פת קיבר (לחם עשוי מקמח גס שלא נופה כל צורכו) ושכר חדש וירק, ואם כן משמע שירק מזיק! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]: הא [זה] — בתומי וכרתי [בשומים וכרישים] שמעולים הם, הא [זה] — בשאר ירקי [ירקות] שמזיקים. כדתניא [כמו ששנינו בברייתא]: שום — ירק משובח, כרישין — חצי ירק, נראה צנון — נראה סם חיים שהוא יפה לגוף.

ומקשים: והא תניא [והרי שנינו]: נראה צנון — נראה סם המות! ומתרצים לא קשיא שאינו קשה: כאן, שגינוהו — מדובר בעלין של צנון. כאן, ששיבחוהו — באמהות (גוף הירק). או באופן זה: כאן — בימות החמה, מועיל, כאן — בימות הגשמים, מזיק.

ועוד אמר רב יהודה אמר רב בענין טבע המקומות: כל עיר שיש בה מעלות ומורדות, והרי הם מייגעים את הגוף, אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהן. ותוהים: מתים סלקא דעתך [עולה על דעתך]? הרי רואים אנו שאנשים חיים שם כרגיל! אלא אימא [אמור]: מזקינים בחצי ימיהן מחמת טרחת המעלות והמורדות. וכן אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: הני מולייתא דבי בירי ודבי נרש אזקנון [אותן העליות והמורדות של בית בירי ושל בית נרש שאני גר בהם, הם הזקינונו].

א לענין עיבור העיר תנו רבנן [שנו חכמים]: אם בא לרבעה לעשות את תחומי העיר עצמה כתבנית ריבוע — מרבעה בריבוע עולם שצלעותיו של ריבוע זה תהיינה זהות עם רוחות העולם, נותן צפונה של העיר לצפון עולם ודרומה לדרום עולם, וסימניך כדי לדעת איפה צפון ואיפה דרום: מזל עגלה בצפון, ומזל עקרב בדרום. ולפי כיוון מזלות אלה קובעים את כיווני העיר.

ר' יוסי אומר: אם אינו יודע לרבעה בריבוע של עולם, שאינו יודע לכוון לפי המזלות — מרבעה כמין התקופה. כלומר, על פי חשבון מהלך השמש, אף שאינו מדוייק כל כך. כיצד? כאשר חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך — מהלך חמה זה הוא פני צפון, כלומר החמה זורחת מכיוון צפון— מזרח. ולהיפך, חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר — זה הוא פני דרום. ואילו בתקופת ניסן ותקופת תשרי שבהן שווים היום והלילה — חמה יוצאה בכוון חצי מזרח ושוקעת בחצי מערב,

שנאמר במקרא: "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח" (קהלת א, ד-ו) ומבארים פסוק זה כמתאר את כיוון זריחת השמש: "הולך אל דרום וסובב אל צפון", ובאופן זה: "הולך אל דרום" — ביום. "וסובב אל צפון" מצידו האחר של העולם — בלילה. "סובב סבב הולך הרוח" ("רוח" במשמעות צד, כיוון) — אלו פני מזרח ופני מערב, שפעמים השמש מהלכתן ופעמים מסבבתן, שלפעמים עוברת השמש בגלוי בכיוון זה, ופעמים אינה עוברת.

אמר רב משרשיא: ליתנהו להני כללי [אין ממש באותם הכללים] שקבע ר' יוסי, דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: לא יצאה חמה מעולם אפילו בימי הקיץ מקרן מזרחית צפונית ושקעה בקרן מערבית צפונית, ולא יצאה חמה אף בחורף מקרן מזרחית דרומית ושקעה בקרן מערבית דרומית. ולכן אין לסמוך על כך, אלא על מהלך השמש שבימי הסתיו והאביב בלבד.

ואגב הדיבור בזה ובחישוב כיוון הרוחות לפי מהלך התקופה, אמר שמואל: אין תקופת ניסן (שויון היום והלילה) נופלת (מזדמנת) אלא בארבעה רבעי היום (היממה), או בתחלת היום ברגע של תחילת היום או ברגע תחילת הלילה, או בחצי היום או בחצי הלילה.

וכן אין תקופת תמוז נופלת אלא או בשעה אחת ומחצה, או בשבע שעות ומחצה, בין ביום ובין בלילה. ואין תקופת תשרי נופלת אלא או בשלש שעות או בתשע שעות, בין ביום ובין בלילה. ואין תקופת טבת נופלת אלא או בארבע ומחצה או בעשר ומחצה, בין ביום ובין בלילה.

וכל זה נסמך על העיקרון כי אין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה, שלדעתו ימות השנה הם בדיוק שלש מאות ששים וחמשה יום ורבע. וכן גם אין תקופה מושכת מחברתה כלומר מאחרת, לפי חשבון המזלות ששעות היום קשורות בהם, אלא חצי שעה.

ואמר שמואל: אין לך תקופת ניסן שנופלת בשעת מזל צדק, שאינה בשעה שתהיה בה רוח משברת את האילנות. ואין לך תקופת טבת שנופלת בשעתו של מזל צדק, שאינה מייבשת את הזרעים. והוא, ודברים אלה אמורים דאיתליד [שהיה מולד] הלבנה או בשעת מזל לבנה או בשעת מזל צדק.