וחד [ואחד מהם] אמר: אם עירבו ביין, דכולי עלמא לא פליגי דבעינן תרתי [הכל אינם חולקים שצריכים שניים] גם שיתוף וגם עירוב. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה כאשר עשו עירוב בפת.

מיתיבי [מקשים]: וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין. מאי לאו [האם לא] הכוונה: או מערבין בחצר בפת, או משתתפין במבוי ביין ומשמע שאף בשיתוף ביין נחלקו.

אמר רב גידל אמר רב: לא כן, אלא הכי קאמר [כך אמר] וכך יש להבין: או מערבין בחצר בפת — ומותרין כאן וכאן. או משתתפין במבוי בפת — ומותרין כאן וכאן.

אמר רב יהודה אמר רב: בענין זה הלכה כר' מאיר. ורב הונא אמר: לא נפסקה הלכה ברורה כמותו אלא מנהג כר' מאיר, ולשואל יש לומר שזו ההלכה. ור' יוחנן אמר: אף אין זה מנהג שחכמים קבעוהו, אלא נהגו העם כר' מאיר, ואין אומרים להם שנהגו שלא כדין.

א משנה חמשה חבורות ששבתו בטרקלין אחד, שחילקוהו לחמישה חלקים על ידי מחיצות ולכל חלק פתח לחצר. בית שמאי אומרים: עירוב לכל חבורה וחבורה. שכל חבורה צריכה ליתן חלקה בנפרד לצורך עירוב החצר, שכל אחת כבית נפרד. ובית הלל אומרים: עירוב אחד לכולן, שאין בכח המחיצות לעשותם כבתים נפרדים.

ואולם מודים בית הלל בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות המובדלים ממש זה מזה, שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה, ואין אומרים שהבית האחד מצרף אותם להיות כאחד.

ב גמרא אמר רב נחמן: מחלוקת רק כאשר חילקו את הטרקלין זה מזה במסיפס (מחיצה נמוכה העשויה מכפיסי עץ), אבל במחיצה בריאה שגובהה עשרה טפחים — דברי הכל עירוב לכל חבורה וחבורה, שזאת חלוקה גמורה ולכל חבורה דירה לעצמה. איכא דאמרי [יש שאומרים] באופן אחר, אמר רב נחמן: אף במסיפס יש מחלוקת אם דינו כמחיצה אם לא.

מסופר: כי פליגי [נחלקו] בה בבעיה זו ר' חייא ור' שמעון ברבי (בנו של ר' יהודה הנשיא); חד [אחד] מהם אמר: מחלוקת זו במחיצות המגיעות לתקרה, אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה שוודאי אינן עושות חלוקה גמורה — דברי הכל עירוב אחד לכולן. וחד [ואחד] מהם אמר: מחלוקת במחיצות שאין מגיעות לתקרה, אבל מחיצות המגיעות לתקרה — דברי הכל צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה, שהם כבתים נפרדים.