סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

ואמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: ואפילו מקום שכתוב בו רק לשון "צלע", וכגון בשלחן, הרי זה מעכב. ואמר ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן: ואפילו כלי מכלי המקדש שכתוב בו לשון "שימה" כגון מזבח הזהב, מזבח העולה, המנורה, הפרוכת, הכיור והשלחן, אם הוא פגום או אינו מונח במקומו, הריהו מעכב את ריצוי הקרבנות המוקרבים באותה שעה, שאינם כשרים. ומכל מקום שיטות כל התנאים המובאות בברייתא זו חלוקות על שיטת חכמים הסבורים שאין דבר המעכב כשרות הקרבן אלא הכיור וכנו!

אמר ר' חנינא: שיטות התנאים הללו אינן חלוקות על שיטת חכמים, אלא יש לחלק, כאן ששנינו שהכלים מעכבים, הרי זה ביחס לעבודות שנעשות בפנים ההיכל, כמו הקטרת הקטורת, דישון בזיכי המנורה, הטבת הנרות והדלקתם, הנחת לחם הפנים על השלחן, והזאת דם החטאות (הפנימיות). ואילו כאן ששנינו שאינם מעכבים פרט לכיור וכנו, הרי זה ביחס לעבודות שנעשות בחוץ, בעזרה, בהקרבת הקרבנות.

א שנינו במשנה שאבא שאול סבור שאת כבש הפרה האדומה היו עושים הכהנים הגדולים משל עצמם. ובענין זה שנינו שאמר ר' חנינא: שחצית (גאוה, שחצנות) גדולה היתה בבני כהנים גדולים, שיותר מששים ככרי זהב היו מוציאין בה לעשות את הכבש של הפרה. שאף שהיה עדיין כבשה של הפרה הקודמת עומד (קיים) במקומו ולא נהרס, ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו שעסק במעשה הפרה הקודמת, אלא סותרו ובונה אותו מחדש משלו.

התיב [הקשה] על כך ר' עולא קומי [לפני] ר' מנא: והא תני [והרי שנינו] שהכהן הגדול שמעון הצדיק שתי פרות אדומות עשה, ולא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו, אלא כשבא לעשות את השניה סתר את הכבש של הראשונה ובנה כבש חדש לצורכה, וכי אית לך למימר [האם יכול אתה לומר] ששמעון הצדיק שחץ (שחצן ובעל גאווה) היה? אלא מאי כדון [מה עניינו] של זה? מדוע עשה כך? על שם (משום) מעלה מיוחדת היא שעשו בפרה, סלסול (חשיבות מיוחדת) היא שעשו בפרה, ולכן היו עושים בכל פעם כבש חדש.

ועוד בענין כבש הפרה תני [שנויה ברייתא] זיזין וכתלים היו יוצאין מכאן ומכאן לכבש הזה, כדי שלא יציצו הכהנים ההולכים על גבי הכבש אל מחוצה לו ויאהילו על גבי טומאה לא ידועה ("קבר התהום") ויטמאו.

ב שנינו במשנה שלדעת ר' ישמעאל היו קונים במותר שיירי הלשכה יינות, שמנים וסלתות, והיו מוכרים אותם לצורך מנחות ונסכים, והרווחים היו של ההקדש. ואילו ר' עקיבא אומר: אין משתכרין בשל הקדש, והוא הדין בכספי יתומים. ומסבירים: ר' עקיבא אינו אוסר את המסחר בדברים של הקדש מכל וכל, אלא רק באופן שיתכן שיהיו להקדש גם הפסדים. ואולם אם רצה (הסכים) מוכר היינות השמנים והסלתות למכור אתם להקדש באופן שאם ירד המחיר — יהיה ההפסד שלו, ואם יהיו רווחים ממכירה זו יהיה השכר להקדש — הרי זה מותר.

כהדא [כמו מעשה זה] שאדם בשם בר זמינא איתפקד גביה מדל דיתמין [הופקד אצלו אוצר, רכוש, של יתומים], אתא [בא] ושאל ושאל] את ר' מנא האם מותר לו לעשות סחורה ברכוש זה. אמר ליה [לו] ר' מנא: אין בעית די ההפסדה דידך, ואגרה דתרויכון [אם רוצה אתה שההפסד העלול להיות בכספיהם בשל אותה סחורה יהיה שלך, והשכר, אם יהיה — יהיה של שניכם, שלך ושל היתומים, בשותפות]שרי [מותר]. ומסתבר שר' עקיבא מסכים לשיטה זו, ומאחר והוא משווה במשנתנו את דין היתומים וההקדש לענין ההיתר בעיסוק בכספם, ודאי שהוא סבור כר' מנא אף בענין ההקדש. ומספרים: ר' חייה בר אדא איתפקד גביה מדל דיתמין ועביד כן [הופקד אצלו רכוש של יתומים ועשה כך], שעשה עסקאות בכספם על תנאי שאם יהיו הפסדים יפלו אלה עליו בלבד, ואם יהיה רווח, יתחלק הריווח בינו ובין היתומים.

ג שנינו במשנה שלדעת ר' ישמעאל מותר הפירות היה הולך לקיץ המזבח. ומעירים: דינו זה של ר' ישמעאל במתניתא [במשנה זו] שיטת ר' ישמעאל עצמו שהובאה בתחילת המשנה היא, שבמותר שיירי הלשכה היו קונים צרכי מנחות ונסכים ומוכרים אותם בריווח לצריכים להם, והריווח היה הולך להקדש. וזו כוונתו גם כאן ב"מותר הפירות", כלומר, הריווח הבא ממכירת צרכי המנחות והנסכים. שכן ר' חייה בר יוסף פתר מתניתא [פירש את המשנה כך]: "מותר פירות" שהזכיר ר' ישמעאל בדבריו הוא הוא ה"שכר להקדש" המוזכרים בדברי ר' ישמעאל קודם לכן.

"מותר נסכים" המוזכר בדברי ר' עקיבא ור' חנניה סגן הכהנים — זו סאה רביעית, שאם שילם גזבר ההקדש למוכר היין, השמנים והסלתות מראש על מנת שיספקם לו במשך השנה לפי הצורך, ובאותה שעה היו אלו נמכרים ארבע סאין בסלע (וביין ושמן ארבעה לוגין בסלע), ועלה מחירם, וכשבא לספק אותם להקדש הריהם נמכרים שלש סאים בסלע, הרי ההקדש משלם למוכר כמחיר הזול הקודם, ואז ההקדש מוכר אותם במחיר היקר, והריהו מרוויח עתה איפוא את דמי רביעית הסאה.

ר' יוחנן פתר מתניתא [מפרש את המשנה] כך: "מותר פירות" המוזכר בדברי ר' ישמעאל — זו סאה רביעית, ואילו "מותר נסכים" המוזכר בדברי ר' עקיבא ור' חנניה סגן הכהנים — פירושו לבירוצין (גודש המידה). שהמוכר להקדש יין לנסכים או שמן למנחות צריך לגדוש את המידה, ואילו הקדש המוכר לאחרים, מוכר במידה מחוקה (מדוייקת), ונמצא כי ההקדש מרויח את תכולת הגודש.

ושואלים: ולית ליה [והאם אין לו] לר' חייה בר יוסף לבירוצין? וכי אינו סבור כי יש להקדש ריוח ממכירת גודש המידות, ומדוע איפוא אינו מפרש כן? אמר ר' חזקיה: ר' חייה בר יוסף סבור שדין אחד להם, ומה דנפל [מה שיורד] לסאה רביעית, נפל [יורד] גם כן לבירוצין, שהריווח משניהם הולך להקדש.

ומעירים: על דעתיה [על דעתו, לפי שיטתו] של ר' חייה בר יוסף בביאור המשנה, ש"מותר פירות" הוא הריווח ממכירת השמנים, הסלתות והיין שקנה ההקדש בזול ומכר ביוקר, ניחא [נוח] מה שאמרנו, שמאחר ואין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים, לפיכך ברור כי זה וזה (הן ר' עקיבא והן ר' חנניה סגן הכהנים) לא היו מודין לר' ישמעאל במותר הפירות, שמאחר ואין משתכרים בשל הקדש, אין יכולים להיות רווחים (פירות) כלשהם.

אבל על דעתיה [על דעתו לפי שיטתו] של ר' יוחנן בביאור המשנה ש"מותר פירות" הוא ריווח ההקדש מסאה רביעית, קשיא [קשה]: והא [והרי] מצד אחד תנינן [שנינו]: כדבר הפשוט ומוסכם על הכל שאם בשעת המכירה עמדו הפירות על ארבע סאים בסלע, ובשעה שמספק אותם המוכר להקדש עלה מחירם ועמדו הפירות משלשיספק מארבע, הרי שיכול ההקדש להשתכר ממותר הפירות. ולעומת זאת תנינן [שנינו במשנתנו]: שזה וזה, ר' עקיבא ור' חנניה סגן הכהנים, לא היו מודים בפירות.

ומתרצים: אין הדברים סותרים, והכל אכן סבורים ש"מותר הפירות" הוא ריווח הסאה הרביעית, שהוא הולך להקדש, וכשיטת ר' יוחנן, ואולם מה ששנינו שזה וזה לא היו מודים בפירות הכוונה היא שלא היו מודים בסברה זו שמותר הפירות הולך לקיץ למזבח, אבל מודין היו שניהם בכלי שרת, כלומר, שריווח הסאה הרביעית היה הולך לקניית כלי שרת למקדש.

ושואלים: מתוך שלא חילקו בדבר, משמע כי הריווח הבא ממכירת הבירוצים, בכל אופן שהוא הולך לכלי שרת. ואולם עד כדון [עד כאן] מסתבר לומר כך רק בריווח הבא להקדש מבירוצי צבור, כלומר, ממכירת גודש המידות של נסכי ציבור, ואולם האם נאמר כך אפילו בריווח הבא מבירוצי נסכי יחיד? ואם כך לא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד, שלא כדין?

ומשיבים: מדובר כאן באופן מיוחד, וכהדא דתנינן [כמו ששנינו]: אשה שעשתה כתונת לבנה שישמש בה בעבודת הקודש בכתונת זו — כשרה הכתונת, ויכול בנה לשמש בה, ובלבד שתמסרנה לציבור, ובכך תיחשב הכתונת כשל ציבור. וכמו כן גם בבירוצים, אם הבעלים מוסרים אותם לציבור, מותר לקנות בהם כלי שרת.

ומעירים: עד כדון [עד כאן] דיברנו על בירוצי לח, כלומר, גודש המידות של היין לנסכים והשמן למנחות, שהריהם מתקדשים בכלי אותו הם גודשים, ושייכים להקדש. ואולם יש לומר כי הוא הדין אפילו בבירוצי יבש, כגון הסולת למנחות.

וכההיא דתנינן תמן [כמו ששנינו שם] במסכת מנחות (עט,א): הנסכים, והוא הדין הסולת והשמן למנחות שקדשו בכלי ונמצא הזבח [פסול], אם יש שם זבח אחר שצריך להם — יקרבו עמו, ואם [לאו [לא], שאין שם זבח אחר, כיון שקדשו בכלי, אם — לנו (השאירו אותם שילונו במשך הלילה במקדש) — יופסלו בלינה ואז יוכלו לאבדם. הרי שדין בירוצי היבש כדין בירוצי הלח.

ד הלכה ג משנה מותר הקטורת, הקטורת שנותרה בסוף השנה (ואי אפשר להשתמש בה לשנה הבאה כיון שנקנתה בשקלי שנה זו), מה היו עושין בה כדי שיוכלו להקטירה בשנה הבאה? ומשיבים: מפרישין ממנה שיעור השווה למעות המיועדות לשכר האומנין המקבלים את שכרם ממעות בדק הבית, ומחללין אותה על מעות האומנין, ונותנין אותה את הקטורת לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותה את הקטורת הזו מהם משקלי התרומה חדשה, ומאחר ונקנתה משקלי השנה החדשה, יכולים להקטירה בשנה החדשה. [ואם בא חדש בזמנו שהגיעו השקלים של השנה החדשה למקדש בזמן הראוי, עד ראש חודש ניסן — לוקחין (קונים) אותה, את מותר הקטורת מתרומה חדשה שמפרישים אז], ואם לאו [לא], שעדיין לא הגיעו השקלים החדשים עד אז למקדש — קונים אותה בדיעבד מן התרומה הישנה, והריהי כשרה.

ה גמרא שנינו במשנה שהיו מחללים את מותר הקטורת שהיא הקדש על שכר האומנים שאף הוא הקדש, שהרי הוא משתלם ממעות בדק הבית. ושואלים: האם לא נמצא בכך שההקדש מתחלל על ההקדש? והרי אין הקדש יוצא לחולין אלא בחילולו על מעות חולין!

ומשיבים: אכן אין הכוונה שתתחלל הקטורת על שכר האומנים שהוא הקדש, אלא רק אחרי שיוצא זה לחולין. וכיצד הוא עושה? אמר ר' שמעון בר ביסנא: מביא מעות מן הלשכה ומחללן על הבנין שבנו אותם אומנים במקדש וכל עוד לא קדשוהו הריהו חולין,

ומביא את מותר הקטורת, ומחלל אותו עליהן על המעות הללו, ובכך נעשות המעות קודש והקטורת חולין, ונותנים אותה, את הקטורת לאומנין בשכרן.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר