משום הבערה, שהרי עשה אף מלאכת הבערה ביום טוב שלא לצורך.

אמר ליה [לו] ר' יוחנן לאותו תנא: פוק תני לברא [צא ושנה בחוץ], כלומר: ברייתא זו אין לשנותה בבית המדרש משום שאינה מוסמכת, כי השיטה הסוברת שיש איסור מיוחד ביום טוב משום הבערה או בשול — אינה משנה הראויה לדיון רציני. ואם תמצא לומר משנה היא ואינה טעות — אין כן הלכה, אלא לדעת בית שמאי היא, דאמרי [שהם אומרים]: לא אמרינן [אין אנו אומרים] מתוך שהותרה הוצאה לצורך — הותרה נמי [גם כן] שלא לצורך. הכא נמי [כאן גם כן] אין אנו אומרים מתוך שהותרה הבערה ביום טוב לצורך אוכל נפש, הותרה נמי [גם כן] שלא לצורך. דאי [שאם] תרצה לומר כי ברייתא זו כשיטת

בית הלל היא — אינך יכול לומר כן, כיון דאמרי [שהם אומרים] מתוך שהותרה הוצאה לצורך — הותרה נמי [גם כן] שלא לצורך, הכא נמי [כאן גם כן] מתוך שהותרה הבערה לצורך — הותרה נמי [גם כן] שלא לצורך ואין לחייבו בין שאר האיסורים אף משום הבערה.

א משנה בית שמאי אומרים: אף שהותרה הפרשת חלה ביום טוב (שהרי מותר לו להכין עיסה ולאפותה ביום טוב, ובלא הפרשת חלה הרי לא יוכל לאוכלה), מכל מקום אין מוליכין את החלה שהופרשה, וכן אף שהותרה הרמת מתנות כהונה (זרוע לחיים וקיבה) מבהמה שנשחטה ביום טוב, מכל מקום אין מוליכים מתנות אלו לכהן ביום טוב, בין שהורמו המתנות מאמש, מערב יום טוב, בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין.

אמרו להם בית שמאי: הבה נלמד גזרה שוה: חלה ומתנות שתיהן, מתנה הם לכהן, וכן תרומה שמפרישים מן התבואה אף היא מתנה לכהן, כשם שאתם מודים שאין מוליכין את התרומה לכהן בחג, כך גם אין מוליכין את המתנות.

אמרו להם בית הלל: אין מקום להשוואה זאת; לא, אם אמרתם בתרומה שאסור להוליכה לכהן ביום טוב — משום שאינו זכאי בהרמתה (בהפרשתה), שאין רשות להפריש תרומה ביום טוב עצמו, תאמרו במתנות הבהמה או בחלה שזכאי בהרמתן אף ביום טוב עצמו, וכיון שאין איסור בהפרשתן — מותר גם להוליכן לכהן.

ב גמרא קא סלקא דעתך [עלה על הדעת] של התלמידים בבית המדרש לומר בפירוש דברי המשנה כי שהורמו מהיום הכוונה מבהמות שנשחטו מהיום, ומתנות שהורמו מאמש הכוונה היא מבהמות שנשחטו מאמש. ושואלים: אם כך מני מתניתין [כשיטת מי היא משנתנו]? לא כשיטת ר' יוסי ולא כשיטת ר' יהודה, אלא כשיטת אחרים. דתניא [שכן שנינו בתוספתא]: אמר ר' יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המתנות שהורמו מערב יום טוב שמוליכין אותם לכהן ביום טוב עצמו עם המתנות שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום. לא נחלקו, אלא להוליכן למתנות הורמו אמש בפני עצמן, שבית שמאי אומרים: אין מוליכין, ובית הלל אומרים: מוליכין.

וכך היו בית שמאי דנין: חלה ומתנות — מתנה לכהן, ותרומה — מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה לכהן ביום טוב — כך אין מוליכין את המתנות. אמרו להם בית הלל: לא אם אמרתם בתרומה — שאינו זכאי (רשאי) בהרמתה ביום טוב, תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן אף ביום טוב עצמו ולכך אף הותרה הולכתן. זו היא שיטת ר' יהודה. ולפי מה שהובן ממהלך הדברים במשנתנו, אוסרים בית שמאי גם הולכת מתנות שהורמו היום.

אמר ר' יוסי: לא כך היה הדבר אלא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המתנות מן הבהמה שמוליכין אותם ביום טוב לכהן בכל מקרה, לא נחלקו אלא על התרומה, שבית שמאי אומרים: אין מוליכין, ובית הלל אומרים: מוליכין. וכך היו בית הלל דנין: חלה ומתנות — מתנה לכהן, ותרומה — מתנה לכהן, כשם שמוליכין את המתנות אף ביום טוב, כך מוליכין אף את התרומה. אמרו להם בית שמאי: לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן ביום טוב עצמו — תאמרו בתרומה שאין זכאי בהרמתה!

