מחוורתא [מחוור הדבר] שר' ישמעאל כר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא], דחייש למיעוטא [שחושש למיעוט]. ולכן הקונה עז מן הגוי לאחר שנתה הראשונה, וילדה — הרי זה ספק בכור, שמא היא מן המיעוט שאינן יולדות בתוך שנתן.

רבינא אמר: יש להסביר את דברי ר' ישמעאל אפילו תימא [תאמר] שהוא סבור כשיטת רבנן [חכמים], ההולכים אחר הרוב ואינם חוששים למיעוט. שכן, כי אזלי רבנן בתר רובא [כאשר הולכים חכמים אחר הרוב] הרי זה ברובא דלא תלי [ברוב שלא תלוי] במעשה, אלא שכך הוא טבעם של דברים, אבל רובא דתלי [רוב שתלוי] במעשה — לא, וכאן שהדבר תלוי בשאלה האם הבהמה נרבעה על ידי זכר — אין הולכים אחר הרוב.

א הדיון שבמשנתנו הובא באופן מפורט יותר בברייתא. וכך תנו רבנן [שנו חכמים]: הלוקח מן הגוי עז, וילדה זכר כשהיא בת שנתה הראשונה — הולד ודאי לכהן, מפני שודאי לא ילדה קודם לכן. אם ילדה מיכן ולהלן, לאחר שמלאה לה שנה — ספק. וכן קנה רחל וילדה זכר בת שתים (בשנתה השניה) — ודאי לכהן, ילדה מיכן ולהלן — ספק. קנה פרה וילדה זכר בת שלש (בשנתה השלישית) — ודאי לכהן, ילדה מיכן ולהלן — ספק. חמורה — דינה כפרה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: חמורה בת ארבע שנים. עד כאן דברי ר' ישמעאל.

וכשנאמרו דברים אלו לפני ר' יהושע, אמר להן, צאו אמרו לו לר' ישמעאל: טעית! אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת — היה כדבריך, שאין עז יולדת ולד גמור וחוזרת ויולדת בשנתה הראשונה. אלא שאמרו חכמים: סימן הוולד בבהמה דקה — טינוף, מעין לכלוך שיצא מרחמה, ובגסה — שליא, ובאשה — שפיר ושליא.

והוסיף ר' יהושע: זה מה שלימדוני חכמים, ואולם אני אין אני אומר כן, אלא לדעתי: עז שטינפה בת ששה חדשים — יולדת עוד פעם בתוך שנתה, רחל שטינפה בת שנתה — יולדת בתוך שתים. אמר ר' עקיבא: אני לא באתי לידי מדה זו, כלומר, איני יכול לדון באופן זה, אלא: כל שידוע שכבר ביכרה קודם לכן — אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה — הרי זו לכהן, ואם היה זה ספק — יאכל במומו לבעלים. ודנים בפרטי הברייתא.

ותחילה שואלים: במאי קמיפלגי [במה חלוקים] ר' ישמעאל ור' יהושע? לימא [האם לומר] כי מדובר במקרה שיצא ממנה טינוף, ובשאלה אם טינוף פוטר מן הבכורה קמיפלגי [חלוקים הם], ר' ישמעאל סבר [סבור] כי טינוף אינו פוטר, שאינו סימן לולד, והנולד לאחר טינוף הריהו בכור גמור, ור' יהושע סבר [סבור] כי טינוף פוטר?

ומשיבים: אינו כן, אלא אי דחזינן [אם רואים אנו] שהיה טינוף לפני לידת ולד זה — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שטינוף פוטר. והכא [וכאן] בשאלה אם חוששין לכך שהיה טינוף לפני לידת ולד זה קא מיפלגי [חלוקים הם], ר' ישמעאל סבר [סבור]: אין חוששין לטינוף, ולכן ולד זה שנולד עכשיו הריהו בכור ודאי, ויינתן לכהן. ור' יהושע סבר [סבור]: חוששין לטינוף, ומספק יישאר הולד ביד הבעלים.

ושואלים: וכי ר' ישמעאל לא חייש [אינו חושש] למיעוט? והאמר[והרי אמר] רבא לעיל, בדין עז שילדה לאחר שנתה הראשונה: מחוורתא [מחוור הדבר] שר' ישמעאל, הסבור שהולד שילדה הוא ספק בכור, כר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא], דחייש [שחושש] למיעוט, שהרי רוב בהמות יולדות בשנתן הראשונה! ומשיבים: כי חייש [כאשר הוא חושש] למיעוט — הרי זה לחומרא [להחמיר], ולחייב בבכורה מספק. אבל כאשר הליכה אחר המיעוט (וכגון מיעוט בהמות שמטנפות) מביאה לקולא [להקל] ולפטור מן הבכורה — לא חייש [אינו חושש] למיעוט.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: ר' ישמעאל בין לקולא בין לחומרא חייש [בין להקל בין להחמיר חושש] למיעוט, והכא [וכאן] שאינו חושש לטינוף, בשאלה אם עז מטנפת וחוזרת ויולדת בתוך שנתה הראשונה קמיפלגי [חלוקים הם], שר' ישמעאל סבר [סבור]: אם עז מטנפת — אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה, והא מדאוליד [וזו מכיון שהולידה] בתוך שנתה — ודאי לא טניף [טינפה קודם]. ור' יהושע סבר [סבור]: אם מטנפת — חוזרת ויולדת בתוך שנתה, וולד זה ספק בכור, שמא כבר טינפה וחזרה וילדה בתוך שנתה.

ב שנינו בברייתא, כי לאחר שהביא ר' יהושע מה שלמד מרבותיו, הוסיף ואמר: ואני איני אומר כן, אלא עז שטינפה בת ששה — יולדת תוך שנתה, רחל שטינפה בת שנתה — יולדת בתוך שתים. ושואלים: מאי איכא בין גמריה לסבריה [מה הבדל יש בין מה שקיבל ר' יהושע במסורת לסברתו], שהוא אומר "אני איני אומר כן"? והרי שניהם מסכימים שעז שטינפה יכולה ללדת בתוך שנתה הראשונה!

ומשיבים: חלוקים הם בעז שטינפה בסוף ששה, לאחר שמלאו לה ששה חדשים, כשהתחיל החודש השביעי, וילדה בתוך שנתה, האם כבר נפטרה מתחילה מן הבכורה. ואיכא בינייהו [ויש ביניהם מחלוקת] לגבי מה שאמר זעירי, שאמר זעירי: אין טינוף נחשב כסימן ולד לפטור מן הבכורה, אם היא חוזרת ומתעברת פחות משלשים יום לאחר הטינוף.

לגמריה [לפי המסורת שבידו] — אית ליה [יש לו, הריהו סבור] כדברי זעירי. והואיל ובהמה דקה יולדת לאחר חמישה חודשי עיבור שלמים, נמצא שאם ילדה בתוך שנתה, משמע שנתעברה לפני תום החודש השביעי. והטינוף שאירע בתחילת אותו חודש ("בסוף ששה") היה פחות משלושים יום קודם שנתעברה, ואין זה טינוף הפוטר מן הבכורה. ואילו לסבריה [לפי סברתו] של ר' יהושע עצמו — לית ליה [אינו מקבל את דברי] זעירי, אלא לדעתו יש טינוף בפחות משלושים יום. ולכן גם אם טינפה בתחילת החודש השביעי — יש אפשרות שתתעבר קודם שייגמר חודש זה, ותלד בתוך שנתה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: דכולי עלמא אית להו [הכל יש להם, מקבלים את דברי] זעירי, ואם טינפה בתחילת החודש השביעי — אינה מתעברת קודם שיתחיל החודש השמיני, ולא נותרו לה חמישה חודשי עיבור מלאים עד סוף שנתה. והכא [וכאן] בשאלה האם בהמה יולדת למקוטעין כלומר, שלא בחמישה חדשים מלאים, קמיפלגי [חלוקים הם],