א משנה נאמר: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכיפר עליו, ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב" (ויקרא טז, יח) מזבח זה זה מזבח הזהב, שהרי המזבח החיצוני אינו "לפני ה'". התחיל מחטא (מזה) מן הדם, ויורד, מהיכן הוא מתחיל — מקרן מזרחית צפונית, ומשם הולך לקרן צפונית מערבית, ולאחריה לקרן מערבית דרומית, ואחר כך לקרן דרומית מזרחית. וסימן לדבר: מקום אותה קרן שהוא מתחיל להזות בה בחטאת על מזבח החיצון, שהיא קרן דרומית מזרחית — משם היה גומר על מזבח הפנימי.

ר' אליעזר אומר: לא היה הכהן מסתובב סביבות המזבח, אלא במקומו היה עומד ומחטא (מזה), שמידתו של מזבח זה היתה רק אמה על אמה ויכול איפוא להזות על קרנותיו בלא לזוז ממקומו.

ועל כל הקרנות כולן, היה נותן את הדם מלמטה למעלה, חוץ מזו בקרן שהיתה לפניו, שבה היה נותן את הדם מלמעלה למטה. הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים, ושירי הדם שנשארו בתוך המזרק היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ואגב כך הוא מלמדנו, כי שיירי הדם שהיו נשארים מן ההזאות של מזבח החיצון היה שופך אל יסוד דרומי שלו. אלו ואלו, כלומר: בין שיירי דם מזבח פנימי ובין שיירי דם מזבח חיצון היו לבסוף מתערבין באמה (בתעלת המים) ויוצאין עם מי השטיפה לנחל קדרון, והיו מים אלה נמכרין לגננין לזבל שהדם יפה לזיבול, והיו מקבלים מן הגננים בנחל קדרון את דמי השימוש במים מיוחדים אלה. וכיון שמים אלה רכוש הקדש הם — מועלין בהן אם לא שילמו תמורתם.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "ויצא אל המזבח", (ויקרא טז, יח) מה תלמוד לומר? שהרי לכאורה בהכרח יוצא הכהן ומגיע לשם. אמר ר' נחמיה: לפי שמצינו בפר הבא על כל המצו‍ת, שהוא פר החטאת שמביא הציבור אם שגגו כל העם בשאר המצוות (פר העלם דבר של ציבור) שכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה עליה, יכול אף זה יהיה כן,

תלמוד לומר: "ויצא אל המזבח" ללמד: היכן היה קודם — לפנים מן המזבח בצד מערב, סמוך אל הפרוכת ששם היה מזה.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: נאמר שם בפר הבא על כל המצוות: "והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרוכת" (ויקרא ד, יז), מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה: לפי שמצינו בפר ושעיר של יום הכפורים שכהן עומד לפנים מן המזבח קרוב אל הפרוכת ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה, פר העלם דבר של ציבור, יהיה דינו כן,

תלמוד לומר: "ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד" (ויקרא ד, ז), והדגשת הכתוב "מזבח קטורת הסמים לפני ה'" באה ללמדנו כי על המזבח להיות לפני ה', ואין כהן לפני ה'. הא כיצד? — עומד הכהן חוץ למזבח ומזה.

ג שנינו במשנה: התחיל מחטא (מזה) ויורד. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: התחיל מחטא ויורד. מהיכן היה מתחיל — מקרן מזרחית דרומית, ומשם פנה לקרן דרומית מערבית, והלאה לקרן מערבית צפונית, ואחר כך לקרן צפונית מזרחית אלו דברי ר' עקיבא. ר' יוסי הגלילי אומר: מקרן מזרחית צפונית היה מתחיל, ומשם פונה לקרן צפונית מערבית, ומשם לקרן מערבית דרומית, ומסיים בקרן דרומית מזרחית.

ומעירים: מקום שלדעת ר' יוסי הגלילי היה הכהן מתחיל, שהיא קרן דרומית מזרחית, שם באותה קרן לדעת ר' עקיבא היה הכהן פוסק. מקום שלדעת רבי עקיבא היה הכהן מתחיל שם לדעת רבי יוסי הגלילי היה הכהן פוסק.

ושואלים: דכולי עלמא מיהא [לדעת הכל על כל פנים] בההוא קרן דפגע ברישא לא עביד [באותה קרן שהוא פוגש בה בראשונה אינו עושה], שהרי מאחר והוא בא מצד מערב הריהו פוגע בראשונה בקרן הנמצאת בצד מערב. מאי טעמא [מה הטעם]? אמר שמואל: דאמר קרא [שאמר הכתוב]: "ויצא אל המזבח" — ללמד: עד דנפיק מכוליה [עד שהוא יוצא מן הקודש מחוץ לכל] מקום המזבח, ואם כן, שוב אינו עומד בצד המערבי של המזבח, אלא בצד המזרחי שלו.

ושואלים: ולדעת ר' עקיבא, מדוע לא נקיף [יקיף] דרך ימין, שאם עומד הוא עכשיו במזרחו של המזבח, ופניו למערב, הרי הקרן שעומדת בצד ימינו היא קרן מזרחית צפונית. לימא [האם לומר] כי בשיטת רמי בר יחזקאל קא מיפלגי [הם חלוקים]

שאמר רמי בר יחזקאל: ים שעשה שלמה נאמר בו שהיה "עומד על שנים עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלושה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל אחריהם ביתה" (דברי הימים ב' ד, ד), הא [הרי] למדת מכאן, מן הכיוון שבו הוא מונה את קבוצות הבקר שמתחת לים, שכל פינות (פניות) שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, ולצד מזרח. האם נאמר כי מר [חכם זה] ר' יוסי הגלילי אית ליה [יש לו] מקבל את שיטת רמי בר יחזקאל, ומר [וחכם זה] ר' עקיבא לית ליה [אין לו] אינו מקבל את שיטת רמי בר יחזקאל?

ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] אית להו [יש להם הם מקבלים] את דברי רמי בר יחזקאל. והכא בהא קא מיפלגי [וכאן בדבר זה נחלקו]: מר [חכם זה] ר' יוסי הגלילי סבר: ילפינן [לומדים אנו] פנים מחוץ, שכשם שמזים במזבח החיצון באותו כיוון כך הוא צריך להזות במזבח הפנימי, ומר [וחכם זה] ר' עקיבא סבר: לא ילפינן [אין אנו למדים] פנים מחוץ.

ושואלים: ור' עקיבא נהי דלא יליף [אומנם אינו לומד] פנים מחוץ, אולם לשיטתו אי בעי [אם רוצה] — הכי נעביד [כך יעשה], אי בעי [ואם רוצה] — הכי נעביד [כך יעשה], ומשום מה מתחיל דווקא בקרן מזרחית דרומית? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך ר' עקיבא: אכן מדינא [מעיקר הדין] בההוא [באותה] קרן המזבח דפגע ברישא [שבה הוא פוגש בתחילה] — בההוא עביד ברישא [בה הוא צריך לעשות תחילה], לפי שאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות, שכל מצוה המזדמנת לו לאדם לעשותה אל ידחנה לזמן מאוחר יותר, אלא יעשנה מיד.

ואמאי לא עביד [ומדוע לא עשה] כן, ומדוע לא נתן על אחת הקרנות המערביות? — משום דכתיב [שנאמר]: "ויצא אל המזבח" וכוונתו: עד דנפיק מכוליה [שיוצא מכל] מקום המזבח וכיון דיהיב בההוא [שנותן באותה] קרן שהיא מחוץ למזבח — מיד הדר אתי לההוא קרן דאיחייב למיתב ברישא [חוזר ובא לאותה קרן בצד מערב שהיה חייב לתת מתחילה] את הדם עליה.