סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

ר' יוחנן אומר: אם רוצה אתה לדעת כמה לתת לפדיון הבן, קח דינרא הדריינא טריינא שייפא [דינר זהב של הקיסר אדריאנוס או של הקיסר טריינוס משופשף, ישן] דמזבנא [שנמכר] בעשרים וחמשה זוזי [זוזים] דינרים של כסף, דל מינייהו שתותא [הורד מהם שישית], והנך [והאחרים] שנותרו, הם חמישה סלעים שיש לתת לפדיון הבן, עשרים דינרים (ארבעה דינרים לסלע). ומקשים: אם מורידים מעשרים וחמישה שישית אין מקבלים עשרים דינרים, אלא הני עשרין וחד נכי דנקא הוי [אלה הנותרים עשרים ואחד דינרים פחות מעה, שישית הדינר, הם]!

אלא, דל שתותא וזוזא [הורד מהם שישית, ועוד זוז], והנך [והאחרים] יש לתת לפדיון הבן. ומקשים: אכתי [עדיין] אין החשבון מדוייק, שהרי עשרין נכי דנקא הוי [עשרים דינרים פחות מעה, שישית הדינר, הם]! אלא דל זוזא ושתותא [הורד מהם דינר, ומהנותר, עשרים וארבעה, הורד שישית], והנך [והאחרים] שנותרו הרי זה שיעור חמישה סלעים לפדיון הבן. ומעירים: דהוי להו עשרין מתקלי במתקלי דינרא [שהם במשקל עשרים דינרי זהב קטנים הקרויים "מתקלים"], דאינון עשרין ותמניא זוזי ופלגי ופלגא דנקא [שהם שווים עשרים ושמונה דינרים וחצי דינר וחצי מעה, שישית הדינר] בדינרי כסף ערביים.

א אמר רבא: סילעים דאורייתא [סלעים של תורה], שקלים שניתנים לפדיון הבן — משקלם תלתא ותילתא הוי [שלושה ושליש דינרים הם], כל אחד מהם, ולא ארבעה דינרים. דכתיב [שנאמר]: "עשרים גרה השקל" (שמות ל, יג), ומתרגמינן [ואנו מתרגמים] "עשרים גרה" שבפסוק — "עשרין מעין" [עשרים מעות]. ותניא [ושנויה ברייתא]: שש מעה כסף הם דינר, ונמצא שעשרים מעות, ששוות לסלע של תורה, שוות לשלושה דינר ושליש.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: נאמר בתורה כי המקדיש שדה בשנת היובל נותן בפדיונו (עבור ארבעים ותשע שנים) חמישים סלעים לכל שטח שזורעים בו כור שעורים. ומצד אחר אמרו חכמים שנותן סלע ופונדיון (חצי מעה) לשנה. ועל כך שואלים בבריתא: והלא בסלע של קדש יש ארבעים ושמנה פונדיונין, ואילו לדברי חכמים, פדיון ארבעים ותשע השנים עולה לארבעים ותשעה סלעים וארבעים ותשעה פונדיונים, כלומר, חמישים סלעים ופונדיון, פונדיון אחד יתר על מה שציותה התורה!

פונדיון זה מה טיבו — הרי זה קילבון לפרוטרוט [תוספת עבור פריטה של הסלע לפונדיונים]. על כל פנים, מבואר בברייתא שבסלע של תורה יש ארבעים ושמונה פונדיונים, ששווים עשרים וארבע מעות. שלא כדברי רבא, שאמר שסלע של תורה שווה לעשרים מעות בלבד!

ומשיבים: הדין שבברייתא נאמר בתר דאוסיפו עילוייהו [לאחר שהוסיפו חכמים עליהם] על המטבעות, ארבע מעות לסלע. דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר "עשרים גרה השקל" (ויקרא כז, כה) — למדנו מכאן לשקל שבתורה שהוא עשרים גרה, ומנין שאם רצה להוסיף על מנין המעות שבשקל יוסיף? תלמוד לומר: "עשרים גרה יהיה השקל" (ויקרא כז, כה), לשון הויה, הוספה. יכול יפחות מעשרים מעות בשקל? תלמוד לומר: "עשרים גרה הוא" (במדבר יח, טז), שלא יפחות ממנין זה.

מסופר, רב אשי שדר ליה שבסר זוזי [שלח לו שבעה עשר זוזים] לרב אחא בריה [בנו] של רבינא שהיה כהן בפדיון הבן, ועמם שלח ליה [לו] רב אשי דברים אלו: לישדר לי מר תלתא יתירתא דאיכא עלוייהו [ישלח לי אדוני בחזרה שליש דינר מיותר שיש עליהם], מפני שלפי דברי רבא, שסלע של תורה שווה שלושה דינרים ושליש, נמצא שחמישה סלעים שווים ששה עשר ושני שליש דינר; ונמצא שבתוך שבעה עשר הדינרים ששלח לו יש שליש דינר מיותר! שלח ליה [לו] רב אחא בתשובה: לשדר לי מר תלתא אחרינא דאוסיפו עילוייהו [שישלח לי אדוני שלושה דינרים אחרים שהוסיפו עליהם], שהרי חכמים הוסיפו על הסלע של התורה, וחשבון חמישה סלעים עולה לפי זה לעשרים דינרים, שלושה דינרים יתרים על אלו שכבר שלח רב אשי.

ב ועוד בענייני שיעורי המטבעות, אמר ר' חנינא: כל שקל כסף האמור בתורה סתם — הרי הוא סלע (שקל) אחד, וכל שקל כסף שנזכר בנביאים סתם — הרי הוא בליטרין כסף במשקל של עשרים וחמישה סלעים, וכל שקל כסף שנזכר בכתובין סתם — הרי הוא בקינטרין, כסף במשקל של מאה סלעים. חוץ מן כספו של עפרון, שאף על פי שכתוב בתורה "שקל כסף" סתם הרי הוא בקינטרין, דכתיב [שנאמר] "ארבע מאות שקל כסף עובר לסחר" (בראשית כג, טז), שפירושו: מטבע כסף שמתקבל בתורת שקל בכל מקום, ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא "תיקלא" הרי יש מקום שקוראים לקינטרא "שקל"].

ג בענין "דינרא הדריינא טריינא שייפא" שהזכיר ר' יוחנן בראש עמוד זה, מביאים מה שאמר ר' אושעיא: ביקשו לגנוז כל כסף וזהב שנמצא בעולם מפני כספה וזהבה של ירושלים שהיה באוצר המקדש, ונטלוהו הגויים, עד שמצאו לו מקרא מן התורה שהוא מותרשנאמר: "ובאו בה פריצים וחללוה" (יחזקאל ז, כב), ומכאן יש ללמוד כשבאים הפריצים ובוזזים את הכסף הרי הוא מתחלל, ואין חוששים לקדושה שבו.

ושואלים: וירושלים הויא רובא דעלמא [היא רוב העולם]? ומדוע יאסרו את כל הכסף והזהב שבעולם מפני המיעוט של ירושלים? אלא אמר אביי: בקשו לגנוז דינרא הדריינא טירייאנא שייאפא [את מטבעות הדינר של הקיסר אדריינוס או של הקיסר טריינוס המשופשפים, הישנים], מפני טבעה (המטבע) של ירושלים, מפני שבמטבעות אלו שנעשו בירושלים היה מעורב הרבה מאד מכסף המקדש, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר, שנאמר: "ובאו בה פריצים וחללוה".

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר