א משנה הרחים של פלפלין שהוזכרה קודם כלי מורכב הוא וכל אחד מחלקיו נדון בפני עצמו ונטמא בפני עצמו, ולכן טמאה משום שלשה כלים: משום כלי קבול של עץ, ומשום כלי מתכת, ומשום כלי כברה.

ב גמרא תנא [שנה החכם]: תחתונה החלק התחתון של הרחים נדון משום כלי קבול שהרי אליו יורד הפלפל השחוק. אמצעית — משום כלי כברה שבה מסתננת שחיקת הפלפל, ואילו העליונה שבה טוחנים את הפלפלים — משום כלי מתכת, שאף שאין בה כלי קיבול, כיון שהיא של מתכת — מקבלת היא טומאה כמות שהיא.

ג משנה עגלה של קטן (של תינוק) שמשחק בה ואף יושב עליה — טמאה מדרס. כלומר, נחשבת כמקום ישיבה קבוע של התינוק, ואם היה התינוק זב — הריהו מטמא את עגלתו, כשיושב עליה, בטומאת מדרס הזב. ונטלת עגלה זו בשבת שהיא נחשבת ככלי, ואינה נגררת בשבת על הקרקע, אלא על גבי כלים (בגדים), או על גבי מקום מרוצף באבנים, שאם לא כן, הריהי יוצרת בגרירתה חריץ וחייב עליה משום אב מלאכה (חורש).

ר' יהודה אומר: כל הכלים כולם אכן אין נגררין על הקרקע מטעם זה, חוץ מן העגלה שהיא מותרת בכך, מפני שהיא כובשת שהרי הגלגלים אינם חורצים בקרקע כי אם כובשים אותה, ובניגוד לחרישה, אין האדמה זזה ממקומה בפעולה מעין זו, ולכן אין בזה משום חפירה בשבת.

ד גמרא שנינו במשנה כי עגלה של קטן טמאה מדרס ומדוע — דהא סמיך עלויה [שהוא נשען עליה]. ונטלת בשבת — משום דאיכא [שיש] תורת כלי עלה [עליה] וכלי מותר לטלטל בשבת.

עוד שנינו במשנה כי עגלת התינוק אינה נגררת אלא על גבי כלים. ומדייקים: על גבי כלים — אין [כן], על גבי קרקע — לא. מאי טעמא [מה טעם הדבר] — דקא עביד [לפי שהוא עושה] חריץ בקרקע אגב הגרירה. ונברר, מני [כשיטת מי היא הלכה זו]? כדעת ר' יהודה היא שאמר דבר שאין מתכוין לעשותו, ויש בו משום מלאכה אסורה, אף שנעשה אגב מלאכה מותרת ואין העושה מתכוון לאותה מלאכה אסורה — אסור.

דאי [שאם] כדעת ר' שמעון היא — האמר [הרי אמר] בכלל כי דבר שאין מתכוון — מותר. דתנן [שהרי שנינו במפורש במשנה] שר' שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל על גבי הקרקע, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, ואם אינו מתכוון לכך — מותר.

אולם אם כן, אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה]: ר' יהודה אומר אין הכל (כל הכלים) נגררין בשבת, חוץ מן העגלה, מפני שהיא כובשת את הקרקע עליה היא נגררת ואינה בכלל מלאכת חורש שהרי אינה יוצרת בה חריץ. משמע: מפני שכובשת — אין [כן], אבל חריץ — לא עבדא [אינה עושה] והלא הוכחנו כי אף החלק הראשון הוא לדעת ר' יהודה, וכיצד חולק הוא על עצמו?

ומשיבים: תרי תנאי, ואליבא [מחלוקת שני תנאים היא ועל פי שיטתו] של ר' יהודה, שלדעת התנא הראשון אף עגלה עושה חריץ, ולדעת התנא השני בשם ר' יהודה עגלה אינה עושה חריץ.

א משנה אין צדין דגים מן הביברין (בריכות) ביום טוב גם אם מתכוין לאכלם, שמלאכה זו לא הותרה בחג. ואין נותנין לפניהם מזונות, שאין חובת הזנתם על האדם, אלא ניזונים הם מדגים קטנים מהם, או ממיני אצות הצומחות במים.

אבל צדין חיה ועוף מן הביברין, שכיון שהם בתוך הביברים, הריהם נחשבים כבר כניצודים ושוב אין נחשב הדבר כצידה. ונותנין לפניהם מזונות כמו לחיות הבית.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין לדין ציד, וזה הכלל: כל