אחרים אומרים כך היתה המחלוקת: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על התרומה שאין מוליכין אותה ביום טוב לכהן, לא נחלקו אלא על המתנות, שבית שמאי אומרים אין מוליכין, ובית הלל אומרים מוליכין. אם כן לימא [האם נאמר] כי משנתנו היא רק כשיטת אחרים היא ולא כשיטת ר' יהודה? (כי ברור שמשנתנו רחוקה משיטת ר' יוסי).

אמר רבא: מי קתני [האם שנינו במשנה] "שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום"? לא, כי אם לשון "שהורמו" בלבד קתני [שנה] ולעולם יש לפרש: שחיטתן מאמש והרמתן מהיום, והם הם דברי ר' יהודה. ושואלים: אם כך, לימא [נאמר] שמשנתנו כשיטת ר' יהודה היא ולא כשיטת אחרים! ודוחים: אפילו תימא [תאמר] ותפרש כי משנתנו כשיטת אחרים היא, ובהנך [ובאלה] שנשחטו מאמש נחלקו, ולא באלה שנשחטו מהיום.

ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש היינו [הרי אלו הם] דברי ר' יהודה, ומה ההבדל בין דברי ר' יהודה ואחרים? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לענין טפלה. אם מתנות שהופרשו מאמש ואינו רשאי להפרישם היום, האם מותר לו לטופלם ולצרפם אל המתנות שהפריש אותן בו ביום ולהוליכם ביחד לכהן. שלדעת ר' יהודה מוליכים אותן, ולדעת אחרים אין מוליכים.

באותה מחלוקת שהובאה מן התוספתא, אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כשיטת ר' יוסי, ולא כשאר שיטות. מסופר: רב טובי בריה [בנו] של ר' נחמיה הוה ליה גרבא דחמרא [היה לו קנקן יין] של תרומה, אתא לקמיה [בא לפני] רב יוסף, אמר ליה [לו]: מהו לאמטויי [להביאו] לכהן האידנא [עכשיו] ביום טוב? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כשיטת ר' יוסי, ולשיטת ר' יוסי בית הלל (שהלכה כמותם) מתירים להביא תרומה לכהן ביום טוב.

מסופר: אושפזיכניה [מארחו] של רבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא [היו לו חבילות חרדל] שלא עובדו כלל, והיה הזרע נתון עדיין בגבעולי החרדל, אמר ליה [לו] לאורחו החכם: מהו לפרוכי ומיכל מנייהו [האם מותר לפרוך את שרביטי החרדל ולאכול מהם] ביום טוב? לא הוה בידיה [היתה בידו תשובה], אתא לקמיה [הלך רבא בר חנן לפני] רבא לשאול אותו. אמר ליה [לו] שנינו: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב ואם כן מותר.

איתיביה [הקשה לו] אביי: הלא שנינו: המולל מלילות שמולל ומקלף חיטים רכות מערב שבת, למחר, ביום השבת עצמו, מנפח, כלומר: מעביר ומנפה את המוץ בדרך שונה משאר ימות החול, על ידי זה שמעביר את המלילות מיד ליד, שבכך המוץ נופל מאליו, ואוכל את גרעיני החיטה. אבל לא יעשה זאת לא בקנון שהוא כלי כעין משפך, שבו היו עושים לעיתים את עבודות הזרייה והבירור, ולא בתמחוי (קערה גדולה),

והמולל מלילות מערב יום טוב למחר — מנפח על יד על יד, כלומר, מעט מעט ואוכל, אפילו בקנון ואפילו בתמחוי, אבל לא יעשה זאת בטבלא ולא בנפה ולא בכברה שהם כלים המיוחדים לצורך ניפוי, ואין עושים בהם אלא כמויות גדולות, ונראה כאילו עושה לצורך הימים שלאחר החג ודבר זה ודאי אסור. על כל פנים, מלשון הברייתא נדייק: מערב יום טוב — אין [כן] אבל ביום טוב עצמו לא, ומכאן שאסור לעשות כל מלילות או לפרוך קטניות ביום טוב!

ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שמותר הדבר ביום טוב, ובכל זאת אין לדייק דבר מלשון הברייתא ואיידי דתנא רישא [ומתוך ששנה בראשה של הברייתא] "מערב שבת", שודאי דבר זה אסור לעשותו ביום השבת עצמו מחשש מלאכה אסורה בשבת, תנא סיפא נמי [שנה בסופה גם כן] "מערב יום טוב", ולא משום שאסור הדבר ביום טוב עצמו.

הקשה לו אביי מצד אחר: אם כן אתה אומר הרי מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ביום טוב עצמו, שכן לפני שהיו החטים מלילות ודאי לא היו מוכנות לאכילה, ולא היו חייבות בתרומה. ועתה שמללן והכינן לאכילה נתחייבו בתרומה, ואם מותר לאוכלן — בהכרח שמותר גם להפריש תרומה כדי להתירן! ותנן [ושנינו] במפורש במשנתנו: לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, משמע שאפילו בית הלל מסכימים שאינו רשאי להרים כל תרומה ביום טוב!

את הקושיה הזאת דוחים: לא קשיא [אין זה קשה], כי