סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דְּמִתְעַכַּל קִטְרַיְיהוּ
בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן אֲסוּרִין לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא רוֹב וְקָרוֹב הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב
אָמַר אַבָּיֵי בְּדַף רָבָא אָמַר בִּשְׁנֵי קִנִּין זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ עָסְקִינַן וְלָא מִבַּעְיָא זִמֵּן בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא זִמֵּן בָּעֶלְיוֹנָה וּמָצָא בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא מָצָא בָּעֶלְיוֹנָה דַּאֲסִירָן דְּאָמְרִינַן הָנָךְ אֲזַלוּ לְעָלְמָא וְהָנָךְ אִשְׁתְּרַבּוֹבֵי אִשְׁתַּרְבּוּב וּנְחוּת
אֶלָּא אֲפִילּוּ זִמֵּן בָּעֶלְיוֹנָה וְלֹא זִמֵּן בַּתַּחְתּוֹנָה וּבָא וּמָצָא בָּעֶלְיוֹנָה וְלֹא מָצָא בַּתַּחְתּוֹנָה הָנָךְ נָמֵי אֲסִירִי דְּאָמְרִינַן הָנָךְ אֲזַלוּ לְעָלְמָא וְהָנָךְ סָרוֹכֵי סָרוּךְ וּסְלִיקוּ
וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בִּמְפוֹרָחִין אִיכָּא לְמֵימַר הָנָךְ אֲזַלוּ לְעָלְמָא וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ
אֶלָּא בְּמִדַּדִּין אִי דְּאִיכָּא קֵן בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה אִדַּדּוֹיֵי אִדַּדּוֹ וְאִי דְּלֵיכָּא קֵן בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה פְּשִׁיטָא דְּמוּתָּרִין דְּאָמַר מָר עוּקְבָא בַּר חָמָא כׇּל הַמְדַדֶּה אֵין מְדַדֶּה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה
לְעוֹלָם דְּאִיכָּא קֵן בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּכְגוֹן דְּקָיְימָא בְּקֶרֶן זָוִית מַהוּ דְּתֵימָא אִדַּדּוֹיֵי אִדַּדּוֹ קָא מַשְׁמַע לַן כׇּל הֵיכָא דְּמִדַּדֵּה וַהֲדַר חָזֵי לְקִנֵּיהּ מִדַּדֵּה וְאִי לָא לָא מִדַּדֵּה
מַתְנִי' בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹטְלִים אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כְּזַיִת בָּשָׂר וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין
גְּמָ' תָּנָא וְשָׁוִין שֶׁאִם קִצֵּב עָלָיו בָּשָׂר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ
אָמַר אַבָּיֵי מַחֲלוֹקֶת בֶּעֱלִי אֲבָל בְּתָבְרָא גַּרְמֵי דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר פְּשִׁיטָא עֱלִי תְּנַן
מַהוּ דְּתֵימָא הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ תָּבְרָא גַּרְמֵי נָמֵי וְהַאי דְּקָתָנֵי עֱלִי לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית הִלֵּל דַּאֲפִילּוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לֶאֱסוֹר נָמֵי שָׁרוּ קָא מַשְׁמַע לַן
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר אַבָּיֵי לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא אֲפִילּוּ תָּבְרָא גַּרְמֵי חַדְתִּי מַהוּ דְּתֵימָא מִמְּלֵךְ וְלָא תָּבַר עֲלַהּ קָא מַשְׁמַע לַן
וּבֵית שַׁמַּאי לָא חָיְישִׁי לְאִמְּלוֹכֵי וְהָתַנְיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין טַבָּח וְסַכִּין אֵצֶל בְּהֵמָה וְלֹא בְּהֵמָה אֵצֶל טַבָּח וְסַכִּין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹלִיכִין זֶה אֵצֶל זֶה
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מוֹלִיכִין תַּבְלִין וּמָדוֹךְ אֵצֶל מְדוֹכָה וְלֹא מְדוֹכָה אֵצֶל תַּבְלִין וּמָדוֹךְ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹלִיכִין זֶה אֵצֶל זֶה
הָכִי הַשְׁתָּא בִּשְׁלָמָא בְּהֵמָה אָתֵי לְאִמְּלוֹכֵי דְּאָמַר נִשְׁבֹּק הַאי בְּהֵמָה כְּחוּשָׁה וּמַיְיתֵינָא בְּהֵמָה אַחֲרִיתִי דְּשַׁמִּינָה מִינַּהּ קְדֵרָה נָמֵי אָתֵי לְאִימְּלוֹכֵי דְּאָמַר נִשְׁבֹּק הַאי קְדֵרָה דְּבָעֲיָא תַּבְלִין וּמַיְיתֵינָא אַחֲרִיתִי דְּלָא בָּעֲיָא תַּבְלִין הָכָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר מִמְּלֵךְ וְלָא תָּבַר כֵּיוָן דְּשַׁחְטַהּ לִתְבִירָא קָיְימָא
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר תָּנָא וְשָׁוִין שֶׁמּוֹלְחִין עָלָיו בָּשָׂר לְצָלִי אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְצָלִי אֲבָל לִקְדֵרָה לֹא
פְּשִׁיטָא לְצָלִי תְּנַן הָא קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲפִילּוּ לְצָלִי כְּעֵין קְדֵרָה אָסוּר
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מוֹלְחִין אֶת הַחֲלָבִים וְאֵין מְהַפְּכִין בָּהֶן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲמַרוּ שׁוֹטְחָן בָּרוּחַ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת
אָמַר רַב מַתְנָה הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב מַתְנָה אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּיָחִיד
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין הֲלָכָה פְּשִׁיטָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים מַהוּ דְּתֵימָא מִסְתַּבַּר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ מִמְּנַע וְלָא שָׁחֵיט קָא מַשְׁמַע לַן
וּמַאי שְׁנָא מֵעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן

רש"י

דמתעכל קטרייהו. ניתר הקשר שלהם ומתפרק מאליו והבא ונטל שמא לא מקושרין מצאם וחטף האחד והלך לו: לפני הקן. דרך כל שובכין להיות מעט מן דף העליה בולט חוץ למחיצה של כל קן וקן ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם כרצונם וחוזרים לקן: הלך אחר הרוב. כי הכא דלא אמרי' אלו אותן שזמן בתוך הקן שהוא קרוב ללפני הקן אלא אמרי' מעלמא אתו: בדף. דכלהו קרוב נינהו הלכך הלך אחר הרוב דאיכא תרתי: רבא אמר. הא לא אצטריך לאשמועינן אלא בשני קנין זו למעלה מזו ובשניהם גוזלות וזמן את שבזו ולא זמן את שבזו ולמחר בא ולא מצא בתוך הקן שזמן אלא לפניו ובאותו שלא זמן לא מצא לא לפניו ולא לתוכו הלכך אסירי ולא משום חששא דיוני דעלמא אלא מאחר שלא מצאן במקומן ועוד שבקן האחר המוקצה לא מצא כלום יש לחוש שמא אלו שמצא לפני הקן המוכן לא מתוכו יצאו אלא מתוך המוקצה: ולא מיבעיא קאמר לא