סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

ואף לרב יהודה לא קשיא [אינו קשה], כי לשיטתו טמא שרץ רחמנא דחייה [התורה עצמה דחתה אותם] שנאמר: "איש איש כי יהיה טמא לנפש" (במדבר ט, י) מי לא עסקינן [האם אין אנו עוסקים] אפילו במקרה שחל שביעי שלו של הטמא מת ("טמא לנפש") להיות בערב הפסח, שבלילה היה יכול להיות טהור, ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי [ואפילו כך אמרה התורה שידחה] משמע שכל שאינו ראוי בשעת שחיטת הפסח — ידחה, אף שיהיה ראוי בשעת אכילתו.

א תנו רבנן [שנו חכמים] היה עומד חוץ לעיר מודיעים ויכול ליכנס לירושלים בסוסים ובפרדים אבל לא בהליכה ברגל יכול יהא חייב כרת אם לא בא לירושלים והקריב את קרבן פסח — תלמוד לומר: "ובדרך לא היה" במדבר ט, יא) והלה מכל מקום היה בדרך רחוקה.

ולהיפך: היה עומד לפנים מן המודיעים אולם אין יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו, יכול לא יהא חייב בקרבן פסח שהרי אינו יכול להכנס — תלמוד לומר "ובדרך לא היה" (שם) כלומר הכל נקבע לפי המרחק, ואם אדם המצוי במקום קרוב אינו יכול להכנס — איננו קרוי מי שהיה בדרך רחוקה.

ב כיון שהזכרנו קודם כמה מהלך של אדם בינוני מביאים כמה ענינים הנסמכים במידה מסוימת על מאמר זה. אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא [ששת אלפים פרסות הוא גודל העולם] וסומכא דרקיעא אלפא פרסי [עובי הרקיע אלף פרסות] חדא [אחד] מן המספרים הללו, זה המתייחס לגודל העולם גמרא [מסורת], וחדא [ואחת] היא סברא שסבר מדעתו.

כיצד? סבר לה [סבור הוא] כפי שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום — עשר פרסאות שהם ארבעים מיל. ומפרטים: מעלות השחר ועד הנץ החמה מהלך חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך חמשה מילין, נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום. שהרי כל היום כולו הנץ החמה ועד שקיעתה שבו מהלכת השמש ממזרח עד מערב הוא מהלך של ששת אלפים פרסות, הוא מהלך של שלושים מילים לאדם בינוני, והמרחק שהשמש עוברת מתחילת הופעתה עד שהיא יוצאת ונגלית מה שרבא קורא עוביו של רקיע שהוא זמן הדמדומים, בשחר ובערב, מהלכת חמה במשך זמן זה מהלך של חמשה מילין, שהוא אחד מששה של כל היום כולו, הוה אומר עוביו של רקיע הוא אחד מששה מן העולם והוא אלף פרסות.

מיתיבי [מקשים] מברייתא: ר' יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע שכן הוא, כמה מהלך אדם בינוני ביום (מעלות השחר ועד צאת הכוכבים) — עשר פרסאות שהם ארבעים מיל, ומעלות השחר עד הנץ החמה רק מהלך ארבעת מילין (שהם פרסה אחת) ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע רק אחד מעשרה ביום. והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת רבא. וכמו כן תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת עולא, שלדעתו מהלך אדם בחצי יום חמשה עשר מיל, ולפי דברי ר' יהודה אדם מהלך בחצי יום ששה עשר מיל! ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה].

והשאלה היא: לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] גם לשיטת ר' יוחנן, במה שמסר רבה בר בר חנה משמו כמה מהלך אדם ביום, ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] ר' יוחנן: אנא ביממא הוא דאמרי [אני שיעור מהלכו של כל היום הוא שאמרתי] ולא קבעתי חלוקה פנימית בתוך היום, ורבנן [וחכמים] שקבעו ואמרו שמעלות השחר ועד הנץ החמה הוא מהלך חמשה מילין ולא ארבעה — הם שטעו, דקא חשבן דקדמא וחשוכא [שהם החשיבו את הזמן קצת מוקדם וקצת מאוחר] מזמן הדמדומים האמיתי.

ושואלים: לימא תיהוי תיובתא [האם לומר שתהא זו קושיה] על דברי ר' חנינא שהוכיח מן המקראות שמעלות השחר עד הזריחה הוא מהלך חמשה מילים! ודוחים: לא אין להוכיח משם דבר כי שם נאמר: "ויאיצו המלאכים בלוט", משמע שהיו ממהרים ביותר, ולכן "ויאיצו" שאני [שונה] שבמקום ללכת כרגיל ארבעה מילין הלכו במהירות יתירה מרחק יותר גדול.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] עוד ראיות לענין גודלו של העולם, תא שמע [בוא ושמע]: גודלה של מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומצרים היא אחד מששים מגודלה של כוש, וכוש היא אחד מששים בעולם, והעולם גודלו אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה שהוא חלק קטן בלבד מגודל הקדרה לגבי גיהנם. ועל כל פנים מחישוב גודלן של מצרים וכוש יוצא שהעולם גדול מששת אלפים פרסה.

ועוד; תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת: דתנא דבי אליהו [ששנה בבית מדרשו של אליהו] ר' נתן אומר: כל הישוב כולו כל החלק המיושב בעולם, תחת כוכב אחד יושב. תדע שכן הוא, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח הישוב כמה שירצה עומד הכוכב כנגדו באותו מקום וכן הולך לארבע רוחות העולם עדיין עומד הכוכב כנגדו, מכלל [מכאן] שכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב וכיון שאנו רואים כה הרבה כוכבים הרי שכל העולם כולו גדול מששת אלפי פרסה. ומעירים, אכן תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת רבא.

תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממקור אחר, ששנינו: מערכת המזלות הקרויה עגלה היא בצד צפון, ועקרב בדרום וכל הישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב שהרי בכל מקום בישוב רואים יחס זה בין המזלות. ועוד, וכל הישוב כולו אינו הוה אלא שעה אחת ביום שהיחס בין העולם כולו וחלק הישוב שבו הוא כשעה ביום שאין חמה נכנסת לישוב אלא שעה אחת ביום ובשאר חלקי היום היא במקומות מחוץ לו,

ותדע שכן הוא שהרי בשעה חמש לזריחה חמה עדיין במזרח, ובשבע חמה במערב, חצי שש (חמש וחצי) וחצי שבע (שש וחצי) חמה עומדת בראש כל אדם שבכל איזורי הישוב חמה מצויה אז במרום השמים וזוהי השעה בה היא מהלכת מעל הישוב, והרי אף זו תיובתא [קושיה] לשיטת רבא.

תא שמע [בוא ושמע] עוד ראיה, שאמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע נבוכדנצר שאמר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" (ישעיה יד, יד), יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר