דף י - ב
ומקשינן: והרי זריקה, דלא כתב ביה אלא כהונה, ותנן: זרק בשמאל פסול! ולא חולק רבי שמעון, והרי אמרנו שלדעת רבי שמעון צריך לכתוב כהונה?
ומשנינן: אמר אביי, אמנם לא חולק רבי שמעון במשנה, אבל מצינו דפליג בברייתא. דתניא, זרק בשמאל פסול, ורבי שמעון מכשיר.
ומקשינן: ואלא הא דאמר רבא שלומדים "יד - יד" לקמיצה ממצורע - למה לי, הרי מ"כהונה" נפקא, שכתוב בקמיצה "וקמץ הכהן"? ומתרצינן: שצריך את שני הפסוקים, חד לקומץ, דהיינו לקמיצה עצמה שתהא בימין, וחד לקידוש קומץ בכלי שצריך שיתנו בימינו לכלי שרת [37].
ומקשינן: לרבי שמעון דלא בעי לדעת אחד האמוראים קידוש קומץ בכלי, ולמאן דאמר נמי דבעי קידוש קומץ בכלי, הרי הוא סובר דבשמאל אכשורי מכשר כדלקמן, אם כן גזרה שוה "יד - יד" דרבא למה לי?
ואי תאמר שצריך גזרה שוה למילף ימין לקמיצה גופה אליבא דרבי שמעון, שלא לומד מ"כהונה" שהרי הוא סובר שכהונה צריכה "אצבע", הא מדרבי יהודה בריה דרבי חייא נפקא,
דאמר רבי יהודה בריה דרבי חייא, מאי טעמא דרבי שמעון דמכשיר הקטרת הקומץ אפילו שלא מתוך כלי שרת, דאמר קרא במנחה "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם", ובא ההיקש של מנחה לחטאת ולאשם ללמדך - שאם בא לעבדה ביד בלא קידוש בכלי, עובדה בימין כחטאת שנותן מדמה ביד ימין, שכתוב בה אצבע וכהונה, בא לעובדה בכלי, עובדה בשמאל כאשם מצורע שכתוב בו שמאל וזריקת דמו היא בכלי, לומדים שהוקשה מנחה לחטאת ללמוד ימין, אם כן "יד - יד" למה הוצרך?
ומתרצינן: לא נצרכא" יד - יד" אלא לקומץ דמנחת חוטא, סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבי שמעון דאין נותן על מנחת חוטא שמן ולבונה שלא יהא קרבנו מהודר, כי קמיץ לה למנחה דחוטא בשמאל תוכשר, קא משמע לן.
הערות
[37] רש"י בסוגייתנו פרש שקידוש קומץ הכונה היא למי שאוחז הכלי שבו ניתן הקומץ שיאחז הכלי ביד ימין, אולם בזבחים [כד ב] פרש רש"י קידוש קומץ שהכונה היא למי שנותן הקומץ בכלי שצריך שיהא ביד ימין, ונראה מזה, שיש לדון בכל קידוש קומץ אם העבודה היא נתינת הקומץ בכלי, או שהעבודה היא קבלת הקומץ בכלי, ובזה תלוי פרוש דברי הגמרא, שאם העבודה היא הנתינה אם כן מה שצריך ימין הוא הנתינה בכלי, אולם אם העבודה היא קבלת הקומץ, אם כן בזה צריך שיהא ימין ולא בנתינה. ובשיטה מקובצת הקשה איך כתב רש"י בזבחים שהכונה היא על המקדש שיהא בימין, הרי זה פשוט שלא יוכל להעביר לשמאלו, שהרי בגמרא לקמן מבואר שאם העביר מימינו לשמאלו הרי זה נחשב לנשפך, אם כן אף בזה שמעביר לשמאלו נפסל כיון שהוא כמו שנשפך על הרצפה. והחזון איש כתב ליישב בזה שאין המיעוט שהוא עצמו לא יעביר לשמאלו שבזה הרי הוא נפסל כמו שנשפך, אלא הכונה היא שאם בא כהן אחר לעשות הקידוש מיד הכהן לתוך הכלי הדין הוא שלא יעשה את זה בשמאל, ובזה הרי אין הוא נפסל מטעם נשפך, שהרי בזה אין הוא עבר לשמאל של מישהו אחר אלא שהוא עושה עבודת קבלה, והוסיף החזון איש שאף בזה הוא יפגל כיון שהכהן האחר הנותן לכלי הרי הוא כמקדש. והגרי"ד תירץ בזה שהכונה היא שיתן מימינו חצי קומץ לכלי שרת שבזה אין הוא נפסל מטעם נשפך, וכמו שבאר הגר"ח שכיון שאין הוא במקום אחר אין זה נחשב כרצפה, ועתה הוא רוצה ליתן לכלי שרת השני שיש בו חצי קומץ, ועל זה בא הדין שלא יקדש עתה בשמאל ובזה אין הוא כנשפך, אבל אם יעביר מימנו לשמאלו ויקדש ודאי שנפסל כיון שהוא נשפך וכדברי השיטה מקובצת. והקהלות יעקב, כתב שלא קשה בכלל, שכיון ששמאל הוא מקום הראוי לקידוש בלי המיעוט אם כן אף אין זה נחשב לנשפך, שנשפך הוא רק במקום שאינו ראוי לקידוש, וכמו שבכלי שרת כתב הגר"ח שאין זה נשפך, אף בזה שהוא במקום הראוי לקדש אין בו פסול נשפך.
גמרא וחד לקידוש קומץ ולר״ש כו׳ כצ״ל:
שם לר' שמעון בשמאל כו׳ כצ״ל:
רש״י ד״ה פליג בברייתא כו' ואי קשיא ליתיב מקמיצה כו'. וה"ה דהוי מצי למיפרך לת"ק מזריקה כיון דס"ל דבעינן תרתי והרי זריקה דלא כתב ביה אלא כהונה:
בא"ד קדשים היא כחטאת כו׳ כצ"ל:
ד"ה לקידוש קומץ דכי מקדש לקומץ בכלי יתנהו בימינו כו' כצ"ל:
ד"ה ולר"ש כו׳ שלא בכלי שרת בהקטרת הקומץ קאמר כו׳ כצ"ל:
ד"ה בא לעובדה ביד כו' בימין בחטאת דבימין היא כו' כצ״ל:
תוס׳ ד"ה והרי זריקה כו׳ מ"מ איתא מהיקישא דזאת התורה כו'. והא דלא הקשו לעיל על הא דפריך והרי קמיצה דלא כתב בה אלא כהונה ה"ל להקשות דמ"מ איתא מהיקישא דהא האי הקישא כ״ע ס"ל ומנחה נמי כתב בהאי הקישא. ואפשר ליישב בשלמא לעיל דס"ל דבעינן תרתי אצבע וכהונה וגמר חטאת ממצורע בג"ש אצבע אצבע דכ"מ שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין לפ"ז ליכא למימר דילפינן מנחה מהיקישא דחטא׳ דבפ׳ איזה מקומן דנ"ח איבעי לן אי דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש׳ ולא איפשטא כ"כ תוספות סברא זו במסכת זבחים די״א ע"א ד״ה בא לעובדה כו׳ וכ"כ תוס׳ לקמן דפ״ג ע"א ד"ה כדי נסבא כו׳ אבל השתא לר״ש דס״ל אצבע לא בעי כהונה ולא צריכא למילף חטאת בג"ש ממצורע הקשו שפיר דהא יליף ר"ש שאר קרבנות מחטאת בהיקש׳ נ"ל:
בא״ד על כרחין אמת הוא דמכשר ר"ש כו'. פי' ולמה לא יליף בהיקישא דבעינן ימין בזריקה:
בא"ד ומשני כר"ש דכהונה בעי אצבע כו׳ כצ"ל:
בא"ד כמו שפירשתי בריש כו׳ כצ"ל:
בא״ד אי נמי ההוא תנא כו'. פי׳ דלתירוץ ראשון כתבו דמליקה לא ילפינן בהיקישא ותו כתבו לעיל בדיבור ראשון דריש פירקין דאפי׳ מליקה יליף בהיקישא ומביאים ראיה ממסכת מגילה ע"ש מ"ה כתבו אי נמי:
בא״ד דקבלה לא שייך למילף דליתה בעוף כו׳ כצ״ל:
בא"ד ולא פליג ר"ש אלא אקבלה כו' כצ"ל:
בא"ד דהיינו היקישא חטאת גופי׳ מג"ש כו' כצ״ל:
ד"ה פליג בברייתא כו׳ וקשה דאי ידע לברייתא כו׳ דבסמוך כו'. ואפשר ליישב דכוונת רש"י השתא דמשני דפליג בברייתא ליתיב נמי מקמיצה ומ"ה לא נרשם רש״י במקשן והרי זריקה:
בא״ד ונראה דהוה משני מיד כו׳. פי׳ מ"ה לא מותיב מקמיצה אבל לפ"ז קשה מאי פריך לעיל והרי קמיצה דילמא קמיצה מיד יד נפקא ועמ"ש במס׳ זבחים דכ״ד ליישב קושיא זו:
ד"ה ולמאן דאמר כו׳ רב נחמן בר יצחק כו׳ כצ״ל:
ד"ה בשמאל כו׳ לעולם אימא לך דבעי נתינה בימין כו׳. ודבריהם אינם מובנים לי דלו יהיה כדבריהם אפ"ה פריך שפיר יד יד דרבא ל״ל כיון דיליף מנחה בהקישא מחטאת דאם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת דעבודת יד היא ובימין ילפינן נמי דאם נותן ביד הקומץ בכלי שרת לקדשו דבעינן נמי ימין דאין היקש למחצה וצ״ע ליישב:
בא"ד בהקומץ רבה ורב נחמן פליג איהודה כו׳ כצ״ל:
ד"ה לקומץ דמנחת כו׳ ומיניה ילפי׳ לעיל כו' כצ"ל. פי׳ דג"ש יד יד היינו מדכתיב מנחה וימלא כפו ובמנחת חוטא לא כתיב וימלא כפו אפ״ה ילפי׳ באם א״ע למנחת נדבה תנהו ענין למנחת חוטא:
ד״ה קמץ ועלה כו׳ וא״ת ולרבי יהודא ב״ב כו׳. פי׳ השתא דאמרת דאינו נפסל השירים מחמת חסרון צרור א״כ יחזור ויקמוץ:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
רש"י בד"ה לעובד׳ בכלי וכו׳ דכל עבודו׳ וכו׳ ימין בעי׳ וכו׳ ר"ל וא״כ כיון דקמיצה אינה נעשית אלא ביד צריכה ימין וק"ל:
תוס׳ בד"ה בשמאל אכשורי וכו׳ לעולם אימא לך דבעי נתינה וכו׳ ר״ל כיון דהנתינה ביד א״כ ע״כ בעי ימין מהקישא דחטאת כמו דילפי׳ קמיצה וא״כ היכי קאמר בשמאל אכשורי מכשר אבל מ״מ אכתי קשה יד יד דרבא ל"ל דהא דבעי נתינה בימין ילפי׳ מהיקשא דחטאת אלא דק״ל לפי׳ רש״י היכי קאמר בשמאל אכשורי מכשר ודו״ק וליתא מה שהקשה בס' צ״ק ע"ש:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
הגהות
גמרא ולמ"ד נמי דבעי כו' ובשמאל אכשורי כו' כצ"ל:
תתכשר קמ"ל:
קמץ ועלה כו׳ כצ"ל. ויש למחוק תיבת מתני׳:
רש״י ד״ה פליג כו׳ למתני׳ ואי קשיא כו׳ פליג ר״ש תריץ כו׳ הד״א וכצ״ל:
ד״ה מכהונה כו' לרבנן דהיכא דכתיב אצבע או כהונה כו׳ ימין יד יד ל״ל כצ"ל והד״א והס״ד:
ד״ה לקידוש כו':
ד"ה ולר״ש דלא בעי כו׳ דקמץ מכלי שרת כו׳ קדוש והא דמכשר כו׳ בכלי שרת בהקטר׳ המנחה כו׳ כדאמרי׳ לקמן בא כו׳ כצ״ל:
ד"ה קדשי קדשים כו׳ כתיב הס"ד:
ד״ה בא לעובדה כו׳ כחטאת לבד כו' אצבע וכהונה ולקח כו׳ כצ״ל:
ד"ה לעובדה כו׳ אלמא מדאקשי׳ לחטאת כו' ויד יד למה לי כצ"ל והס"ד:
תוספות ד״ה והרי זריקה כו׳ סבר כר״ש אבל ר״ש כו' נפקא ומשני כו׳ מליקה בימי׳ מחטאת כו׳ כצ״ל. וכבר נתבארו דברי התוספות הללו בזבחי׳ בס"ד ע"ש:
ד"ה פליג בברייתא כו׳ לעבדה בכלי עובד׳ כו׳ מיד יד נפקא הס"ד:
ד״ה ולמ"ד נמי כו':
ד״ה בשמאל כו׳ לקמן בהקומץ רבה פליג איהוד׳ כו׳ כצ"ל:
ד"ה לקומץ כו׳ אע״ג דוימלא כו׳ ומיני׳ ילפינן כו' יד לקמיצה כצ״ל והס"ד:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
פליג בברייתא. וה''ה למתניתין ואי קשיא ליתיב מקמיצה דלא כתיב אלא כהונה ותנן (לעיל דף ו.) קמץ בשמאל פסול ולא פליג רבי שמעון תריץ היינו טעמא דלא פליג במנחה כדאמרינן לקמן דנפקא ליה דשמאל פסול מקדש קדשים היא (כמנחה) כחטאת וכאשם: מכהונה נפקא. דהא כתיב בה וקמץ הכהן ואמר רבא לעיל לרבנן דהיכא דכתיב אצבע או כהונה אינו אלא ימין יד יד למה לי: לקידוש קומץ. דכי מקדש לקומץ בכלי יתנהו בימינו לתוך הכלי: ולרבי שמעון דלא בעי קידוש קומץ. בפ''ג (לקמן כו.) דקתני שלא בכלי שרת פסולה ורבי שמעון מכשיר ופליגי תרי אמוראי לקמן בגמ' ר' ינאי ור' נחמן בר יצחק חד אמר טעמא דרבי שמעון דלא בעי מתן כלי דכיון דקמץ מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפי' במקידה של חרס וחד אמר הכל מודים בקומץ שטעון קידוש והא דמכשר ר' שמעון שלא בכלי שרת בהקטרת המנחה קאמר והיינו דקפריך ולרבי שמעון דלא בעי קידוש קומץ כדמפרש רבי ינאי ולרב נחמן דאמר נמי ר' שמעון בעי קידוש קומץ בשמאל שמעינן ליה דמכשיר ר' שמעון לקידוש קומץ כדאמרינן לקמן בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם: יד יד דרבא למה לי אי לקמיצה גופה. דתיהוי בימין דלרבי שמעון לא נפקא ליה מכהונה כדאמרינן לעיל לרבי שמעון כהונה בעיא אצבע: מאי טעמא דרבי שמעון. דאמר שלא בכלי שרת עובדה כשרה בפ''ג (שם.): קדשי קדשים וגו'. במנחה כתיב: בא לעובדה ביד. שלא קידש קומץ בכלי אלא קמץ והוליך והקטיר בידו עובדה בימין כחטאת [דחטאת] לבד בימין היא דכתיב בה אצבע וכהונה ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו (ויקרא ד): לעובדה בכלי. שקידש קומץ בכלי עובדה לקידוש קומץ בשמאל כאשם מצורע דכתיב ביה שמאל אלמא מדאקשי לחטאת מהכא נפקא דכל עבודות מנחה הנעשות ביד ימין בעינן ויד יד למה לי: לקומץ דמנחת חוטא. איצטריך יד יד:
והרי זריקה כו' ותנן זרק בשמאל פסול ולא פליג רבי שמעון אמר אביי פליג בברייתא. תימה דאין זה בא במשנה בשום מקום ועוד הקשה ה''ר יעקב מאורלינ''ש אמאי פליג רבי שמעון נהי דלא כתב בה אלא כהונה מ''מ אתיא מהיקשא דזאת התורה דאמר לקמן בסוף התודה (דף פג.) ובזבחים פרק דם חטאת (דף צח.) מה חטאת אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף כל כו' ופריך ידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין ומשני כדי נסבה אי נמי סבר לה כרבי שמעון דכהונה בעיא אצבע משמע בהדיא דר' שמעון יליף שאר קרבנות מחטאת והשיב לו ר''ת דגרסינן הכא והרי מליקה כו' ותנן מלק בשמאל פסולה ומשנה היא בזבחים בפרק חטאת העוף (דף סח.) הכי תנן לה התם כל הפסולים שמלקו מליקתן פסולה ואינה מטמאה בגדים אבית הבליעה מלק בשמאל או בלילה כו' והש''ס הביאה בקוצר שכן דרך הש''ס לקצר כמה משניות והסופרים טעו כאן וכתבו במקום מליקה זריקה ועוד אמר ר''ת דאפי' גרסינן זריקה מצינן למימר דהאי תנא סבר כרבי שמעון אבל ר' שמעון לא סבר לה כוותיה דלא יליף ימין בזריקה בשאר קרבנות מחטאת וקשה לפר''ת דאפילו גרסי' דמלק על כרחין אמת הוא דמכשר ר' שמעון זריקה בשמאל כדמוכח בסמוך ומייתי לה בפרק קמא דזבחים (דף יא.) ופרק שני (דף כה.) מאי טעמא דרבי שמעון בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם והיינו בזריקת אשם שהוא בשמאל דבקבלה לא מיירי דאפי' חטאת נמי לא בעי ימין בקבלה לרבי שמעון כדמוכח בפ''ב דזבחים (דף כד.) דאמר ר' שמעון וכי נאמר יד בקבלה כו' וצריך לתרץ דהאי תנא סבר לה כר' שמעון אבל ר' שמעון לא סבר לה כוותיה ואם תאמר לפר''ת אי נמי גריס מלק מליקה נפקא לן בפ''ק דחולין (דף כא.) מדכתיב ואת השני יעשה עולה כמשפט דדרשינן כמשפט חטאת בהמה מה חטאת בהמה אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית והתם נמי פריך ימנית מדרבה בר בר חנה נפקא ומשני דכהונה בעי אצבע ומהיקשא נמי דזאת התורה נפקי עופות למאן דאית ליה היקשא כמו שפירשתי בריש פירקין ויש לומר דמליקה שהיא כנגד שחיטה לא נפקא ובהזאה מיירי דבעיא ימין אי נמי ההוא תנא סבר לה כההוא תנא דפליג בפ''ב דזבחים (דף כד.) על ר' שמעון ופוסל קבלה בשמאל משום דקסבר מקרא נדרש לפניו ולאחריו ומוקי אצבע דכתיב גבי חטאת גם על קבלה ולדידהו ילפינן שפיר מליקה בימין מחטאת דקבלה לא שייך למילתא דליתא בעוף וילפינן מליקה אבל ר' שמעון דקאמר קבל בשמאל כשר ולית ליה ימין בחטאת בהמה אלא בהזאה לחודה בעולת העוף נמי לא הוה בעי ימין במליקה אלא בהזאה דוקא ואם תאמר כיון דר''ש פליג במליקה א''כ מתניתין דזבחים פרק חטאת העוף (דף סח.) דמלק בשמאל כו' לא אתיא כרבי שמעון הא ע''כ כר''ש אתיא מדקתני סיפא או בלילה אינו מטמא בגדים אבית הבליעה ומפרש טעמא משום דכל שפסולו בקודש אינו מטמא בגדים כו' ומפרש בגמ' דכיון דהך שחיטה מתרת את האיסור פירוש שאם עלה לא ירד והיינו כר' שמעון דלר' יהודה נשחטה בלילה תרד דממעט לה מזאת היא העולה בפ''ב דזבחים (דף כז:) ויש לומר דההוא תנא סבר לה כר' שמעון בחדא ופליג עליה בחדא אי נמי אפילו ר' יהודה היה מודה בעופות דלא ירדו משום לילה כיון דהוה פסולו בקודש דלא כתיבי מיעוטי אלא בבהמה ואם תאמר דבריש המזבח מקדש (שם פג:) מפקי ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי מעולה וכבשים דמזבח מקדש את הראוי לו ומאן דדריש מכבשים פוסל הרבה בעוף יותר מבהמה וי''ל דר' יהודה סבר כמאן דדריש מעולה ולא כבשים או משאר דרשות דהתם ורבינו שמואל מיישב גירסת הספרים ומפרש והרי זריקה דלא כתיבא בה אלא כהונה ותנן זרק בשמאל פסול ומכיון דתנא כל הזבחים שקיבל בשמאל פסול כל שכן זריקה שהיא עיקר כפרה ולא פליג רבי שמעון אלא אקבלה ואי הוה פליג אזריקה הוה ליה לאשמועינן כח דהיתירא דמכשר ר' שמעון בזריקה וכל שכן בקבלה וא''ת וכיון דילפינן אצבע דחטאת מג''ש מאצבע מצורע דהוי בימין היכי ילפינן ימין בשאר קרבנות מחטאת בהיקישא דזאת התורה הא פלוגתא דאמוראי היא בריש איזהו מקומן (זבחים נ.) אי דבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בהיקישא או לא ונרא' מתוך כך דכל שכן דניחא הכי טפי דהכי פריך והרי זריקה דלא כתיבא ביה אצבע ולא פליג ר' שמעון ואע''ג דדרשינן ימין מהיקישא דחטאת הניחא למ''ד דבר הלמד מג''ש חוזר ומלמד בהיקישא אלא למ''ד אין חוזר ומלמד בהיקישא אמאי לא פליג ר' שמעון והשתא הא דמשני בחולין (דף כב.) סבר לה כר' שמעון דכהונה בעיא אצבע היינו כמ''ד חוזר ומלמד בהיקישא ואידך שנויא דמשני בפרק התודה (לקמן פג.) כדי נסבה הוי כמ''ד אין חוזר ומלמד בהיקישא ומיהו בפרק קמא דחולין (דף כב.) ליתא שינויא דכדי נסבה אבל בסוף דם חטאת (לקמן צח.) משני תרווייהו ומיהו אפשר דהכא מודו כולי עלמא דחוזר ומלמד בהיקישא כיון דמצורע חול דהוא מלמד ראשון ולתירוץ זה אנו צריכין בסמוך דדריש בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת דהיינו חטאת והיקישא גופיה מג''ש ילפינן לה: פליג בברייתא. הקשה בקונטרס ליתי מקמיצה דלא כתיב בה אלא כהונה ותנן קמץ בשמאל פסל ולא פליג רבי שמעון ותירץ דהיינו טעמא דלא פליג ר' שמעון דנפיק ליה דשמאל פסול מקדשי קדשים היא כחטאת וכאשם וקשה דאי ידע לברייתא דבסמוך מאי קשיא ליה מזריקה הא בהדיא פליג דמכשר זריקה בשמאל כדקתני לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם דהיינו כזריקת אשם ונראה דהוה משני מיד יד נפקא: ולמאן דאמר נמי בעי קידוש קומץ. היינו רב נחמן בר' יצחק ואיתותב לקמן בהקומץ רבה (דף כו.) ומכל מקום ניחא לפרושי מילתיה דר' שמעון ככולי עלמא: בשמאל אכשורי מכשר. פירש בקונטרס כדאמרינן לקמן בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם וקשה דהתם מיירי במעלה הקומץ בכלי להקטיר אבל כשנותן הקומץ בכלי שרת לקדשו לעולם אימא לך דבעי נתינה בימין כמו שהקמיצה בימין ובזבחים (דף כה.) פירש בקונטרס דמכשר בשמאל משום דלא עדיף מקבלה דמכשר רבי שמעון בשמאל וגם זה קשה דלעולם אימא לך דעדיף משום דכתיב בה קרא יד יד דרבא ושמא לא מסתבר ליה למדרש דעדיף מקבלה ואם תאמר מאן דבעי קידוש קומץ היינו רב נחמן לקמן בהקומץ רבה (דף כו.) פליג איהודה בריה דרבי חייא ויש לומר דהוה מפרש בא לעובדה ביד בקמיצה גופה כדמשמע הכא או בהעלאה ביד להקטיר לאחר שנתקדש בכלי: לקומץ דמנחת חוטא. אף על גב דוימלא כפו ממנה לא כתיב במנחת חוטא ומיניה ילפינן לעיל יד יד לקמיצה: קמץ ועלה בידו צרור. ואם תאמר מאי איריא עלה אפי' נשאר בשיריים נמי דהויא לה מנחה שחסרה קודם קמיצה ופסולה כדאמרן לעיל ויש לומר שאין רגילות לצמצם העשרון שלא יהא בו מעט יותר ואם תאמר ולרבי יהודה בן בתירא נימא דיחזור ויקמוץ ושמא סתם לן תנא דלא כוותיה אי נמי יש לחלק בין קמיצה פסולה לקמיצה הנעשית מפסולין: