גבי יום טוב שסתם לן [לנו] התנא בסתם משנה כדעת ר' יהודה, דתנן [שכן שנינו במשנה] במסכת ביצה: אין מבקעין ביום טוב עצים מן הקורות שהכינו לצורך בנין ולא מבקעים עצי הסקה מן הקורה שנשברה ביום טוב, וכל זה מפני שלא היו עשויים לכך בשעת כניסת החג ולכך נעשו מוקצה. אם כן משמע שסתם משנה אוסרת מוקצה ביום טוב, לכן מוקים לה [מעמיד, מסביר אותה] רב נחמן את שיטת בית הלל כר' יהודה האוסר מוקצה בטלטול והעמידה במקרה שהתרנגולת עומדת לגדל ביצים ולכן היא מוקצה. עד כאן להסברת שינוי השיטה בדברי רב נחמן.

אולם יש לשאול על עיקר הדברים: מכדי [והרי], מאן סתמיה למתניתין [מי הוא זה שסתם את המשניות], שכתב וניסח אותן — הלא רבי (ר' יהודה הנשיא) הוא, וכיון שאדם אחד ניסח את הדברים בשתי המסכתות, יש לשאול: מאי שנא [במה שונה] בדיני שבת שסתם ופסק לן [לנו] כשיטת ר' שמעון, ומאי שנא [ובמה שונה] בדיני יום טוב שסתם ופסק לן [לנו] כשיטת ר' יהודה?

אמרי [אומרים] להשיב: יש טעם לדבר; שבת דחמירא [שהיא חמורה] בעונשיה ובדיניה ולא אתי לזלזולי [באים לזלזל] בה — סתם לן [לנו] במשנה כדעת ר' שמעון דמיקל [שהוא מיקל], ואילו יום טוב דקיל [שהוא קל], משום שמותר לעשות בו מקצת מלאכות, ואתי לזלזולי ביה [ובאים לזלזל בו] בשל כך יותר, לכן סתם לן [לנו] במשנה כשיטת ר' יהודה דמחמיר [שהוא מחמיר]. עד כאן לישוב דבריו של רב נחמן.

ומעתה ממשיכים לדון בדבריו כשלעצמם: במאי אוקימתא [במה העמדת] את המשנה בסופו של דבר — בתרנגולת העומדת לגדל בצים, והאיסור הוא משום מוקצה. אי הכי [אם כך] אם בזה המחלוקת, אדמפלגי [עד שהם חלוקים] בענין ביצה שנולדה ביום טוב, לפלגו [שיחלקו] בתרנגולת עצמה! שידונו אם מותר לשחוט תרנגולת כזו ביום טוב, ומדוע דנים בפרט המשני של הביצה?

ומשיבים: לאמיתו של דבר חולקים הם גם כן בתרנגולת, אלא ניסחו את הדברים באופן זה כדי להודיעך כחן (תוקף דעתם) של בית שמאי, כלומר: להדגיש את קיצוניות שיטתם של בית שמאי שמפליגים בהיתר, שאפילו בביצה שאינה מוקצה רגיל, אלא נולד שהוא חמור ממוקצה, גם כן שרי [התירו] בית שמאי. ולכן כשחולקים בביצה מודגשת דעתם ביתר שאת.

על כך מקשים: ולפלוגי [ושיחלקו] לא בביצה כי אם בתרנגולת ולהודיעך על ידי כך כחן של בית הלל שאפילו במוקצה הקל מנולד אסרי [הם אוסרים]! וכי תימא [ואם תאמר] ותרצה להסביר שעדיף לשנות את המחלוקת כמות שהיא, בצורה זו, משום שעל ידי כך מתבררת יותר שיטת המתירים, כי כח דהתירא [ההיתר] עדיף להשמיענו. כי כרגיל ראוי יותר להדגיש ולהראות את שיטת המתירים, לפי שפשוט יותר להחמיר מפני גזירה וחשש, מאשר להתיר. ומשום כך העדיף התנא לשנות בדרך זו. אולם הרי יש אפשרות אחרת: ונפלוג בתרוייהו [ושיחלקו בשניהם] ויאמרו כך:

תרנגולת העומדת לגדל ביצים, היא וביצתה, בית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל, ועל ידי כך נדע בלא להאריך יותר מדי את כל צדדי המחלוקת. ואם כן אין פירושו של רב נחמן מסביר לגמרי את המשנה.

אלא, אמר רבה: לעולם יש לדחות את מה שאמרנו, ולומר כי מדובר כאן בתרנגולת העומדת לאכילה, ובמקרה מסויים זה שנולדה הביצה ביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן [עוסקים אנו], והבעיה כאן אינה משום איסור מוקצה, אלא משום איסור הכנה משבת ליום טוב.

וקסבר [וסבר] רבה בענין זה, כי כל ביצה דמתילדא האידנא [שנולדה עכשיו] — כבר מאתמול גמרה לה [נגמרה להיווצר], ורק יציאתה לחוץ היתה היום. ומשום כך הביצה שנולדה ביום טוב שלאחר השבת לא תאכל, משום שהיא הוכנה ביום השבת, ונמצא שנהנים מדבר שהוכן בשבת לצורך יום טוב (אף שלא הוכנה בידי אדם אלא בידי שמים), שלא כדין.

ומעירים: ורבה האוסר להנות אפילו מדבר שלא הוכן בידי אדם, הולך בענין זה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר רבה: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בענין המן: "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו" (שמות טז, ה) — יש ללמוד לדבריו מדיוק המילים כי יום חול ("ביום השישי") מכין לשבת, ויום חול מכין ליום טוב, אבל אין יום טוב (שאף הוא מוגדר כ"שבת" לענין זה) מכין לשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב.

אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה, שהחשש הוא רק משום הכנה, אם כן ביצה שנולדה ביום טוב בעלמא [סתם] שאינו אחר השבת תשתרי [תהיה מותרת]! השיב לו: אכן, אינה אסורה מעיקר הדין, אלא בשל גזרה, משום יום טוב החל אחר השבת. ומוסיפים לשאול: שבת דעלמא [סתם] שאינה אחר יום טוב, תשתרי [תהיה מותרת] לאכול בה (בלא בישול, כמובן) ביצה שנולדה בו ביום! השיב רבה: גזרה משום שבת שאחר יום טוב.

ושואלים: ומי גזרינן [והאם גוזרים אנו] גזירה מעין זו? והא תניא [והרי שנינו בתוספתא]: השוחט את התרנגולת ביום טוב ופקע את בטנה ומצא בה ביצים גמורות בקליפתן, אלא שעדיין לא הוטלו — מותרות לאכלן ביום טוב. ואם איתא [יש] מקום לגזור — אם כן ליגזר [שיגזור] משום הנך דמתילדן ביומיהן [אלה שנולדות ביומן, בו ביום] ויאסרו אף ביצים אלה שבתוך התרנגולת!

אמר ליה [לו] רבה: מכאן אין להקשות, כי ביצים גמורות ממש הנמצאות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא [דבר שאינו מצוי הוא], ומילתא דלא שכיחא [ודבר שאינו שכיח] לא גזרו בה רבנן [חכמים], שאין גזירותיהם אלא בדברים המצויים, שאנשים עשויים לטעות בהם, אבל במקרה נדיר לא גזרו. עד כאן הסברו של רבה, אולם היו גם הסברים אחרים.

רב יוסף אמר: ביצה זו שנולדה ביום טוב לתרנגולת העומדת לאכילה, אסורה מטעם אחר: גזרה משום פירות הנושרין. כי, כשם שהפירות הנושרים מן העץ בשבת וביום טוב אסורים באכילה — כך גם הביצים היוצאות ("הנופלות") מן התרנגולת דומות לפירות אלה. ומשום כך נאסרו.

אמר ליה [לו] אביי: פירות הנושרין טעמא מאי [מה הטעם] בעצם שאסרו אותם חכמים,