סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

א משנה כל קדשי המזבח (הראויים להקרבה על המזבח) למיניהם, מצטרפין זה עם זה לכדי שיעור אחד החשוב כמעילה, שהיא ההנאה בשוה פרוטה. שאם עבר אדם ונהנה מכמה קדשי מזבח, אף שבכל אחד מהם נהנה בפחות משוה פרוטה, כיון שהצטרפו כולם לכדי הנאה בשוה פרוטה — התחייב בכך בדין המעילה. וכן מצטרפים כל קדשי המזבח לשיעור כזית (שהוא שיעור האכילה המחייב), כדי שיהיה בו לחייב עליהם משום אכילת פיגול (הקרבן שחשב הכהן בשעת עבודתו לאוכלו לאחר זמנו הראוי) ונותר (שנותר מן הקרבן לאחר זמן אכילתו הראוי) וטמא (האוכל קדשים בטומאת הגוף), אף שבכל אחד מהם כשלעצמו אין שיעור כזית. וכן הדין בנהנה מקדשי בדק הבית השונים, שמצטרפין הם זה עם זה לכדי שיעור מעילה. וכמו כן מצטרפים שניהם, קדשי מזבח וקדשי בדק הבית, לכדי שיעור אחד למעילה, שאם נהנה מן הקדשים אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית, ואין בכל אחד מאלה כשלעצמו שיעור כזית, הריהם מצטרפין זה עם זה, לחייבו במעילה.

ב גמרא ושואלים: השתא [עתה] יש לומר מתוך דקתני [ששונה] התנא בסופה של המשנה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית מצטרפים זה לזה, אף דהאי [שזה] האחד (קדשי מזבח) קדושתו היא קדושת הגוף, ואילו האי [זה] האחד (קדשי בדק הבית) קדושתו היא קדושת דמים, ואפילו הכי [כך], קתני [הוא התנא שונה] שהם מצטרפין זה עם זה. מעתה, הלכה זו שמצטרפים קדשי מזבח עם קדשי מזבח שנאמרה בתחילתה מיבעיא [נצרכה לומר]?

ומשיבים: נצרך התנא להשמיענו הלכה זו משום דקתני עלה [שהוא שונה עליה] הלכה נוספת שמצטרפים קדשי המזבח זה עם זה לחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא, ואילו בקדשי מזבח המצטרפים לקדשי בדק הבית לא איכא הכי [לא נמצא כך] שתנהג הלכה זו (שהרי אין דין פיגול נותר וטמא שייך בקדשי בדק הבית), משום הכי [כך], קא פליג ליה [הוא, התנא, מחלק אותו] הדין בשני חלקי המשנה שלפנינו.

ג שנינו במשנה שיש דין מעילה בקדשי בדק הבית. ובאותו ענין אמר ר' ינאי: מחוורתא [ברור] הוא הדין מן התורה כי אין חייבין משום מעילה אלא על קדשי בדק הבית וקרבן עולה בלבד. מאי טעמא [מה טעם, מקור הדבר]? — שכן אמר קרא [המקרא] "נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' "(ויקרא ה, טו), ובא הכתוב ללמדנו: דווקא ה

קדשים המיוחדין לה', שהם קדשי בדק הבית, שהכל להקדש — יש בהן דין מעילה. אבל קדשי מזבח שאין כולם להקדש, שהרי אית בהו [יש בהם] קרבנות (כחטאת וכאשם) שחלק מהם ניתן לכהנים, ואית בהו כן יש בהם] חלק הניתן לבעלים, אין הם בכלל המיוחדים לה' ("מקדשי ה' ") שיש בהם דין מעילה.

ומקשים: תנן [שנינו במשנתנו], קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה, והרי שיש דין מעילה בקדשי מזבח! ומתרצים: כוונת משנתנו למעילה מדרבנן [מדברי סופרים].

ומקשים עוד ממה ששנינו במשנה בתחילת המסכת: קדשי קדשים כגון החטאת והאשם, ששחטן בדרום העזרה, שלא במקומם הראוי, ונפסלו בכך — מועלים בהן. הרי שיש בקדשי מזבח דין מעילה! ומשיבים: אף הלכה זו מדרבנן [מדברי סופרים].

ושואלים עוד, תנן [שנינו במשנה] להלן: הנהנה מן הבהמה שהוקדשה לקרבן חטאת כשהיא עדיין חיה, וכגון שרכב עליה — לא מעל בהנאתו זו, עד שיפגום (יחסיר מערכה של חטאת זו) בשווי פרוטה. הנהנה מן החטאת כשהיא מתה, כיון שנהנה כל שהוא — הרי זה מעל. הרי איפוא שיש דין מעילה בקדשי מזבח! ומתרצים באותו אופן: אף כאן דין המעילה הוא מדרבנן [מדברי סופרים].

ושואלים: ומדאורייתא [ומדברי תורה] לא, האם אין דין מעילה בקדשי מזבח? והתניא [והרי שנויה ברייתא], רבי אומר: לשון הריבוי "כל" שנאמרה בכתוב "כל חלב לה' "(שם ג, טז) — באה לרבות אף את אימורי קדשים קלים למעילה, הרי שהמקור לדין מעילה בקדשי מזבח הוא מן התורה!

ומשיבים: אף זה אינו אלא מדרבנן [מדברי סופרים]. ותוהים: והא קרא קא נסיב לה [והרי מקרא הוא, רבי, מביא לה, להלכה זו] להוכיח את דבריו! ומשיבים: ההלכה אינה אלא מדרבנן, והפסוק הוא אסמכתא בעלמא [סמך בלבד] לדבריהם.

ומקשים על כך: והא [והרי] אמר עולא, אמר ר' יוחנן: קדשים שמתויצאו מידי מעילה דבר תורה. ונברר עתה: במאי [במה], באלו קדשים מדובר? אילימא [אם תאמר] שמדובר בקדשי בדק הבית שמתו — יש לשאול: מדוע יצאו מידי מעילה, אפילו כי [כאשר] מתו נמי [גם כן] יהא בהם דין מעילה, שהרי לא יהא הדבר אלא כמי דאקדיש [שהקדיש] אשפה (מקום הנחת זבל) לבדק הבית, וכי לאו אית [אין] בה מעילה?

אלא צריך לומר שמדובר בקדשי מזבח שמתו, ומשמע שבמותם יצאו מדין מעילה מהתורה, ומכאן שבחייהם יש בהם מעילה מדין דאורייתא [תורה]! וקשה: ולדעת ר' ינאי מי אית בהו [האם יש בהם] דין מעילה מן התורה? והלא לדעתו בכל קדשי קדשים פרט לעולה אין דין מעילה!

אלא יש לדחות את מה שאמרנו עד כה, ולומר שאף ר' ינאי סבור כי יש דין מעילה מן התורה בקדשי מזבח, והכי קא אמרי דבי [כך אומרים חכמי בית המדרש] של ר' ינאי בנוסח דבריו אלה: מהאי קרא [מפסוק זה] של "נפש כי תמעול מעל מקדשי ה' " וגו' דין מעילה בקדשי בדק הבית שמעין מינה [שומעים, למדים אנו ממנה], ואילו דין מעילה בקדשי מזבח (פרט לעולה) לא שמעין מינה [אין אנו שומעים, למדים ממנה], שכן, כאמור, אין הם בכלל "קדשי ה' " ונזקקים אנו למקרא אחר כדי ללמוד זאת.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר