א משנה קרבן התמיד של בין הערביים נשחט בשמונה שעות ומחצה שהם שעתיים וחצי לאחר חצות היום, וקרב כלומר, גמר הקרבתו על המזבח בתשעה ומחצה. ובערבי פסחים שיש צורך להקריב את קרבן הפסח לאחר התמיד מקדימים את הקרבת התמיד; נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין שהיה הדבר בחול בין בשבת. אם חל ערב פסח להיות בערב שבת שצריך להקדים עוד יותר בהקרבת הפסח, כדי שאפשר יהיה לצלותו לפני כניסת השבת נשחט התמיד בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, וקרבן הפסח קרב אחריו.

ב גמרא שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? כלומר, מנין יודעים אנו שזמן הקרבת תמיד של בין הערבים הוא בשמונה ומחצה עד תשע ומחצה?

אמר ר' יהושע בן לוי: שאמר קרא [הכתוב] בקרבן התמיד "את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" (במדבר כח, ד), והוא מבין כך: ששעת בין הערביים היא השעה של אמצע הערב, והערב מתחיל מזמן שנוטה היום לערוב אחרי הצהריים והלאה, חלקהו את הזמן הזה לבין שני ערבים. כיצד? שתי שעות ומחצה לכאן שתי שעות ומחצה לכאן ושעה אחת באמצע לעשייתו של הקרבן, הרי שזמן התמיד צריך להיות בין שעתים ומחצה לאחר חצות היום ושעתים ומחצה לפני השקיעה, והוא הזמן הקבוע לכך במשנה.

מתיב [מקשה] על הסבר זה רבא: שנינו כי בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת! ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי שחיטת התמיד בשמונה ומחצה דאורייתא [מן התורה] היא, היכי מקדמינן ליה [כיצד מקדימים אנו אותו] משום שיקול אחר של נוחיות?

אלא יש לדחות פירוש זה. ואמר רבא: מצותו של התמיד משינטו צללי ערב, משמע מעט אחרי חצות היום, כאשר רואים שנוטה היום לערוב, ומן התורה אין לו קביעות זמן מוגדרת יותר. מאי טעמא [מה טעמו של דבר] שאמר קרא [הכתוב] "בין הערבים" ואנו מבינים זאת מעידנא דמתחיל שמשא למערב [מהזמן שמתחילה השמש לנטות למערב],

הלכך (על כן) בשאר ימות השנה דאיכא [שיש] נדרים ונדבות להקריבם באותו יום דרחמנא אמר [שהתורה אמרה] בקרבן התמיד "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים" (ויקרא ו, ה),

ואמר מר [החכם] (להלן פסחים נט, ב) בביאור המקובל על כך "עליה חלבי השלמים" יש לדורשו: עליה כלומר, אחרי עולה זו של קרבן תמיד של שחר השלם כל הקרבנות כולם, ללמדנו שכל הקרבנות צריכים להקריבם לאחר תמיד של שחר ולא לאחר תמיד של בין הערביים, וכיון שצריך להקריב קרבנות רבים עד להקרבת התמיד של בין הערביים מאחרינן ליה [מאחרים אנו אותו] תרתי שעי [שתי שעות], ואין מקריבים אותו מיד משמותר להקריבו בשש ומחצה, ועבדינן ליה [ועושים אנו אותו] בשמונה ומחצה,

ואילו בערבי פסחים דאיכא [שיש] פסח אחריו, ויש צורך להשאיר זמן לשחיטת הפסחים המרובים קדמינן ליה [מקדימים אנו אותו] שעה אחת ועבדינן ליה [ועושים אנו אותו] בשבע ומחצה. חל ערב פסח להיות ערב שבת דאיכא נמי [שיש גם כן] צלייתו של הפסח דלא דחי [שאינה דוחה] שבת, מוקמינן ליה אדיניה [מעמידים אנו אותו על דינו] היסודי, ומקריבים אותו בשש ומחצה.

ג תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: כסידורו של קרבן התמיד ביום חול כך סידורו בשבת, אלו דברי ר' ישמעאל, ור' עקיבא אומר: כסידורו בערב פסח.

ושואלים: מאי קאמר [מה אמר] כלומר, כיצד יש להבין את הלשון הזו? אמר אביי, הכי קאמר [כך אמר, נתכוון]: כסידורו של התמיד בחול בערב הפסח שזמן הקרבתו בשבע וחצי כך סידורו בשבת כשחל בערב הפסח שאף זמן הקרבתו בשבע וחצי ואין משנים בין שבת לחול, אלו דברי ר' ישמעאל. ואילו ר' עקיבא אומר: כסידורו של התמיד בערב הפסח שחל להיות בערב שבת שמקריבים אותו בשעה שש ומחצה כך סידורו בשבת שאף אז מקריבים את התמיד בשש ומחצה. ולפיכך מתניתין דקתני [משנתינו ששנינו בה] שבערב פסח נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת — כשיטת ר' ישמעאל היא שלדעתו אין משנים.

ושואלים: לפי הסבר זה במאי קמיפלגי [במה באיזה עקרון נחלקו]? ומשיבים: בשאלה אם הקרבת קרבן מוספין קודמין להקרבת בזיכין קמיפלגי [נחלקו], כי בשבת יש נוסף לעבודה הרגילה בכל יום גם הקרבת קרבנות המוספים של שבת, וגם הקרבת הבזיכים שהם הכלים שמכניסים בהם קטורת והם מצויים כל השבוע על גבי לחם הפנים ואותם מקטירים בכל שבת. ובכך נחלקו, ר' ישמעאל סבר כי מוספין קודמין לבזיכין ולכן עבד להו [עושה אותם] את המוספים בשעה שש, כי זמן הקרבת המוספים הוא לכל הדעות בשעה שש. ובזיכין עושה בשבע, ועביד ליה [ועושה אותו] את קרבן התמיד בשבע ומחצה. ואילו ר' עקיבא סבר כי בזיכין קודמין למוספין, ולכן הקטרת הבזיכין היא בחמש, מוספין בשש ועביד ליה [ועושה אותו] את התמיד בשש ומחצה.

שיטת הסבר זו מתקיף לה [מקשה עליה] רבא: מידי [וכי] ר' עקיבא "כסידרו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת" קתני [שנה]?! לא בלשון זו שנה, אלא: כסידרו בערב הפסח סתמא [סתם] קתני [שנה], ואם כן אין ההסבר מכוון לדברי ר' עקיבא. אלא יש לדחות פירוש זה, ואמר רבא הכי קאמר [כך אמר] כך היתה כוונת הדברים: כסידרו של קרבן התמיד בחול דעלמא [ביום חול סתם] כך סידרו בשבת בערב הפסח. כלומר, מקריבים את קרבן התמיד בשעה שמונה ומחצה, אלו דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: כסידרו בערב הפסח ביום חול כך סדרו בערב הפסח שחל להיות בשבת שהוא בשבע ומחצה, ולפיכך מתניתין דקתני [משנתינו ששנינו בה] שזמן ההקרבה בין בחול ובין בשבת שווה, על פי שיטת ר' עקיבא היא.

ושואלים: לפי הסבר זה במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו]? במכמר בשרא [בחימום ובקלקול הבשר] קמיפלגי [נחלקו], כי ר' ישמעאל סבר: חיישינן למכמר בשרא [חוששים אנו לחימום וקלקול הבשר] שאם יקדימו את הקרבת התמיד בשבת יקדימו אף את הקרבת קרבן הפסח, וכיון שאסור לצלותו עד לאחר צאת השבת, בינתיים הקרבן מוטל ושמא יתחמם הבשר ויתקלקל. ור' עקיבא סבר: לא חיישינן למכמר בשרא [אין אנו חוששים לחימום וקלקול הבשר] ולכן אפשר להקדים ולשחוט את הפסח אף כשחל ערב פסח בשבת.