ר' שמעון היה פוטר בזו במקרה האחרון, משום שבשתי הפעמים שנכנס למקדש לא נשכחה ממנו ידיעה ודאית שהוא טמא, שהרי נטהר באמצע. ר' שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום (משמו של) ר' שמעון.

ושואלים: ואפילו בקמייתא [בראשונה] הוא פוטר, כשהלך בשני השבילים ולא נטהר באמצע? והרי ודאי נטמא! אמר רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שהלך בשביל הראשון, ולא נטהר, ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון, ונמצא שלמרות שבוודאי נטמא, מכל מקום כשנכנס למקדש נעלמה ממנו רק מקצת ידיעה של הטומאה, ובהא פליגי [ובזה הם חלוקים], תנא קמא סבר [התנא הראשון לדעת ר' שמעון סבור]: מקצת ידיעה שהוא טמא — כידיעה דמיא [נחשבת], שאם נשכחה ממנו ונכנס למקדש — חייב. ור' שמעון, כפי שאמר ר' שמעון בן יהודה בשמו, סבר [סבור]: מקצת ידיעה לאו [לא] כידיעה דמיא [נחשבת], ופטור.

ודנים במה שאמר מר [החכם] בברייתא: הלך בראשון ונכנס, והיזה וטבל, והלך בשני ונכנס — חייב. ומקשים: אמאי [מדוע] חייב? הא לא הוי ליה [הרי בשתי הפעמים לא היתה לו] ידיעה שהוא טמא, שנעלמה ממנו כשנכנס!

אמר ריש לקיש: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא]? שיטת רבי ישמעאל היא, דלא בעי [שאינו צריך] ידיעה שהוא טמא בתחלה כדי להתחייב קרבן על כניסה למקדש בטומאה בשגגה, ודי שייוודע לו בסוף. ר' יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן [תאמר שהוא כשיטת חכמים], המצריכים ידיעה בתחילה, כאן עשו חכמים דינו של ספק ידיעה כידיעה גמורה.

סלקא דעתך [עולה על דעתך, מניחים אנו] שכוונת ר' יוחנן לומר שכאן עשו ספק ידיעה כידיעה — והוא הדין לכל התורה כולה, ואם כן, קשיא [קשה] מדברי ר' יוחנן על דברי ר' יוחנן, שאמר לעיל לענין אכילת חלב כי ידיעת ספק אין שמה ידיעה, ואינה מחלקת לחטאות לדעת הכל.

וכן קשיא [קשה] מדברי ריש לקיש על דברי ריש לקיש, שאמר לענין אכילת חלב, שלדעת רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות.

ומוסיפים: בשלמא [נניח] מדברי ר' יוחנן על דברי ר' יוחנן לא קשיא [אינו קשה], שאפשר לדייק מדבריו כך: כאן עשו ספק ידיעה כידיעה, אבל בכל התורה כולה — לא,

מאי טעמא [מה טעם] החילוק בדברים? הכא [כאן] לגבי טומאה כתיב [נאמר]: "ונעלם ממנו והוא טמא" (ויקרא ה, ב), לומר שכל שנעלם ממנו שהוא טמא, ואפילו ידיעה דאית בה נמי [שיש בה גם כן] ספק — חייב קרא [הכתוב], אבל בכל התורה כולה כתיב [נאמר]: "או הודע אליו חטאתו" (שם ד, כח), ומשם יש ללמוד: אי אית ליה [אם יש לו] ידיעה ברורה מתחילה הוא דמחייב [שהוא מתחייב], ולא במקרה אחר.

אלא לריש לקיש קשיא [קשה], אדמוקים לה [עד שהוא מעמיד אותה] את הברייתא הזו, כשיטת ר' ישמעאל, שאינו מצריך ידיעה בתחילה, לוקמה [שיעמיד אותה] כשיטת רבי, כפי שאמר לעיל: כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו] בדבריו, שר' ישמעאל נמי לא בעי [גם כן אינו צריך] ידיעה בתחלה.

ומקשים: דבר זה אינו צריך לדיוק, הא מתניתין [הרי משנה] מפורשת היא! דתנן [ששנינו במשנה], ר' ישמעאל אומר: מה שנאמר בענין טומאת מקדש וקדשיו "ונעלם ממנו" שתי פעמים (ראה שם ה, ב—ג), בא לחייב קרבן הן על העלם טומאה שלא ידע שהוא טמא, והן על העלם מקדש, כשלא ידע שנכנס למקדש. והרי למדו מכתוב זה שצריך שתהא לו ידיעה מתחילה, ומכאן שר' ישמעאל אינו סבור כן!

ומשיבים: מכל מקום איצטריך [הוצרך] ריש לקיש לומר שכך סבור ר' ישמעאל, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: מקרא לית ליה [מן המקרא אין לו לר' ישמעאל] מקור לכך, אבל מגמרא אית ליה [ממסורת יש לו], על כן קא משמע לן [משמיע לנו] ריש לקיש שלדעתו אין צורך בידיעה מתחילה.

א משנה היו חלב ונותר לפניו, ואכל אחד מהן בשגגה ואינו יודע איזה מהן אכל, ועל כל פנים אכל אכילה אסורה שחייבים עליה חטאת. וכן היו אשתו נדה ואחותו עמו בבית, ושגג הוא באחת מהן ובא עליה ואינו יודע באיזה מהן שגג, או שהיו שבת ויום הכיפורים סמוכים זה לזה, ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה, אם בשבת או ביום הכיפורים עשה — ר' אליעזר מחייב חטאת, משום שבוודאי חטא, ור' יהושע פוטר, שהרי אינו יודע במה חטא.

אמר ר' יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, וגם ר' אליעזר סבור כן, מפני שאני אומר: מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה עשה למחר, ואין אדם מתחייב על מקצת מלאכה.

על מה נחלקו? על העושה מלאכה גמורה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה, או על העושה מלאכה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה, כגון אם חרש או אם זרע, שר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר. אמר ר' יהודה: פוטרו היה ר' יהושע, את מי שאינו יודע במה חטא, אף מאשם תלוי.

ר' שמעון ור' שמעון שזורי אומרים: לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על דבר שהוא משם אחד, שהוא חייב, וכגון שהיו לפניו שתי גפנים וליקט מאחת מהן בשבת בשגגה, ואינו יודע מאיזו מהן, שהרי הוא יודע שחטא ובאיזה דבר חטא, על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות, וכגון שהיו לפניו תאנה וגפן, וליקט מאחת מהן בשגגה, ואינו יודע מאיזו מהן ליקט, שר' אליעזר מחייב חטאת במקרה זה, שהרי נודע לו שחטא, ור' יהושע פוטר, שהרי לא נודע לו במה חטא.

אמר ר' יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים בשגגה וליקט במקום זה ענבים, או נתכוון ללקט ענבים וליקט תאנים, וכן אם נתכוון ללקט תאנים שחורות וליקט לבנות, או נתכוון ללקט תאנים לבנות וליקט שחורות — ר' אליעזר מחייב חטאת, אם נעשה הדבר בשגגה, ור' יהושע פוטר. והוסיף ר' יהודה: תמיהני אם פטר בה ר' יהושע, כלומר, מדוע פטר ר' יהושע בכגון זה, שהרי גם לפי טענתו נתכוון לעשות מעשה שהוא אסור! ותמהים: אם כן, שאינו פוטר, למה נאמר בכתוב "חטאתו אשר חטא בה" (ויקרא ד, כג), ללמד שצריך שיחטא במה שהתכוון אליו? ומשיבים: פרט למתעסק בדבר אחר, שהוא מותר, ולא נתכוון כלל לעשות דבר אסור.

ב גמרא בענין ששנינו בתחילת המשנה, שמי שהיו לפניו חלב ונותר ואכל אחד מהם בשגגה ואינו יודע איזה מהם אכל, ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר, תניא [שנויה ברייתא] אמר ר' אליעזר: מה נפשך [רצונך]? אי [אם] חלב אכל — הרי הוא חייב חטאת, אי [אם] נותר אכל — חייב! וכן, אי [אם] אשתו נדה בעל — חייב חטאת, אי [אם] אחותו בעל — חייב חטאת! אי [אם] בשבת עשה מלאכה — חייב, אי [אם] ביום הכפורים עשה מלאכה — חייב!

אמר לו ר' יהושע: הרי הוא אומר בכתוב "או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה" (ויקרא ד, כג), לומר שאינו מביא חטאת עד שיודע לו במה בדיוק חטא. ושואלים: ור' אליעזר שלדעתו אינו צריך לדעת במה חטא, האי [זה] הדיוק "בה" מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך הוא לו] ללמד: פרט למתעסק, שאם עשה דבר שלא התכוון לעשותו הריהו פטור מחטאת.