גרסי' אלא ה''ג ולא מיבעיא זמן בתחתונה ולא זמן בעליונה כו'. כלומר ותנא דאצטריך לאשמועינן אסורים לאו כשזמן את של תחתונה ולמחר מצא בתחתונה לפניה ולא בתוכה ולא מצא בעליונה כלום אצטריך למימר דאסירי דחיישינן דלמא הני דאזמין אזדו להו והנך שמצא לפניה משל עליונה באו ואשתרבובי אשתרבוב למטה ונחיתו הא לא אצטריך דאפי' זמן בעליונה בתוכה ולא זמן את של תחתונה ולמחר מצא בעליונה לפניה ולא בתוכה ולא מצא בתחתונה כלל אסירי ולא תימא לאו אורחייהו למסרך ומיסק בעודן קטנים אלא אמרינן סרוכי סרוך מן התחתונה המוקצה וסליקו לפני העליונה: ואם אין שם אלא הן. אם אין סביבותיהם אתמול אלא הן ב הרי אלו מותרים. דודאי אלו הן שהזמין בתוך הקן ובאו לפניה: מפורחים. גדולים ופורחים למרחוק: אדדויי אדדו. מאותו קן ואתו להכא כדמפרש ואזיל דעד חמשים אמה מדדה: בקרן זוית. שזוית הבית בולט להלאה מן השובך וקן זה שזמן בו עומד לצדדין דאי הוה אתי להכא לא הוה חזי לקניה שהזוית של בית עומדת לפניו: מתני' עלי. מלאכתו לאיסור לכתוש במכתשת משום הכי אסרי ליה בית שמאי: גמ' שאסור לטלטלו. דאתעביד ליה צורך י''ט: בתברא גרמי. המיוחדת לקצב עליה בשר: מהו דתימא. הוא הדין דאפילו תברא גרמי אסרי ב''ש דלמא בתר דטלטלה ממליך ולא תבר ואשתכח דטרח בכדי: איכא דאמרי אמר אביי כו'. כי אותביניה פשיטא עלי תנן שני אביי גופיה הכי לא נצרכא הא דאמרינן אבל תברא גרמי דברי הכל מותר אלא לתברא גרמי חדתי שלא קצב עליה מעולם דאיכא למיחש דחייס עלה וממלך: לא חיישי לאמלוכי. בתמיה ופריך לאביי: אין מוליכין טבח וסכין וכו'. אם היו רחוקים זה מזה דלמא [בתר] דטריח ממליך: מדוך. בוכנא שדוכין בו תבלין במדוכה: נשבק האי קדרה. מין תבשיל זה שיהא צריך תבלין כגון בשר ובצלים: ואעבד קדרה דלא בעיא תבלין. כגון כרוב ולפת: מאי איכא למימר גרסי' קמ''ל לא גרסינן: שמולחין עליו. ואע''פ שהמלח מועיל לעבוד: לצלי. דאין מולחין אותו יפה: הא קא משמע לן דאפי' לצלי כעין קדרה אסור. האי אבל לקדרה דקאמר אביי צלי כעין קדרה קאמר כגון אדם המולח צלי יפה יפה קרוב למליחת בשר שלצורך קדרה דלא תימא כל צלי שרי: אין מולחין את החלבים. ביום טוב כדי שלא יסריחו ואפי' נשחטה הבהמה בי''ט: ומאי שנא מעור לפני הדורסן. דשרו בית הלל משום דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט:

תוספות

פשיטא דמותרין דאמר. מר עוקבא כל המדדה וכו'. וקשה וכי מייתי ראיה ממר עוקבא שהוא אמורא וי''ל דע''כ אנו צריכין לומר כדמר עוקבא דאם לא כן לא מתוקמא מתניתין דלא יחפור (ב''ב דף כג:): אין נוטלין העלי. ותימה הא צריך לגופה וכל כלי שצריך. לגופו או למקומו אפילו מלאכתו לאסור נוטלין אותו ביום טוב וי''ל דבפרק כל הכלים (שבת דף קכג. ושם) מוקמינן ליה במוקצה שיש בו חסרון כיס דכ''ע מודו דאסור כגון סיכי זירי ומזורי דקפיד עלייהו וב''ה שמתירין היינו דוקא משום שמחת י''ט כדמפרש בגמרא: ושוין שמולחין עליו בשר לצלי. לאו משום דצריך מליחה לצלי כדמפ' בחולין (דן קיא.) אלא משום שנהגו למלחו כדי ליתן טעם [ועי' תוספות חולין יד. ד''ה ונסבין]:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר