אלמה תניא [מפני מה שנינו בברייתא]: הכתוב "והיה ערכך הזכר" (ויקרא כז, ג) בא למעט — ולא טומטום ואנדרוגינוס? ומשיבים: סמי [מחק] מיכן מגרסת הברייתא את המלה טומטום, וכל הדרשה נאמרה עבור אנדרוגינוס, מפני שהוא בריה בפני עצמה.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה מהמשכה של ברייתא זו: יכול לא יהא טומטום נערך בערך איש, אבל יהא נערך בערך אשה? תלמוד לומר: "והיה ערכך הזכר... ואם נקבה היא" (ויקרא כז, ג—ד), כלומר, זכר או נקבה, ולא טומטום ואנדרוגינוס, שאינם לא זכר ולא נקבה! ואומרים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום, וכל הדרשה היא לגבי אנדרוגינוס.

ועוד מציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בענין קרבן שלמים: "אם זכר אם נקבה" (ויקרא ג, א) — זכר ודאי נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס, שבוודאי אינם לא זכר ולא נקבה! ומשיבים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: נאמר לגבי קרבן עולה מן הבקר: "הזכר" (ויקרא א, ג), ומכאן למדנו — ולא נקבה. כשהוא אומר למטה בפרשה הבאה, לגבי עולה מן הצאן: "זכר" (ויקרא א, יא) — הרי זה דבר שאין תלמוד (צריך) לומר, שהרי הכתוב הקיש עולה מן הצאן לעולה מן הבקר. אם כן מה תלמוד לומר שוב "זכר" — להוציא טומטום ואנדרוגינוס! ואומרים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת: כל עוף שלא נשחט כראוי (מן הצואר, ובסכין) הריהו נבלת העוף, שמטמאת את האדם האוכל אותה, כשהיא נמצאת בבית הבליעה שלו. חוץ מקרבנות העוף, שדינם במליקה (מן העורף, ובצפורן), ומליקתם מטהרתם. ובענין זה שנינו: עוף שהוא פסול להקרבה, כגון הנעבד כעבודה זרה, והמוקצה (שהופרש לצורך עבודה זרה), והאתנן (שניתן לזונה כאתנן), והמחיר (מחיר כלב), וטומטום ואנדרוגינוס, הואיל והם פסולים לקרבן — אין מליקתם מטהרתם, ולכן כולן מטמאין בגדים שעל האדם האוכל אותם, כשכזית מהם מצוי בבית הבליעה שלו.

ר' אליעזר אומר: טומטום ואנדרוגינוס שנמלקו אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, מפני שהם כשרים להקרבה. שהיה ר' אליעזר אומר: כל מקום בתורה שנאמר בו במפורש זכר ונקבה, כגון בקרבן מן הבהמה — אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, שהוא פסול, מפני שאינו זכר ולא נקבה.

וקרבן העוף, הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה, אלא בסתם — תורים או בני יונה — אלא כשרים הם להקרבה. ואם לדעת התנא הראשון טומטום הוא ספק זכר או נקבה — מדוע הוא פסול להקרבה? והלא קרבן העוף כשר בין אם הוא זכר ובין אם הוא נקבה! ומשיבים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום.

ומציעים תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו, ר' אלעזר אומר: הטריפה והכלאים ויוצא דופן (שנולד בניתוח דרך דופן הבטן), טומטום ואנדרוגינוס — לא קדושים ולא מקדישין.

ואמר שמואל כהסבר לזה: לא קדושים — בתמורה, שאם אמר על אחד מהם שיהא תמורת בהמת קדשים — אינו מתקדש, ולא מקדישין — לעשות תמורה, שאם הוא קדוש בקדושת קרבן, כגון שנולדו לבהמת קדשים, ואמר על בהמת חולין שהיא תמורתו — אין היא קדושה. ואם טומטום הוא ספק זכר או נקבה — מדוע אינו קדוש? והרי בין זכר ובין נקבה קדושים ומקדישים! ומשיבים: סמי [מחק] גם מיכן טומטום.

ומציעים תא שמע [בוא ושמע], ראיה מנוסח שונה מעט של ברייתא זו, ר' אלעזר אומר: חמשה לא קדושים ולא מקדישין, ואלו הן: הטריפה, והכלאים, ויוצא דופן, וטומטום, ואנדרוגינוס. וכי תימא [ואם תאמר]: הכא נמי [כאן גם כן] סמי [מחק] מיכן טומטום — אם כן הוו להו [הרי הם] ארבעה, ולא חמישה! ומשיבים: אפיק [הוצא] טומטום מהרשימה, ועייל [והכנס] יתום, ולד שנולד לאחר מות אימו, שאף הוא פסול לקרבן.

ומציעים: לימא כתנאי [האם נאמר ששאלה זו, האם טומטום הוא קדוש מספק, או בריה בפני עצמה, שנויה כמחלוקת תנאים]? שכך שנינו בברייתא: ר' אילעאי אומר משום (בשם) ר' ישמעאל: אנדרוגינוס בכור וזכר הוא ומומו עמו. וחכמים אומרים: אין קדושה חלה עליו כלל, שאינו זכר, אלא בריה בפני עצמה. ר' שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר' שמעון: הרי הוא אומר בענין בכור בהמה "הזכר תקדיש" (דברים טו, יט), וכל מקום שנאמר "זכר" אינו אלא להוציא (למעט) טומטום ואנדרוגינוס. הרי שלדעת ר' שמעון בן יהודה הוצרך הכתוב למעט טומטום מ"זכר", כמו אנדרוגינוס. ואם כן, לדעתו אינו ספק זכר, אלא בריה בפני עצמה.

וכי תימא [ואם תאמר]: סמי [מחק] גם מיכן טומטום מדברי ר' שמעון בן יהודה — אינך יכול לומר כן, שאם כן שיטת ר' שמעון בן יהודה היינו רבנן [הרי זו שיטת חכמים], שגם הם סבורים שאנדרוגינוס אינו קדוש! אלא לאו [האם לא] בענין טומטום איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], דתנא קמא סבר [שהתנא הראשון, חכמים, סבור]: אין קדושה חלה עליו כלל — על אנדרוגינוס שהוזכר מתחילה בדברי ר' אילעי, אבל טומטום — ספיקא [ספק] הוא, וקדוש מספיקא [מן הספק]. ואתא [ובא] ר' שמעון