משנה שלשים ושש כריתות עבירות שעונשן כרת יש בתורה: הבא על האם (על אמו), ועל אשת אב אף על פי שאינה אמו, ועל הכלה, אשת בנו, הבא על הזכור במשכב זכר, וכן הבא על הבהמה, וכן אשה המביאה הבהמה עליה, הבא על אשה ובתה, והבא על אשת איש, הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו בחיי אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל אשת אחי אמו, והבא על הנדה.

והמגדף שם שמים, ועובד עבודה זרה, והנותן מזרעו (מבניו או מבנותיו) לעבודת המולך (ראה ויקרא ב, א—ה), ובעל אוב שמעלה את רוח המת (שם ו), ומחלל שבת. וטמא שאכל קדש, וכן הבא אל המקדש טמא. והאוכל חלב (שומן האסור באכילה), והאוכל דם, והאוכל נותר מן הקרבנות לאחר שעבר זמן אכילתם, והאוכל פיגול מבשר קרבן שהכהן עשה את עבודתו על דעת שיקרב או ייאכל לאחר זמנו. והשוחט זבחים מחוץ לבית המקדש, וכן המעלה אותם על מזבח בחוץ.

והאוכל חמץ בפסח, והאוכל (או שותה) ביום הכיפורים, והעושה מלאכה ביום הכפורים, והמפטם (הרוקח) את השמן בבשמים כעין שמן המשחה שעשה משה במדבר למשיחת כלי המשכן (ראה שמות ל, כב—לג), והמפטם את הקטרת כעשייתה במקדש, שלא לצורך המקדש, והסך את השמן המשחה על גבי גופו שלא כדין. וכן חייבים כרת מי שלא עשה את הפסח, ומי שביטל את מצות המילה, ושתי אלה הן מצו‍ת עשה, בעוד שכל שאר העבירות שמנינו הן מצוות לא תעשה.

על אלו מצוות לא תעשה שמנינו, חייבין על זדונו אם עשה אותם במזיד — כרת, ועל שגגתו אם עשה אותם בשגגה — חייב חטאת, ועל לא הודע שלהם כאשר הוא מסופק אם עבר עבירה זו או לא — מביא אשם תלוי (ראה ויקרא ה, יז—יט) התולה ומכפר לו עד שייוודע לו אם אכן חטא, חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו, שאינו מביא אשם תלוי, מפני שהוא אינו מביא חטאת קבועה על שגגתו, כלומר, כבשה או עז, אלא דינו בעולה ויורד, שסוג הקרבן שהוא מביא על חטאו תלוי ביכולתו הכספית (ראה שם א—יג), ואין אשם תלוי בא אלא על דבר שקרבנו חטאת קבועה (להלן כה,ב), אלו דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים: אף המגדף אינו מביא חטאת ולא אשם תלוי, מפני שנאמר בענין החטאת: "תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה" (במדבר טו, כט), יצא מגדף שאינו עושה מעשה, אלא חוטא בדיבור בלבד.