ליה [אותו] על דעת רבים.

אמר אמימר: הלכתא [הלכה היא], אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, נדר שהודר על דעת הרבים אין לו הפרה. ומעירים: והני מילי [ודברים אלה אמורים] כאשר בא לבקש התרה לצורך דבר הרשות, אבל אם רוצה להתיר לדבר מצוה — יש לו הפרה אפילו הודר על דעת רבים, כי ההוא דמקרי דרדקי [כמו אותו מעשה של מלמד תינוקות], אדריה [שהדיר אותו] רב אחא מללמד, על דעת הציבור, מפני דקא פשע בינוקי [שהיה פושע בתינוקות] ומכה אותם, ואהדריה [והחזיר אותו] רבינא לתפקידו, דלא אשכח דהוה דייק כוותיה [מפני שלא נמצא מי שהיה מדייק כמותו].

א שנינו במשנה: והמטמא למתים פסול לעבודה עד שיקבל עליו שלא ייטמא יותר. ושואלים: מאי שנא הכא דסגי ליה [במה שונה כאן שדי לו] בקבלה כדי שיוכל לעבוד, ומאי שנא התם דמדרינן ליה [ומה שונה שם, בענין נושא אשה בעבירה, שמדירים אותו] קודם שיוכל לעבוד? ומשיבים: התם [שם] ביחס לאשה יצרו תקפו, ומכיון שיש בכך יצר — לא די לא בקבלה בלבד, אלא צריך גם לנדור נדר.

א משנה יש אדם שהוא בכור לנחלה שיורש פי שנים בנחלת אביו, ואינו בכור לענין כהן, שאין צריך לפדות אותו; ויש מי שהוא בכור לכהן ואינו בכור לנחלה; יש שהוא בכור לנחלה ולכהן, ויש שהוא הגדול שבבנים ובכל זאת אינו בכור לא לנחלה ולא לכהן.

ומפרטים: איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן? הבא אחר נפלים, שנולד לאחר נפל, עובר שלא נגמרה התפתחותו, אף על פי שיצא (שהוציא) הנפל את ראשו חי, או שבא לאחר בן תשעה חדשים, שכבר נגמרה התפתחותו, אלא שיצא ראשו מת, שאלו אינם חשובים לאביהם כבכור לרשת נחלה, ולכן הבא אחריהם נחשב בכור לענין זה. אבל לענין פדיון הבן — אינו בכור, לפי שאינו "פטר רחם", שלא יצא ראשון מרחם אמו. וכן אשה המפלת כמין בהמה חיה ועוף, בן הנולד לה לאחר מכן הריהו בכור לנחלה, אבל לא לכהן, מפני שאינו "פטר רחם" — אלו דברי ר' מאיר,

וחכמים אומרים: אין הראשון פוטר את הבא אחריו מן הפדיון עד שיהא בו מצורת אדם, ואם לא היה בצורת אדם אינו נחשב לולד, להחשיבו כ"פטר רחם". המפלת חתיכה כמין סנדל (ולד חסר צורה), או מפלת שליא, מעין כיס שהעובר מצוי בתוכו ברחם אמו, בלא ולד, או שהפילה שפיר (עובר) מרוקם, שניכרת בו צורת ולד, וכן ולד היוצא מחותך, מפני שסיכן את אמו, או מפני שלא הצליחו לילד את אמו — הבא אחריהם הוא בכור לנחלה, מפני שהראשונים אינם נחשבים כבכור לאב לרשת נחלה, ואין בכור לכהן, מפני שאינו "פטר רחם".

מי שלא היו לו בנים, ונשא אשה שכבר ילדה, הבן הראשון שנולד להם הוא בכור לנחלה, מפני שהוא בן ראשון לאב, ואינו בכור לכהן שהרי אינו "פטר רחם". וכן אם נשא אשה אשר ילדה בעודה שפחה כנענית ונשתחררה, או שילדה בעודה נכרית ונתגיירה, ומשבאת לישראל ילדה בן — הריהו בכור לנחלה, שהרי הוא בכור לאביו, ואין בכור לכהן, שהרי אינו "פטר רחם".

ר' יוסי הגלילי אומר: ולד כזה הוא בכור לנחלה ולכהן, שנאמר: "פטר רחם בישראל" (ראה שמות יג, ב) — שאין הנולדים תחילה לאמם נחשבים כ"פטר רחם" עד שיפטרו רחם מישראל, ומה שילדה אשה בגויותה אינו נחשב "פטר רחם" לענין זה.

מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה, וכן אשה שנתגיירה כשהיא מעוברת, או נשתחררה כשהיא מעוברת, וילדה — הולד בכור לכהן, מפני שהוא ראשון לאמו, אבל אינו בכור לנחלה, מפני שכבר נולדו בנים לאביו, או מפני שאין לו אב (כשנתגיירה אמו).

וכן מי שילדה במקום אחד היא וכהנת, היא ולויה, היא ואשה שכבר ילדה, שבניהם פטורים מפדיון הבן, ונתערבו, ואין ידוע של מי כל ולד, וכן מי שלא שהתה לאחר שמת בעלה שלשה חדשים, ונשאת לאדם אחר וילדה בן בכור לאמו, ואינו ידוע אם הילד הזה הוא בן תשעה חדשים לראשון, אם בן שבעה לאחרון — בכל הספקות האלו הרי זה בכור לכהן, שהרי הוא "פטר רחם", ואינו בכור לנחלה, מפני שעליו להביא ראיה שהוא הבן הראשון של אביו, כדי ליטול את חלק הבכורה, ואין בידו להוכיח את הדבר.