מני [כשיטת מי היא]? כשיטת ר' שמעון היא, שאמר: כל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקודש. אימא סיפא [אמור את סוף המשנה] ר' יהודה אומר: אפילו אין מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו. ר' שמעון אומר: אפילו בארץ עצמה גוללו אצלו, ואם נאמר שהתנא הראשון אף הוא ר' שמעון, ואם כן נצטרך לומר כי

רישא [ראשה] של המשנה כפי שהסברנו, וסיפא [וסופה] כפי המפורש לפי ר' שמעון, ואילו מציעתא [אמצעה] ר' יהודה: וזה דבר תמוה! אמר רב יהודה: אין [כן] עלינו לקבל הסבר זה אף שאינו מקובל, ולומר כי רישא וסיפא [ראשה וסופה] ר' שמעון, מציעתא [אמצעה] ר' יהודה.

רבה אמר, באופן אחר יש לבאר: הכא [כאן] באיסקופה הנדרסת במפתן הנדרס על ידי הרבים עסקינן [עוסקים אנו], ומשום בזיון כתבי הקדש שרו רבנן [התירו חכמים] לעבור על איסור שבות, שכן יש בכך בזיון ממש לכתבי הקודש אם יהלכו שם.

איתיביה [הקשה לו] אביי: אמרנו שאם מתגלגל הספר תוך ארבע אמות — גוללו אצלו, חוץ לארבע אמות — הופכו על הכתב. ואי אמרת [ואם אומר אתה] כי באיסקופה נדרסת עסקינן [עוסקים אנו], מה לי תוך ארבע אמות מה לי חוץ לארבע אמות, שהרי איסור מן התורה אין כאן בכל מקרה אלא שבות בלבד, ומדוע אין מתירים אותה מפני בזיון כתבי הקודש?

אלא אמר אביי: הכא [כאן] באיסקופה כרמלית שרחבה ארבעה טפחים ונמוכה מעשרה, וצידה האחד רשות היחיד והאחר רשות הרבים עסקינן [עוסקים אנו], ורשות הרבים עוברת לפניה.

ואז יובן ההבדל, אם נתגלגל הספר תוך ארבע אמות הרי אפילו דאי נפיל ומייתי ליה [שאם יפול הספר מידו ממש ויביא אותו] לא אתי [יבוא] בכך לידי חיוב חטאת שהרי טלטול מרשות הרבים לכרמלית אינו אלא מדברי חכמים, ועל כן שרו ליה רבנן [התירו לו חכמים] לגוללו אליו, שאין כאן חשש לאיסור תורה.

ואולם אם התגלגל חוץ לארבע אמות, דאי מייתי ליה, אתי [שאם יביא אותו בידו ממש, יבוא] לידי חיוב חטאת, שהרי העברת חפץ ארבע אמות ברשות הרבים אסורה מן התורה, לא שרו ליה רבנן [התירו לו חכמים] אף לגוללו, שמא ישכח ויביאנו כולו בידו בלא גלילה, ויעבור על איסור חמור.

ומקשים: אי הכי [אם כך] תוך ארבע אמות נמי [גם כן] נגזר דילמא מעייל [נגזור שמא יכניס] את הספר מרשות הרבים לרשות היחיד שבתוך הבית. וכי תימא [תאמר] כיון שמפסקת כרמלית בין רשות היחיד לרשות הרבים לית לן [אין לנו] בה חשש זה, לפי שאין הכנסה ישירה מרשות לרשות, ואולם האמר [והרי אמר] רבא: המעביר חפץ מתחלת ארבע אמות לסוף ארבע אמות, והעבירו דרך עליו (מעל לראשו) אף שהיה החפץ בגובה שלמעלה מעשרה טפחים, ובמקום זה איננו רשות הרבים אלא מקום פטור, ואולם כיון שבסופו של דבר העבירו ארבע אמות — חייב. ואם כן, אף כאן כשמעביר מרשות הרבים לרשות היחיד דרך כרמלית יש בכך איסור מן התורה.

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] באיסקופה ארוכה, אדהכי והכי [בין כה וכה] עד שהוא עובר את כל אורך האיסקופה מידכר [נזכר] ולא יכניס את הספר לרשות היחיד.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] לעולם באיסקופה שאינה ארוכה אלא סתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו [בהם] ומנח להו [ומניח אותם] ואין לחשוש שמא יעבור מיד מרשות הרבים לרשות היחיד, אלא ודאי יפסיק וישהה מעט על האסקופה. ומקשים: אף לפי הסבר זה ליחוש דילמא [נחשוש שמא] מעיין בהו [בהם] ברשות הרבים ונח מעט ועייל להו בהדיא [ומכניס אותם במישרין] לרשות היחיד בלא להמתין בכרמלית.

ומשיבים: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא] כבן עזאי היא, שאמר: מהלך כעומד דמי [נחשב] ולכן העובר דרך הכרמלית נחשב כאילו היה עומד שם, ונמצא שאין עוד העברה ישירה מרשות הרבים לרשות היחיד משום ההפסקה בכרמלית. ושואלים: ונחשוש דילמא זריק להו מזרק [ושמא זורק אותם את הספרים פנימה] ואינו נושאם בידו, וכבר אמר ר' יוחנן: מודה בן עזאי בזורק שהמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד וזורקו דרך מקום פטור הריהו חייב.

ומשיבים, אמר רב אחא בר אהבה: זאת אומרת אין מזרקין כתבי הקודש שבזיון הוא להם בכך, וממילא אין לחשוש שמא יזרוק את הספרים ולא יוליכם בידו.

א שנינו במשנה שאם היה קורא בספר בראש הגג ונשמט ראש הספר מידו, עד שלא הגיע לתוך עשרה טפחים לארץ גוללו אצלו, ומשהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב. ועל כך שואלים: ומי שרי [והאם מותר] לעשות כן? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כותבי ספרים תפילין ומזוזות הצריכים להפסיק ממלאכתם לפי שעה לא התירו להן להפך יריעה על פניה שלא תתלכלך באבק, אלא פורס עליה את הבגד בדרך כבוד!

ומשיבים: התם [שם בסופרים] אפשר לכסות את הספר ביריעה דרך כבוד, הכא [כאן] לא אפשר, ואי [ואם] לא אפיך איכא [הופך יש] בזיון כתבי הקודש טפי [יותר], ומוטב להופכו, אף כי אין הדבר מן המובחר, מאשר להשאירו גלוי בבזיון.

ב אמרנו שאם הספר בתוך עשרה טפחים לארץ הופכו על הכתב, אבל אסור לו לגוללו. ושואלים: ומדוע אסור הדבר? והא [והרי] לא נח הספר ברשות הרבים, ואין איסור בגלילתו כלפי מעלה! אמר רבא: מדובר כאן בכותל משופע, שאמנם לא הגיע הספר לקרקע אבל בכל זאת נח בתחומה של רשות הרבים.

אמר ליה [לו] אביי: במאי אוקימתא למתניתין [במה העמדת הסברת את משנתנו] בכותל משופע, אימא סיפא [אמור את סוף המשנה] ר' יהודה אומר: אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט — גוללו אצלו, והא [והרי] נח ליה [לו] הספר ברשות הרבים, ואם כן אין כל חילוק אם נוגע בארץ או לא, שהרי כבר נח!

ומשיבים: חסורי מיחסרא, והכי קתני [חסרה המשנה, וכך יש לשנותה]: במה דברים אמורים — בכותל משופע, אבל