מנחות כב ע"ב

דף כב - ב

רבנן שאומרים דם קדשים שנתערב בדם חולין בטל היכן שאין בהם מראה דם, סברי:  מכאן מפסוק זה יש ללמוד, לכל העולין על גבי המזבח שנתערבו זה בזה שאין מבטלין זה את זה, ^[75] כמו דם הפר והשעיר ששניהם עולין הם למזבח ואינם מבטלים זה את זה! אבל כשנתערב דם קדשים בדם חולין שאינו עולה למזבח, מבטלין החולין את הקדשים.

ורבי יהודה סבר: מכאן למין שנתערב במינו שאינו בטל! ^[76] שזה הטעם שדם השעיר לא בטל בדם הפר, ולכן גם כשהתערב דם מועט של קדשים בדם מרובה של חולין, לא מתבטל דם הקדשים בדם החולין, משום שמין במינו הוא ^[77].

והוינן בה: ורבנן דסברי מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה מנין להם לדרוש כך, ודלמא אולי מה שלא בטל דם השעיר בדם הפר הוא משום דמין במינו הוא כמו שסובר רבי יהודה?

ומשנינן: אי אשמעינן אם התורה היתה אומרת את הדין הזה שאין ביטול, על מציאות כזאת שהתערובת היא רק מין במינו, ולא אשמעינן ולא היתה מדברת על מציאות שהתערובת היא של שני דברים ה"עולין" על גבי המזבח, הייתי אומר כדקא אמרת שיש ללמוד מכאן שמין במינו אינו בטל, השתא דאשמעינן שהפסוק מדבר באופן שהתערובת היא בדברים שעולין על גבי המזבח, אמרינן הטעם שאין זה בטל, הוא משום ד"עולין" לא מבטלים אחד את חבירו! ומקשינן: ודלמא אולי לא אומרים שלא יבטלו זה את זה עד דאיכא גם מין במינו וגם עולין, כלומר, נלמד מהפסוק שצריך שני תנאים כדי שלא יתבטל, גם ששניהם עולים, וגם שיהיו מין במינו, שהרי הפסוק מדבר בדם הפר והשעיר שהם גם מין במינו וגם עולין, ומנין שעולין לבד אינם מבטלין זה את זה?

ומסקינן: קשיא!

ותו הוינן בה: רבי יהודה דסבר מכאן למין במינו שאינו בטל: מנין לו לדרוש כך ודלמא אולי מה שלא בטל דם השעיר בדם הפר, הוא משום דעולין הוא וכמו שסוברים רבנן?

ומשנינן: אי אשמעינן אם התורה היתה אומרת את הדין שאין ביטול, על מציאות כזאת שהתערובת היא רק ששניהם עולין, ואינם מין אחד אלא מין בשאינו מינו, היינו למדין לעולין שאין מבטלין זה את זה כדקאמרת, השתא דאשמעינן שהפסוק מדבר באופן שהתערובת היא במין במינו אמרינן הטעם שאין זה בטל, הוא משום דמין במינו הוא!

ומקשינן: ודלמא עד דאיכא שניהם - מין במינו ועולין [וכמו שהקשינו לפי רבנן]? ומסקינן: קשיא!

תנן: רבי יהודה אומר: נתערב הקומץ של מנחת נדבה במנחת כהן משיח ובמנחת נסכים הרי התערובת כולה פסולה, שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה, והן בולעות זו מזו, ונפסל הקומץ משום ריבה שמנה, והמנחות נפסלו משום חיסר שמנה.

והוינן בה: וכי בולעות זו מזו מה הוי? מה איכפת לי שהן בולעות, הרי השמן של המנחות הנבלע בקומץ אינו בטל בשמן של הקומץ, שהרי מין במינו הוא ומין במינו אינו בטל לרבי יהודה, ואם כן יש לומר שהשמן העודף הנמצא בתוך הקומץ כאילו עדיין הוא קיים במנחת הנסכים הנמצאת בתוך התערובת, וממילא לא הוי הקומץ "ריבה שמנה" ולא המנחות "חיסר שמנה"?

תד"ה ור"י כו' וההיא דביצה דמין במינו לר' יהודה ודם תבוסה (דאמר). נמחק תיבת דאמר:

גמרא ר׳ יהודא אומר במנחת כהן משיח כו׳ כצ״ל:

רש״י ד״ה מכאן לעולין כו׳ דזבחים חולין נינהו מבטלי אהדדי הס״ד וכצ״ל ובד״ח נדפס נ״א ואינו מן הצורך:

תוס׳ ד״ה ורבי יהודא כו׳ ומ״ד חוששי׳ לזרע האב הינו חנניא ולחנני׳ לא בעי לחלק דמסקינן התם כו׳ כצ״ל. פי׳ כיון דע"כ ר״י כחנני׳ ס״ל וחנני׳ ס״ל כר׳ יונתן דאמר אין מערבי׳ וע"כ ר״י נמי אין מערבין ס״ל:

בא״ד יחדיו דמי והתם פירש בקונטרס כו׳ כצ״ל:

בא״ד ~ודמאי~{צאן קדשים: ודמיא} מן הבקר ומן הצאן למדם הפר ומדם השעיר דהאי מדכתיב וי"ו כו׳ כצ״ל. והתירוץ חסר כאן ועיי׳ ביומא דנ״ז ע״ב בתוספת ד״ה תני׳ כו׳ דמתרצו שם:

בא״ד עולין ומין במינו כו׳ כצ״ל:

בא״ד ונתפצע א׳ שוגג וא׳ מזיד לא יעלו כו׳ כצ״ל:

בא״ד לרבנן מבטיל בטיל כו׳ כצ״ל:

בא״ד אם כן מינו נמי כו׳ כצ״ל. פי׳ מינו יין דחולין:

בא״ד דבמינו במשהו כו׳ דהיינו בלח. ועיי׳ שם בע״א דע״ג ע"א בתוספת דכתבו התם בע״א דמיירי דליכא מאה ואחד לבטלו:

בא״ד שמתערב לגמרי והוי כדבר לח כו׳ כצ״ל:

בא"ד מההיא דשאור של חולין כו׳ כצ״ל:

בא"ד דאין לח מתערב כו׳ כצ״ל:

בא״ד ועוד תני׳ במסכת כו׳ כצ״ל:

בא״ד בתר מבטל אזלינן והוה ליה כו׳ כצ״ל:

בא״ד לא קשי׳ אף למ״ד כו׳. פי׳ דלמ״ד בתר מבטל אזלינן פשיטא דלא קשיא כיון דאיירי בחולין מתוקני׳ ואי אפשר למבטל להיות כבטל ואפי׳ למ״ד בתר בטל אזלינן ואפשר לתרומה שתיעשה ~חולינן~{צאן קדשים: חולין} לכי סריחי דבטלה מקדושתה כמו גבי נבלה לקמן מ"מ לגבי משקין ליכא למימר הכי דלכי סריחי אין שם משקה עליהם ודוק:

בא״ד טבל טבול לתרומה כו׳. פי׳ שעדיין לא הפרישו ממנו תרומה גדולה בשאינו טבול לתרומה שהפריש ממנו תרומה גדולה ועדיין לא הפריש ממנו מעשר א׳ ומעשר ב׳. ועיי׳ במסכת ביצה די"ג ע״א:

בא״ד לתירוץ א׳ דרבינו תם דההיא כו׳ כצ״ל:

בא״ד מין בשאינו מינו לענין משהו כו׳ כצ״ל:

בא"ד אבל ר׳ יוחנן כו׳. פי׳ רש״י דשתי כוסות כו׳:

בא"ד לא נצרכה אלא לר״י כו׳ כצ״ל:

בא״ד שיעורה בסאתים כו׳. פירוש רביעית ציר טמא אוסר סאתים ציר טהור:

בא״ד ואפילו לר"ח צ״ע כו׳. פירוש מההיא דביצה ומההיא דדם תבוסה משמע אפי׳ לר"ח דאזל בתר בטל נמי דלא כר״ח ועיי׳ בתוספת דנדה דע"א ע"ב ד"ה ר״י כו׳:

בא״ד מההיא דפסחים לר״י כו׳ כצ״ל:

בא״ד דמודה ר״י דלרבנן בנותן טעם כו׳ כצ"ל:

בא"ד וההיא דהניזקין דידיה והכי כו׳ כצ״ל:

בא״ד וכאן אין מאה כנגד תרומה בין יין של חולין ומים שאם שבכוס של תרומה כו׳ כצ״ל:

בא״ד ורביעית מהיין שבכוס של חולין תשעה עשר כו׳. פי׳ כיון ששלשה חלקי מים של חולין חמשים ושבעה ע״כ חלק רביעית מהיין של חולין תשעה עשר שג׳ פעמים י"ט הם נ"ז:

בא״ד עשרים ותשעה חלקים כו׳. פי׳ נגד ב׳ חלקי מים כי ב׳ פעמים כ״ט הם נ"ח:

בא"ד שמונים ושמונה חלקים כו׳ כצ״ל:

בא"ד דשמא לא יצטרפו המים כו׳. ועיין מה שכתבתי במס׳ זבחים דע"ג ע"ב:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמ׳ רבנן סברי מכאן לעולין וכו׳ ודילמא עד דאיכא מין במינו ועולין וכו׳ יש מקשים דילמא קושטא הוא דרבנן בעו תרתי מין במינו ועולין ולכך סברי דדם קדשים שנתערב בדם חולין דבטל אע"ג דמין במינו הוא כיון דאינן עולין וה"ה איפכא בשלמא לר״י מוכח דמין במינו סגי מדקאמר אין דם מבטל דם אע״ג דאינן עולין אלא לרבנן דלא בעו תרתי מנ״ל ולק״מ דהא אשכחן לרבנן במתני׳ דסברי דאין קומץ מתבטל במנחת כ״ג ואע״ג דמין בשאינו מינו הוא כדאמרי׳ לקמן סלק את מינו ושאינו מינו רבה עליו אלמא דס״ל דעולין לבד סגי ולכך פריך שפיר וק"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חדושים

תוספות ד״ה ור׳ יודא כו׳ היכי מסיק ר׳ יוחנן דטעמ׳ כו' דמסקינן התם לחנניה דלא מייתר כו׳ (כצ״ל) ור״ל דע״כ מאן דס"ל דחוששין ס"ל כר׳ יונתן דלא בעי קרא לחלק וא״כ ס"ל לר׳ יודא כר׳ יונתן ור׳ יונתן ס״ל דאין מערבים דם פר ושעיר וא״כ מנ״ל דמין במינו לא בטל ודו״ק:

בא"ד מדכתיב דם דם כו׳ וא״ת כו׳ נפלו בשוגג יעלו במזיד לא יעלו כו׳ תדע דהא דאמר׳ חיטין ושעורים בקמח איירי כו׳ אלא ש"מ דבמינו במשהו והא דאמר כו׳ בבטל דהיא התרומה כו׳ וההיא דפסחים לא קשיא למ״ד כו׳ עכ״ל. ר״ל אפי׳ למ"ד בתר בטל דלמ״ד בתר מבטל פשיטא דל"ק כיון דאיירי בחולין מתוקנים ודו"ק ועמ"ש עוד במסכת זבחים דף ע״ג בס״ד:

בא״ד וי״ל שנפל טבל טבול לתרומה בטבל שאינו טבול כו׳ (כצ״ל והשאר נמחק) ובעודה לתרומה ביד בעלים כו׳ פי׳ בקונטרס לקמן דלרב חסדא דאזיל בתר כו׳ והשתא איכא ג׳ מחלוקות כו׳ יוחנן והדתני׳ לא אמרו כו׳ וההיא דהנזקי׳ ראויה כו׳ (ר״ל דס״ל לר״י דיעלו בנתפצעו ק"ל) אבל קשיא דרבא פליג כו׳ בין יין של חולין דמים שבכוס כו׳ הרי בין כל המים והיין של חולין אין עולים אלא לשבעים ותשעה חלקים כנגד כו׳ ומי הכוס של חולין חמשים ושמונה חלקים כו׳ ואפי׳ יש ק׳ בין הכל י״ל דשמא לא יצטרפו לק׳ והיין לששים כצ"ל נ״ל. וכוונתם דאפי׳ יהי׳ בין הכל ק׳ נגד היין של תרומה כגון שיהיה יין של חולין הרבה כגון ארבעים חלקים אפ״ה שמא אינו מועיל היין להצטרף עם המים לביטול ק׳ כי שמא מה שאמרו יין ביין בא׳ ומאה שיהיה ביין עצמו א׳ ומאה לבטל האסור כיון דלא אמרינן סלק כו׳ אף דהטעם בטל במים מ״מ שמא יהיה היין אסור וצריך במים גם נגד ההיתר כמו דס״ל לפי׳ הראשון היכא דמין במינו במשהו הוי היין של חולין אסור אפי׳ יש במים נגד האיסור אם לא מטעם סלק כו׳ וה״ה והוא הטעם במין במינו בק"א דצריך עכ״פ ק"א ביין עצמו וה״ה כשאין במים ס׳ לא מצטרף היין לבטל כי היין נאסר היכא דליכא נגד האיסור ק״א וא״כ גם המים אסורים ומ״ש לשער המים בשני כוסות הוא מדנקט בגמ׳ מוזגן ש"מ שהכוסות מזוגים כדינם במים בג׳ חלקים לרבא דאמר כל חמרא כו׳ או כמזג השרוני ב׳ חלקים מים כדאיתא במס׳ נדה. ובמסכת זבחים כתבו דברי׳ אלו בקצרה כנ״ל ודו״ק היטב:

הגהות

גמרא תנן ר״י אומר במנח׳ כהן משיח כו׳ כצ״ל:

רש״י ד"ה רואין כו׳ של חולין הס״ד:

ד״ה אין דם כו' הדבר הס״ד:

ד״ה ידוע כו׳ דם השעיר הס״ד:

ד"ה מכאן כו׳ דזבחים עולין נינהו כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף