ושואלים: אשכחן [מצאנו איפוא] מקור בתורה לגבי תירוש ויצהר, שאינם מתעשרים מזה על זה, שהרי לכל אחד מהם נאמר "חלב" בפני עצמו, אבל תירוש ודגן, או דגן ודגן, כגון חיטה ושעורה, מנין שלא יביא תרומה ממין על מין אחר? ומשיבים, דבר זה נלמד מקל וחומר: ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה, שמותר לזרוע יחד חרצנים של גפן וזית — אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן, דגן ודגן, שהם כלאים זה בזה, שאסור לזורעם יחד — אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה?

ושואלים: ולדעת ר' יאשיה שאמר: אין איסור זריעה של כלאים מהתורה עד שיזרע חטה ושעורה (שני מיני דגן) וגם חרצן של ענב במפולת יד, בזריעה אחת, היכי מייתי לה [איך הוא מביא אותה], איך הוא לומד שתירוש ודגן או דגן ודגן אינם מתעשרים מזה על זה?

ומשיבים: מייתי לה הכי [הוא מביא, לומד, אותה כך]: ומה תירוש ויצהר, שאינן כלאים זה בזה אפילו על ידי דבר אחר, שאפילו היה זורע מין דגן נוסף עימם לא היו נאסרים — בכל זאת אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן (כגון חיטה וחרצן), וכן דגן ודגן (חיטה ושעורה), שהן כלאים זה בזה על ידי דבר אחר, כשמוסיף שעורה לחיטה ולחרצן, או כשמוסיף חרצן לחיטה ולשעורה — אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה? ושואלים: למדנו, איפוא, שאין תורמים ומעשרים ממין על שאינו מינו, לגבי דגן תירוש ויצהר, שנזכרו בכתוב.

ושני מינין בעלמא [בכלל], מנלן [מנין לנו], שאין תורמים ומעשרים מזה על זה? ומשיבים: הני [אלו], המינים האחרים דרבנן נינהו [מדברי סופרים הם], שחובת הפרשת תרומות ומעשרות בשאר המינים אינה מן התורה, וכל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקינו [וכל שתיקנו חכמים כעין דין תורה תיקנו]: מה בתרומות ומעשרות דאורייתא [של תורה] שני מינין אינן מתעשרין מזה על זה — אף בתרומות ומעשרות דרבנן נמי [של דברי חכמים גם כן] אין מעשרים ממין על מין אחר.

אמר ליה [לו] רבא בר רב חנן לאביי: אלא מעתה, שאין תורמים ממין על שאינו מינו, ממה שחילקה התורה "כל חלב יצהר, וכל חלב תירוש ודגן", אם כן, גבי [אצל] מעשר בהמה, דלא כתיב [שלא נאמר] "וכל מעשר בקר ומעשר צאן", "מעשר" לגבי בקר לחוד, ו"מעשר" לגבי צאן לחוד, אלא נאמר: "וכל מעשר בקר וצאן" (ויקרא כז, לב),