דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף טו - א

דתנן: לענין איסור שחיטת אותו ואת בנו ביום אחד:  שחטה לאם ואח"כ שחט את בת בתה [ועדיין לא עבר על שום איסור שרק "אותו ואת בנו" אסור, ולא אותו ואת בן בנו], ואח"כ שחט את בתה ויש בשחיטה זו של הבת שתי עבירות של "אותו ואת בנו": האחת שהיא בתה של האם שכבר נשחטה, והשניה, שהיא אמה של בת הבת שכבר נשחטה, מכל מקום אינו סופג אלא את הארבעים, דהיינו מלקות אחת בלבד. לפי שיש כאן רק מעשה שחיטה אחד ושם אחד של איסור, ששניהם הם איסור "אותו ואת בנו".

סומכוס אומר משום רבי מאיר: סופג שמונים, שתי מלקיות. הרי שסומכוס מחייב חטאות נפרדות על שתי עבירות שהם משם אחד ובמעשה אחד.

אמר רבא: דלמא לא היא, דעד כאן לא אמר רבי יוחנן בן נורי הכא דחייב שלש חטאות אלא משום דשמות מוחלקין הן. דמיתקריא "חמותו", ומיתקריא "אם חמותו", ומיתקריא "אם חמיו". אבל גבי אותו ואת בנו, דכולהו "אותו ואת בנו" מיקריין, ואין הם שמות מוחלקין, לא אמר רבי יוחנן בן נורי דחייב שתי מלקיות כסומכוס אלא מלקות אחת בלבד כרבנן [64].

אמר רב נחמן בר יצחק: דלמא סומכוס אינו סובר כרבי יוחנן בן נורי. דעד כאן לא קאמר סומכוס דחייב שתים אלא גבי אותו ואת בנו, דשתי המלקיות על שחיטת הפרה האמצעית חיובן הוא מחמת גופין מוחלקין, דהיינו שתי פרות. שמלקות אחת היא מכח שחיטת אמה של הפרה האמצעית, והשניה מכח שחיטת בתה של הפרה האמצעית. אבל הכא, בחמותו, הרי אף שמכח שלש נישואין של שלשת נשיו נאסרה אשה זו בשלש איסורין של חמותו ואם חמותו ואם חמיו ולכאורה הוי כגופין מוחלקין, מכל מקום כאילו דאין גופין מוחלקין הן, דאימא סומכוס כרבי אבהו אמר רבי יוחנן סבירא ליה.

דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: נאמר "ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה. שארה הנה, זימה היא". הכתוב עשאן לכולן זימה אחת! דגלי קרא דדינם כגוף אחד ואינו חייב עליהן אלא חטאת אחת [עפ"י ביאור הערוך לנר והגהות בן אריה] [65].

מתניתין:

אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליס בשוק שמוכרין שם בהמות של עימאום [שם העיר] בשעה שהלכו ליקח בהמה למשתה סעודת הנישואין של בנו של רבן גמליאל: [להודיע שבחם שאעפ"י שהיו טרודים, היו עוסקים בדברי תורה. תו"י] [66].

הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בשוגג - מהו? האם חייב חטאת אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת.

אמרו לי רבן גמליאל ורבי יהושע: זה לא שמענו. אבל שמענו כיוצא בזה: הבא על חמש נשיו כשהן נדות, בהעלם אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת. ורואין אנו שהדברים, השאלה ששאלת, קל וחומר הוא שחייב שלש חטאות, ובגמרא יתבארו הדברים.

גמרא:

והוינן בה: היכי דמי שאלת רבי עקיבא? אילימא כדקתני שבא על שלש נשים שאחת מהן אחותו, והשניה אחות אביו, והשלישית אחות אמו, אם כן מאי תיבעי ליה? והא פשיטא שחייב שלש חטאות. שהרי גם שמות מוחלקין הן, שכל אחת היא איסור לאו בפני עצמו, והרי גופין מוחלקין?

ומתרצינן: אלא, הכי קתני: הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא גם אחות אמו [לקמן מפרש כיצד יתכן] - מהו? האם חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת.

וצדדי הספק הם:

מי אמרינן: הרי שמות מוחלקין הן.

או דלמא הרי אין גופין מוחלקין?

אמרו לו רבן גמליאל ורבי יהושע: זה לא שמענו. אבל שמענו: הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת בהעלם אחד שחייב על כל אחת ואחת משום נדה.

וראינו שהדברים קל וחומר: ומה הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת, בהעלם אחת, שהן שם אחת, שלאו אחד של נדה יש על כולן, ובכל זאת חייב על כל אחת ואחת. הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו שהן שלש שמות, שכל אחת היא איסור לאו נפרד, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת [67].

ואמרינן: איכא למיפרך הקל וחומר: דמה לחמש נדות שכן גופין מחולקין הן, הלכך דין הוא שיתחייב חטאת נפרדת על כל גוף. מה שאין כן בשאלת רבי עקיבא שגוף אחד היא [68].

אלא מהכא ילפינן אמר קרא "ערות אחותו גלה" והאי קרא מיותר [עיין לעיל סוף דף ב] כדי ללמד לחייב על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו חטאת בפני עצמה על כל איסור ואיסור, דהיינו שלש חטאות [69].

אמר רב אדא בר אהבה: משכחת לה שאשה אחת תהא אחותו ואחות אביו ואחות אמו ברשיעא בר רשיעא, שבא אביו על אמו [של אביו] והוליד שתי בנות, וחזר האב ובא על אחת מהן מבנותיו והוליד בן, ובא בנו זה על הבת השניה של אביו שהיא אחות אמו, שהיא אחותו מאביו [שלשניהם אב אחד], שהיא אחות אביו מהאם [שלשניהם אם אחת] דהוה ליה האי בן רשיעא בר רשיעא [70].

תנו רבנן: בא עליה על אחת מכל העריות בשוגג, וחזר ובא עליה, וחזר ובא עליה, וכל הביאות היו בהעלם אחד - חייב על כל אחת ואחת, לפי שהביאות מחלקות, דברי רבי אליעזר [71].

וחכמים אומרים: אינו חייב אלא אחת, הואיל וכולן בהעלם אחד נעשו, ואין הביאות מחלקות.

ומודים חכמים לרבי אליעזר בבא על חמש נשיו נדות בבת אחת בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת. דהואיל והוא גרם להן לנשותיו להביא כל אחת חטאת לכן גם הוא חייב בחמש חטאות כמספר החטאות שהוא גרם לנשותיו להביא.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מי אמרינן: הואיל והוא גרם להן? ! והתניא: בא על ערוה אחת חמש ביאות, כאשר הוא, הבועל, עשאן בהעלם אחת שלא נודע לו באמצע. והיא, הנבעלת, עשאתן בחמש העלמות, שנודע לה בין כל ביאה וביאה שחטאה.

הוא אינו חייב אלא אחת, והיא חייבת על כל אחת ואחת.

[גירסא אחרת - שבא על חמש נשים חמש ביאות על כל אחת, והוא היה בהעלם אחת בכולן, והן היו בחמש העלמות כל אחת. הוא חייב חטאת אחת על כל אשה והן חייבות חמש חטאות, כל אחת מהן].

ואי אמרינן "הואיל" היה צריך גם הוא להביא חמש חטאות [על כל אשה] שהרי הוא גרם לאשה להביא חמש חטאות?

ומתרצינן: אלא אימא בדברי חכמים שלכן הם מודים בחמש נשיו נדות - הואיל וגופין מוחלקין הן.

איבעיא להו: קצר בשבת כגרוגרת [שזה השיעור שחייבין עליו סקילה במזיד וחטאת בשוגג], וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם אחד. מה לי אמר רבי אליעזר? מה יאמר רבי אליעזר בזה, האם גם כאן הוא יחייב שתי חטאות?

וצדדי הספק הם: האם טעמא דרבי אליעזר התם בחמש ביאות משום דהא עבד תרתין שני מעשים, ואמטול להכי, ולכן אמר דחייב על כל אחת ואחת. ואם כן הכא נמי חייב שתים, דהא עבד תרתין.

או דלמא טעמיה דרבי אליעזר התם, משום דאי אפשר לו לערבן לביאות זו בזו לעשותם ביחד, הלכך כל ביאה יש לה חשיבות בפני עצמה. ואמטול להכי אמר רבי אליעזר דחייב על כל אחת ואחת. אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם אחת, כיון דאפשר לו לערב שתי גרוגרות ולקצרם בבת אחת, הלכך אין חשיבות לכל קצירה בפני עצמה, ואינו חייב אלא אחת. מאי?

אמר רבה: טעמא דרבי אליעזר התם, משום דעבד תרתי והכא נמי הא עבד תרתי.

ורב יוסף אמר: טעמא דרבי אליעזר התם, משום דאי אפשר לו לערבן אבל אפשר לו לערבן אינו חייב אלא אחת [72].

איתיביה אביי לרבה: תניא: רבי אליעזר מחייב על ולדי מלאכות במקום אבות שאם עשה אב מלאכה ותולדה שלה בהעלם אחד חייב שתים.

ודייקינן: דוקא בגלל שזה אב וזה תולדה לכן הוא חייב שתים. הא אם עשה אב מלאכה וחזר ועשה אותו אב מלאכה בבת אחת, פטור על השניה ואינו חייב אלא אחת. כלומר, בהעלם אחד.

ואי אמרת דטעמא דרבי אליעזר משום דקעבד תרתי, אמאי פטור על שני אבות? דהכא נמי הרי עבד תרתי.

ומתרצינן: אמר מר בריה דרבא: אנא ורב נחומי בר זכריה תרגימנא לברייתא זו כדי שלא יקשה ממנה לרבה: הכא במאי עסקינן: בדלית, ענף של גפן המודלה, הרוכב על גבי עץ תאינה, וקצצן את ענף הסרק ואת הפרי מהתאינה בבת אחת, ויש כאן אב ותולדה. על התאינה עבר באב מלאכה של קוצר ועל הענף עבר רק משום תולדה דקוצר. ומשום הכי מחייב רבי אליעזר שתים אעפ"י שעשאם במעשה אחד הואיל ושמות מוחלקין הן שזה אב וזה תולדה, וגופין מוחלקין בשני אילנות הן [73].

דכוותה מה שדייקנו "הא אב ואב פטור" דהיינו קצר וקצר, היכי משכחת לה דמיפטר? על כרחך בכי האי גוונא באב ותולדה, דהיינו כגון שקצר מעץ אחד שתי גרוגרות בבת אחת. ועל כן פוטר רבי אליעזר שם כיון שעשאן במעשה אחד וגם אין שם שמות מוחלקין שהרי זה וזה אב, ולא גופין מוחלקין, שעץ אחד הוא.

אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת בשני מעשים חייב שתים לרבי אליעזר, כרבה.

מתניתין:

ועוד שאל רבי עקיבא את רבן גמליאל ורבי יהושע: אבר המדולדל בבהמה שנתלש מהבהמה אך נשאר עדיין מחובר בה בצורה רופפת - מהו? האם דינו כנתלש לגמרי, ואבר שנתלש מבהמה חיה מטמא כנבלה. או שדינו כמחובר עדיין לבהמה ואינו מטמא.

אמרו לו: זה לא שמענו אבל שמענו כיוצא בזה: אבר המדולדל באדם שהוא טהור. שאין דינו כנתלש לגמרי, שאז הוא מטמא כמת.


הערות

[64] כונת הגמרא הוא, שבאיסור אותו ואת בנו, לא פירטה התורה שני אופנים של איסור, אלא שני האופנים, כלומר, כששחט את האם ואחר כך את בנה, וכששחט את בנה ואחר כך אותה, שניהם נכללים באזהרת "אותו ואת בנו" שנאמר בתורה, ולכן מודה רבי יוחנן בן נורי שהוא לוקה ארבעים, מה שאין כן בחמותו ואם חמותו ואם חמיו, אמנם שלשתם נאסרו בפסוק אחד, אבל מאחר והתורה פירטה שלשה אופנים של איסור, בזה סובר רבי יוחנן בן נורי שחייב שלש חטאות.

[65] הערוך לנר מפרש, שבאמת לולא הפסוק היינו סבורים שגם בחמותו ואם חמותו הם גופים מוחלקים. וכמו שאנו אומרים לענין אותו ואת בנו שהם גופים מוחלקים, מאחר שאיסור שחיטתה בא על ידי ששחט את אמה ואת בת בתה, כמו כן בחמותו ואם חמותו, שעל ידי שנשא את בתה ואת בת בתה ואת בת בנה, נאסר לו לישא אותה, אלא שמן הפסוק למדנו שהם כולם כגוף אחד. וכן הוא מבואר בדברי הרמב"ם [שגגות ד ד]. וביאור הענין הוא, שיש לחקור באיסור זה של אותו ואת בנו, האם גדר האיסור הוא מה ששוחט את שניהם [ביום אחד], שאמנם שחיטת הראשון היא היתר גמור, מכל מקום כאשר הוא שוחט את השני, הרי במעשה זה יוצר הוא מציאות של שחיטת שניהם ביום אחד, או שעיקר האיסור הוא רק במה ששוחט את השני, שהתורה אסרה לשחוט את בנו של הנשחט [באותו יום של הראשון], ונפקא מינה לענין חילוק גופים שלמדנו בסוגיתנו, שאם נפרש כמו האופן הראשון, שהאיסור הוא שניהם, הרי יש כאן חילוק גופים, שכאשר הוא שוחט את האמצעית, נשלם בזה שחיטת שני זוגות, שחיטת אמה ובתה, ושחיטת בתה ואמה, והלא האם [שנשחטה ראשונה] והבת [שנשחטה שניה] חלוקים הם בגופים, ולכן מחייב סומכוס שתי מלקיות. אבל אם נפרש, שגדר האיסור הוא שחיטת השניה בלבד, אין כאן חילוק גופים כלל, שאמנם איסור שחיטתה בא על ידי שני גופים שונים, אבל הרי אין להם השתתפות כלל בעצם עבירת האיסור, ואינם אלא גורמים ליצירת האיסור בה. ובאיסור חמותו יש לחקור גם כן החקירה הנ"ל, האם שם האיסור הוא על נשיאת שניהם, אשתו ואמה, או אשתו ואם אמה, או אשתו ואם אביה, או שגדר האיסור הוא, שלא ישא את אם אשתו, וגם בזה יש נפקא מינה לענין חילוק הגופים. ומעתה נמצא לפי דברי הערוך לנר, שמן הסברא היינו אומרים גם בחמותו, שגדר האיסור הוא מה שנושא את שניהם [על כל פנים לדעת סומכוס], וממילא היה הדין נותן שיהיה חילוק גופים בהם ויתחייב שתי חטאות, כמו באותו ואת בנו, אלא שהפסוק מלמדנו, שגדר האיסור הוא, שלא ישא את חמותו, ועל כן אין כאן חילוק גופים, שאף על פי שנשא שלש נשים, ועל ידן נעשית היא חמותו ואם חמותו ואם חמיו, מכל מקום אין זה אלא סיבות שונות על ידי גופים שונים ליצירת האיסור בה, אבל אינם משתתפים בעצם עבירת האיסור, וכנ"ל לענין אותו ואת בנו. אולם האור שמח [איסו"ב ב ח] מפרש, שמן הסברא גם כן ידענו שאין חילוק גופים בחמותו ואם חמותו, שאינו דומה בזה לאיסור אותו ואת בנו, ומכל מקום הוצרכנו לדרוש שאינו חייב אלא חטאת אחת, מהפסוק "זימה היא", כדי שלא נאמר שהם חלוקים בשמותיהם, וכדעת רבי יוחנן בן נורי. ובטעם החילוק שבין חמותו לאותו ואת בנו, ביאר האור שמח, שמאחר ואיסור שחיטת אותו ואת בנו אינו איסור עולמי, שהרי אחר עבור יום השחיטה, מותר לו לשחוט את בתה, ולכן היה מסתבר יותר לומר, שגדר האיסור הוא שחיטת שניהם [ואם כן, יש בהם חילוק גופין, וכנ"ל], מה שאין כן בחמותו שהאיסור הוא עולמי, בזה נראה יותר לומר, ששם האיסור הוא מצד שם חמותו שחל עליה לעולם [ואם כן, אינם חלוקים לגופים], ועיין שם שבפרט זה נחלקו הראשונים, האם לאחר מיתת אשתו, אסורה חמותו עליו באיסור כרת או לא. וכתבו התוס', שאדם הנושא שתי נשים, ויש להם אחות משותפת, כלומר, שהיא אחות של אחת מהם, מן האב, ושל השניה, מן האם, שבאופן זה יהיה חייב עליה שתי חטאות, כמו באותו ואת בנו. וביאר האור שמח כונתם לפי הנ"ל, שמאחר ואיסור אחות אשה אינו איסור עולמי, שהרי אחר מיתת אשתו, מותר הוא באחותה [אף על פי שלעולם היא נשארת בשם "אחות אשתו"]. ואם כן, שוב יש לדמות איסור זה לאותו ואת בנו, שהאיסור הוא לקיחת שניהם, ומשום כך יש בהם גם כן חילוק גופים. ובאמת שגם לפי ביאור הערוך לנר, אפשר להבין דברי התוס', שהרי באיסור אחות אשה נאמר בתורה, "לא תקח לצרור", שמשמעות האיסור הוא, לקיחת שניהם, ואין זה כחמותו, שדרשנו מן הפסוק "זימה היא", שהאיסור הוא מחמת שם חמותו שחל עליה. וכל זה הוא לדעת סומכוס. אבל דעת רבנן היא, שאיסור אותו ואת בנו הוא שחיטת השניה [ולא שחיטת שניהם], ולכן אין חילוק גופים בה. ובחולין [פב] למדנו, שהשוחט אם ושני בניה, חייב שתי מלקיות. אבל אם שחט שני בניה ואחר כך אמה, אינו לוקה אלא ארבעים. ומפרשים רש"י ותוס' שם, שחילוק זה הוא דוקא לדעת חכמים. אבל לדעת סומכוס, לוקה שנים בכל ענין. ולפי הנ"ל מבואר הדבר היטב, שלדעת חכמים, שהאיסור הוא בשחיטת השניה, משום כך יש חילוק בין שחט שני בניה לבסוף, שאז יש חילוק גופים בעצם מעשה האיסור, ובין שחט בניה ואחר כך אותה, שאין כאן חילוק גופים בעצם מעשה האיסור, וכנ"ל. אבל לדעת סומכוס, שהאיסור הוא שחיטת שניהם, משום כך בכל אופן יהיה לוקה שמונים, שלעולם יש בענין זה חילוק גופים. ועל כל פנים נמצאנו למדים, שלדברי הכל נאמר דין חילוק גופים באיסור אותו ואת בנו, ולקמן [טז הערה 85] יתבאר עוד מענין זה.

[66] שהלכו ליקח בהמה. עיין שערי תשובה [או"ח רנ ב] שהביא בשם ספר באר יעקב להוכיח מכאן, שגם לענין סעודת נישואין וברית מילה נאמר הדין שמצוה בו יותר מבשלוחו, שהרי היו לרבן גמליאל עבדים ומשרתים, ואף על פי כן הלך בעצמו ליקח בהמה לצורך משתה נישואי בנו, ועיי"ש.

[67] מדברי התוס' בקדושין [עז ב ד"ה הרי] מבואר, שכאשר אותם חמש נשים נדות הם של חמשה אנשים, הרי זה נחשב לשמות מוחלקים [וכמו חמש אלמנות של חמשה אנשים, שהם חמשה שמות לענין איסור אלמנה לכהן גדול, כמבואר בגמרא שם], ורבן גמליאל ורבי יהושע הוכיחו לו מחמש נשים של אדם אחד, שהם גופים מוחלקים ושם אחד. והגירסא בספרים שלפנינו [בדברי רבן גמליאל ור"י] היא, "חמש נשיו", ובשיטמ"ק הביא, שבספרים אחרים הגירסא היא, "חמש נשים", וכנראה שגירסת התוס' בקדושין היתה, "חמש נשיו", וכנ"ל. אולם עיקר סברתם צריכה ביאור, וכמו שעמד באילת השחר שם, שלכאורה איסור נדה אין לו שייכות כלל עם האישות שלה, שהרי גם בפנויה נוהג איסור זה, ומדוע חמש נשים של חמשה אנשים, יהיו נחשבים לחמשה שמות, וצ"ע.

[68] יש להתבונן, מאחר שרבן גמליאל ורבי יהושע סברו שאפשר ללמוד דבר זה בקל וחומר, איך דחו בגמרא דבריהם בפשיטות. ומבאר העולת שלמה על פי דברי התוס', שבאמת ממה שרבי עקיבא נסתפק רק לענין שמות מוחלקים בגוף אחד, ולא בגופים מוחלקים ושם אחד, יש ללמוד מכך, שהיה נראה לו מסברא, שחילוק הגופים חשוב הוא לחלקם יותר מחילוק השמות, ולכן אף על פי שגופים מחלקים לחטאות, עדיין היה לו ספק, האם השמות גם כן מחלקים, ומעתה נמצא, שסברת רבן גמליאל ורבי יהושע היא הפוכה מסברת רבי עקיבא, שהרי לדבריהם אפשר ללמוד בקל וחומר, שאם הגופים מחלקים, ודאי השמות גם כן מחלקים, וכמו שכתבו התוס', ואם כן, כונת הגמרא היא, שלרבי עקיבא יש לפרוך הקל וחומר שלמדו רבן גמליאל ורבי יהושע. אולם הערוך לנר מפרש, שכונת הגמרא לומר, שמפני שיש פירכא על הקל וחומר, לכן יש לחזור ולפרש, שהספק [של רבי עקיבא] היה, בדין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו, כלומר שלשה גופים ושלשה שמות, וכמו שסברנו בראשית הסוגיא, שכן הוא פשטות לשון משנתנו, ומבאר הסוגיא באופן זה, שלעיל [ב ב] למדנו, שמהפסוק "ואל אשה" אנו דורשים לחלק על כל אשה ואשה, ורש"י ביבמות [נה א] כתב, שהחילוק שנאמר בפסוק זה הוא על כל אשה ואשה האמורה בפרשת עריות, כלומר, על גופים ושמות מוחלקין. אולם הריטב"א [מכות יד] כתב, שהחילוק הוא על כל גוף וגוף משם אחד. ואם כן, בתחילת הסוגיא נקטנו בפשיטות בביאור הדרשה, כמו שכתב הריטב"א, ולכן הוקשה לנו, שמאחר והגופים מחלקים אפילו בשם אחד ממש, כל שכן שכאשר יש גם כן חילוק שמות, של אחותו ואחות אביו ואחות אמו, שיהיה בזה חילוק חטאות. אבל במסקנא אנו מפרשים, שרבי עקיבא היה סבור שהדרשה היא על שמות וגופים מוחלקים, וכמו שכתב רש"י ביבמות, ומשום כך נסתפק על אחותו ואחות אביו ואחות אמו, שאף על פי שהן שלש שמות, מכל מקום מאחר שבכולם האיסור הוא משום צד אחוה, יש לומר, שבזה אין השמות מחלקים [וכמו שפירש רש"י לעיל ב ב], ועל זה השיבו לו רבן גמליאל ורבי יהושע, והוכיחו לו ממה שלמדנו, שהבא על חמש נשיו נדות, שהוא חייב חמש חטאות, הרי שדרשה זו של "ואל אשה", באה ללמד על גופים מוחלקים שהם חלוקים לחטאות, אף על פי שהם משם אחד ממש, וכל שכן באחותו ואחות אביו ואחות אמו, שאיסורם נלמד משלשה פסוקים שונים, אף על פי שבכולם האיסור הוא מצד שם האחוה. ובזה יישב הערוך לנר גם כן, מה שהקשה הריטב"א במכות על דברי רבן גמליאל ורבי יהושע, שהרי אין עונשים מן הדין, ואיך למדו לחייב כמה חטאות, מקל וחומר [ותירץ, שקרבן עונשין מן הדין, עיי"ש], ולדברי הערוך לנר מיושב היטב, שהרי אין צורך כאן באמת ללמוד בקל וחומר, אלא הלימוד מנדה הוא, שחילוק הגופים נאמר גם כאשר כולם משם אחד בלבד.

[69] השיטמ"ק [יא] כתב בשם הרא"ש, שכל לימוד זה נצרך רק לענין אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, שמפני שכולם נאסרו מצד שם אחוה, היינו סבורים שאין בהם דין חילוק שמות. אבל בכל הציורים שלמדנו במשניות לעיל, כגון בת בתו שהיא כלתו וכו', אין צורך ללמוד מפסוק שהם חלוקים לחטאות. אולם מדברי התוס' כאן ולעיל [ב ב] מבואר בפירוש, שאינם סבורים כדבריו, ובכל ענין צריך לימוד לחייבו שתים.

[70] הערוך לנר [לעיל ב] העיר, מאחר והוא מביא חטאת על שגגתו, הרי שאיננו רשע, ומדוע אנו קוראים לו "רשיעא".

[71] ביבמות [לד] למדנו, שלדעת רבי אליעזר, יהיה חייב על כל כח וכח שבאותה ביאה, חטאת נוספת, ורש"י פירש שם, שגם לדעת רבנן, כל כח וכח שבביאה אחת, הוא סיבה נוספת לחיוב [וכמו שלמדנו בשבועות [יח] לענין המשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי, שאם פירש, הרי הוא חייב על פרישתו], אלא שלדעתם, מביא קרבן אחד אפילו על כמה ביאות כאשר הם בהעלם אחד. ובאתוון דאורייתא [כד] מבאר, שהחיוב באיסורי עריות אינו על מעשה הביאה עצמה, אלא על ההנאה מן העריות, ומשום כך אפשר לחייבו אפילו על הפרישה.

[72] האפיקי ים [ב ה] מבאר, שמחלוקת רבה ורב יוסף תלויה בנידון זה, שיש לחקור בדין זה שהאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, שמביא קרבן אחד, האם הגדר הוא, שמפני ששניהם נעשו בשגגה אחת, הרי שניהם חשובים כאכילה אחת של שני זיתים, וממילא יש כאן רק סיבה אחת לחיוב קרבן, או שבאמת יש כאן שתי אכילות ושתי סיבות לחיוב קרבן, אלא שכמו שמצאנו לעיל לענין יולדת, שהיא יכולה להביא קרבן אחד על כמה לידות, אף על פי שכל לידה היא סיבה בפני עצמה לחיוב קרבן, כמו כן בחטאת חלב, שיכול להביא קרבן אחד על כמה סיבות של חיוב. אולם לאחר שנודע לו שחטא, מאחר שכבר נתחייב בפועל בקרבן על אכילה ראשונה, שוב אינו יכול לפטור בקרבן זה את החיוב שמחמת אכילה שניה, שכבר נקבע בקרבן שהוא בא על אכילה ראשונה בלבד. ויש לומר שבנידון זה נחלקו רבה ורב יוסף, שסברת רבה היא, שעיקר הטעם הוא כהאופן השני. ונמצא, שלעולם כאשר עושה שתי פעולות זו אחר זו, הרי יש כאן שני מעשים נפרדים וחלוקים, אלא ששתי הסיבות נפטרות בקרבן אחד, ובזה נחלק רבי אליעזר, שאין שתי סיבות חיוב יכולות ליפטר בקרבן אחד. ואם כן, בכל ענין יחייב רבי אליעזר שתים, אלא אם כן עשאן בבת אחת ממש, שאז שניהם נחשבים כמעשה אחד ממש, ויש רק סיבה אחת לחיוב קרבן. ורב יוסף סבר, שהעיקר כהטעם הראשון, ששתי מעשים שנעשו בזה אחר זה מכח שגגה אחת, נחשבים כמעשה אחד מתמשך, ורבי אליעזר מחלק בין שני מעשים שאפשר לערבן, שבזה מודה הוא לחכמים שהם נחשבים כמעשה אחד. אבל כשהם מעשים שאי אפשר לערבן, הרי הם חלוקים ונפרדים זה מזה, ושוב אינם נפטרים על ידי קרבן אחד.

[73] כתב העולת שלמה, שמכאן מוכח שרבי אליעזר המחייב על העושה תולדה עם האב שלה, שתי חטאות, לא אמר כן אלא כאשר הם גם כן חלוקים בגופים [שאמנם מצד חילוק הגופים לבד לא היה די בזה כדי לחלקם לחטאות, או משום שחילוק גופים נאמר בבעלי חיים דוקא, או משום שבשאר איסורי תורה לא נתחדש דין חילוק גופים, וכמו שיבואר בהערה 85 באריכות, מכל מקום, חילוק הגופים בנוסף לחילוק שיש בין האב לתולדה, מועיל לחלקם לחטאות]. ועיין עוד תוצאות חיים [ה ו].

שחטה לבהמה ושחט באותו יום את בת בתה, ואחר כך שחט באותו יום את בתה של הראשונה — הרי זה סופג את הארבעים, משום איסור שחיטת אותו ואת בנו ביום אחד (ויקרא כב, כח). סומכוס אמר משום ר' מאיר: סופג שמונים, שחייב על שחיטת הבת גם משום אמה שנשחטה באותו יום, וגם משום בתה שנשחטה באותו יום. הרי שגם לדעת סומכוס, כאשר במעשה אחד עובר על שני איסורים הבאים מכתוב אחד — חייב משום שניהם.

אמר רבא: דלמא [שמא] לא היא, אין ההשוואה נכונה, ויש מקום לחלק בין השיטות: עד כאן לא קאמר [שמענו שאומר] ר' יוחנן בן נורי הכא [כאן] שחייב על חמותו גם משום אם חמותו וגם משום אם חמיו, אלא משום שיש באשה זו שלושה שמות מוחלקין, דמיקריא [שהיא נקראת] חמותו, ומיקריא [ונקראת] אם חמותו, ומיקריא [ונקראת] אם חמיו, ויש בתורה איסור ביחס לכל אחת מהן.

אבל גבי האיסור של אותו ואת בנו, דכולהו [שכולן] "אותו ואת בנו" מיקריין [נקראות] בתורה, גם האם ואחר כך הבת, וגם הבת ואחר כך האם, שאין כאן שמות מוחלקין — לא מחייב ר' יוחנן בן נורי משום שני איסורים.

וכן אמר רב נחמן בר יצחק מן הצד האחר: דלמא [שמא] עד כאן לא קאמר [שמענו שאומר] סומכוס שיש לחלק במעשה אחד אלא גבי אותו ואת בנו, שהרי יש פה שני גופין מוחלקין, ששחט מתחילה אותה ואת בת בתה, ולכן כשהוא שוחט לאחר מכן את בתה יש לומר שמתחייב משום שני האיסורים.

אבל הכא [כאן], במקרה של חמותו, שאין גופין מוחלקין, שהרי יש כאן רק ביאה על אשה אחת, אימא [אמור] שכר' אבהו אמר ר' יוחנן סבירא ליה [סבור הוא], שאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: ממה שנאמר בסוף הפסוק המלמד על איסור חמותו ואם חמותו ואם חמיו: "שארה הנה זמה היא" (שם יח, ז), אתה למד כי הכתוב עשאן לכולן זמה אחת, עבירה אחת, אף על פי שיש כאן שמות שונים.

א משנה אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באיטליס (שוק) של עימאום, בשעה שהלכו ליקח (לקנות) בהמה למשתה חתונתו של בנו של רבן גמליאל, הבא בשוגג על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד, מהו, מה הדין? האם חייב חטאת אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת?

אמרו לו: דבר זה בפירוש לא שמענו מרבותינו, אבל שמענו שהבא בשוגג על חמש נשיו כשהיו נדות בהעלם אחת, כגון שלא נודע לו בין הביאות שיש איסור בדבר, שהוא חייב חטאת על כל אחת ואחת, ורואה אני שהדברים קל וחומר לענין אחותו ואחות אביו ואחות אמו, שהרי הם שלושה איסורים שונים.

ב גמרא ומתקשים בשאלתו של ר' עקיבא: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אילימא כדקתני [אם תאמר בדיוק כפי שהוא שונה], שבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו, מאי תיבעי ליה [מדוע נשאלה לו] שאלה זו? הרי יש כאן שמות (לאוים) מוחלקין של איסור: איסור אחותו, ואיסור אחות אביו, ואיסור אחות אמו, וכן הרי גופין מוחלקין, שבא על שלוש נשים נפרדות, ובמקרה זה פשוט הדבר שחייב על כל אחת ואחת!

אלא הכי קתני [כך הוא שונה], כך שאל ר' עקיבא: הבא על אחותו שהיא גם אחות אביו, שהיא גם אחות אמו, האם חייב חטאת אחת על כולן, על כל האיסורים שיש בה, או חייב על כל אחת ואחת, מהו הדין? מי אמרינן [האם אנו אומרים]: הרי יש כאן שמות מוחלקין, או דלמא [שמא] הרי אין גופין מוחלקין?

על כך אמרו לו רבן גמליאל ור' יהושע: דבר זה לא שמענו, אבל שמענו: הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת (בהעלם אחד), שהוא שם אחד, שחייב על כל אחת ואחת משום נדה,

וראינו שהדברים קל וחומר: ומה הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת, למרות שהיא שם אחת, שעבר על כולן משום אותו איסור — חייב על כל אחת ואחת, הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, שהן שלשה שמות שונים של איסור — אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת?

ומקשים, איכא למיפרך [יש לפרוך] קל וחומר זה: מה לחמש נדות שחייב על כל אחת — שכן גופין מוחלקין הן, שאף על פי שאיסור אחד הוא, מכל מקום בא על חמש נשים. ואילו הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו — בא על אשה אחת!

אלא זהו טעמו של דבר, אמר קרא [המקרא]: "ואיש אשר יקח את אחותו... ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה" (שם כ, יז), ותוספת זו באה לחייב כריתות (וחטאות) נפרדות אם בא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו. וכיצד ייתכן שתהא לו אחות שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו?

אמר רב אדא בר אהבה: משכחת לה [מוצא אתה אותה] ברשיעא בר רשיעא [ברשע בן רשע], כיצד? כגון שבא אדם על אמו והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהן מהבנות והוליד ממנה בן, ובא בנו על אחות אמו, שהיא אחותו מאביו, שהיא גם אחות אביו, דהוה ליה [שהרי הוא] רשיעא בר רשיעא [רשע בן רשע], שכשם שאביו הרשיע ובא על אמו — כך הוא מרשיע שבא על אחותו.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: בא עליה על אשה האסורה לו באיסור כרת, וחזר ובא עליה, וחזר ובא עליה בהעלם אחד — חייב חטאת על כל אחת ואחת מן הביאות, אלו דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים: אינו חייב אלא חטאת אחת.

ובכל זאת מודים חכמים לר' אליעזר, בבא על חמש נשיו נדות בבת אחת (בהעלם אחד) — שהוא חייב על כל אחת ואחת, הואיל והוא גרם להן, לכל אחת מהן, להביא חטאת על שגגתה.

אמר רבא לרב נחמן: מי אמרינן [האם אומרים אנו] משתמשים בנימוק "הואיל והוא גרם להן" כדי לחייבו בחטאת? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הבא על אשה אסורה לו, הוא בהעלם אחת והיא בחמש העלמות, שבכל פעם נודע לה האיסור וחזרה ושכחה — הוא אינו חייב אלא אחת, והיא חייבת על כל אחת ואחת, אף על פי שהוא גרם לה!

אלא אימא [אמור]: טעם הדבר שחייב על כל אחת ואחת — הואיל וגופין מוחלקין הן.

בעקבות דברי ר' אליעזר, שהבא על אשה וחזר ובא עליה — חייב חטאת על כל ביאה, גם אם היה זה בהעלם אחד, איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: קצר תבואה בשבת בשיעור כגרוגרת (תאנה מיובשת), שהוא השיעור המחייב בחטאת, וחזר וקצר, והיה זה בהעלם אחד, מה לי אמר ר' אליעזר? מה דעתו?

האם טעמא [טעמו] של ר' אליעזר התם [שם, בעריות] משום דהוא דעבד תרתין [שעשה שתים], שתי עבירות, ואמטול להכי אמר [ומשום כך הוא אומר] שחייב על כל אחת ואחת, והכא נמי דעבד תרתין [וכאן גם כן חייב שתים, שהרי עשה שתים].

או דלמא טעמיה [שמא טעמו] של ר' אליעזר התם [שם] משום שאי אפשר לו לערבן לביאות זו בזו — אמטול להכי [ודווקא משום כך] אמר ר' אליעזר: חייב על כל אחת ואחת, אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם אחת, כיון שאפשר לו לערב, שיכול לקצור שתי גרוגרות בבת אחת — אינו חייב אלא אחת, מאי [מה הדין]?

אמר רבה: טעמא [טעמו] של ר' אליעזר התם [שם] בבא על אשה ביאות הרבה — משום דעבד תרתי [שעשה שתים], הכא נמי הא עבד תרתי [כאן גם כן, כשקצר וחזר וקצר, הרי עשה שתים]. ורב יוסף אמר: טעמא [טעמו] של ר' אליעזר התם [שם] שמחייב על כל ביאה — מפני שאי אפשר לו לערבן, אבל אפשר לו לערבן, וכגון בקצירה של גרוגרת ועוד גרוגרת — אינו חייב אלא אחת.

איתיביה [הקשה לו] אביי לרבה ממה ששנינו בברייתא: ר' אליעזר מחייב חטאת נפרדת על ולדי מלאכות במקום אבות מלאכות, שאם עשה אב מלאכה בשוגג, ובאותו העלם עשה ולד של אותה מלאכה (וכגון שזרע תבואה והשקה את השדה) מביא שתי חטאות.

ונדייק: הא [אבל] אב ואב, שחזר על אותו אב מלאכה עצמו בבת אחת (בהעלם אחד) — פטור. ואי אמרת טעמא [ואם אומר אתה כי טעמו] של ר' אליעזר שמחייב על שתי ביאות באשה אחת, הוא משום דקעבד תרתי [שעושה שתים], אמאי [מדוע] פטור? הלא עשה שתי פעולות איסור!

אמר מר בריה דרבנן, אנא [אני] ורב נחומי בר זכריה תרגימנא [תרגמנו, הסברנו] את הדבר: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] שיתחייב שתי חטאות על אב ותולדה —

בדלית (גפן מטפסת) המודלית על גבי תאינה, וקצצן בבת אחת (בהעלם אחד), את שריגי הגפן ואת התאנים, שחייב על התאנים משום אב מלאכה קוצר, ועל קציצת שריגי הגפן משום זמירה, שהיא תולדת קוצר, משום הכי [כך] מחייב ר' אליעזר שתי חטאות, הואיל ושמות מוחלקין הם (אב ותולדה) וגם גופין מוחלקין (גפן ותאנה).

דכוותה [שכמוה] קצר וחזר וקצר היכי משכחת לה דמיפטר [כיצד מוצא אתה שהוא פטור], וחייב רק חטאת אחת? כגון שקצר שתי גרוגרות בבת אחת, שעשה מעשה אחד של איסור. אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת — חייב, משום שעשה שתים.

ד משנה ועוד שאל רבי עקיבא את רבן גמליאל ור' יהושע באיטליס של עימאום: אבר המדולדלת בבהמה, שנחתך ומחובר במקצת לגופה, מהו? האם הוא מטמא כדין איבר מן החי? אמרו לו: לא שמענו מרבותינו תשובה לכך, אבל שמענו לגבי אבר המדולדלת באדם שהוא טהור, וכך היו

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

If one slaughtered an animal and its daughter’s daughter and afterward slaughtered the original animal’s daughter, he incurs the forty lashes for transgressing the prohibition against slaughtering an animal and its offspring on a single day (see Leviticus 22:28). Sumakhos says in the name of Rabbi Meir: He incurs eighty lashes for slaughtering the third animal, as its mother and its daughter had already been slaughtered on that day. This indicates that Sumakhos also maintains that when a person commits a single act and thereby commits two transgressions that are derived from a single verse, he is liable to receive punishment for both violations.

Rava said: Perhaps it is not so, as Rabbi Yoḥanan ben Nuri would not agree with the ruling of Sumakhos. It is possible that Rabbi Yoḥanan ben Nuri says that one is liable to bring multiple sin offerings only here, in the case of one who engaged in intercourse with his mother-in-law, only due to the differentiated names of the prohibitions, as she is called his mother-in-law, and she is called his mother-in-law’s mother, and she is called his father-in-law’s mother, and the Torah prohibits each of these relationships separately.

But with regard to the case of slaughtering a mother and its offspring in a single day, where all of the permutations are called: A mother and its offspring, as there are no differentiated names given in the Torah for slaughtering a mother animal and then its offspring or for slaughtering the offspring and subsequently its mother, Rabbi Yoḥanan ben Nuri might maintain that one is not liable to receive multiple sets of lashes.

By contrast, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Perhaps Sumakhos says that one is liable to receive two sets of lashes only with regard to the case of slaughtering a mother and its offspring on the same day, as there are differentiated bodies. Although he violated the same prohibition twice, he did so by slaughtering three different animals.

But here, with regard to a mother-in-law, where there are not several differentiated bodies, as the man engaged in intercourse with only one woman, one might say that Sumakhos holds in accordance with the statement that Rabbi Abbahu says in the name of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: The verse that introduces the prohibitions against engaging in intercourse with one’s mother-in-law, one’s mother-in-law’s mother, and one’s father-in-law’s mother concludes with the phrase: “They are near kinswomen; it is lewdness” (Leviticus 18:17). This teaches that although these are different relationships, the verse rendered them all one single prohibition of lewdness, for which only a single sin offering is brought.

MISHNA: Rabbi Akiva said: I asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua in the meat market [itlis] in Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of the son of Rabban Gamliel: In the case of one who unwittingly engages in intercourse with his sister, and the sister of his father, and the sister of his mother, during one lapse of awareness, what is the halakha? Is he liable to bring one sin offering for all three prohibitions, or is he liable to bring a separate sin offering for each and every one of the prohibitions?

They said to Rabbi Akiva: We did not hear a ruling from our teachers about that case, but we heard the following ruling: One who engages in intercourse with each of his five wives while they are menstruating, during one lapse of awareness, we heard that he is liable to bring a separate sin offering for having engaged in intercourse with each and every one of them. And it appears to me that these matters can be derived from an a fortiori inference: If he is liable to bring separate sin offerings for having engaged in intercourse with five menstruating women, who are forbidden by one prohibition, he should certainly be liable to bring separate sin offerings for having engaged in intercourse with his sister, the sister of his father, and the sister of his mother, who are forbidden by three separate prohibitions.

GEMARA: The Gemara raises a difficulty with regard to Rabbi Akiva’s question: What are the circumstances about which Rabbi Akiva inquired? If we say that the circumstances are precisely as the mishna teaches them, that one unwittingly engaged in intercourse with his sister, and the sister of his father, and the sister of his mother, then for what purpose did Rabbi Akiva raise this dilemma before Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua? Aren’t they differentiated names of prohibitions and aren’t they also differentiated bodies? Since the man engaged in intercourse with three women, who are forbidden by three distinct prohibitions, it is obvious that he is obligated to bring three separate sin offerings.

Rather, it must be that this is what the mishna is teaching: Rabbi Akiva asked: In the case of one who unwittingly engages in intercourse with his sister who is also the sister of his father and who is also the sister of his mother, is he liable to bring only one sin offering for violating all of those prohibitions, or is he liable to bring a separate sin offering for each and every one? What is the halakha? Do we say that they are differentiated names of prohibitions, and since he violated distinct prohibitions, he is liable to bring separate sin offerings? Or perhaps we say: It is not a case of differentiated bodies; since he engaged in intercourse with only one woman, he is liable to bring only a single sin offering.

And in response, they said to him: We did not hear a ruling from our teachers about that case, but we heard the following ruling: With regard to one who engages in intercourse with each of his five wives while they are menstruating, at the same time, i.e., during one lapse of awareness, which is five instances of violating one category of prohibition, we heard that he is liable to bring a separate sin offering for having engaged in intercourse with each and every one of them, due to the prohibition against engaging in intercourse with a menstruating woman.

And it appears to us that these matters can be derived from an a fortiori inference: If one who engages in intercourse with his five wives while they are menstruating, at the same time, which is only one name of a prohibition, is nevertheless liable to bring a sin offering for each and every one of them, then in the case of one who engages in intercourse with his sister who is also the sister of his father and the sister of his mother, which are three separate prohibition names, is it not logical that he should be liable for each and every one of them?

The Gemara raises an objection: This line of reasoning can be refuted, as follows: What is notable about the case of five menstruating women that would render one liable to bring a separate sin offering for having intercourse with each one of them? It is notable in that they are differentiated bodies, which is not the case with regard to one’s sister who is also the sister of his father and the sister of his mother, as she is a single person.

Rather, the reason one is liable to bring three separate sin offerings for engaging in intercourse with his sister who is also the sister of his mother and the sister of his father is that the verse states: “And if a man takes his sister…and they shall be cut off [venikhretu] in the sight of the children of their people; he has uncovered his sister’s nakedness” (Leviticus 20:17). The final clause in this verse serves to render him liable to receive three separate penalties of karet for intentional intercourse, or to bring three separate sin offerings for unwitting intercourse, with his sister who is also the sister of his father and who is the sister of his mother.

The Gemara explains how there could be a case where one’s sister is also the sister of his father and the sister of his mother: Rav Adda bar Ahava says: You find it in the case of a wicked man, the son of a wicked man. The case applies if a man engaged in intercourse with his mother and fathered two daughters, and then engaged in intercourse with one of those daughters and fathered a son, and his son engaged in intercourse with his mother’s sister who is also his own sister, because they share a father, and who is also his father’s sister. This individual is a wicked man, the son of a wicked man, as both he and his father engaged in incestuous relationships.

§ The Sages taught in a baraita: If one unwittingly engages in intercourse with a woman who is forbidden to him under the penalty of excision from the World-to-Come [karet], and then again engages in intercourse with her, and then yet again engages in intercourse with her, all during one lapse of awareness, he is liable to bring a separate sin offering for each and every one of the acts of intercourse with her. This is the statement of Rabbi Eliezer. But the Rabbis say: He is liable to bring only one sin offering.

And the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to one who engages in intercourse with his five wives while they are menstruating, where the prohibition was violated unwittingly by both the man and the woman, at the same time, i.e., during one lapse of awareness, that he is liable for each and every one of them, since he caused each of them to be liable to bring a sin offering.

Rava said to Rav Naḥman: Do we really say that since he caused each of them to be liable to bring a sin offering, he himself is liable to bring five separate sin offerings? But isn’t it taught in a baraita: If one unwittingly engages in intercourse five times with a woman who is forbidden to him, and he does so during one lapse of awareness, without realizing over the course of that time period that the act is forbidden, but she does so during five lapses of awareness, as she repeatedly became aware of the prohibition and then forgot it before the next transgression, he is liable to bring only one sin offering, but she is liable to bring a separate sin offering for each and every one of the five transgressions? In this case, although he caused her to bring several sin offerings, he himself brings only one sin offering.

Rather, one must say that this is the reason he brings five sin offerings for engaging in intercourse with his five wives while they were each menstruating, during one lapse of awareness: It is because they are differentiated bodies.

The Gemara discusses the opinion of Rabbi Eliezer that one who repeatedly engages in intercourse with a woman who is forbidden to him is liable to bring a separate sin offering for each act of intercourse, even if this all occurred in a single lapse of awareness. A dilemma was raised before the Sages: If one reaped a fig-bulk of grain on Shabbat, which is the measure for which one is liable to bring a sin offering, and then reaped another fig-bulk, in a single lapse of awareness, what would Rabbi Eliezer say?

The Gemara explains the sides of the dilemma: Is the reason for the ruling of Rabbi Eliezer there, with regard to forbidden relations, that the sinner performed two separate prohibited acts, and therefore Rabbi Eliezer says he is liable to bring a separate sin offering for each and every one of the acts? If so, here too, where he performed two separate acts of reaping, he is liable to bring a separate sin offering for each act.

Or, perhaps the reason for the ruling of Rabbi Eliezer there, in the case of forbidden relations, is that it is impossible for the sinner to combine the acts of intercourse with one another, and therefore Rabbi Eliezer says that he is liable to bring a separate sin offering for each and every one of the acts of intercourse. But if one reaped a fig-bulk of grain, and then reaped another fig-bulk, in a single lapse of awareness, since it is possible for him to combine the two fig-bulks of grain together and reap them at the same time, he would be liable to bring only one sin offering. What is the correct explanation for Rabbi Eliezer’s ruling?

Rabba said: The reason for the ruling of Rabbi Eliezer there, in the case of forbidden relations, is that the sinner performed two separate prohibited acts; and here too, he has performed two separate acts of reaping and is liable to bring two sin offerings. And Rav Yosef said: The reason for the ruling of Rabbi Eliezer there, in the case of forbidden relations, is that it is impossible for him to combine the two transgressions into a single act; but if it is possible for him to combine them, e.g., by reaping two fig-bulks of grain, he is liable to bring only one sin offering.

Abaye raised an objection to the opinion of Rabba from a baraita: Each type of labor prohibited on Shabbat comprises acts that are primary categories of that labor and acts that are subcategories of that labor, both prohibited by Torah law. Rabbi Eliezer deems one liable to bring separate sin offerings for the performance of subcategories of prohibited labor on Shabbat in a situation where he also performed the corresponding primary categories of prohibited labor during the same lapse of awareness. For example, if one planted grain on Shabbat and then watered the field, which is a subcategory of the prohibited labor of planting, he is liable to bring two sin offerings.

It may be inferred from this statement that: But if one performed a primary category of labor and then performed the same primary category at the same time, i.e., during the same lapse of awareness, he is exempt from bringing a second sin offering. But if you say that the reason for the ruling of Rabbi Eliezer in the case of one who engages in repeated acts of intercourse with a woman forbidden to him is because the sinner performed two separate prohibited acts, then why is one exempt from bringing a second sin offering for repeatedly performing a primary category of prohibited labor on Shabbat, when he too has performed distinct prohibited acts?

Mar, son of the Sages, said: Rav Naḥumi bar Zekharya and I interpreted the baraita as follows: What are we dealing with here, in the case where one is liable to bring two sin offerings for performing a primary category of prohibited labor and its subcategory?

It is a case of a climbing grapevine that is trellised over a fig tree, and he cut them both, the grapevine and the figs, at the same time, during one lapse of awareness. Detaching the figs is one of the primary categories of the prohibited labor of harvesting, while pruning the vine in order to use it as fuel for a fire is a subcategory of harvesting. Due to that reason Rabbi Eliezer deems him liable to bring two sin offerings, since it is a case of differentiated names of prohibitions, as he violated both the primary category of the labor and a subcategory, and it is also a case of differentiated physical entities, as he detached figs and part of a grapevine.

In the corresponding situation, where one reaped a fig-bulk of grain on Shabbat and then reaped another fig-bulk in a single lapse of awareness, how can you find circumstances in which he is exempt from bringing a second sin offering? You find this in a situation where he reaped two fig-bulks simultaneously, in which case he performed only a single prohibited act. But if one reaped a fig-bulk of grain and then reaped another fig-bulk, he is liable to bring two sin offerings, as he performed two separate acts.

MISHNA: And furthermore, Rabbi Akiva asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua in the meat market of Emmaus: What is the status of a dangling limb of an animal? Does it impart ritual impurity like a severed limb? They said to Rabbi Akiva: We have not heard a ruling from our teachers in that specific case, but we have heard with regard to a dangling limb of a person that it is ritually pure. And in this manner would

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

א)עד כאן שייך לדף יד ע"ב סומכוס אמר. סופג שמונים אחד משום היא ובתה ואחד משום בתה ואותה דמה לי היא ובתה ומה לי בתה ואותה וחייב שתים ות"ק דאמר ארבעים קסבר שם אחד הן:

משום דגופין מוחלקין דג' בהמות שחט ועבר תרי איסורי אבל הבא על חמותו דאין גופין מוחלקין כרבי אבהו סבירא ליה דאינו חייב אלא אחת דאמר אשה ובתה את בת בנה ואת בת בתה שארה הנה זמה היא הכתוב עשאן לכולן זימה אחת הואיל וכולן יש להן שם בת אשתו. וכ"ש בחמותו דהויא שם אחד וגוף אחד:

מהו חייב אחת על כולן. משום דשם אחות אחת היא:

או חייב על כל אחת ואחת. דהויין גופין מוחלקין:

אמרו לו לא שמענו אבל כו'. ורואים אנו שהדברים ק"ו. מפרש בגמרא:

אי נימא כדקתני. על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו אמאי קא בעי אי חייב אחת על כולן הרי שמות מוחלקין וגופין מוחלקין:

אלא מצי מהדרי ליה מאחותו דסיפא דאיש אשר יקח את אחותו דיתירא הוא לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו לחייבו על כל שם ושם:

ומשכחת לה כו':

בא עליה על אחת מכל העריות וחזר ובא עליה והואיל והוא גרם להן שהן חייבות קרבן על כל אחת ואחת אף הוא חייב קרבן על כל אחת ואחת:

והתניא הוא בהעלם אחת. שבא על אחת מן העריות חמש ביאות בהעלם אחד והיא בחמשה העלמות שהיתה לה ידיעה בין כל אחת ואחת הוא אינו חייב אלא קרבן אחד והיא חייבת על כל אחת ואחת אלמא אע"ג דהוא גרם לה ה' קרבנות דבא עליה ה' ביאות הוא אינו חייב אלא אחת:

אלא אימא. משום הכי מודו בה' נשיו נדות הואיל וגופין מוחלקין:

קצר כגרוגרות. בשבת וחזר וקצר כגרוגרות:

מ"ט דר' אליעזר התם בבא עליה וחזר ובא עליה משום דקא עבד תרתין איסורין. דהא אי אפשר לערבן לשתי ביאות בבעילה אחת. אבל בקצירה הואיל ויכול לקצור ב' גרוגרות בבת אחת אימא דאינו חייב אלא אחת:

ר' אליעזר מחייב על וולדי מלאכה במקום אבות מלאכה. בשעשאן לוולדות עם אבות חייב נמי על הוולדות הואיל והוא מעין אב ולא דמי לאב ממש. והיינו דאמרינן בבא קמא לר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב היינו הכא. (השוה) [הא] אב ואב כגון שקצר וחזר וקצר פטור ואינו חייב אלא אחת:

הכא במאי עסקינן באי זו תולדה במקום אב קא מחייב בדלית המודלת על גבי תאינה וקצץ האשכול והתאינה בבת אחת דמשום הכי מיחייב דתרי מינין נינהו ובצירה היינו אב ולקיטה דתאינה היינו תולדה. ומ"ט הוי בצירה אב מלאכה הא לא כתיבא בחשבון אבות מלאכות כיון דכתיב בצירה וקצירה בחד קרא את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור אלמא תרווייהו הוויין אבות מלאכות:

דכוותה גבי קצר וקצר דפטר כדקא דייק הא אב ואב בבת אחת פטור כגון שקצר בגרוגרת בבת אחת אבל קצר וחזר וקצר [וחזר] וקצר חייב [על כל אחת ואחת] היינו כדרכה:

אבר המדולדל בבהמה. שפרוש ממנה מקצתו לאוכלו מהן מי מיטמא כאבר הנתלש מן החי אי לא אמרו לו לא שמענו אבל שמענו כו':

ב)עד כאן שייך לדף טו ע"א וכך היו מוכי שחין. לא אמר במוכי שחין ממש אלא בכל מכה שמדולדל אבר מחמתה:

במשנה הבא על אחותו כו' ועל אחות אמו. בגליון נדפס ס"א בהעלם אחד. אמת שכ"ה הגי' במשניות. אבל נראה דטעותא היא לפי מאי דמפרשינן בגמרא דבאחותו שהיא אחות אביו כו' קמבע"ל. ולפי מאי דפשיט רב אשי בשבת (עא ב) דלריו"ח ידיעות מחלקות וכ"פ הרמב"ם י"ל הגי' ובא לאפוקי בנודע לו תחלה שהיא אחותו ואח"כ נודע לו שהיא ג"כ אחות אביו כו':

שם ואמרו לי לא שמענו. כ"ה הגי' במשניות:

רש"י ד"ה הוא בהעלם א'. בא ה' ביאות בה' עריות ובא ה' ביאות על כאו"א. כצ"ל:

תד"ה ערות. אמאי ל"מ כרת כו' דמצרכי רבנן להכי ומייתי לדרי"צ. (לעיל ג) משמע דלכ"ע ל"צ קרא להכי דלאוין מחלקין. ועי' מכות (יד) תד"ה ה"ג רש"י:

מתני' חייב על כל אחת ואחת אמרו "לי" לא כצ"ל:

גמ' אמר רבא אמר רב אדא בר אהבה. נ"ב כצ"ל ותרי ראב"א הוו:

שם ואמטול הכי כצ"ל וכן צ"ל בסמוך:

מתני' ועוד שאל ר"ע. צ"ל שאלן:

שחטה ואת בת בתה. לא עבד איסורא: ואחר כך שחט את בתה. של ראשונה עכשיו נמצא ששחט ב' איסורים ראשונה אותו ואת בנו שלישית ושניה בנו ואותו דבנו שניה ואותו שלישית והילכך סופג פ' לסומכוס אף על גב דשם אחד הן: דגופין מוחלקין. שמחמת ראשונה ושניה באו אלו שני איסורים על השלישית אבל הכא אין גופין מוחלקין: דלמא כדר' אבהו. אבל הכא אע''ג דעל ידי בתה ובת בתה ובת בנה נאסרה הזקנה עליו ג' איסורים ואין גופין מוחלקין בה: זמה אחת. דאינו חייב על אשה ובתה ובת בתה ובת בנה בביאה אחת כמתני' אלא אחת והיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו: מתני' באיטליז. שוק: עמאום. שם העיר: הבא על אחותו כו'. מפרש בגמ': גמ' הרי שמות מוחלקין. שג' לאוין מוחלקין בהו: שהיא אחות אביו. כדמפרש לקמי' ברשיעא בר רשיעא: שמות. לאוין: שם א'. לנדה לא תקרב: ערות אחותו גלה. מפרש בפ''ק (לעיל ב:) דאייתר ליה להא דרשא: בא עליה. על אחת מכל העריות וחזר ובא עליה בהעלם אחת: בבא על ה' נשים נדות. בהעלם אחת: הואיל והוא גרם להן. להביא כל אחת חטאת דהיינו ה' חטאות הלכך הוא נמי מייתי ה' חטאות אבל ה' ביאות בערוה אחת בהעלם א' היא נמי לא מתיא אלא חד וכן הוא: הוא בהעלם אחת. בין ה' ביאות בה' עריות בין ה' ביאות על כל אחת: והן ה' העלמות. שנודע לכל אחת בין כל ביאה וביאה מביאותיו הוא אינו חייב אלא אחת על כל אחת והיא על כל אחת ואחת חייבת ה' דהיינו על כל ביאה וביאה אלמא אף על גב דהוא גרם לכל אחת להביא ה' חטאות לא בעי הוא למייתי על כל חדא אלא אחת: ואית ספרים דכתיב בהו הוא בהעלם אחת והיא בה' העלמות ובערוה אחת מיירי לשון נקייה הוא ויש''ר כח''ו: קצר. כגרוגרת בשבת וזה השיעור חזר וקצר בהעלם א' מה לי אמר רבי אליעזר: שתי ביאות א''א לערב. הילכך חשיבי [אבל] קצירת שתי גרוגרות אפשר לערב ולקצור בבת אחת: ר' אליעזר מחייב על ולדי מלאכות. במקום אבות מלאכות שאם עשה אב ותולדה בהעלם אחת חייב שתים הא אב ואב כגון קצר וקצר דזו וזו אב מלאכה פטור מן אחת: הכא במאי עסקינן. הא דקתני רבי אליעזר כו' דדייקינן מינה הא אב ואב פטור: בדלית. טרייל''א של גפן היא: המודלית על גבי תאנה. ותאנים בתאנה ואין ענבים בגפן והיה צריך לבצור הגפן להסקה וקצץ בבת אחת פרי התאנה וזמורת הגפן דחייב שתים חדא אפרי דתאנה דהיינו קוצר וחדא אזמורה דתולדה דקוצר דקיימא לן שבת (דף עג:) זומר וצריך לעצים תולדה דקוצר היא משום הכי חייב שתים אף על גב דבבת אחת הואיל ושמות מוחלקין זה אב וזו תולדה וגופין מוחלקין דשני אילנות הן: דכוותה גבי קצר וקצר. דדייקינן הא אב ואב פטור כגון שקצר שתי גרוגרות בבת אחת דהשתא לאו תרתין הוא דעבד ובבת אחת עשאן גופין ושמות מוחלקין נמי ליכא אבל קצר וחזר וקצר דתרתין מלאכות עבד בהעלם אחת מחייב ר' אליעזר: מתני אבר המדולדלת בבהמה. תלוש רובה ומעורה במקצת: מהו. שיטמא משום אבר מן החי כאילו נתלש לגמרי דקיימא לן בהעור והרוטב (חולין קכח:) דאבר מן החי מטמא כנבלה: אבר. הנתלש מן האדם לגמרי מטמא כמת בפרק העור והרוטב (שם קכט:) והמדולדלת שדבוק קצת טהור:

הרי שמות מוחלקים. ואף על גב דלעיל גבי עריות צריך קרא אשה לחייב על כל אשה ואשה אף על גב דגופין מוחלקין מ''מ הוה פשיטא ליה לרבי עקיבא דגופין מוחלקין חייב על כל אחת ואחת: ערות אחותו גלה. הקשה רבינו ברוך אמאי לא מייתי כרת דכתיב באחותו דמצרכי רבנן להכי ומייתי לדרבי יצחק ויש לומר דמייתי הא דפשוט יותר וכהאי גוונא אשכחנא בסנהדרין (דף לד:) ובמגילה (דף כ.): עד כאן לא קאמר סומכוס אלא באותו ואת בנו דגופין מוחלקין. ולענין אחות אשה נמי אם היה נשוי ב' נשים ובא על השלישית שהיא אחות שתיהן זו מצד אם וזו מצד אב סומכוס מחייב [על] שתיהן: איכא למיפרך מה לה' נשיו כו'. ר''ג ור' יהושע דעבדי הק''ו סבירא ליה דלא תליא מילתא אלא בשמות: לחייב על אחותו כו'. אין להקשות מנ''ל לאוקמא בכה''ג דשלשתן שם אחוה אחת אימא דמיירי במחולקין לגמרי כגון בת בתו וכלתו דהא קרא באחוה מיירי אך קשה איסור כולל ומוסיף מנא ליה דהכא איסור בת אחת היא: שהלכו ליקח בהמה למשתה כו'. להודיע שבחן שאע''פ שהיו טרודין היו עוסקין בדברי תורה: אדם אבר המדולדל בו טהור. בפרק העור והרוטב יליף בהמה משרצים ותימה אדם מנ''ל דטהור:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד