לא מצית אמרת [אינך יכול לומר כן] שהכתוב בא ללמדנו דין הכפרה במלקות רק לעניין המוציא שם שמים לבטלה, ולא לעניין המקלל את חבירו בשם ה', דכתיב [שהרי נאמר] "לא תקלל חרש" (ויקרא יט, יד), ומשמע שבכלל איסור זה כל אופני הקללה, בין קללה סתם ובין קללה בשם ה'. ומעתה נדון ונאמר: אי אמרת בשלמא [נוח הדבר אם אומר אתה] שהאיסור לקלל את חבירו בשם — אזהרתיה מהכא, דכתיב [אזהרתו מכאן, ממה שנאמר] "לא תקלל חרש". הרי לפנינו איפוא אזהרה (בכתוב זה) ועונש ("אם לא תשמור... והפלא"), אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שהכתוב "אם לא תשמור... והפלא" בא לחייב עונש מלקות למוציא שם שמים לבטלה, יש לשאול: אזהרתיה מהיכא [אזהרתו של מוציא שם שמים לבטלה מהיכן] היא?

ודוחים: אלמה [ולמה] תאמר שלא מצאנו אזהרה למוציא שם שמים לבטלה, והכתיב [והרי נאמר]: "את ה' אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע" (דברים ו, יג), והרי זו אזהרה לירא את ה' ובכלל זה שלא להוציא שם שמים לבטלה! ומשיבים: הפסוק ההוא אין הוא אזהרה הבאה בלשון שלילה ("לא", "אל" ודומיהן), אלא אזהרת עשה הוא, ואין אזהרת עשה נחשבת להעניש עליה.

א שנינו למעלה (ג,א), בין הלוקים על איסור מן התורה ("לאו") אף שאין בו מעשה, כי משום (בשם) ר' יוסי בר' חנינא אמרו שאף המקדים הפרשת תרומה מן הפירות לנתינת פירות הביכורים לכהן דינו כן. ודנים בדבר. מאי טעמא [מה הטעם, המקור בתורה] לשיטתו זו של ר' יוסי בר' חנינא שאסור להקדים את התרומה לביכורים? ומשיבים, שכן אמר קרא [הכתוב]: "מלאתך ודמעך לא תאחר" (שמות כב, כח). ובפירוש הכתוב למדנו כי האמור "מלאה" — הרי אלו ביכורים, שמשעה שנגמרה מלאכתה של התבואה ("מלאה"), הריהי מתחייבת בביכורים. "ודמעך" — אלו תרומה, שכן התרומה שהתערבה בחולין (ואין בהם מאה כנגדה) הריהי אוסרתם ("מדמעת" אותם). ואמרה תורה בכתוב זה "לא תאחר" את "מלאתך" ל"דמעך", כלומר, שאין להקדים את התרומה לביכורים.

ב ודנים עוד, איתמר [נאמר] בדינו של זה שהקדים תרומה לביכורים שנחלקו בו החכמים ר' אלעזר ור' יוסי בר' חנינא, חד [אחד מהם] אמר: לוקה על כך, וחד [ואחד מהם] אמר: אינו לוקה על כך. וכיון שלא נתפרשו בעלי הדעות, מציעים: תסתיים [תוגדר שיטה בשם אומרה] כי ר' יוסי בר' חנינא הוא זה שאמר לוקה, מאחר שבהמשך לרשימת הלוקים (אף שלא עשו מעשה) אמר ר' יוסי בר' חנינא במפורש שאף המקדים תרומה לביכורים לוקה.

ודוחים: אדרבה [להיפך], אפשר לומר כי תסתיים [תוגדר שיטה בשם אומרה] שר' אלעזר הוא זה שאמר שהמקדים תרומה לביכורים לוקה. דתנן [שכן שנינו במשנה]: היו לפניו שתי כלכלות (כעין סלים) של פירות טבל (שלא עושרו), ואמר: "כל המעשר (המעשרות) של (שמחוייבת בהם) כלכלה זו (הראשונה) יהיו בכלכלה זו (השנית)", שמפירות הכלכלה השניה יופרשו המעשרות על פירות הכלכלה הראשונה — הכלכלה הראשונה מעושרת. אף שלא עישר מפירות שבה, ולאחר מכן, כשיפריש מהכלכלה השניה על עצמה ועל הראשונה — תתוקן אף השניה.

אולם אם אמר: "המעשרות של כלכלה זו הראשונה יהיו בזו הכלכלה השניה, והמעשרות של כלכלה זו השניה יהיו בזו הכלכלה הראשונה" — הכלכלה הראשונה מעושרת, כאמור, ואולם הכלכלה השניה אינה מעושרת. שכן, כשאמר בתחילה "המעשרות של זו הראשונה יהיו בשניה" — נתקנה בכך הכלכלה הראשונה, ונפטרה מן המעשרות. ואולם כשאמר בהמשך "ושל זו (השניה) בזו (הראשונה)" הכלכלה השניה לא נתקנה, שהרי הכלכלה הראשונה הריהי עתה פטורה מן המעשרות, ואי אפשר להפריש מפירותיה הפטורים על פירות השניה החייבים. ואם אמר: "מעשרותיהם של שתי הכלכלות יהיו מעשר של כל כלכלה בחבירתה" — שתיהן מתוקנות, שהרי קרא את השם של מעשר על שתיהן כאחת, וקבע את מעשרותיהן.

ואתמר [ונאמר] על האמור כי ר' אלעזר אמר: הרי זה לוקה, מפני שבאופן הראוי מפריש מעשר ראשון ולאחר מכן מעשר שני (או עני, כסדר שנות השמיטה). ואילו במקרה זה, כאשר אמר "של זו בזו", והפריש מהכלכלה השניה עבור הראשונה, נמצא איפוא שהקדים מעשר שני שבה בכלכלה השניה למעשר ראשון שבחבירתה (החוברת לה, הראויה להיות סמוכה וקודמת לה), אשר יופרש רק לאחר מכן (כשיפריש על הכלכלה השניה). נמצאנו למדים שלשיטת ר' אלעזר לוקים על הקדמה בסדר ההפרשה, בין שהקדים מעשר שני למעשר ראשון, בין שהקדים תרומה לביכורים. ומסכמים: אכן תסתיים [תוגדר] כי שיטת ר' אלעזר היא.

ושואלים: אלא מעתה, אם במחלוקת אמוראים זו שבין ר' אלעזר ור' יוסי בר' חנינא, ר' אלעזר הוא זה שאומר שלוקים על הקדמה בסדר הפרשת תרומות ומעשרות, נמצא איפוא שר' יוסי בר' חנינא הוא זה שאמר שאינו לוקה על כך, ויש לשאול: לימא קשיא [האם נאמר כי קשה] משיטת ר' יוסי בר' חנינא זו, שאינו לוקה על הקדמה בסדר ההפרשה על שיטת ר' יוסי בר' חנינא שהוסיף בהמשך לרשימת הלוקים על לאו שאין בו מעשה אף את המקדים תרומה לביכורים!

ומשיבים: לא, אין זו סתירה בדברי ר' יוסי בר' חנינא, שכן מה שאמר ר' יוסי בר' חנינא "אף המקדים תרומה לביכורים" —