה לו לשם ע''ז: אפר מקלה. שמעתא היא במסכת מכות אמר רב מלכיא לא יתן אדם אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע: גבינה. אפירושא דמתניתין אתמר במס' ע''ז מפני מה אסרו גבינות במשנתנו ואמר רב מלכיא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר: מתניתין ומתניתא רב מלכיא. אסימנא דאתנח ברב מלכיא פליג רב פפא: שפחות. דמתניתין היא ומשוית ליה ברב מלכיו לאו דידיה היא דכל מתניתין ומתניתא דאית בהו רב מלכיא אמר פירושן אבל שמעתתא דאמרת ברב מלכיו כגון שפוד וגומות דידיה נינהו: מתני' שקול לי בדינר בשר. שאסור להזכיר שם דמים: אבל שוחט. הוא בלא פסוק דמים והן חולקין ביניהן: גמ' היכי עביד. כשאינו רוצה ליקח כל הבהמה ולא מחצה ולא שליש ולא רביע אלא בדינר או בשנים מה יאמר לו: תוספותגריפת תנור וכירים. פר''י אשוויי גומות ולא נהירא דאם כן לא הוי דומיא דהני אחריני דחשיבי משום דהוי תקון כלי לכן נ''ל דמיירי בתנור חדש ועדיין יש בו אבנים ועפר שלא פינו וכשיסיר אותם אבנים ועפר הויין כמו גמר מלאכתן וחייב משום מכה בפטיש דכל גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש ומכל מקום קשה דבלא טעמא דמשום מכה בפטיש תיפוק ליה דהוי אסור משום מוקצה דאפר ואבנים שבתוכו מוקצות הן ומכאן אומר ריצב''א דטלטול מוקצה התירו משום אוכל נפש ומכאן יש להביא ראיה למה דאמר בפ''ק (דף יב:.): רבינא אמר וכו' מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים. דשרי לטלטל אצדדים אע''ג דהוי מלאכה וקשה דמשמע הכא דרבינא אית ליה מוקצה מדקאמר מידי דהוה אקוץ ברה''ר דאי לאו הכי הוה אסור מטעם מוקצה ובפרק מי שהחשיך (שבת דף קנז.) משמע דאית ליה כר' שמעון דלית ליה מוקצה דפליגי התם רב אחא ורבינא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ובכל מקום רב אחא לחומרא ורבינא לקולא וי''ל דהכא קאמר רבינא אליבא דרב יהודה אמר שמואל דאסר שפוד לטלטלו אבל איהו ס''ל דשרי אבל קשה מדשמואל אדשמואל דהתם פרק מי שהחשיך אמר כר' שמעון דלית ליה מוקצה גבי כרכי דזוזי והכא משמע דאית ליה מוקצה וי''ל דשאני שפוד דלאחר מלאכתו אין כאן תורת כלי עליו ולהכי אוסר שמואל דיש עליו תורת מוקצה ולעולם ס''ל כרבי שמעון: [גם אקושיא דרבינא יש לתרץ כך. ת''י]: איכא בינייהו שפחות. גבי משנה אתמר בכתובות (דף סא:) וא''ת א''כ נימא אפר מקלה דהיינו שמעתא במכות (דף כא:) דלרב פפא רב מלכיו אמרה ולרב חיננא רב מלכיא אמרה וי''ל דה''פ שפחות ושכנגדה פירוש האמצעית דהיינו אפר מקלה אי נמי ה''פ מתניתין ומתניתא דוקא רב מלכיא ולא רב מלכיו אבל שמעתתא יש מהם רב מלכיו ולעולם רב מלכיא אמרה אותה שמעתא דאפר מקלה ולכך אינו נותן סימן רק למתניתא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|