סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

א משנה מה בין פסח הראשון לשני? הראשון אסור ב"בל יראה" ו"בל ימצא" חמץ, והשני — חמץ ומצה יכולים להיות עמו בבית. והבדל נוסף הראשון טעון הלל בשעת אכילתו, והשני אינו טעון הלל בשעת אכילתו. ובכך שניהם שווים: זה הראשון וזה השני טעון הלל בשעת עשייתן (שחיטתן) ונאכלין שניהם צלי על מצה ומרורים, ודוחין את השבת לענין שחיטה וזריקת הדם.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] במדרש הלכה בענין פסח שני: "לא ישאירו ממנו עד בוקר ועצם לא ישברו בו ככל חקת הפסח יעשו אתו" (במדבר ט, יב), מלשון הכתוב "אותו" נלמד — במצוה שבגופו הכתוב מדבר, שבכל הדברים הנוגעים בגופו של קרבן הפסח צריך לנהוג כמו בפסח ראשון,

מצוה שעל גופו שאינה מעצם עשיית הקרבן אבל קשורה בו, מנין שאף היא חלה בפסח שני כבפסח ראשון? תלמוד לומר: "על מצות ומררים יאכלהו" (במדבר ט, יא). יכול אפילו יקיימו בו כל מצות פסח שלא על גופו כלל, כגון חובת ביעור חמץ — תלמוד לומר: "ועצם לא ישברו בו" (במדבר ט, יב), ונלמד: מה שבירת העצם מיוחד משאר מצוות בפסח שהיא מצוה שבגופו — אף כל מצוה שבגופו בלבד, שרק בה חובת פסח שני.

איסי בן יהודה אומר שאינו צריך ללמוד זאת מכתוב זה אלא מעצם המלים "יעשו אתו" אתה למד כי במצות שבגופו הכתוב מדבר.

ומבררים את הברייתא לפרטיה, אמר מר [החכם]: יכול אף מצוה שלא על גופו צריך יהיה לקיימה בפסח שני, ותוהים: הא אמרת [הרי אמרת] במצוה שבגופו הכתוב מדבר ומהיכן תלמד להוסיף אף מצוות אלה?

ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר]: השתא דאמרת [עכשיו שאמרת] גם הלכה נוספת זו "על מצות ומררים יאכלהו" אלמא [מכאן] ש"יעשו אתו" לאו [לא] דוקא הוא, אינו מדויק ומצמצם, ובכלל מצוות פסח שני גם מצוות אחרות, שאינן קשורות ממש לגופו של הקרבן, אימא [אמור] שמא הוה ליה [יהיה לו] כתוב זה נדרש במדת פרט וכלל שתחילה נאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו" ו"לא ישאירו ממנו עד בוקר" ואחר כך כלל "ככל חוקת הפסח יעשו אותו" ולפי כללי מדרש ההלכה נעשה כלל מוסיף על הפרט, ואפילו כל מילי נמי [הדברים גם כן] ילמדו מתוך הכלל, לדמות פסח שני לראשון לכל דבר ואפילו לענין השבתת שאור, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] הפסוק "ועצם לא ישברו בו" ללמד שאין הדבר כן אלא כל מצוה שאינה על גופו אינה צריכה שתתקיים בשני.

ושואלים: איסי בן יהודה, האי [זה] הכתוב של "עצם לא ישברו בו" שאינו למד ממנו לענין הגבלת ההשוואה בין פסח ראשון ושני, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו], ומה למד הוא ממנו? ומשיבים: מיבעי ליה [נחוץ לו] ללמוד ממנו שאיסור שבירת עצם קיים אחד עצם שיש בו מוח בתוכו ואחד עצם שאין בו מוח.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] שלא דרשו כאיסי האי [כתוב זה] שנאמר: "יעשו אתו" מאי עבדי ליה [מה עושים הם בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [צריכים הם לו] ללמד: שאין שוחטין את הפסח על היחיד כי "יעשו" לשון רבים הוא, ואף שאין איסור גמור בכך, מכל מקום כמה שאפשר לאהדורי מהדרינן [לחזר ולהוסיף מנויים לפסח מחזרים].

ג תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: נאמר "ככל חקת הפסח יעשו אתו" יכול כשם שהפסח הראשון אסור ב"בל יראה" ו"בל ימצא" חמץ כך פסח שני אסור ב"בל יראה" ו"בל ימצא" — תלמוד לומר: "על מצות ומררים יאכלהו" בלבד ולא מצוות אחרות האמורות בפסח ראשון.

ואין לי אלא שבפסח שני חייבים במצות עשה שבפסח ראשון, מצות לא תעשה שבפסח ראשון מנין שחייבים אף בהן? תלמוד לומר: "לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו" (במדבר ט, יב).

ואין לי מכתוב זה אלא שצריך לקיים בפסח שני מצות לא תעשה שניתק לעשה, כלומר אותן מצוות לא תעשה שיש להן תיקון על ידי מצוות עשה כגון האיסור להשאירו עד בוקר שיש לו תיקון במצוות עשה מיוחדת שאת הנותר שורפים באש. מצות לא תעשה גמור מנין? תלמוד לומר: "ועצם לא ישברו בו" ומדוגמאות אלה נלמד: מה הפרט אותן מצוות שפורטו במצות פסח שני — מפורש, והריהו כולל מצות עשה, ולא תעשה שניתק לעשה, ולא תעשה גמור — אף כל מצות עשה ולא תעשה שניתק לעשה ולא תעשה גמור כלולים בכך.

כבאור לברייתא זו שואלים: בכלליה [על ידי הכלל] של "מצות ומררים" שהרי הכלל של "ככל חוקת הפסח" מתפרש שהוא מוסב על כל מיני הפרטים שקדמוהו, וכלל זה מאי קא מרבי [מה הוא בא לרבות, להוסיף] על הפרט? ומשיבים: הריהו בא לרבות מצוות צלי אש, שאף פסח שני חייב להיות צלי אש. ושואלים: בפרטיה מאי ממעיט ליה [בפירוטו מה הוא ממעט]? שהרי יש גם פרט בדבר! ומשיבים: פרט זה בא ללמדנו שלא הכל נלמד מן הכלל, שאיננו חייב בפסח שני במצות השבתת שאור. ושואלים: איפוך אנא [אהפוך אני] ואומר להיפך: שלא יהיה פסח שני חייב להיעשות צלי, ויהא חייב בהשבתת שאור! ומשיבים: מצוה דגופיה [שבגופו] עדיף, שמסתבר שיש לדמות פסח שני לפסח ראשון קודם כל במצוות הנוגעות לעצם עשייתו.

ועוד שואלים: בכלליה [בכלל של] "לא ישאירו ממנו עד בקר" מאי קא מרבה ליה [מה הוא מרבה מוסיף, בו]? ומשיבים: הריהו מוסיף את המצוה שהיא כיוצא בו והוא "לא תוציא ממנו החוצה "שאין להוציא את הפסח מחבורה לחבורה דדמי ליה הוא דומה לו] לפרט של "לא ישאירו". דהאי [שזה] ב"לא ישאירו" הוא מיפסל [נפסל] בנותר, והאי [וזה] ב"לא תוציא" הוא מיפסל [נפסל] ביוצא מחוץ לתחומו.

ושואלים: בפרטיה מאי קא ממעט ליה [על ידי פירוטו מה הוא ממעט]? ומשיבים: לא תעשה של "לא יראה ולא ימצא חמץ "דדמי ליה [שדומה לו], דהאי על זה "לא ישאירו"] אינו לוקה דהוה [שהריהו] לאו שניתק לעשה שכן יש לו תיקון בשריפה. והאי [וזה] "לא יראה" אינו לוקה דהוה ליה [שהריהו] גם כן לאו שניתק לעשה שאף בו יש תיקון על ידי שריפה. ושוב מקשים: איפוך אנא [ואהפוך אני] ואומר שהכלל בא לרבות ביעור חמץ ובפרט בא למעט את הנותר! ומשיבים: מצוה דגופיה [שבגופו] עדיף על מצוה שאינה בגופו לענין השואת פסח שני לראשון, ולכן יש לרבות את הנותר.

ושואלים עוד: בכלליה [בכלל של] "עצם לא ישברו בו"

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר