זה המכיר מקום חבירו בישיבה שהוא מצוי כל כך בישיבה שיודע היכן יושב כל אדם שם. איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת, אמר ר' אלעזר: זה המקבל פני חבירו בישיבה ששם הוא מצוי תמיד ופוגשו שם.

מאי [מה משמע] המשך הפסוק "למכסה עתיק" — זה המכסה ואינו מגלה לכל דברים שכיסה עתיק יומין (ה') ומאי נינהו [ומה הם] אלה סתרי תורה, כגון מעשה בראשית, ומעשה מרכבה שראוי לכסות ולא לגלותם לכל. ואיכא דאמרי [ויש אומרים]: זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין, מאי נינהו [מה הם] טעמי תורה של מצוות שונות, שאותם ראוי לגלות.

א אגב הדברים שנמסרו בשם ר' ישמעאל בר' יוסי מביאים מה ש אמר רב כהנא משום ר' ישמעאל בר' יוסי: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "למנצח... מזמור לדוד" (תהילים ד, א. ועוד) כוונתו: זמרו ושבחו למי שנוצחין (מנצחים) אותו ושמח.

בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. בשר ודם כאשר מנצחין אותו הוא עצב, אבל הקדוש ברוך הוא נוצחין אותו ושמח. שנאמר: "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית", הרי שמשה נקרא בחיר ה' משום שניצח את ה' ומנעו מלהשחית.

ועוד, אמר רב כהנא משום (משמו של) ר' ישמעאל בר' יוסי אמר ר' שמעון בן לקיש משום (משמו של) ר' יהודה נשיאה: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בתאור חיות הקדש שבמרכבה: "וידי אדם מתחת כנפיהם" (יחזקאל א, ח), שאמנם הקרי הוא "וידי" אבל "ידו" כתיב בלשון יחיד — לדרוש מכאן: זה ידו של הקדוש ברוך הוא שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת הדין שהרי לפי הדין לא היה ראוי לתת להם פתח לחזור בתשובה.

ב אמר רב יהודה אמר שמואל: כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר: "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען" (בראשית מז, יד). אין לי אלא שליקט כסף שבארץ מצרים ושבארץ כנען, כסף שבשאר ארצות מנין? תלמוד לומר: "וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ" (בראשית מא, נז).

וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו את הכסף הזה עמהן, שנאמר כשלקחו בני ישראל עמם כסף וזהב: "וינצלו את מצרים" (שמות יב, לו) וכבר דרשו חכמים בביאורה של מלה זו רב אסי אמר: עשאוה את מצרים כמצודה זו של עופות ששמים בה תבואה לפתיון שאין בה דגן, ר' שמעון אמר: כמצולה (עומקו של ים) שאין בה דגים.

והיה מונח הכסף בישראל עד זמנו של רחבעם. בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם, שנאמר: "ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח" (מלכים א' יד, כה-כו). בא זרח מלך כוש שמלך במצרים אחר כך ונטלו משישק,

בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש שניצחו במלחמה (ראה דברי הימים ב' פי"ד) ושיגרו לאחר מכן להדרימון בן טברימון מלך ארם (ראה מלכים א' פט"ו). באו בני עמון ונטלום מהדרימון בן טברימון כפי מסורת שהיתה בענין זה. בא יהושפט ונטלו מבני עמון (ראה דברי הימים ב' פ"כ) והיה מונח בישראל עד זמנו של אחז,

בא סנחריב ונטלו מאחז. בא חזקיהו ונטלו מסנחריב והיה מונח בירושלים עד זמנו של צדקיה, באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה. באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים. באו יוונים ונטלוהו מפרסיים. באו רומיים ונטלוהו מיד יוונים, ועדיין הוא מונח זהבו וכספו של עולם ברומי.

באותו ענין עצמו אמר ר' חמא בר' חנינא: שלש מטמוניות (אוצרות) הטמין יוסף במצרים, אחת מהן נתגלה לקרח, ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס קיסר רומי ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא.

כיון שהוזכר עושרו של קרח מביאים את הכתוב "עשר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת ה, יב) אמר ר' שמעון בן לקיש: זו עשרו של קרח שמפני עושרו נתגאה וסופו שאבד מן העולם. וראיה לכך שהיה עשיר, שנאמר: "ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם" (דברים יא, ו) ואמר ר' אלעזר: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. אמר ר' לוי: משאוי שלש מאות פרדות לבנות שהן חזקות ומובחרות היו רק מפתחות בית גנזיו של קרח, וכולהו אקלידי וקליפי דגלדא [וכולם מפתחות ומנעולים של עור] ולא האוצרות עצמם.

ג דיא"ש אדי"ש כשד"ך מאוד"ך סימן. ועוד דרשו בענין ההלל שהוא כענין שיר מקהלה, שכל אחד מחלקיו נאמר עבור אדם אחר, ולכל אישיות לפי מה שמתאים לה לפי ערכה, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: "אודך כי עניתני" (תהלים קיח, כא) — אמר דוד להצלחת מלכותו. "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה" (תהילים קיח, כב) — אמר ישי. "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" (תהילים קיח, כג) — אמרו אחיו של דוד. "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח, כד) — אמר שמואל הנביא.

"אנא ה' הושיעה נא" (תהילים קיח, כה) — אמרו אחיו של דוד. "אנא ה' הצליחה נא" (תהילים קיח, כה) — אמר דוד עצמו. "ברוך הבא בשם ה'" (תהילים קיח, כו) — אמר ישי. "ברכנוכם מבית ה'" (תהילים קיח, כו) — אמר שמואל. "אל ה' ויאר לנו" (תהילים קיח, כז) — אמרו כולן כאחד. "אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח" (תהילים קיח, כז) — אמר שמואל. "אלי אתה ואודך" (תהילים קיח, כח) — אמר דוד. "אלהי ארוממך" (תהילים קיח, כח) — אמרו כולן.

ד תנן התם [שנינו שם] במשנה במסכת סוכה (לח, א): מקום שנהגו