מצוה באפי נפשה הוא [בפני עצמה היא], ומתוך כך אין זה נוגע לענין זוגות. ומעתה באים לדון בענין הדברים שנאסרו לעשותם בזוגות.

שנינו: "לא יעשה צרכיו תרי" ושואלים: אמאי [מדוע] יש לחשוש כאן? הלא נמלך הוא! שאין אדם עושה זאת פעמיים בכוונה תחילה אלא נמלך לאחר מעשה וכיון שכך אינו מצטרף לזוגות! אמר אביי הכי קאמר [כך אמר] כך יש להבין: לא יאכל תרי [שתים] וישתה תרי [שתים] ולא יעשה צרכיו מיד לאחר מכן אפילו פעם אחת דילמא חליש ומיתרע [שמא יחלש בתוך כדי מעשה וירע מזלו] כיון שקודם לכן סעד בזוגות.

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: אם שותה אדם כפלים (בזוגות) — דמו בראשו. אמר רב יהודה: אימתי — בזמן שלא ראה פני השוק שלא יצא מחוץ לבית בין כוס לכוס, אבל ראה פני השוק לאחר ששתה כוס ראשונה — הרשות בידו. וכעין זה אמר רב אשי: חזינא ליה [ראיתי אותו] את רב חנניא בר ביבי, דאכל כסא הוה נפיק וחזי אפי שוקא [שעל כל כוס שהיה שותה היה יוצא ורואה את פני השוק].

ולא אמרן [אמרנו] שיש חשש בשתיית זוגות אלא כשהוא מתכוון לצאת לדרך לאחר השתייה, אבל אם נשאר בביתו — לא. אמר ר' זירא: ולישן כלצאת לדרך דמי [נחשב], ויש חשש סכנה שמא יחלה. אמר רב פפא: ולצאת לבית הכסא — כלצאת לדרך דמי [נחשב]. ושואלים: וכי בביתו לא, אין חוששים לזוגות? והא רבא מני כשורי [היה מונה את הקורות] קורה כנגד כל כוס ששותה, כדי שלא ישכח וישתה זוגות.

ואביי כי שתי חד כסא מנקיט ליה אימיה תרי כסי בתרי ידיה [כאשר היה שותה כוס אחת מיד היתה נותנת לו אמו שתי כוסות בשתי ידיו] כדי שלא ישכח וישתה רק אחת ונמצא שותה זוגות. וכן רב נחמן בר יצחק, כי הוה שתי תרי כסי [כאשר היה שותה שתי כוסות] מנקיט ליה שמעיה חד כסא [היה נותן לו שמשו מיד כוס אחת נוספת], וכאשר היה שותה חד כסא [כוס אחת], מנקיט ליה תרי כסי בתרי ידיה [נותן לו שמשו מיד שתי כוסות בשתי ידיו] הרי שאף בבית חוששים לזוגות! ומשיבים: אדם חשוב שאני [שונה], שהמזיקים נטפלים אליו וצריך להזהר בעצמו יותר.

אמר עולא: השותה עשרה כוסות אין בהם משום חשש זוגות. ומסבירים כי עולא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו]. שאמר עולא, ואמרי לה במתניתא תנא [ויש אומרים שבברייתא היא שנויה]: עשרה כוסות תיקנו חכמים לשתות בבית האבל בשעת סעודת ההבראה, ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שעשרה כוסות יש בהן משום זוגות — אם כן היכי קיימי רבנן ותקנו מילתא דאתי לידי סכנה [איך עומדים חכמים ומתקנים דבר שיכול לבוא בו לידי סכנה]? אבל תמניא [שמונה] אכן יש בהן משום חשש זוגות.

רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: שגם בשמונה אין לחשוש כי "שלום", לטובה — מצטרף, לרעה — לא מצטרף. שהמספר שמונה הוא לאחר המספר שבע, שהוא מספר המילים שבפסוק האחרון של ברכת כהנים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו, כו) והמילה "שלום" השביעית בו אפשר לומר שתצטרף לטובה אבל לא לרעה. אבל שיתא [שש] אכן יש בהן משום חשש זוגות.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: שגם המספר שש שהוא בא לאחר המילה החמישית בפסוק השני של ברכת כהנים "יאר ה' פניו אליך ויחנך" (במדבר ו, כה), לטובה — מצטרף לרעה — לא מצטרף. אבל ארבעה יש בהן משום חשש זוגות.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אף בארבע אין משום זוגות, משום שהמילה השלישית שבפסוק הראשון של ברכת כהנים "יברכך ה' וישמרך" (במדבר ו, כד), לטובה — מצטרף לרעה — לא מצטרף.

ואזדא [והלך] רבא בענין זה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שרבא אפקינהו לרבנן [הוציא את החכמים] שהיו לומדים לפניו אחרי ששתו אצלו לפעמים ארבעה כוסות ולא חשש, אף על גב דאיתזק [אף על פי שניזק] אחר כך רבא בר ליואי לא חש לה למילתא [חשש רבא לדבר] שמא זוגות הם שגרמו לכך, שאמר: ההוא [אותו] נזק שקרה לו הוא משום דאותבן בפירקא הוה [שהקשה לי בשעת הדרשה לרבים היה], שאין ראוי לתלמיד להקשות על רבו כשהוא דורש ברבים, שמא לא יוכל להשיב ונמצא מביישו.

אמר רב יוסף: אמר לי יוסף שידא [השד] אשמדאי מלכא דשידי [מלך השדים] ממונה הוא אכולהו זוגי [על כל העושים זוגות] ומלכא לא איקרי מזיק [והמלך אינו נקרא מזיק] ואין לחשוש לנזק מן השדים על ידי זוגות. איכא דאמרי לה להאי גיסא [יש אומרים את הדבר הזה לצד זה]: אדרבה, מלכא רתחנא הוא, מאי דבעי עביד [מלך כעסן הוא ומה שרוצה עושה], שהרי הלכה היא שהמלך פורץ גדר של יחיד לעשות לו דרך ואין מוחין בידו אם מזיק לאחרים, וכך ניתנה רשות למלך השדים להזיק.

אמר רב פפא: אמר לי יוסף שידא [השד], בתרי קטלינן [בשנים אנו ממיתים] שאם שתה אדם שני כוסות הורגים אנו אותו, בארבעה לא קטלינן, בארבעה מזקינן [בארבעה אין אנו הורגים, בארבעה מזיקים אנו]. והבדל נוסף: בתרי [בשתים] בין ששתה בשוגג בין במזיד מזיקים אנו לו, בארבעה במזיד — אין [כן] הריהו ניזוק על ידינו, בשוגג — לא.

ושואלים: ואי אישתלי ואיקרי ונפק מאי תקנתיה [ואם שכח והזדמן ויצא החוצה לאחר ששתה זוגות מה תקנתו]? משיבים: לינקוט זקפא דידיה דימיניה בידא דשמאליה וזקפא דשמאליה בידא דימיניה [שיטול את בוהן ידו הימנית בידו השמאלית ואת בוהן ידו השמאלית בידו הימנית] ונימא הכי [ויאמר כך]: "אתון ואנא — הא תלתא [אתם הבהונות ואני — הרי אנו שלושה] ", ואין כאן אם כן זוגות. ואי שמיע ליה דאמר אתון ואנא הא ארבעה [ואם הוא שומע קול שאומר: אתם ואני הרי אנו ארבעה] ויש כאן שוב זוגות, נימא ליה [יאמר לו]: "אתון ואנא הא חמשה [אתם ואני הרי אנו חמישה] ". ואי שמיע ליה [ואם ישמע ] אותו קול שאמר: "אתון ואנא הא שיתא [אתם ואני הרי אנו ששה] ", נימא ליה [יאמר לו]: "אתון ואנא הא שבעה [אתם ואני הרי שבעה] ". מסופר: הוה עובדא עד מאה וחד ופקע שידא [היה מעשה שכך מנה לו לשד עד מאה ואחד ופקע השד מרוב כעס].

אמר אמימר: אמרה לי רישתינהי [גבירתן] של הנשים הכשפניות: האי מאן דפגע בהו [מי שפוגע בהן] בנשים כשפניות, נימא הכי [יאמר כך] השבעה זו: "חרי חמימי בדיקולא בזייא לפומייכו נשי דחרשייא [צואה חמה בסלי תמרים קרועים לפיכן נשים מכשפות], קרח קרחייכי [ימרטו שערותיכם], שאתן עושות בהן כישוף, פרח פרחייכי [ישא הרוח ויפריח את הפירורים] שאתן מכשפות בהן,